זה תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר

"Let me in from the rain, don't you let me go again
let the water run down my face."

באלי חורף כמו בשנה שעברה :)

סוףסוף עשיתי את מה שכל כך פחדתי לעשות. בכיתי המון, היה לי כלכך קשה. אני חושבת שכבר מהבוקר ידעתי שזה מה אני הולכת לעשות.

שניה אחרי התחרטתי, לא רציתי. רציתי לחזור במילים שלי. אבל ידעתי שזה לטובתי. שהכל יעבור, אני אשמח בחלקי. אני לא אצטער על זה,

כי זה מה שיוביל אותי לחופש.

אני כלכך צריכה את החופש הזה, אני כלכך צריכה להרגיש קצת אחרת, מפעם..

הכל כל הזמן עמוס, עם חברים ויציאות, אפילו המחשב שלי זוכה לראות אותי רק בפעמים נדירות, שלא נדבר על השיעורי בית.. וכל העסק הכללי של הלימודים.

יש לי מטרות. יש לי שאיפות. יש לי מה להשיג. אני יודעת, עכשו באמת, שפיתחתי אמונה.. כושלת. לא אמיתית. פיתחתי אמונה כי רציתי לרצות אותה. אבל זהו, פעם הבאה, אם תהיה, היא תהיה אמיתית.

מעכשו הכל יהיה אמיתי.

בזמנים כאלה אני שמחה שMP4 החמוד שלי מלא בלינקין פארק , אסקייפ דה פיית' , ואנדרוות' :)

מחר לא נראלי שאני אלך לביתספר, אני רוצה ללכת לחנות כתיבה, לקנות לי את כל מה שלא הספקתי לקנות, להשלים את החומר בכל המקצועות שזילזלתי בהם מתחילת השנה. < שבוע שלם ואפילו פעם אחת לא הכנתי שיעורים > .

אני ממש ממש תפוסה. וזה מעלה לי את העצבים ברמות מטורפות. עובד המורה הקוקו הזה הריץ אותנו כלכך הרבה, ובן צילם אותי מתעמלת ): אידיוט מושלם או מה?

אני יודעת, ואני אכתוב את זה לעצמי פה, שאם בעתיד אני אקרא אז אני אדע-

לא הלכתי הבייתה כי לא הרגשתי טוב.

הלכתי כי היה כלכך קשה לראות אותם. למה מול העיניים שלי? כזה קשה להבין שט' זה לא י'. ולא מבחינה לימודית. מבחינת הרגשות.

את אמורה להיות חברה שלי. אבל בעצם כבר הבנתי מזמן, שאין דבר כזה חברות. ולא משנה מה יגידו לא יצליחו לשכנע אותי. כי אני הייתי בטוחה שאני יודעת מה זה.

זו הרגשה שאתה יכול לבטוח בבנאדם, לאהוב אותו בצורה מדהימה, לסמוך עליו בהכל, ולדעת שהוא פה בשבילך תמיד. ותמיד הייתי בטוחה שיש לי חברה אחת,

אבל הבנתי, עד לא מזמן, כמה .. חודשיים , שלוש.. בערך, שאין כזה דבר. 

מסתבר שאמא שלי צדקה. אני צריכה ללמוד יותר להקשיב לה. 

FACELESS .