שלום שלום,
יש כמה כניסות פה ושם
אני שמחה אם מעניין אותכם הסיפור.
אז המשך קריאה מהנה,
ובוקר טוב?!
"יש לנו עוד עשר דקות למצוא את הכיתה שלך ולשלוח את עצמי לכיתה שלי" אמרתי כשניסיתי לחמוק מבין האנשים, שמתי לב שרוב התלמידים מעדיפים לדבר פה באנגלית אך לא הייתה לי העדפה. שלטתי טוב גם באנגלית וגם בעברית, "אנחנו בטוח נמצא" אמרה מוניקה אך נראת מעט אבודה. "אולי נשאל מישהו" אמרה והסתכלה סביב, "אם את רוצה את יכולה לשאול, אני בכל מקרה כאן" אמרתי ושילבתי את זרועותיי על חזי. מוניקה פנתה לכיוון כלשהו אך לא שמתי לב לאיזה, 'אוי לא' אמרתי לעצמי. רק שאני לא יאבד אותה עכשיו, התחלתי ללכת בנסיון לגלות איפה היא כשלפתע נתקעתי במישהו. "סליחה" זרקתי נעדפת מהפגיעה הקלה.
פרק
שישי – אבודה
"את בסדר?" שאל אותי הבחור שהחזיק בי,
הרמתי את ראשי. הוא היה גבוהה ממני, וכשהישרתי אליו את מבטי ראיתי את עיניו
העמוקות בצבע ירוק דבש, בהיתי בהן דקה ארוכה. "הלוו..כדור הארץ קורא לך"
הוא ניענעה אותי מעט, "אה כן" עניתי כשאני מרגישה כאילו התערורתי מחלום.
"סליחה שנקעתי בך" הסמקתי מעט בגלל שבהיתי בעינייו רגע לפני כן,
"אי אפשר להסתדר בהמון האנשים הזה" אמרתי ושמעתי את הצלצול
"שיט" סיננתי. המסדרונות התחילו להתרוקן מאנשים, "לעזור לך אולי?"
הוא כנראה ראה את מבטי האבוד. "אהה..כן" הסמקתי מעט, "אני אשמח
לעזרה" הרגשתי נבוכה מאי פעם. אני שונאת מקומות חדשים, אמרתי לעצמי.
"לאן את צריכה?" הוא שאל אותי כשפנינו ללכת ישר ובדיוק קיבלתי הודעה, על
הצג הייתה רשומה הודעה מאחותי.
"קלארה מצאתי את הכיתה שלי את יכולה לא לדאוג לי (; "
לפחות אחת מאיתנו לא תאחר ביום הראשון שלה כאן, חשבתי. "אני צריכה ליא'
3" אמרתי לבחור, "פשש.. יא' " הוא חייך והסתכל קדימה. "חדשה
פה?" הוא שאל, "כן" אמרתי והגנבתי לכיוונו מבט. מעניין באיזה כיתה
הוא, שאלתי את עצמי. "ואיך קוראים לך?" שאל וקטע את מחשבותיי.
"קלאריסה או קלארה" הסתכלתי עליו ומבטינו הצטלבו, ומיד הפנתי את ראשי
הצידה כשמעט סומק עלה על פניי. לא הייתי רגילה להסתובב בחברת בחורים, בד"כ
הייתי מתבודדת או במקרה הטוב מוצאת לעצמי חבורה. "טוב קלארה" אמר ועצר
ליד דלת שהיה תלוי עליה שלט קטן ועליו כתוב 'יא' 3' , "מקווה שלא תאבדי
יותר" הוא קרץ לי והסתלק משם. הסתכלתי אחרי דמותו הנעלמת, מעניין איך קוראים
לו. טוב לא עכשיו, הסתכלתי על השעון והשעה הייתה בסה"כ שמונה שלושים ושתיים.
טוב אני לא מאחרת בהרבה, חשבתי לעצמי ונכנסתי לכיתה. היא הייתה מעט רועשת
וכשניכנסתי כולם התחילו להתלחשש. כמובן שהם ישר חייבים לרכל, אמרתי לעצמי וחיפשתי
מקום פנוי לשבת בו. "קלארה" שמעתי מישהו קורה לי מבין האנשים בכיתה,
חייכתי כשזיהיתי את אלכס. פניתי לכיוונו וראיתי שיש לידו מקום פנוי, "מישהו
יושב פה?" שאלתי אותו. שמחה שהוא כאן בין כל הפרצופים הלא מוכרים האלה.
"לא" הוא חייך אלי, "אני שמחה שלפחות אתה פה" חייכתי אליו. והוא
החזיר לי חיוך "גם אני", "זאת אומרת אני שמח שאת פה" אמר.
המורה נכנס לכיתה וכולם התיישבו בשקט, "שעת מחנך" לחש אלכס לכיווני.
שמתי לב שכמה שולחנות לפני ישבה איזו בחורה שהסתכלה עלי במבט ארסי ומתנסה, היא
נראת כמו איזו דוגמנית שהרגע הוציאה מאיזה מגזין אופנה. שיערה החום בהיר היה אסוף
לקוקו גבוהה ואורכו הגיעה עד לאמצע מותניה. עינייה ברקו בצבע דבש בהיר, היא הייתה
כמובן לבושה בחצאית שהייתה קצרה מהרצוי
וחשפה את רגליה השזופות והדקות בצורה מושלמת. הסתכלתי לכיוונה והיא הפנתה את מבטה
המתנסה למורה כשהיא מתפתלת באי רצון במקומה. "טוב תלמידים" קיחקח המורה
בגרונו, "היום התווספה אלינו תלמידה חדשה" הוא מצא אותי בעיניו.
"קלאריסה מנדלסון" הוא הרים את ידו ושימן לי לקום, קמתי באי רצון בלי
להסתכל על הכיתה. לאחר כמה שניות המורה הורה לי לשבת, "אני מקווה שתקבלו אותה
יפה ותעזרו לה להתמקם, ועכשיו נעבור לעדכונים" אמר כשהוא סוקר את הכיתה.
בפרק הבא:
לא הספקתי להגיב וכבר
הילרי תקפה אותה, "תגידי מה ניראה לך! לא מתייחסים ככה לחדשים" הילרי
התקדמה לכיוונה. הבחורה צחקה, "אז שלא תתקרב לאלכס" היא ירקה לכיווני
ושילווה את זרועותיה. "הוא שלי ולבחורה מכוערת כמוה אין בכלל מה להתקרב אליו"
היא התכוונה להסתובב וללכת אך לפתע הופיע אלכס כאילו משום מקום והעיף לבחורה סטירה,
עינייה נפערו.
טוב זהו זה,
אני באמת מקווה שאתם נהנים מקריאת הסיפור
ואומנם הפרק הזה יצא ממש קצר
אבל אני מקווה שהוא מעניין,
אז תהנו
ו..לילה טוב למי שעדיין ער (:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
כותבת העלילה.
