זכויות הגבר בישראל

אומנם זה סיפור מלפני כשנה אבל הוא בהחלט ממחיש כיצד כותרות מניפולטיביות באמצעי התקשורת המרכזיים נמנעות מלומר לנו את האמת לגבי פשע כלשהו שביצעה בת המין ה"קדוש והעליון", במקרה זה חיילת ששיחקה באקדח של מאבטח והכניסה לו "בטעות" כדור בבטן. מה הכותרת הראשית בYNET?

ניסה להרשים, ונפצע קשה מפליטת כדור

כלומר אפשר לחשוב מהכותרת כאילו המאבטח פלט כדור שפגע בעצמו, בזמן שניסה להשוויץ ו"לשחק-אותה-גבר" בפני שתי החיילות! (טכנית זה יכול לקרות, כדור שנפלט לכיוון בלתי צפוי יכול בקלות לשנות נתיב) חשוב לזכור שהכותרת הראשית היא החשובה ביותר כי היא זאת שנשמרת ונכנסת עמוק לתודעה הציבורית יותר מכל נתון ופרט אחר שמתפרסם באמצעי התקשורת.

אני לא רוצה שתבינו אותי לא נכון - אם באמת המאבטח נתן לשתי החיילות לשחק באקדח שלו והנחה או הדריך אותן "כיצד משתמשים באקדח", אין ספק שמדובר ברשלנות איומה מצידו ולפיכך האחריות על פליטת הכדור היא גם עליו, אך עדיין, מי שפלטה את הכדור הייתה החיילת, ולדעתי הסיבה המרכזית לכך שלא ציינו זאת בכותרת הראשית ושאפילו בכותרת המשנית הפילו את האחריות אך ורק על המאבטח (הגבר שבסיפור), היא שיעשו הכל כדי להימנע מלכתוב "אישה עשתה כך וכך", כפי שעושים לגברים בכל מקרה של חשד, אפילו הכי קלוש וחסר בסיס, לביצוע עבירה כלשהי.

שימו לב לכותרת המשנית: לא רק שאין שום גינוי להתנהגותה של החיילת, אפילו נעשה שימוש במילה "בשגגה", כאילו היא לקחה את האקדח, כיוונה אותו לעבר המאבטח וירתה בו "רק בטעות" ו"בתום לב"!!!

סייר ביטחון בבקעת הירדן נפצע קשה בעת שהסביר לחיילות כיצד משתמשים באקדח בעת שבילו במועדון. אחת החיילות לא ידעה כי האקדח הוטען מחדש, ירתה בשגגה ופצעה את הסייר בבטנו. מעסיקו התאכזב מכך שלא הפנים את הדרכות הביטחון הרבות: "הסברתי לו שוב ושוב, אבל כנראה שזה לא נקלט אצלו"

יש כמה שאלות שלא נשאלו והעובדה שמאז כנראה הוטל איפול על חקירת המקרה ולא שמענו מה עלה בגורלו של המאבטח ששכב פצוע קשה במחלקה לטיפול נמרץ, לדעתי זה אומר המון.

שאלה ראשונה: עובדה היא שהחיילות הן אלה שביקשו מהמאבטח שייתן להן להחזיק את האקדח שלו. מדוע עשו זאת? ממתי אקדח הוא צעצוע? האם אין זה כבר מדליק נורה אדומה לגבי התנהגותן הרשלנית, חסרת זהירות ומסוכנת לכולם?

שאלה שנייה: מסופר שהמאבטח הניח את האקדח על השולחן לאחר שהכניס לתוכו את המחסנית והחיילת שלקחה שוב את האקדח לידיה וירתה ממנו במאבטח "לא ידעה שהוא טעון", טענה מוזרה למדי כי בהחלט ניתן להרגיש את הבדלי המשקל בין אקדח שיש בו מחסנית לבין אקדח ריק. גם בחלק התחתון, היכן שמניחים את היד השנייה כדי לייצב את הנשק, במידה ואין מחסנית מרגישים פתח - חלל פתוח שאליו נכנסת המחסנית אז כיצד ייתכן שהגברת היורה לא הרגישה זאת?

לצערי אי אפשר לצפות מתקשורת שנשלטת ע"י פמיניסטיות ששונאות גברים שנאה רצחנית להעז לשאול שאלות "קשות מדי" את "הוד מעלתן" החיילות! גם השורה הבאה מזעזעת כי היא ממזערת ומקטינה במכוון את חומרת המעשה:

"יש לו מזל שמדובר בקליע 9 מ"מ פשוט, כי קליע אחר היה מפלח לו את הבטן".

זה בערך כמו לומר "מזל שהיא לא ירתה בו ממשגר טילים כי אז באמת לא היה לו סיכוי"...

לדעתי גם קיימת האפשרות שהירי נעשה בזדון, ייתכן מאוד שנוצר ביניהם ריב כלשהו "בצחוק" (כמו שבנות מכניסות מכות די חזקות לבנים "סתם בצחוק"). שימו לב שהגרסה ל"מה קרה" הגיעה רק משתי הבנות (מי אתם חושבים סיפר את הסיפור ל"מקור בקיבוץ" שמצוטט בכתבה?) שייתכן מאוד ניסו לחפות על מעשיהן בזמן שהגבר שוכב מחוסר הכרה ובמצב קשה בבית החולים. כבר קרה מקרה דומה ב2004 שחיילת שיחקה בנשק וירתה בראשו של אחיה, שימו לכותרת הראשית והמשנית בNRG מעריב :

החשד: ירתה באחיה בשוגג

צעיר נפצע קשה מכדור שנפלט מאקדח. בחקירה התברר: אחותו שיחקה בנשק וירתה בו בטעות

האם שמתם לב כמה פעמים חוזרים על המילה "בשוגג" ו"בטעות"???

אפילו במקרה של רצח בדם קר, כשלפני כ3 שנים מאבטחת ירתה למוות בפניו של גבר רק מפני שאמר לה "את לא יודעת לירות" (וכצפוי היא הורשעה בהריגה ברשלנות מה שאומר בקושי 4 וחצי שנים בלבד בכלא) היו לא מעט פמיניסטיות בטוקבקים (ואני בטוח שלא רק שם) שטענו בפירוש "הוא אשם, הוא הזמין את זה עם הערותיו השוביניסטיות", ובסיקור התקשרותי נאמר שוב ושוב ש"הירי היה בטעות", ש"היא לא ידעה שהאקדח היה טעון" ו"היא לא התכוונה להרוג". אף אחד לא העז לציין ולהדגיש את העובדה שהגברת ירתה כי בעצם היא התעצבנה עליו!

המקרים האלה כמו מקרים רבים אחרים מזכירים את המוסר הכפול ואת הצביעות האיומה של נשים פמיניסטיות שדורשות יחס שיוויוני רק מתי שנוח להן, מה שבא לידי ביטוי המון לגבי תאונות דרכים. כולנו יודעים באיזה קלות שוטרי תנועה סולחים ומוותרים לנשים עברייניות תנועה. זו הרי גישה כ"כ מקובלת עד כדי שבמקרה ששוטר לא וויתר לעבריינית תנועה, השופטת בעצמה נזפה בו ואף הוסיפה איך הוא לא העז להתייחס ברצינות לתירוצים של הנהגת:

"אז איך בכל זאת החליטה השופטת לזכות את הנהגת? מסתבר שבמהלך עדותה בבית-המשפט, ציינה הנאשמת כי היא ניהלה ויכוח ארוך ומר עם השוטר, במגמה לשכנעו שטעה כאשר קבע שהיא אחזה במכשיר הטלפון הסלולרי שלה תוך כדי נהיגה. הנאשמת טענה כי היא משתמשת בדיבורית אישית, ובשום אופן לא אחזה בטלפון בידה. בחקירה נגדית שערך הסניגור, הודה השוטר שאכן סביר להניח כי התקיים דו-שיח בינו לבין הנאשמת לפני שהיא הודיעה לו "אין לי מה לומר". הנאשמת העידה כי אמרה את הדברים לאחר שהתייאשה מהאפשרות לשכנע את השוטר שאין הצדקה לרישום הדו"ח."

כלומר תירוצים הופכים לעובדות כשהם מגיעים מפיה של אישה!

אני אומר לכם רבותיי, יותר מדי נשים הופכות כיום לסכנת חיים של ממש. כשאני רואה נהגת, אני מפחד. כשאני רואה אישה עם נשק, אני מפחד פחד מוות כי כשגבר עושה טעות ומתרשל הוא יודע שייענש בשלב כלשהו ויש לו מה להפסיד. אצל נשים זה בדיוק הפוך - אף אחד לא מציב להן גבולות ואף אחד לא מבהיר להן באופן חד וברור שעל טעויות ומעשים שמסכנים חיי אדם צריך להיענש. אפשר לחשוב כאילו שתי החיילות במקרה הזה הן ילדות קטנות, תמימות ומסכנות שבסה"כ שיחקו בנשק של אבא שלהן!

ג'ק