בדיוק לפני שנה, ישבתי כאן, כמעט באותה הפוזה. ישבתי וכתבתי על יום ההולדת שלי.

ביום שלישי,יום האפטר השבועי שלי, הגעתי הביתה עייפה ותשושה. חיילת עם חודשי פז"ם, שאפילו לא משתווים למספר האצבעות ביד אחת.

אבודה בתוך ים ענק. צריך להגיע לסוף הים, שרק עכשיו נכנסתי אליו.

אז, בדיוק לפני שנה,הייתי אבודה. לא ידעתי איך ולאן. הייתי קטנה ותמימה, בתוך מערכת ענקית שלקחה אותי אליה.
עכשיו עברו לא פחות ולא יותר, מאשר 365 ימים עצובים, שמחים, מצחיקים ובוכיים.
אז הייתי בת 19, היום אני בת 20.
זה מצחיק, כי גם אז, ביומולדת הקודמת, לפני שנה, דברתי על גיל 20,על כמה שאני לא מאמינה, ששנה הבאה אני אהיה כזאת זקנה.

והנה זה הגיע. אני אפילו לא יודעת לומר עם מהר או לאט, אבל זה הגיע. עם הקידומת השתנו עוד המון דברים.

בחיים יש ימי הולדת, שרק אומרים לך מזל טוב ויש ימי הולדת, שאתה אשכרה מרגיש שאתה גודל בשנה.
הפעם, ללא כל ספק, זהו היום הזה.

השנה גילתי דברים חדשים.
השנה גיליתי מזאת אהבה. לא סתם אהבה, אהבה הדדית. אהבה יפה. אהבה טובה.
השנה גיליתי מזאת המילה הזאת, בעלת שלושת האותיות, זאת שכולם מדברים עליה.
השנה איבדתי, לצערי, וגם הרווחתי, לשמחתי, חברים.
השנה גילתי מה טוב לי.

השנה, גדלתי בשנה.