זכויות הגבר בישראל

מדהים כיצד מסוגלות הפמיניסטיות לקחת יצירה ספרותית כל-כך יפה ומקסימה כמו פארק מנספילד ולהרוס אותה כליל. כך עשתה יוצרת הסרט "מנספילד פארק", פטריסיה רוזמה, בשנת 1999 (שיתוף פעולה בריטי-אמריקני הרסני ומחריד). למזלי ראיתי את הסידרה בת 6 פרקים שצולמה בשנת 1983 על ידי הBBC כך שהייתה לי פרספקטיבה רחבה יותר להבחין בשינויים המחרידים והפערים המזעזעים שבין העיבוד המקורי לסידרת הטלווזיה לעומת הסרט שצולם בסוף שנות ה90 והוא כל-כך טיפוסי לתכתיבי פוליטיקלי קורקט שרירותיים ופמיניזם קיצוני שהשתלט על עולם התרבות ומנסה כל הזמן לשכנע את הנשים ש"גברים היו תמיד האויב הכי אכזר של הנשים".

הסיפור, מבוסס על ספרה של ג`ין אוסטין, הוא על פאני פרייס, נערה ממשפחה עניה שגדלה בבית קרובי משפחה עשירים בתחילת המאה ה19, על הבדלי המעמד, על סיפור אהבה נוגע ללב, על רוע לב ועל טוב-לב ואדיבות.

בגירסה המקורית פאני פרייס היא נערה שקטה, צנועה, ביישנית, טובת לב ורגועה ואילו בגירסה החדשה היא מוצגת כאנרגטית, קשוחה, חסרת נימוסים, "טום בוי" שתלטנית ובקיצור- פמיניסטית. בביצוע המקורי השחקנית גילמה את הדמות בצורה יוצאת מהכלל, מעוררת הזדהות ושאי אפשר שלא להתאהב בה, מבחינתי לפחות. השחקנית החדשה אולי נראית טוב יותר מהשחקנית בגירסה המקורית אבל היא לא מתקרבת אפילו לקרסוליה ברמת המשחק והרגש.

אדמונד, חברה הטוב ביותר של פאני, מוצג בגירסה המקורית כג`נטלמן אדיב, טוב לב, אמיץ וגברי ואילו בגירסה החדשה הוא מוצג כילד חסר ביטחון, שקט ופאסיבי למדי ואילו פאני מוצגת כדמות הדומיננטית והשולטת בניגוד הגמור לגירסה המקורית.

בגירסה המקורית, סר טומס, דודה של פאני שמגדל אותה בביתו, מוצג כאדם טוב לב, אדיב וג`נטלמן אמיתי לעומת הגירסה החדשה בה הוא מוצג כחזיר "פטריארך" אכזר, אלים, מרושע ושתלטן שצועק ומעליב כל הזמן. אפילו הוסיפו פרשנות חולנית לסצנה בה הוא חוזר לביתו לאחר מסע עסקים ארוך ומקבל את פני פאני ב"כמה גדלת ילדתי": בגירסה המקורית הוא מתנהג כמו אב לבתו ואילו בגירסה החדשה הוא נראה כאילו הוא "רוצה לאנוס אותה"!!. כך גם אביה של פאני.

בגירסה המקורית דודתה של פאני, גב` נוריס, כל הזמן משפילה אותה ואילו בסרט החדש - בקושי רואים אותה. במקור - גב` נוריס היא זאת שמספרת לבנותיו של סר טומס על "הרמה הנמוכה והבורות של פאני" והבנות צוחקות עליה, ואילו בגירסה החדשה - עושה זאת סר טומס בעצמו ואילו הבנות (מריה וג`וליה) מתייחסות אליה יפה ומקבלות אותה מהתתחלה.

הסילוף הכי מעצבן, הכי מקומם והכי מעליב עבורי היה שבגירסה החדשה מתכתבת פאני פרייס עם אחותה סוזי והיא קשורה אליה ביותר לעומת הגירסה המקורית בה פאני קשורה לאחיה וויליאם, המלח. יוצרת הסרט הרחיקה כמה שיותר דמויות גבריות חיוביות, כמקובל בשיטות התעמולה הפמיניסטית.

השחקנית שגילמה את פאני פרייס היא כ"כ גרועה, ויש לה חוסר תיאום רציני בהבעות הפנים שנראה כאילו היא עומדת לפרוץ בצחוק כל רגע, לעומת השחקנית בהפקה המקורית בה היא נראתה מאוד "בתוך הדמות". שנאתי בעיקר איך השחקנית החדשה מדברת אל המצלמה ואל הצופים בסרט, ממש על סף יציאה מהדמות, כאילו שאיכפת לי מה יש לה (לשחקנית) להגיד.

הפוליטקלי קורקט השרירותי והכוחני גם בא לידי ביטוי באינסוף איזכורים של שיעבוד השחורים. במקום שהעלילה תזרום באופן טבעי, יש התעקשות ברורה ללכת לפי כל הכללים של הסתה פמיניסטית ותסריט פוליטקלי קורקט מאוד קלישאתי, ידוע מראש ומשעמם להחריד. במקום סיפור על נערה ענייה וצנועה שמצליחה לרכוש את האמון ואהבה של קרובי משפחתה העשירים בני המעמד העליון, מתקבל הרושם שזה סיפור על "לוחמת פמיניסטית ועל דרכה לקריירה של סופרת מצליחה" בהתעלמות כמעט מוחלטת מהסיפור!!
 

בסרט החדש הם "הספיקו" לגעת אפילו במאבק נגד הפורנו: פאני פרייס מוצאת במיטתו של טום, הבן הבכור, ציורי פורנו וזוועה שמכילים אונס, התעללות ורצח של נשים ושחורים.

גם בסצנה שבה אדמונד מתעמת עם האישה שבה התאהב ומגלה כמה היא מרושעת וצינית (היא משועשעת מכך שאחותו של אדמונד בגדה בבעלה עם אחיה) - פתאום הפך העניין לפגישה משפחתית משעממת ורגילה - בלי שום רגשות, בניגוד לגירסה המקורית שם הוא מוצא עצמו בסערת רגשות ועלבון עמוק.  הרי בעולם הפמיניסטית, גברים הם יצור חסר עומק רגשי!

גם המוזיקה משעממת, לא מגוונת ונותנת תחושה של דיכאון ואי נעימות - בניגוד למוזיקה המגוונת והעשירה לגירסה המקורית מ83' בה הייתה השקעה מדהימה ויוצאת מהכלל.

הדבר היחיד שאהבתי בסרט החדש הוא את שיטות הצילום החדשניות שמשלבות צילומי פנים וחוץ בו זמנית אבל חוץ מזה - תעמולה פמיניסטית ואנטי גברית זולה, מכוערת ומרושעת ביותר. כך נוהגות הפמיניסטיות לשכתב, לסלף, לשקר ולתמרן כמה שיותר - העיקר לשכנע את הנשים ש"גברים הם האויב ההיסטורי הגדול ביותר של הנשים"!

הסרט הזה הוא רק דוגמא אחת - גם העיבוד הטלוויזיוני של ה"אסופית אן שירלי" ספג מניפולציות זהות מאוד - אהבתי את הסידרה שהופקה בשנות ה80 והיא הייתה מעניינת, מרתקת ואפילו מרגשת אבל בשנת 1999 יצרו סידרת המשך שבה אן שירלי מוצגת כסופרת ולוחמת פמיניסטית שנלחמת בגברים אכזריים כדי להוכיח את עצמה "בעולם של גברים". היא אפילו מפרסמת מאמר בעיתון שכולל ציטוט מדוייק מדבריה של היליארי קלינטון ש"במלחמה - נשים הן אלה שסובלות באמת כי הן אלה שמאבדות אחים ובעלים וכו`" (כלומר: הגברים הם הרכוש של הנשים - שוב הן מרכז העולם והגברים הם רק חפצים בעולם האגוצנטרי והצר שלהן ושלהן בלבד!)

ג`ק