כי מה אני מטומטם?

אני יודע שזה לעולם לא יצליח אפילו לפני שזה בכלל מתחיל. 

אני, "הגאון", עובר להצליח (מי ישמע) בקנדה.

איזה קישקוש

כל חיי לא הצלחתי בדבר. להכין שוקו אני בודק בגוגל. 

אפס מאופס. בזבוז של גוף בריא על אפס כריזמה.

כל המעבר הזה נועד להיות תירוץ טוב עבורי.

להתפטר מהעבודה, להקל רציונלית על זריקת החפצים האישיים.

להכין את אבא ואחותי ש-הנה הוא הלך ועכשיו הוא כבר לא יענה לשיחות שלכם. 

ויש לו תירוץ. הוא בקנדה. חה-חה.

להכין את עצמי לרגע הסופי של לעוף מפה לכל הרוחות. לעולם מלא רוחות.

סך הכל נדרש חצי בקבוק יין בשביל שאצליח להיות כנה עם עצמי. 

אלו הכנות לירידה מהארץ נכון, אבל לא לארץ שנדמה לכם. 

תודה.

כי זה כמעט כמו שאר הישראלים. 

שיוצאים בחול המועד לפארקים ולגני רשות הטבע. 

כמעט כמו האימהות שדופקות שניצלים ומנקות את העוף. 

כמעט כמו להרגיש. 

לראות עוד אחת, שכמעט יכלה להיות האחת. 

ולתקוע להב סכין גילוח בזרוע. 

ולמשוך אחורה ופנימה, ולומר לעצמך.

לא היא לא. היא לא תתעניין בבחור עם כזו צלקת על הזרוע. 

היא תעדיף אותם מגניבים עם מותגים. 

אנשים שכיף להיות איתם. 

ואתה תמשיך לבלות עם שני הדברים היחידים שאוהבים להיות לידך. 

אלכוהול וערכות עזרה ראשונה. 

thank you world, for another one. 

i'll be just fine. please leave me alone.