זכויות הגבר בישראל

בתקשורת ה"פוליטיקלי קורקט"ית מדברים לאחרונה המון נגד תופעות 'בריונות ברשת' כלפי ילדים, בני נוער וגם כלפי מבוגרים (עם דגש מיוחד על נשים), אבל מניסיוני רב השנים באינטרנט, כמו במציאות גם ברשת האינטרנט לגברים אין שום הגנה ולנשים מותר פשוט ה-כ-ל בלי גבולות: מותר לאיים, לקלל, להשמיץ, להוציא דיבה, לחשוף פרטים אישיים ואפילו, כפי שחוויתי אישית - מותר לאיים ברצח, לא פחות. בדומה למקרה אלימות של אישה כלפי גבר - אוטומטית יעצרו ויענישו את הגבר הפצוע והמדמם במקום את התוקפת.

זה נכון גם לגבי נשים שמפעילות ושולחות גברים כדי לאיים, כמו שקרה לי למשל באתר Zadax Boards כשגולשת בכינוי "שלגייה" נכנסה בי באופן אישי כי מבחינתה נשים "בוגרות" יותר מגברים. למרות הקללות שלה כתבתי בשיא הנימוס ועדיין הותקפתי מכל עבר. זוהי הודעה אישית שקיבלתי אז:

"שמע לי יבן בן שרמוטה יחתיכת הודי מסריח

עוד מילה אחת לא במקום אני פותח אותך ואת סבתא שלך הבנת ימזדיין בתחת

יזונה ימוצץ זרע

אתה אל תדאג...יבן שרמוטה אני עוד יטפל בך"

כפי שתיארתי בעבר בהרחבה, האלימות הכי קשה והכי מסוכנת של גבר היא כשאישה מפעילה אותו.

בפורום אחר, "בוגר" יותר, בו כתבתי (בעיקר הגבתי להשמצות נגדי) תקף אותי במיוחד מנהל הפורום "VIR" שהגן על גולשת "תמימה" שהתגלתה לבסוף כפוליטיקאית פמיניסטית (חברת מועצה בעיריית ירושלים). הוא איים עליי במייל ששלח לי שידאג ש"אני לא אוכל לגלוש יותר באינטרנט":

"למר יעקוב .
הנך מתבקש להפסיק לכתוב בפורום מקשיבים לגברים עקב היותך ספמר, כמו כן מספר פעמים בעבר הפורום פוצץ בגלל כתבתך והגולשים האחרים סירבו לכתוב פה עקב התנהגותך . לא אסבול את תגובותייך שעליהם מצורפת שנאת נשים הדברים אינם עומדים בקנה אחד עם רוח הפורום ולכן נמחקים .תגובותייך גם נמחקות מאחר שכל צ'אנס שקבלת לא עזר וחזרת לסורך מהר מאוד אחרי זמן מועט ביותר .אני מודיע לך שאם תמשיך אני אבקש לפנות לספקית האינטנט שלך להזהיר אותך . במידה ולא תפסיק עלול להיות לכך השלכות לגבי יכולת הגלישה שלך ."

מקרה קשה יותר קרה לי בפורום באתר וואלה והגיע עד איומי רצח מפורשים נגדי ונגד הוריי:

כתבתי בפורום רפואי מסוים וגולשת מעורערת בנפשה, "POSTDARK", גררה אותי בכוח לוויכוחים על נושא הפמיניזם כשהסברתי לה לפחות 10 פעם שאני כלל לא רוצה להיכנס לנושא. באותו פורום היו מספר אנשים שהייתי איתם בקשר מצוין ואף עזרו לי וענו לי על שאלות בנושאי בריאות.

הפסיכית הזאת גררה אותי למריבות כשהיא מלכתחילה משמיצה אותי וסיפרה לכולם שאני "כותב טוקבקים מחרידים נגד נשים באתרי החדשות". היא אף טענה שאני מצדיק את רצח התינוקת הודיה קדם ז"ל, בזמן שחזרתי והסברתי שאני מוחא על ההתעלמות והטיוח הסלקטיבי שאמצעי התקשורת מבצעים כשאישה היא שרוצחת את ילדיה. POSTDARK הגיבה ש"זה לא קשור ובהחלט צריך להתחשב באישה, אפילו אם היא רצחה את ילדיה באכזריות, אם היא סובלת ברקע מדיכאון שלאחר לידה".

בעקבות כך היו מריבות קשות ולינץ` ארוך של תגובות נגדי. מנהלת הפורום כתבה לי שאני "מעורער בנפשי", "צריך תרופות" וכל מיני דברי הבל ולבסוף מחקה הכל. ההשמצות נגדי בפורום לא פסקו וממש "חיפשו אותי" גם כשלא כתבתי שם בכלל. אחת הכותבות אף פנתה למנהל פורום "הורות שווה" שגם שם הוא מחק לי הודעות בלי שום סיבה (במיוחד כשניסיתי לכתוב על הסיפור שטייחה אושרת קוטלר) וזוהי לשון ההודעה:

בקשה לעזרה - יעקב קנדלקר / JACK NUKEM / "ג`ק המרטש"... למי שמכיר:
שלום רב, ידוע לי שאדם זה עשה שמות בפורום שלכם לפני זמן מה, ואף הטריד חלק ממשתתפיו אישית, בתיבות הדוא"ל שלהם. כפי שהתרשמתי, הצלחתם להיפטר ממנו, או להשתיקו, בדרך זו או אחרת. כעת הוא עושה שמות בפורום [...], שאמור להוות פורום ייעוץ ותמיכה. יעקב "משתולל" שם, תוך הכפשת המשתמשים - ובעיקר המשתמשות - והעללה עליהן, הפצת אינספור הודעות אלימות-מילולית ואכולות בשנאת נשים..."

והנה עוד הודעה דומה:

"מאת: תומר לוי , 06:56 :שעה 28/12/2002

האם ניתן לעשות פרופיל פסיכיאטרי על פי התנהגות וירטואלית?

לדעתי זה עשוי להיות מחקר מרתק וחדשני.
קחו למשל את יעקב קנדלקר, המתכנה "ג`ק ניוקם".
האיש הספיק כבר להרוס לפחות שלושה פורומים מוכרים, אחד מהם, פורום גברים בנענע הוא דירדר לתהומות ביבים שלא נראו עד כה באינטרנט הישראלי.
בכל מקום לוקח מעט מאוד זמן לאנשים להתחיל בתגובות מחאה, לאחר מכן בנסיונות פגיעה, ואילו הוא באסקלציה שחוזרת על עצמה בדייקנות מאבד שליטה בתוך זמן קצר.
הפתולוגיה שחוזרת על עצמה שוב ושוב היא האלמנט המעניין פה. משהו מושך אותו להיכנס כל פעם מחדש לסיטואציה שבה כולם תוקפים, מבזים ומנדים אותו. האם זו תופעה מוכרת בפסיכיאטריה?

אני מצרף כמה לינקים למי שרוצה לתוודע לעולמו הרוחני של מר קנדלקר. "

וכל זאת, חשוב להדגיש בזמן שכלל לא כתבתי בפורום ורק נכנסתי מדי פעם לבדוק מה זוממים נגדי. במקרה אחד אותה POSTDARK הזכירה שוב את שמי, אחרי כל מה שעשתה לי ורק אז כתבתי "אם אתם לא מרשים לי לכתוב כאן, לפחות אל תזכירו אותי!". בתגובה היא התנצלה וכתבה שהיא מעוניינת להתפייס איתי. כתבתי לה שאני לא מקבל את התנצלותה ולא סומך עליה כי היא כבר הספיקה להסית נגדי אנשים שהייתי איתם בקשר טוב. כתבתי לה בשיא הנימוס והרצינות בלי שום קללה, השמצה או גידוף ואפילו כתבתי לה בסוף "תהיי בריאה".

איך היא הגיבה? התחילה לאיים עליי ועל ההורים שלי ברצח, ואני לא יודע מהיכן היא גילתה עליי פרטים אישיים כמו מקום מגוריי וכמות האנשים בביתי:

postdark :מאת
00:30 :שעה 18/01/2003 :תאריך
שרץ עלוב. ראה איך אתה תוקף כשנפחים לפניך ובאים בעמדת שלום. לא מעניין אותי שאתה חולה:
אתה נמוך יותר מן הזבל המסריח ביותר. וראה הוזהרת: אם תעז להפציע בעוד הודעות ספק חולניות (איפה התרופות, ג`ק המרטש?), וספק - בוא נשים את הקלפים על השולחן בפעם האלף - מרושעות, דוחות ומיזנטרופיות - קח בחשבון שאני יודעת עליך די פרטים כדי להפוך את חייך לגיהנום (אם הם לא כבר כאלו). טיפש. אפילו שכל אין לך. היתה לך הזדמנות, ושוב החלק החולה ששולט בך העיף אותה לעזאזל. לפחות בפעם הבאה תעוף לשם יחד איתו, נאצי קטן ומושתן.

postdark :מאת
01:06 :שעה 18/01/2003 :תאריך
זבל. הלואי שכולכם תתבגרו שם בבית-אבות שלכם ב[שם השכונה], ולאף אחד, כמובן, לא יזיז -
עד שימצאו 3 גופות מרקיבות.... (נו, קנדלקר נבלה, או לא??) (אם כי במקרה שלך, יעקב קנדלקר מעורר הרחמים והתיעוב - תת-אדם מעוות שכמוך - אתה גם מסוגל להתפוצץ בוקר אחד ולבשל את ההורים שלך (במיוחד את אמא, הא? שונא נשים) לארוחת הצהריים. עלאק, ניוון שרירים. בכין פנטזיונר שכל הילדים הרביצו לו בבי"ס ומאז לא מוציא את האף (הענק, מן הסתם) מפתח הבית. *** בטח אתה גם מכוער פחד. מוכנה להתערב על כל דבר. בהן צדק. (אופס, הגזמתי קצת, ההורים לא אשמים שגדלה להם יבלת מפלצתית במקום עלם חמודות. ...או אולי כן???)

postdark :מאת
01:18 :שעה 18/01/2003 :תאריך
TOO LATE. מה חשבת - שתזרוק חרא פרנואידי ואני אגיד "טוב, נו, היה"?
הרי כבר הצעתי לך הזמנות כזו יותר מפעם אחת. זהו, שפכת עלי את הזבל ואתה מצפה שאני אלקק את השפתיים ואגיד "סע לך לדרכך"?! היית צריך לחשוב על זה קודם, כשבאתי לקראתך בוידוי ובהצעות תיקון, במקום לתת לפרנויה להשתלט עליך ולנבל את הפה ולהשמיץ אותי בכל דרך אפשרית. כמה נח, הא?! קודם זורקים את הזבל - ועוד על מי שלא מגיע לה - ואז מציעים הצעות יפות כלא היה דבר. יש לי זכרון, קנדל. ואני לא בולעת את החרא שזורקים עלי - - - אני מטיסה אותו בחזרה, ובריבית. אם תתנצל, ותמחק את סעיף ההצגות לאלתר, אשקול ברצון את הצעתך. ...אבל מה הסיכוי שזה יקרה??

כתבתי לה:"אני את הדיון איתך גמרתי" והלכתי לישון. למחרת גיליתי שאותה אחת "התקוטטה" בפורום עם דמות דמיונית בשם "144" שייתכן מאוד שהייתה בעצמה או חבר/ה שלה שכאילו קיללה והשמיצה אותה. אתם יכולים לנחש את מי כולם בפורום (עשרות אנשים) האשימו אוטומטית:

כמובן שאותי. הסוף היה ידוע מראש: מאז אני חסום באתר וואלה ולא יכול לכתוב בפורומים שלהם ברמת זיהוי כתובת הIP.

בתקופה שהיה לי בלוג בתפוז, נאלצתי להגיב לפוסט שכתבה בחורה שביקשה רעיון איך להעיר בבוקר את השותף שלה לדירה. גולש בכינוי "חזי" כתב לה:"תני לו אגרוף חזק בביצים" והיא מאוד השתעשעה מהרעיון וכתבה שהיא כבר חשבה על זה בעצמה. הייתי מוכרח להגיב וכתבתי שהם מסיתים לאלימות כלפי גברים. בתגובה לא רק חזי תקף אותי אלא גם מנהל הבלוגיה שדרש ממני להפסיק להגיב ומחק פוסט שכתבתי על המקרה בבלוג שלי כי כיניתי את חזי 'רשע', מילה תנ"כית מאוד רלבנטית, מדויקת ומתאימה לנסיבות שתיארתי.

שיא החוצפה במקרה כזה של התנהלות אתר תפוז הוא במוסר הכפול שלהם שמצד אחד גם מרשים להתבטאויות כאלה לעבור (מנהל הבלוגיה כתב לי שמבחינתו "זאת הייתה רק בדיחה") אבל אם מפרסמים פוסט כזה בעמוד המומלצים של תפוז, מותר אח"כ בדיעבד לבוא בדרישות כאילו מדובר בבלוג פרטי שאין לי בתור גולש אקראי זכות להגיב עליו.

היו עוד הרבה מקרים ודוגמאות חמורות לא פחות, אך המקרה הקשה, הפוגע, המזיק והטראומתי ביותר עבורי היה כשגולשת שהתיידדה איתי במשך 3 שנים פתחה בקמפיין מאוד אגרסיבי ואלים נגדי שהוביל לסגירתו החד-סיטרית של הבלוג המצליח שלי. זה היה ניסיון מאוד טראומתי וכאוב כי נקשרתי מאוד לגברת הצעירה הזאת והיו לי כלפיה רגשות מאוד עמוקים ופתאום היא ממש תקעה לי סכין בגב.

במשך שנתיים הכל היה דבש - היא חנקה אותי באהבה, חום, מחמאות, ברכות והערצה (כפי שהדגישה בעצמה), הביאה לי שוקולד וממתקים שביקרה אצלי בבית מספר פעמים. למעשה הטריגר נלחץ בשנה השלישית כשהיא אמרה שהיא "מתחילה לגלות" לגביי דברים לא טובים. במיוחד עצבנה אותה ההתנגדות שלי ליחס מועדף לנשים. "באוקריינה בחורים היו קמים ומפנים לי מקום באוטובוס!!", "ככה זה צריך להיות!!!", היא אמרה בגאוותנות ושחצנות בלתי נסבלת. אמרתי לה בשיא הנימוס והעדינות (כי באמת אהבתי אותה) שאני חולק עליה והיא כהרגלה צעקה וצרחה עליי בטלפון עם הקול הגבוה שלה שהגיע לטונים צורמים במיוחד.

כאילו סגירת הבלוג שלי לא הייתה מכה מספיק קשה עבורי, אותה גברת המשיכה לנהל נגדי מסע השמצות ורצח אופי מאוד אלים ומכוער במשך לא פחות משנתיים וחצי שבהם פרסמה נגדי תכנים שהכילו הוצאת דיבה, השמצות, קללות, שקרים, עלילות וסיפורים שהמציאה עליי. בשלב הזה הפסקתי להתייחס אליה ברצינות אבל מה שהיה הכי מזעזע ומקומם עבורי ועבור חבריי שניסו לעזור לי, הייתה ההתעלמות והאדישות של מנהלי האתרים ובמיוחד מנהלת אתר ישראבלוג, שם ההשמצות נגדי נשארו לא פחות משנתיים וחצי - קרוב ל100 עמודים.

בסופו של דבר רק לאחר התערבות של עורכת דין חרוצה עם לב זהב, עו"ד תמר הר-פז, ששלחה מכתב תלונה חריף ומפורט למנהלת ישראבלוג, רק אז, אחרי שנתיים וחצי נגמר הסיוט. אני עדיין שומר לעצמי את הזכות להגיש תביעת דיבה נגד המכפישה ונגד האתרים שנתנו לה במה חופשית, למרות כל המיילים, המכתבים ושיחות הטלפון, אך בעדיפות ראשונה אני מנהל מלחמת קיום בגלל בעיות בריאות קשות שלי ושל הוריי.

ג'ק

הממצא הכי מזעזע למי שחוקר באמת לעומק את הפמיניזם ומנתח את המסרים שהאידיאולוגיה הזאת מעבירה באופן אגרסיבי, בשטיפת מוח בלתי פוסקת בכל אמצעי אפשרי, זאת העובדה שכל מה שהפמיניסטיות אומרות הוא בעצם שקר וכזב. אציג לפניכם 15 שקרים מרכזיים עליהם מתבססות הפמיניסטיות ואלפי ארגוני הנשים ישראל, כלפי ציבור שמכור לאמצעי התקשורת ומחובר אליהם כמו אינפוזיה לאדם חולה:

שקר: "יותר נשים נרצחות ע"י גברים מאשר ההיפך"

אמת: כשאישה רוצחת גבר, המעשה מראש לא נחשב רצח אלא 'הריגה' ומטה בסעיף ההרשעה, מה שאומר מספר שנים בודדות בכלא בלבד במקום 20-30 כפי שגבר יקבל על אותה עבירה באותן נסיבות. תמיד קיים גם סיכוי שאישה כלל לא תועמד לדין, כל שעליה לטעון ש"הגנה על עצמה" או הגיבה לאחר התעללות ממושכת, היא לא צריכה להביא שום הוכחות או חיזוקים לטענותיה, הנרצח הרי לא יכול להביא את גרסתו, מה שמאפשר לביהמ"ש לקבל את גרסתה של הרוצחת במלואה, תלוי בכישורי המשחק והבכי שלה המנופחים ע"י סיקור תקשורתי חד-סיטרי שמצדד בה ובגרסתה, כשעיתונאיות פמיניסטיות מנוסות ומקצועיות מוסיפות המון "תבלינים" לסיפור, לא משנה מה באמת התרחש.

לפיכך נשים שרצחו גברים כלל לא נחשבות רוצחות. חוקרים כמו ד"ר דברה שרמן קופלן מסבירים שנשים נוטות להשתמש בשיטות מגוונות יותר כדי להמית גבר כמו שימוש ברעל או הפעלת רוצח שכיר (לדוגמא המאהב שלה). לאחרונה התגלה שהאחוז הכי גבוה של מתאבדים הוא בקרב גברים בהליכי גירושין, בגלל התעללות קשה של המערכת שמגויסת כולה רק לטובת האישה. גם זה למעשה רצח שיטתי של גברים!

שקר: "נשים הן הקורבנות העיקריים של אלימות במשפחה"

אמת: כל המחקרים של מיטב המומחים המובילים בעולם בנושא מראים שנשים אלימות כלפי בני זוגן לא פחות מאשר ההיפך. מעבר לכך, נתון ידוע גם בארץ וגם בחו"ל הוא שנשים מובילות בלמעלה משני שליש בהתעללות בילדים. ככל שסוג ההתעללות קשה יותר, כך גדול יותר חלקן של נשים. הפמיניסטיות נוהגות לטשטש עובדה זו כשהן מרכזות תעמולה מאוד מאסיבית ואגרסיבית בנוגע להתעללות מינית בילדים שהיא למעשה רק 10 אחוז משאר סוגי ההתעללות, תוך הטענה שרוב המתעללים מינית הם גברים (טענה מניפולטיבית בפני עצמה).

שקר: "אנסים, פדופילים ועברייני מין הם תמיד גברים"

אמת: כמו בנוגע לאלימות, החוק בישראל לא מכיר כלל בעבירת אינוס שבוצעה ע"י אישה. במשך עשור היה ניסיון להעביר תיקון לחוק שיאפשר העמדה לדין של נשים שביצעו עבירות מין בקטינים (כפי שמקובל ברוב המדינות המתוקנות) אבל הוא טורפד סופית ע"י ארגוני הנשים ובמיוחד "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" בטיעון הזוי ובלתי מבוסס כאילו "התיקון יאפשר לאנסים להאשים את קורבן האונס שגרמה להם לחדור לגופה".

שקר: "אחת משלוש נשים עוברת תקיפה מינית" ו"אין אישה שלא עוברת הטרדה מינית"

אמת: כיום, רוב התלונות לגבי אונס, הטרדות מיניות ושאר "עבירות מין" למיניהן מתבררות בסופו של דבר כתלונות כזב. אחראים למגיפה הזאת ארגוני נשים שבאופן שיטתי מקדמים ומעודדים נשים להתלונן על כל שטות, כל מילה, מבט או הודעה באינטרנט, תוך כדי שהן מחפות עליהן ומבטיחות להן בכוח החוק להעניק להן פטור מהעמדה לדין במקרה שיוכח שהן שיקרו.

החקיקה בישראל בנוגע לעבירות מין היא מהקיצוניות ביותר בעולם בעיקר בגלל מי שניסחה את החוקים, משפטנית פמיניסטית קיצונית בשם אורית קמיר, תלמידתה וממשיכת דרכה של פרופ' קתרין מקינון מארה"ב שטוענת שכל יחסי מין הטרוסקסואליים, כולל בין גבר ואישה נשואים, הם בעצם "אונס של האישה".

שקר: "רוב האסירים בבתי הכלא הם גברים ולכן גברים אלימים ומסוכנים יותר"

אמת: בכל תחומי העבירות, מגניבות, עבירות תנועה, מעילות בכספים ועד רצח, נשים זוכות ליחס סלחני, וותרני ומקל במיוחד בגלל לחץ בלתי פוסק של ארגוני הנשים ופמיניסטיות שהחדירו למערכת המשפט, המשטרה והפרקליטות דוקטרינה מאוד שרירותית שקובעת שכל פשע שאישה מבצעת מעיד על היותה "קורבן התעללות ממושכת" ו/או "ילדות קשה", בדומה לסינדרום "האישה המוכה" הגורס שגם אם אישה תכננה מראש את רצח בן זוגה, רצחה אותו בשנתו או רצחה בן זוג נכה כשהיא בריאה וחזקה, עדיין היא שנחשבת מראש "הצד החלש וחסר הישע" שפעל מתוך "הגנה עצמית".

במילים אחרות, אישה לעולם לא יכולה להיות אשמה בפשע ותמיד יש גבר שאליו אפשר להעביר את האחריות. במציאות כזו, כשבתי משפט כלל לא מעמידים לדין נשים עברייניות גם במקרי אלימות קשים, הפמיניסטיות הן אלה שדואגות שנשים לא יגיעו לכלא ואם כן, במקרים קיצונים, סעיפי ההרשעה תמיד מופחתים ותקופת העונש נמוכה בהרבה מאוד - מכאן הפער העצום בכמות האסירות לעומת אסירים.

שקר: "נשים חיות יותר שנים כי הן זהירות יותר ומנהלות אורח חיים חכם ובריא יותר"

אמת: לפני 80 שנה הפער בתוחלת החיים היה שנה אחת בלבד לטובת הנשים בעולם המערבי ומאז הוא גדל ל7 שנים בגלל ההתקדמות של מדע רפואי שמצד אחד פתר את רוב גורמי התמותה המובילים של נשים כמו בעיקר סיבוכי לידה. מאז השתלטות הפמיניזם מדע הרפואה משקיע את רוב תקציבי מחקר הבריאות לנשים בלבד כשיתר התקציב הוא "שוויוני" כלפי שני המינים, מה שלא משאיר תקציב למחקר בנוגע לבעיות בריאות הפוגעות בעיקר בגברים, בעיקר סרטן הערמונית.

מעבר לכך, עד היום, למרות כל התעמולה והדיבורים האינסופיים על "שוויון" וטענות ש"נשים מסוגלות לעשות כל מה שגברים יכולים", עדיין גברים מובילים ב99 אחוז מהתפקידים והעבודות המסוכנות והמזיקות ביותר אם זה בצבא, עבודה עם חומרים מסוכנים, בניה, שיפוצים, תיקונים, סבלות, הובלת משאות כבדים, משימות חילוץ והצלה ועוד. ככל שהמקצוע מסוכן יותר ודורש יותר מאמץ פיזי וסיכון בריאותי פיזי ונפשי, כך חלקן של הנשים שואף לאפס.

שקר: "נשים מופלות בשכר ומרוויחות על אותה עבודה הרבה פחות מגברים"

אמת: גברים מבצעים את כל העבודות הכי קשות, מסוכנות, שוחקות ולא-נעימות שדורשות מאמץ והתמדה לאורך שנים רבות בזמן שנשים דורשות הקלות, זכויות יתר, חופשות ארוכות במיוחד ויצירת תנאי סביבת עבודה "נוחה לנשים" שלעיתים מפריעה לתפקוד של מקום עבודה.

ידוע היטב שגברים מבצעים באותם תפקידים הרבה יותר עבודה ומאמץ גם מבחינת שעות נוספות, משמרות לילה חובה ותפקידים "לגברים" כמו לסחוב ארגזים כבדים בסוף יום העבודה. למעשה הדרישה של הפמיניסטיות היא לא באמת לשכר שווה לעבודה שווה אלא שכר מלא ויותר לעבודה ששווה פחות מחצי מעבודתו של גבר, מה שבא לידי ביטוי בנקודות זיכוי והטבות כספיות שנשים מקבלות אוטומטית רק על היותן נשים.

שקר: "נשים מעורבות פחות בתאונות דרכים מה שמוכיח שהן נוהגות טוב יותר מגברים"

אמת: ידוע שנשים נוהגות למרחקים קצרים יותר, רוב (99%) הנהגים של רכבים כבדים כמו אוטובוסים, משאיות ורכבי הסעה הם גברים (נוהגים בתנאי לחץ זמן) ובכלל יש יותר נהגים גברים על הכביש מאשר נהגות נשים, לכך הגיוני שגברים יהיו יותר מעורבים מספרית בתאונות.

ועדיין - גם במקרים של עבירות תנועה קשות, אפילו כאלה הגורמות או עלולות לגרום לתאונות ונפגעים, מערכת החוק נוהגת בנשים בכפפות משי ומלכתחילה לא מענישה אותן. לדוגמא: שופטת נזפה בשוטר שעצר נהגת על שדיברה בטלפון נייד תוך כדי נהיגה והיא זיכתה את הנהגת בטענה שהשוטר לא הקשיב לטענותיה ונימוקיה של הנהגת. עד היום לא שמעתי אפילו נהג מנוסה אחד שאמר לי:"איזה יופי הנשים נוהגות" - בדיוק ההיפך.

שקר: "למרות הישגי הפמיניזם, עדיין יש תקרת זכוכית שמונעת מנשים להגיע לעמדות בכירות בחברות גדולות, בפוליטיקה, באקדמיה, בצבא וכו'"

אמת: תקרת הזכוכית זוהי מניפולציה פמיניסטית מתוחכמת שמתעלמת במכוון מההבדלים בחלוקת הכוח בין עובדות נשים לעומת עובדים גברים. כך למשל, בדיקה מעמיקה של ארגון מודרני תעלה שלמרות שבראש פירמידת הארגון, בתפקיד המנכ"ל עומד גבר, עדיין בדרגה אחת או שתיים מתחתיו יש הרבה יותר נשים מאשר גברים (עבודות משרד למיניהן).

ככל שיורדים בדרגות ומגיעים לתפקידים כמו פועלים, טכנאים ואנשי תחזוקה שמבצעים את כל העבודה השחורה, הקשה והשוחקת ביותר, מגלים שאחוז הגברים הוא מוחץ - 90 אחוז ומעלה. האם בגלל גבר מנכ"ל אחד לעומת 1000 גברים פועלים פשוטים אפשר לומר ש"הגברים שולטים בארגון"???

שקר: "פרסומאים עושים שימוש בגוף האישה ומציגים נשים כאובייקט מיני כדי למכור מוצר"

אמת: מאז שנות ה90 המלחמה הבלתי פוסקת של ארגונים פמיניסטיים שהמציאו מונחים גורפים כמו "החפצה", ההופכים כל דוגמנית ושחקנית ללא פחות מ"קורבן ניצול מיני", למרות ההצלחה והרווחים העצומים שהן משיגות בארץ ובחו"ל, דווקא גברים הם אלה שהפכו לאובייקט מובהק של לעג, השפלה ואלימות קשה. פרסומות שמשפילות גברים ומציגות את דמות הגבר באופן נלעג ונחות הפכו לכ"כ מובנות מאליהם שיש פרסומאים ובעיקר פרסומאיות נשים ביותר מ80 אחוז, שמתגאות במעשיהן ורואות בכך גבורה ו"הישג פמיניסטי ראוי".

שקר: "נשים מגיעות להישגים לימודיים טובים יותר בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות מה שמוכיח שהן חכמות יותר"

אמת: בתחילת שנות ה90 פתחו הפמיניסטיות (ובמיוחד קרול גיליגאן) בקמפיין מאוד אגרסיבי וסוחף שטוען שבנות הן מקופחות, מופלות ומוחלשות בסביבת בתי הספר, תוך כדי שהן מתבססות על נתונים שקריים כשדווקא ההישג של הבנות בלימודים היה טוב יותר מאי פעם.

התוצאה והתגובה ל"משבר" הדמיוני הזה שהוצף בכל אמצעי התקשורת ובכנסים לאנשי הוראה היה אינספור תוכניות בתקציבים בלתי מוגבלים כדי לקדם אך ורק בנות בלימודים ולהעניק להן יחס מועדף, מה שבא לידי ביטוי בין היתר במלגות לנשים בלבד ובשינוי תכני הלימוד שיהיו נוחים יותר עבור בנות ויקשו על הבנים.

כיום המציאות היא שמצב הבנים בחינוך הוא בשפל כמותו לא היה מעולם והסופרת האמיצה כריסטינה הוף סאמרס מכנה זאת 'מלחמה נגד הבנים' בספרה המהפכני שחושף את כל הדרכים והשיטות המכוערות בה דואגות פמיניסטיות לקדם אך ורק את הבנות בלימודים.

שקר: "צה"ל הוא ארגון גברי שוביניסטי המונע מנשים להתקדם וחוסם אותן בתפקידי קצונה ופיקוד בכירים"

אמת: אין עוד צבא בעולם שמקדם נשים, נותן להן יחס מועדף ואינספור קיצורי דרך לתפקידי קצונה ופיקוד בכירים כמו צבא ההגנה לישראל. למרות שיחסית לגברים פחות נשים מתגייסות לצה"ל עדיין האחוז שלהן בתפקידי קצונה ופיקוד הוא גבוה ביותר.

בפועל בזמן שאת הגברים מכריחים לבצע את כל התפקידים הכי קשים, מסוכנים, שוחקים ומכריחים אותם ע"פ חוק להקריב את חייהם ובריאותם, צה"ל הפך למכללה היוקרתית ביותר לקידום נשים כשהוא מכשיר ומקדם אותן במגוון אינסופי של תפקידים ומקצועות בהם הן יכולות להשתמש גם בחיים האזרחיים.

גם הסיפור על ה"חיילות הלוחמות" הוא חלול כי דואגים מראש לא לשלוח את ה"לוחמות" למקומות ומצבים בהם נשקפת סכנת חיים של ממש וכל תקרית יוצאת דופן שבה חיילת נפצעת או נשרטת נחשבת 'מחדל חמור' שמוביל להעביר את החיילות למקום בטוח יותר. בפועל להבדיל מהחיילים שנחשבים כבשר תותחים זול, לכל חיילת "לוחמת" שמורות אינספור זכויות ופריוולגיות כמו לעזוב את התפקיד מתי שמתחשק להן.

עוד בנושא: 'השוביניזם הנשי בצה"ל'

שקר: "בגלל האגו הגברי, גבר לא מוכן שאישה תפרנס אותו, תשלם עליו בדייטים וכו'"

אמת: כל אישה, לא משנה עד כמה היא "פמיניסטית" ומטיפה ל"שוויון", תחפש גבר חזק ומצליח כלכלית ותבחן אותו לפי כמה הוא מוכן להשקיע בה, בעיקר מבחינת הוצאות כספיות (שלא ייחשב חלילה "קמצן"). היום יותר מאי פעם אין דבר יותר "מוריד מהכבוד" עבור אישה לנהל מערכת יחסים עם גבר שלא עובד או מרוויח פחות ממנה, מה שמסמן מראש את הגבר כפרזיט, אוכל חינם, נצלן וכו', אבל יותר מכל כ"לא מספיק טוב בשבילה".

המון זוגות צעירים נפרדים והקשר נקטע ביוזמת האישה כי הגבר לא מצא עבודה, לא התקדם מספיק בעבודתו או לא יכל מסיבה בריאותית לצאת לעבוד, לא משנה עד כמה טוב הוא מילא את עבודות הבית (בישול, ניקוי, טיפול בילדים וכו'), הנשים הן אלה ששומרות בקנאות נוקשה על התפקיד שלהן כ"מפורנסות" והגבר בתור הצד שמחוייב גם ע"פ החוק וגם לפי מוסכמות חברתית לספק את כל צרכי האישה. נשים רבות מאוד עושות תואר, שניים ואפילו דוקטורט לא כדי שתוכלנה לצאת לעבוד אלא רק כדי למצוא בן זוג ברמה ובמעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר.

במילים אחרות, הבעיה היא לא האגו הגברי כי אם האגו הנשי הדורסני בזמן שלא קיים גבר שבפנטזיה החבויה שלו לא היה רוצה שאישה תפרנס אותו, תפנק אותו, תקנה לו מתנות ותדאג לכל צרכיו.

שקר: "אם נשים היו מנהלות את העולם, לא היו יותר מלחמות"

אמת: ההיסטוריה דווקא מוכיחה שלמרות שהיו יחסית פחות נשים מנהיגות, הן הובילו ברובן הגדול להכי הרבה שפיכות דמים, מלחמות, עימותים וזוועות. הטענה כאילו "נשים יביאו שלום עולמי" גם מתבססת על הטענה הבלתי מציאותית כאילו נשים לא מסוגלות להיות אלימות, בזמן שבאופן מלאכותי דואגות פמיניסטיות להעניק הקלות ופטורים על נשים שביצעו עבירות אלימות קשות ויוצאות בגלוי להגנתה של כל אישה, גם היא רצחה באכזריות את בנה הפעוט בן ה4, או במקרה הזה מארה"ב שהארגון הלאומי לנשים בארה"ב NOW נלחם במשך שנים כדי לבטל את סעיף הרצח בה הורשעה רוצחת 5 ילדיה!

שקר: "הדת היהודית מקפחת, משפילה ומפלה לרעה את האישה"

אמת: לפי ההלכה היהודית הגבר ורק הוא מחוייב ונדרש להתחתן, להקים משפחה ולפרנס בזמן שכל מה שאישה תבחר לעשות או לא לעשות  - הכל מרצונה החופשי. למעשה לפי תיאורי הרבנים האישה ביהדות נחשבת כ"מושלמת" ו"במעמד רוחני גבוה יותר" משל הגבר, לכן נטל החובות והדרישות ממנה הרבה יותר קטן, היא לא צריכה להוכיח כלום, לא לעמוד בשום מבחנים ובטח לא להיות משועבדת למסגרת נוקשה של כללים, הגבלות ועונשים כבדים על אי-מילוי מצוות כאלה או אחרות.

גם הקמפיינים הבלתי פוסקים של ארגונים רפורמים, אנטי דתיים ושמאלניים-קיצוניים בנוגע לקיפוח נשים ברבנות, ההפרדה בקווי המהדרין, מסורבות הגט וכו', הכל תערובת של שקרים וחצאי אמיתות. נשים רבות מאוד היום יותר מאי פעם ביניהן נשים קרייריסטיות, אינטליגנטיות, משכילות מאוד, מצליחות ומבוססות כלכלית, בוחרות לחזור בתשובה, לא כי הן מרגישות "מושפלות" או שמטיפי הדת למיניהם מתנשאים כלפיהן אלא בדיוק ההיפך המוחלט. מדוע לדעתכם כוכבת הפופ המפורסמת ביותר בעולם, מדונה, החליטה ללמוד קבלה?? (עוד בנושא תוכלו לקרוא במאמרי "אף אחד לא מקפח את הנשים")

לפני כחודש הכתבת לענייני חינוך של חדשות ערוץ 2, דפנה ליאל, פתחה מחדש את "מלחמת האוכל" הפמיניסטית הישנה שבשורה התחתונה מאשימה את המין הגברי - גברים ונערים, בהרעבה וגרימת "הרעבה עצמית" אצל נערות מתבגרות, כשהיא לוקחת מספר מקרים בודדים והופכת אותם כמיטב מסורת השנאת הגברים ל"תופעה חמורה" שכאילו מאיימת על כלל ציבור הנשים הצעירות.

מי שמכיר מעט את הפמיניזם יודע ומכיר את האלמנט הזה שפמיניסטיות תמיד יוצאות נגדו במלחמתן נגד תעשיית היופי, דוגמניות, אופנה וכדומה אבל מה שהכי מקומם זו הטקטיקה הנבזית להפנות אצבע מאשימה כלפי כל הגברים ולעודד שנאה רצחנית כלפי גברים, כפי שאמחיש בהמשך, כאשר במציאות ידוע שמי שמציק לבנות שנחשבות שמנות בבתי הספר הן לרוב בנות אחרות ולאו דווקא "הבנים"!

לפני 25 שנה (1990) פרסמה בארה"ב פמיניסטית בשם נעמי וולף ספר בשם "מיתוס היופי" בו טענה כאילו 100 אלף נשים מתות כל שנה באמריקה בגלל אנורקסיה (הרעבה עצמית). אלא מה, התברר שהמספר שלה היה שקרי ומנופח והמספר האמיתי הוא 100 בלבד. כמובן שמוות של כל אדם הוא מיותר וטראגי אבל כשמדברים על 100 מקרים מתוך אוכלוסייה של קרוב לחצי מיליארד בני אדם, הניפוח במקרה הזה הוא לא רק מוטעה ומטעה אלא ממש זדוני עד כדי מפלצתי.

מטרתה של נעמי וולף כמו כל פמיניסטית אחרת מאז ועד היום, כולל כנראה גם דפנה ליאל (ושאר חברותיה הפמיניסטיות בתקשורת), היא לעודד שנאה כלפי גברים ולהאשים בלא פחות מ"שואה" שהגברים עושים לנשים, אם ניקח למשל את הציטוט של הפמיניסטית החלוצה בטי פרידן שכתבה בספרה The Feminine Mystique בשנת 1963 שנישואין ומשפחה הם בעצם "מחנה ריכוז נוח לנשים". כך זה התחיל וכך זה נמשך עד עצם היום הזה.

למי שלא ראה את כתבתה של דפנה ליאל ואת מבול כתבות הFOLLOW UP שהציפו את אמצעי התקשורת, דובר על נערות שמפחדות לאכול ליד בנים שלא חס וחלילה יקראו להן "שמנות" או יחשבו שהן שמנות:

'לכאורה, מדובר בטרנד ויראלי חולף: נשים ישראליות מעלות לרשת תמונות שלהן אוכלות המבורגרים, דברי-מאפה וממתקים, וקוראות לחברותיהן לעשות כמוהן. בפועל, כפי שיטענו בלוגריות וכותבות פמיניסטיות שונות, ניתן לפרש את הפעולה כאקט פוליטי מרדני לא-פחות משריפת חזיות.

הטרנד צמח כתוצאה משידור כתבת ערוץ 2 "חלום הרזון: ילדות מחקות האימהות" של דפנה ליאל. הכתבה, ששודרה לפני כשבוע, עסקה במערכת היחסים הסבוכה, המורעלת, שנשים מקיימות כיום עם גופן ועם מזונן: "החלום של כל בת זה להיות אנורקסית", אומרת אחת הנערות בכתבה, חושפת כיצד נשים בימינו נלחצות לאידיאל-יופי מעוות, שדורש הרעבה-עצמית כדי להשיגו.

אלא שיותר מכל, נדמה שהכתבה זעזעה את הצופות בשל הגילוי כי נערות חוששות להיראות אוכלות בפומבי: "אנחנו מתביישות לאכול ליד הבנים", מספרת אחת הנערות, "לפעמים היינו הולכות ואוכלות בשירותים"...'

הפמיניסטיות פשוט החליטו שכל גבר שמסתכל על אישה שאוכלת בעצם כאילו אומר לה:"מה את זוללת יה שמנה?" וכך למשל נפתחה הודעה בקבוצה פמיניסטית בפייסבוק:

'אתמול- קניתי מנת פלאפל, מיהרתי לאוטובוס מנשנשת אותה תוך ניסיונות לא מאד מוצלחים לא להתלכלך. שני גברים עוצרים את השיחה שלהם, מסתכלים עלי ואומרים "בתיאבון!". אמרתי "תודה", למרות שקצת התחשק לי לתת להם בעיטה.'

תגובות "נבחרות" להודעה שקיבלה 47 לייקים:

"תודה, תשרפו בגהנום, אמן."

"פעם חשבתי שזאת אלימות לשלש אצבע, היום אני פשוט עושה אצבע משולשת. שיגידו שאני טמפרמנטית, שיגידו שזאת מחמאה, לי יש דבר אחד לומר: זדיינו"

אגב מהיכרותי עם פמיניסטיות ונשים שמזדהות אפילו מעט עם האידיאולוגיה החולנית הזו, אני בטוח שהגברת שכחה לציין איפה בדיוק היא רצתה לבעוט באותם גברים על שאמרו לה "בתיאבון" (רמז: הן לומדות ומלמדות זאת בשיעורי הגנה עצמית לנשים). בדרך כלל ניתן לחשוב שמדובר בסה"כ ב"מספר נשים פסיכיות", כמו שיאמרו רוב הגברים, אבל זוהי טעות חמורה כי יש כאן למעשה תעמולה מגדרית ושטיפת מוח מאוד מרוכזת, מאסיבית ומכוונת בעלת מאפיינים של כת מסוכנת ואגרסיבית שמצליחה לסחוף אחריה הרבה מאוד נשים ונערות.

מאוד הייתי רוצה לשאול את דפנה ליאל ושאר העיתונאיות הפמיניסטיות מדוע הן לא באות בטענות למעצבי האופנה שברובם או נשים או גברים הומוסקסואליים או לדוגמניות עצמן שמוכנות להרעיב את עצמן ולרזות רק כדי להתפרסם ולהצליח? אני לא מכיר אפילו גבר אחד שחושב שאישה שרזה כמו שלד היא "מושכת וסקסית", אם כבר ההיפך: הרבה גברים אוהבים נשים גדולות ומלאות.

בנוסף לכל, לטעון או ליצור רושם כאילו גורם הסיכון המרכזי לנערות בגילאים צעירים הוא אנורקסיה זה לא רק עלבון לאינטליגנציה אלא אפילו פגיעה עד כדי הקרבת בריאותן של נערות מתבגרות בשם הפמיניזם, בזמן שגורם הסיכון המוביל באמת אצל בני נוער הוא השמנה ואכילת יתר בעידן ה"ג'אנק פוד":

"אחוז אחד מהנערות בישראל סובלות מאנורקסיה, שני אחוזים סובלות מבולימיה, שלושה אחוזים סובלות מהפרעות אכילה בלתי ספציפיות ו- 20% מבני הנוער סובלים מהשמנת יתר מסוכנת."

(גילוי נאות: אני אישית סבלתי בנעוריי וסובל גם כיום מתת-משקל בגלל בעיות בריאות קשות לכן מאוד חורה וצורם לי השימוש הציני, הגועלי והמניפולטיבי שעושות פמיניסטית בבעיה בריאותית כה נוראית)

ג'ק

הראיון עם השחקן חנן גולדבלט ששודר ביום שישי שעבר בערוץ 2 העציב אותי מאוד, בעיקר כי היה ניתן לשמוע ולראות איך לוקחים אדם חף מפשע, מנהלים נגדו לינץ' אינטנסיבי ורצח אופי מרושע בכל אמצעי התקשורת, כולאים אותו שנים רבות בלי שום הצדקה ומכניסים לו בכוח לראש מיליון פעם:"אתה אנס! אתה אנס! אתה אנס!!".

מבחינתי גם חנן גולדבלט בעצמו לא ישכנע אותי שהוא אשם במשהו, אם כבר שהוא אדם עייף, סחוט ומותש נפשית שרוצה בסה"כ שיעזבו אותו לנפשו ולכן מוכן להודות ולומר שהוא מתחרט, רק שייתנו לו לפתוח דף חדש בחייו. לצערי אני מבין לליבו אך שוב, לדעתי חנן גולדבלט היה ונשאר חף מפשע.

בעבר כשהיה לי בלוג מצליח באתר תפוז (שנסגר כמובן בלחץ הפמיניסטיות) כתבתי על חנן גולדבלט, הוא יצר עימי קשר להודות לי אישית. אדם פשוט מקסים. אני לא משפטן ולא יודע לצערי מה מותר לחשוף אך הבנתי ממנו דברים שבתקשורת עשו הכל אבל ממש ה-כ-ל כדי שלא נדע עליהם ושהסיפור הוא הרבה יותר מורכב מ"ילדה קטנה ותמימה שנאנסה על ידי זאב גדול ורשע".

לא היה פה שום אונס לדעתי, מקסימום ניצול מיני מכוער ולא-מוסרי באופן סימטרי משני הצדדים. חשוב מאוד לזכור שבתקופה שבה מתואר ה"אונס" חנן היה במעמד של סופר סטאר, מושא להערצה של אלפי ורבבות נשים ונערות. אפילו בסט הצילומים של מתיחה שנעשתה לחנן גולדבלט בסרט "ניפגש בסיבוב" (1986) ניתן היה לראות בחורה צעירה ויפה עוברת במקרה ואומרת לו:"אתה חנן נכון? אני מעריצה אותך!". זאת בעצם תעשיית כוכבים שלכל מפורסם כזה יש תגית "תאריך תפוגה" שאותם גורמי אינטרס אכזריים מחכים שתפוג כדי שיוכלו לנצל לרעתו. בעיקר אלה הם ארגוני הנשים הפמיניסטיים הקיצוניים כמו "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית".

הפמיניסטיות ריסקו טוטאלית והובילו למותם של בדרנים מצליחים וידועים כמו דודו טופז הישראלי ובני היל הבריטי, תוך כדי מסע הצלב הבלתי מתפשר שלהן לסרס, לחנך-מחדש, לשנות ובעיקר למחוק ולבטל לחלוטין את המיניות הגברית הנורמאלית והטבעית שאפילו נשים כיום מתחילות להרגיש ולהודות שהיא חסרה להן מאוד.

אם חנן גולדבלט הוא אנס אז בעצם כל אחד ואחד מאיתנו הגברים הוא אנס גם כן. יש להכיר היטב את האידיאולוגיה הפמיניסטית כדי להבין עובדה בסיסית זו: הפמיניסטיות בישראל הן אלה שמעבירות את החוקים הקיצוניים ביותר המאפשרים בפועל לכל אישה להכניס לכלא כל גבר בכל עת שמתחשק לה והחקיקה בנושא "עבירות מין" נחשבת מהקיצוניות בעולם בעיקר בגלל מי שעומדת מאחורי ניסוח החוקים - ד"ר אורית קמיר, תלמידתה של פרופסור קטרין מקינון מארה"ב שטוענת שבעצם כל יחסי מין הטרוסקסואלים בין גבר לאישה הם אונס של האישה.

למעשה זה מה שסטודנטיות למגדר לומדות כיום באוניברסיטאות - שאישה היא לסבית מטבעה והיא כלל לא אמורה להימשך לגבר:

"החוקרת והמשוררת האמריקאית אדריאן ריץ', שמאמרה על הזהות הלסבית מופיע בקובץ המאמרים 'מעבר למיניות', טוענת שההטרוסקסואליות נכפית על נשים משחר ילדותן • לדעתה, הגברים הם מאוד משניים בחיי האישה, אבל חלק לא מגלות את זה"

"נושא היחסים הלסביים זוכה למיקוד בקובץ המאמרים 'מעבר למיניות', שעוסקים בתיאוריה ההומו-לסבית, שיצא לאור לאחרונה בעריכת יאיר קדר, עמליה זיו ואורן קנר (הוצאת מגדרים, הקיבוץ המאוחד). אם לפני 10 שנים התחום הזה היה נחלת מעטים, הספר החדש הזה מגיע אל קהילה מאורגנת, שמאפשרת לימודים ומחקר הומו-לסבי גם באוניברסיטאות בישראל, בעיקר בחוגים למגדר. נימוק פוליטי לזהות הלסבית מביאה בספר זה החוקרת והמשוררת האמריקאית אדריאן ריץ' ('ילוד אשה', עם עובד), שמציגה זווית שתוקפת את השלטון הפטריארכלי הגברי. לדבריה, הקונצנזוס הגברי ששולט בעולם כופה על נשים הטרוסקסואליות, למרות שלא תמיד זוהי העדפתן האמיתית, ובאמצעות חוקים חברתיים דכאניים מאלץה אותן להדחיק את הזהות המינית האמיתית שלהן. ריץ' סבורה שנשים צריכות להפגין עצמאות ולאזור אומץ, לשבור את קשר השתיקה ולא לקבל בכניעה את אורח החיים המיני שנכפה עליהן."

החטא הכי נורא שהפמיניסטיות עשו הוא טשטוש מכוון של מושג ה"אונס": בשפה העברית 'אונס' פירושו כפייה, להכריח אדם לעשות משהו בניגוד מוחלט לרצונו. בדיוק את זה הפמיניסטיות מחקו מספר החוקים ושינו את הגדרת ה"אונס" כך שגם אם אישה יוזמת בעצמה יחסי מין והיא זאת שמתנפלת על הגבר בנשיקות וחיבוקים, גם אז היא יכולה שנים רבות לאחר מכן לטעון שזה בעצם היה "אונס בדיעבד", שהיו ביניהם "יחסי מרות" שהגבר ניצל לרעה וכו'.

אבל גם המושג "יחסי מרות" הוא סוג של הטעיה וזריעת חול בעיניים כי לפי התיאוריה הפמיניסטית (שכאמור היא זאת שעומדת מאחורי החקיקה בנושא עבירות מין) בכל יחסים הטרוסקסואליים בין גבר לאישה ישנם למעשה "יחסי מרות", שהאישה בעצם תלויה בגבר "כלכלית", "חברתית", "רגשית", תחת "משטר דיכוי פטריארכאלי" ושאר מונחים הזויים שהופכים גברים ונשים לאויבים בדם ובנפש ממש כמו שני עמים זרים שנמצאים במלחמה.

עובדה: המתלוננת הראשית נגד חנן גולדבלט אמרה במפורש שהוא לא הפעיל עליה כוח כלל אלא "הוא שיעבד לי את הנשמה" (מתוך 'עושים צהריים' עם יעל דן, 31.07.2005):

"חשבתי שאני, ילדה בת 16, אוהבת גבר בן 50", העידה על עצמה.

כשהתגייסה יעל לצה"ל ניתק הקשר בינה לבין גולדבלט. עם זאת, בגיל 19 חזרה אליו "לאירוע חד פעמי", כהגדרתה, ובגיל 23 יצרה עימו שוב קשר. "אחרי שנים של טיפול פסיכולוגי הבנתי שיש סינדרום שנקרא 'סינדרום הקורבן'. עד אז לא הבנתי מה גרם לי לחזור לשם", הסבירה יעל והוסיפה כי "חזרתי להיות איתו בקשר כי חשבתי שאוכל לשמוע אותו מתנצל, שהוא באמת אהב אותי".

כלומר, לסיכום ישנם גורמים אינטרסנטיים שמלמדים ומאמנים נשים איך "לזהות" את היותן "קורבן" בדיעבד! במציאות כזו אישה לא צריכה להוכיח שום דבר כדי להאשים גבר חף מפשע באונס, הטרדה מינית, תקיפה מינית וכדומה, והגבר הוא אשם מראש כל עוד יוכיח אחרת (ואין סיכוי שיוכיח). לראות בחנן גולדבלט "אנס" זוהי טעות קטלנית המעודדת דיכוי, רדיפה, התנכלות וחיסול עד כדי רצח של ממש של אלפי גברים חפים מפשע וכל גבר עלול להיות הבא בתור בתעשיית הנקם הפמיניסטית.

ג'ק

לא ברור אם גל רציחות הנשים שעליו הכריזה בטלוויזיה ח"כ לביא אכן התרחש. גיל רונן כותב בטור אישי כי יש סיבה למבוכה בוועדה. דעה.

גיל רונן, פרסום ראשון: כ' באלול תשע"ד, 15/09/14 08:44

ח"כ עליזה לביא (יש עתיד) הכריזה באולפני טלוויזיה שונים בשבוע שעבר על כוונתה לכנס את הוועדה לישיבת חרום בזמן הפגרה בכדי לדון בגל רציחות נשים שהתרחש בחודשי הקיץ, לטענתה.

בעמוד הפייסבוק שלה אף נקבה בתאריך לכנס החירום, 22 בספטמבר, יום שני בשבוע הבא.

ח"כ לביא טענה בלהט כי מאז תחילת מבצע צוק איתן (8 ביולי), נרצחו תשע נשים. ואולם, ככל הידוע, מאז תחילת מבצע צוק איתן נרצחו שתי נשים – דפנה בר-ציון ואביטל רוקח – ולא תשע.

פניתי למשטרת ישראל וזו אישרה כי מ-1 בינואר 2014 ועד סוף אוגוסט נרצחו תשע נשים ע”י בני זוג או בני זוג לשעבר, וכי ביחד עם דפנה בר-ציון ז"ל המספר עלה לעשר. כאמור, מדובר בתקופה בת שמונה חודשים ולא בחודשיים כטענת לביא.

פניתי להנהלת הוועדה לקידום מעמד האישה, ושם אמרו לנו מייד כי הנתונים לא נמסרו לח"כ לביא מהוועדה, ומעולם לא עלו בדיוניה. ישיבת החרום מתוכננת ל-22.9 אך המועד עדיין אינו סופי, אמרו.

שוחחתי עם נורית קאופמן, האחראית על תחום האלימות במשפחה בויצ"ו, שאמרה שהיא "לא יודעת מאיפה [ח"כ לביא] הגיעה למידע הזה". היא איששה את הנתון המשטרתי, לפיו אירעו תשעה מקרי רצח נשים מתחילת השנה ועד סוף אוגוסט.

ח"כ לביא אמרה בטלוויזיה כי היא קיבלה את הנתונים מדניאלה קהת, יו"ר ארגון "לא לאלימות" – עמותה המנהלת שלושה מקלטים לנשים מוכות.

קהת גם התראיינה באחרונה ב"ידיעות אחרונות" וטענה כי מאז פרוץ הלחימה חלה עליה בתלונות על אלימות במשפחה.

אולם קאופמן מכחישה גם את הטענה הזו ואומרת שההיפך הוא נכון. "בזמן מלחמה יש מצב של קיפאון בתחום הזה", הסבירה. "פשוט, יש כל כך הרבה דברים לעשות מחוץ למסגרת המשפחתית, שהפניות אלינו פוחתות מאוד. למשל, ויצ"ו מפעילה מקלט באשדוד ונשים לא רצו להגיע לשם בגלל הטילים."

דניאלה קהת התעקשה, בשיחה איתי שהמספר בו נקבה מדוייק, וכי המשטרה היא זו שטועה. "אין הבדל מאוד גדול", אמרה, ספק בציניות, על ההפרש בין הספירה המשטרתית לבין זו של ארגונה. "הם טועים אולי בארבע נשים... הם לא טועים בהמון. הם סופרים אחרת מאיתנו: אנחנו סופרים כל אישה שנרצחת עי בן זוג או בן משפחה גם אם זה סבא, למשל. המשטרה סופרת רק מקרים עם יחסים יותר פורמליים.”

כאשר ביקשתי מקהת לספק לנו רשימה שמית של המקרים היא הסבירה שהדבר ייקח זמן, וכי העמותה מסתמכת רק על דיווחים בעיתונות בכדי לגבש את רשימות הנרצחים והנרצחות. "היתה לנו בעיה במהלך השנה הזו", אמרה. "החלפנו את מי שמטפל באתר שלנו ואנחנו צריכות לעשות ספירה לאחור. נשתדל לעשות את זה בהקדם".

גם העוזרת של ח"כ לביא הפנתה אותי לעמותת ל"א ואמרה שביקשה מהם את פירוט המקרים, וכי תעדכן אותנו ברגע שתקבל אותו. במשטרה אמרו שהם לא מנהלים מעקב שמי אחר המקרים.

השיחות האלה התקיימו ביום חמישי. בינתיים, לא קיבלתי עדכון כלשהו מקהת או מח"כ לביא.

נציין כי ארגוני המגדר הקיצוניים דוגלים בנראטיב לפיו הגבר היהודי מהווה סכנה לנשים, וכופרים בנראטיב הציוני והלאומי לפיו הגבר מספק הגנה. בעת מלחמה, הנראטיב הזה נקלע לקושי משום שהציבור רואה את חייליו הגברים נהרגים ונפצעים בכדי להגן עליו. מסיבה זו חשוב לחלק מהארגונים הללו, לאחר כל מלחמה, להחזיר את השיח הציבורי מהר ככל האפשר לפסים האנטי-הגבריים הרגילים. ייתכן בהחלט שזהו הרקע למבוכה אליו נקלעה הוועדה לקידום מעמד האישה.

למי מועיל יום האישה? - תמר הר-פז, פורסם באתר NRG מעריב, 9.3.2011

ארגוני הנשים הפסיקו כבר מזמן לחתור לשוויוניות. הן פועלות כמו ראשי ועדי עובדים, ששאיפתם למקסם את טובת הציבור שלהם

גם השנה בשמונה במרץ חל יום חגם של הארגונים הפמיניסטיים, הוא יום האישה. אירוע שצויין בשלל מקומות עבודה, רשויות מקומיות ומתנ"סים. כשהייתי קטנה לא חגגו את יום האישה וגם לא היו אז פסטיבלי נשים, מעגלי נשים, סרטי נשים וכו'. ילדות קטנות לא גדלו כשהן חושבות שהן זן נכחד שצריך לעשות עליו סרטי תעודה, או אילנות שצריך לעשות להם חג.

מאז זרמו הרבה מים בנחלים וכמה עסקניות מגדר גילו את הפוטנציאל הגלום ביום האישה. אם ניתן לסחוט עוד קצת את האווזה שמטילה להם ביצי זהב אז למה לא? וכך נהיו לנו אינספור ארועים המציינים את יום האישה. מסיילים עצבניים לגרביונים ועד הקרנת סרטים עם שמות הזויים כגון: "זונות פמיניסטיות בעולם מופעי הסקס הקווירים".

בכנסת הח"כים מתחרים בינהם לקראת היום הזה בהצעות חוק פופוליסטיות שמתחנפות לארגוני הנשים. ח"כ מוחמד ברכה הציע לחוקק חוק שמקנה לכל נשות המדינה חופש מהעבודה ב"יום האישה". לדבריו, "צעד כזה יעמיק בתודעת הציבור הישראלי את הצורך בהגברת הפעילות להשוואת מעמדה של האישה למעמדו של הגבר בכל התחומים". כן ללא ספק, גבר יקום בבוקר יראה את אשתו ממשיכה לנמנם במיטה והדבר הראשון שיעבור לו בראש זה "אני חייב לשכנע אותה לפתוח משרד".

הגברים מושתקים

ח"כ רונית תירוש יזמה הצעת חוק שקוראת לקבוע שיעור ייצוג הולם של לפחות 50 אחוז נשים בגוף ציבורי. הבנתם את זה? לפחות 50 אחוז. לשיטתה של ח"כ תירוש קודם נגיע לשוויון ומשם השמיים הם הגבול. איך מסתדרים חוקים כאלה עם השוויון בין המינים? אז זהו שהם לא מסתדרים. ארגוני הנשים הפסיקו כבר מזמן לחתור לשוויוניות. הן פועלות כמו ראשי ועדי עובדים, ששאיפתם היחידה למקסם את טובת הציבור שלהם.

למעשה, זה אפילו עוד יותר גרוע. ראשי ועדי עובדים לפחות פועלים בעולם שיש בו ועדי עובדים אחרים, שנלחמים מולם על הטבות ועל תקציבים וכמו שאמר לי פעם מישהו חכם, כשכולם אוחזים בשמיכה אחת וכל אחד מושך לכיוון שלו השמיכה נשארת באמצע. לארגוני הנשים אין אף אחד שימשוך את השמיכה מולם וכך נוצר מצב שהאיזון מופר. סיקורי התקשורת בסוגית ההטרדה המינית מוטים כמעט תמיד לטובת המתלוננת. גברים שרק הועלו נגדם חשדות מהסוג הזה נאלצו לפרוש מתפקידיהם, וזה בשעה שמרב מיכאלי יכלה לפשוט חולצתה בשידור חי ויסמין ווגנר התפשטה מול פלוגת חיילים בישוב עתניאל ושתיהן יצאו מזה בשלום. גם המלצות ועדת שניט, להשוות בין אבות לבין אמהות ולבטל את חזקת הגיל הרך המקנה אוטומטית משמורת לאם לא בוצעו עד היום עקב התנגדות ארגוני נשים רדיקליים.

גברים שמנסים למחות על המגמה המתמשכת לרעתם מושתקים מייד שהרי הם המעמד העליון, הפטריאכלי והמדכא. גם נשים כמו ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' שקוראות להנמיך את להבות הזעם הפמיניסטיות זוכות לקיתונות של רותחין מצד ארגוני הנשים ויש להן סיבות טובות. לפי נתונים של רשם העמותות, משכורת של יו"ר ארגון נשים חזק עשויה להגיע למאה-מאתיים אלף לשנה, וזה עוד בלי לקחת בחשבון הזמנות לכנסים, להרצאות בחו"ל וגישה נוחה למינויים פוליטיים, שזו הסיבה האמיתית לאנרגייה הגדולה שמושקעת בקמפיינים שלהם לשריון הייצוג הנשי.

במילים אחרות, מדובר במנגנון שיש מי שמתפרנס ממנו ואפילו מתפרנס טוב ויש לו אינטרס לשכנע שעדיין קיים העדר השוויון ולהמשיך לחגוג את יום האישה. גם אם זה אומר שצריך לשם כך להעלות הצעות חוק מופרכות, או להציג סרטים אוויליים שרק מוכיחים עד כמה שהיום הזה כבר לא רלוונטי. ואולי בכלל הפתרון הוא שגם הגברים יכריזו על "יום הגבר". במצב הדברים הנוכחי, זה עוד עשוי להיות תשעה באב. 

שוב ושוב אנחנו שומעים בתקשורת על אלימות קשה בין בני נוער שמגיעה עד כדי שפיכות דמים, ניסיונות רצח ורצח. המכנה המשותף לכל או כמעט כל המקרים הוא שברקע תמיד מעורבת נערה צעירה שלגביה האזכור בתקשורת די מעורפל ולא ברור עד כדי הכחשות כאילו הנער או חבורת נערים ביצעו את המעשה על דעת עצמם בלבד.

נשאיל לרגע את תיאור התופעה כפי שהיא מוצגת בטלוויזיה ובקולנוע: בחור ובחורה מבלים במועדון או פאב. בחור זר מסתכל על הבחורה, נועץ מבטים ו"עושה לה עיניים" הבחורה נבוכה, החבר שלה, חמום המוח, מבחין בבחור הזר, הוא רותח מזעם ותוך כדי התקף קנאה חסר מעצורים הוא דוחף את אותו בחור ומאיים עליו שיתרחק מ"הבחורה שלו". היא מנסה להרגיע את החבר שלה "תעזוב אותו, תשכח מזה" אבל הוא מתעלם. מנקודה זו אין צורך להרחיב מה עלול לקרות בהמשך, כמה דם עלול להישפך וכמה צעירים ייפצעו או אף ייהרגו למשל תוך כדי ניסיון להפריד בין שני ה"זכרים הפרימיטיביים".

אינני אומר שמקרים כאלה לא קורים אבל לעומת הקולנוע במציאות הסיטואציות הן הרבה יותר מורכבות וחלקן של נערות ונשים צעירות הוא לא רק שהן לא מנסות להרגיע את האווירה אלא להיפך - לעיתים הן אלה שמלכתחילה מתסיסות, מסכסכות ומציתות את ה'אש' במכוון ושמעתי המון על נערות שמשתמשות באיומים בנוסח "תיזהר ממני, חבר שלי ידקור אותך!". גם אני אישית בילדותי ספגתי גם איומים וגם אלימות קשה ע"י ילדה שהפעילה נגדי את האח הגדול שלה שהיה גדול ממני פיזית פי שתיים.

"אסף נהרי, בן 17 וחצי מבית דגן, נרצח בקטטה בין צעירים באילת. הקטטה החלה מכך שצעירה מאילת נעלבה ממלת גנאי שהטיח כלפיה נער ממרכז הארץ. חבריה נרתמו למאבק על כבודה ושתי הקבוצות החליפו מהלומות. אחד הצעירים מאילת, בן 18, שלף סכין ודקר את נהרי בחזהו, דקירה שגרמה למותו"

אחד ממקרי הרצח הקשים ביותר בישראל של נער צעיר - אסף שטיירמן - נעשה על ידי תלמיד תיכון מצטיין שנחשב נורמטיבי, כשבעצם מי שהלהיטו אותו, גיבו ונתנו לו רעיונות לבצע את המעשה המחריד היו שתי נערות איתן בילה (אחת הורשעה ברצח והשנייה קיבלה פטור מהעמדה לדין והפכה לעדת מדינה). צפיתי בעבר בסרט התעודה "רצח ללא מניע" ושם צויין בפירוש שהרוצח בעצמו לא ידע להסביר לאורך כל החקירה מה גרם לו לבצע את הרצח ומה הייתה הסיבה.

(רמז: הנערה סיגלית חיימוביץ' היא שאמרה ראשונה "בואו נהרוג אותו!")

אינני אומר שהרוצח לא אחראי למעשיו אלא שחשוב לקחת בחשבון גם את מה שקורה מסביב: נער צעיר ביחד עם שתי נערות, תחת פרץ מטורף של הורמונים ביחד עם עישון סמים - מה שמעצים ומקצין את הנטייה הגברית הטבעית והאינסטינקטיבית לעשות כל דבר כדי לרצות את בנות המין הנשי - נטייה שכולנו מכירים במובן החיובי (כל גבר אפילו הכי עדין והכי 'חנון' יאמר לך שאם מישהו יעז לגעת בבת הזוג שלו, זה יוציא ממנו את את הצדדים הכי חייתים שקיימים באדם).

כעת הגיע העת שנתייחס גם להיבט השלילי כי יש המון נערות ונשים סדיסטיות שיודעות לתמרן ולנצל היטב נטייה זו אצל גברים לצורך השגת מטרותיהן, אפילו אם זה אומר לגרום לשפיכות דמים פשוטו כמשמעו.

הבעיה (ולדעתי זוהי אחת הסיבות העיקריות להחמרת המצב) שהמומחים למיניהם מתעלמים מהיבט זה ושותפים באופן עיוור לגישה כאילו "האישה/נערה היא תמיד הצד הפסיבי" בעיקר בגלל הפחד מהדיקטטורה הפמיניסטית - קיים אינטרס מובהק של פמיניסטיות להסתיר ולצנזר כל נתון שעלול לחשוף את האמת לגבי מעורבות נשים באלימות ומקרי רצח.

עובדה: הנערות בישראל הולכות ונעשות יותר ויותר אלימות בגילאים צעירים יותר.

בחו"ל ישנם מומחים כמו דברה שרמן קופלן שמוצאים שאחת הסיבות המרכזיות לתפישה המוטעית כאילו "נשים פחות מעורבות במעשי רצח מאשר גברים" היא משום שנשים נוטות יותר להפעיל רוצח שכיר בתשלום או "לבקש טובה" מאדם המקורב אליהן, כדי "לחסל חשבונות". באחד המקרים למשל שחקן אמריקני נורה למוות ע"י חבריה של צעירה שטענה שהוא אנס אותה. רק אחרי שרצחו אותו, היא התוודתה בפניהם שהיא בעצם שיקרה והמציאה את כל סיפור האונס שלא היה ולא נברא!!

בסופו של דבר הגישה לפיה "אסור לחשוד" בבנות, נערות ואף נשים בוגרות לגבי מידת מעורבותן במקרי אלימות קשים, כולל רצח, מתחילה מגיל צעיר מתוך חינוך בסגנון "לתת כבוד לבנות" כמו למשל (דוגמא ששמעתי ממספר נערים) בריונים "ערסים" בתיכון בקרית ביאליק שבסוף יום הלימודים עולים לאוטובוס ומוודאים שרק בנות יעלו. כך בעצם נוצרת בריונות גברית פמיניסטית אלימה בעידוד ישיר של פמיניסטיות וגם נשים שלא מגדירות עצמן פמיניסטיות אבל טוענות ש"חובתם הטבעית של גברים להגן על נשים" כמו בדיוק במקרים כאלה:

"קטין בן 16 מהשרון הותקף על ידי מספר צעירים לאחר ששרק לעבר חברה של אחד מהם. "הוא מפחד שיסגרו איתו חשבון", מספר אביו. המשטרה עצרה חשוד בתקיפה"

מה שמשותף לנערים 'ערסים' ול"חיילים" ו"מפקדים" במאפיה וגופי פשע מאורגן זו הנטייה מצד אחד להתנגד לאלימות כלפי נשים ובו-זמנית חוסר ערך מוחלט לחיי גברים. זו הסיבה האמיתית בגללה יש "רומנטיזציה" של המאפיה וארגוני פשע למיניהם בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה.

בשורה התחתונה מי שבאמת היה מעוניין למנוע ולפחות לצמצם אלימות בקרב בני נוער חייב להכיר גם בכוח ההשפעה העצום שיש לבנות על הבנים, ולהפסיק להתייחס לאלימות ולדבר עליה אך ורק בלשון זכר כאילו כל הבנות תמימות וטהורות מלידה והבנים הן חיות פרא שיש לחנך ולאלף מגיל 0. (אגב התכתבתי בעבר עם פמיניסטית שהייתה פעילה נגד אלימות וביקשה לשמוע את דעתי ומה אני מציע לעשות כדי לצמצם את האלימות בחברה, זה בדיוק מה שהצעתי לה ומאז היא ניתקה עימי את הקשר)

לצערי אני משוכנע כפי שהמצב לא השתנה ולא משתנה הוא גם לא ישתנה בעתיד כי יש יותר מדי גורמים שמעוניינים להשאיר אותו כפי שהוא:

1. נשים: הן מטבען אוהבות ונמשכות לגברים גדולים וחזקים. לנשים אין שום בעיה עם אלימות של גברים כלפי גברים אחרים כל עוד היא משרתת את מטרותיהן

2. גברים: הם מטבעם, ובמיוחד בגילאים צעירים, יעשו כל דבר כדי להרשים נשים/נערות אפילו אם זה אומר לסכן את החיים שלהם או של נערים/בחורים אחרים. הנטייה והאינסטינקט להגן על נשים קיים עמוק בכל גבר ואפילו בגברים הומוסקסואלים

3. משרד החינוך הוא זה שמעודד אלימות במדיניות ידועה היטב שאם לדוגמא 10 ילדים מרביצים לילד אחד - המערכת תעשה כל דבר להעיף החוצה ולנדות את הילד הקורבן, אין שום פיקוח ושום בקרה אמיתית וכל האמצעים כשרים. במילים אחרות: ילד מופרע הוא ילד נורמאלי.

לסיום, אמליץ על הפרק הזה בסיטקום האמריקני המוצלח "נישואין פלוס" בו אל בנדי מגיע בסופו של הפרק לאותה מסקנה בדיוק אליה הגעתי אני.

ג'ק

מי שמעוניין לצפות בשעתיים של פמיליזם מול פמיניזם... הנה ההזדמנות שלכם. כנס ירושלים הקרוב, יום שני, 3 בפברואר, בעוד כ-10 ימים... מלון קראון פלזה (הצמוד לבנייני האומה), ירושלים.

מנחה: סיון רהב-מאיר. הנושא: "פמיניזם דתי - פריצת דרך או פריצת גדר?" בפאנל עם עבדכם הנאמן: הרב ברוך אפרתי, הרב נריה גוטל, שרון מייבסקי, ליאורה מינקה, ד"ר חנה קהת, ד"ר חנה קטן. מתחיל בשעה 4:30 אחר הצהריים. אשמח לראותכם שם...

גיל רונן, עמותת הפמיליסטים
Gil Ronen
Tel. 052-5227714
[email protected]

בימים אלה, ובמיוחד לקראת 25.11, יום המאבק באלימות נגד נשים, מופצים בציבור נתונים שקריים ומניפולטיביים במסווה של סטטיסטיקת-אמת, לפיהם יש בישראל "200 אלף נשים מוכות".

זהו מספר שאין לו כל ביסוס מחקרי. המחקר היחידי עליו נסמכים ארגוני הנשים בעניין זה נערך ע"י מכון חיפאי ב-2002 עבור משרד הרווחה אולם מחקר זה הוכח כמופרך ובלתי מדעי בכנס אקדמי בינלאומי שנערך ע"י המחלקה לקרימינולוגיה באוניברסיטת אריאל ב-29 ו-30 באפריל השנה [ http://tinyurl.com/kp3tex9 ].

הכנס אירח את פרופ' מורי שטראוס (Murray Straus) מאוני' ניו המפשייר, המוכר בעולם כולו כמומחה המוביל והבולט בתחום חקר האלימות במשפחה. אחד מממצאיו של פרופ' שטראוס אף הוזכר בדברי הפתיחה למחקר של המכון החיפאי, ולפיו כביכול הגיעו למספר של 200,000 נשים מוכות בישראל, באמצעות פעולת כפל.

שטראוס עצמו קבע באופן חד משמעי כי מחקר זה היה לקוי, בין היתר בכך שבדק אך ורק אלימות נגד נשים ולא אלימות של נשים, ובכך שנשען באופן כמעט בלעדי על עדויותיהן של הנשים ולא הצליב מידע כנדרש במחקרים מסוג זה. לדבריו, "אם יש בישראל 200,000 נשים מוכות אז יש בה גם 200,000 גברים מוכים.”

בנוסף, גם חוקר מהמכון החיפאי התראיין בעיתונות זמן קצר אחרי פירסום המחקר, ו"הוריד" במחי יד את מספר הנשים המוכות מ-200,000 ל-50,000, [ http://tinyurl.com/q4md5r3 ] דבר המצביע מן הסתם על המבוכה בה היו נתונים עורכי המחקר לאחר שנחשף קלונם.

מחקרי האמת לגבי אלימות במשפחה מגלים תמונה מורכבת, בה יש מגוון של קורבנות – ילדים, נשים, גברים וזקנים – ומגוון של מבצעי אלימות, כולל נשים בשיעור לא קטן (למען הדיוק: שיעור האלימות בין בני זוג המבוצעת ע”י נשים פחות או יותר שווה לשיעור האלימות המובצעת ע”י גברים, אך נשים נפצעות בשיעור הגבוה פי 2 מגברים וגם חומרת פציעותיהן גבוהה פי 2 בממוצע). יתרה מזאת, האלימות בין בני זוג מאופיינת בדרך כלל ע"י הדדיות, כלומר – אין צד אחד שהוא הקורבן המובהק וצד אחר שהוא האלים המובהק, אלא ישנו דפוס של הסלמה. לפיכך הצגת נושא האלימות במשפחה כ"נשים מוכות" היא מניפולטיבית ושקרית.

אגב – המחקרים מראים כי מרבית האלימות כלפי ילדים מבוצעת ע"י אמהות דווקא.

היה לי הכבוד להיות שותף לארגון הכנס באוני' אריאל, ביחד עם פרופ' שרה בן דוד, ד"ר יואב מזא"ה, ד"ר חגית בוני-נוח, ד"ר אינה לוי וד"ר יעל אביעד. אשמח לענות על כל שאלה בנושא. אנא מכם – אל תשמשו כשופר עבור תעמולה שנועדה למטרות פוליטיות, לקידום שכבת 'עסקונה' מסויימת וליצירת אווירת מלחמה בין המינים שקורבנותיה העיקרים הם ילדים שלא חטאו.

גיל רונן – 052-5227714
[email protected]

אתר שדולת המשפחה

מדוע אם שרצחה ילדיה זוכה לאהדתנו? - עו"ד תמר הר-פז

אימהות שנטלו את חיי ילדיהן מצטיירות בכלי התקשורת כסובלות ממחלות נפשיות, ואילו האבות הגרושים סומנו במשטרה כפושעים הבאים

תמר הר-פז | 30/9/2013 18:38, אתר NRG

אלי גור הוא רוצח מתועב שעשה מעשה שאין לו כפרה, ואם הוא היה נשאר בחיים, הוא היה צריך לשבת בכלא, עד שארית חייו. אבל בזה אין להצדיק את גל המעצרים של אבות גרושים שעורכת משטרת ישראל בימים האחרונים.

ארגוני האבות מדווחים שמאז הרצח ביום רביעי האחרון, נעצרו תשעה אבות עקב תלונות מצד גרושותיהם, בינהם אב נכה מקרית גת שנעצר ושוחרר בתנאים מגבילים בגלל סטטוס שהעלה בפייסבוק בו נאמר ששירותי הרווחה צריכים לבקש ממנו סליחה, ואב מאשדוד שנעצר, אחרי שגרושתו התלוננה שבעת שהילדים שהו בדירתו הוא לא אפשר להם לערוך עמה שיחה בסקייפ. אבות נוספים נעצרו בגלל שאיחרו להשיב את ילדיהם לגרושה. כל זאת, כששבוע לפני שאירע הרצח הנורא בתל-אביב, ארע רצח נורא אחר בירושלים של ילדים על ידי אימם, שעלתה עמם לארץ מאוקראינה - ולא שמענו על גל של מעצרי אמהות, או של עולות מאוקראינה.

גם סיקור פרשת הרצח בירושלים היה שונה מסיקור הרצח בתל אביב. בשעה שלגבי גור, שמענו שוב ושוב דיווחים לפיהם נהג באלימות כלפי הילדים וכלפי אשתו, שנסמכו אך ורק על עדותה של אשתו בנפרד, שהייתה נתונה עמו בסכסוך גירושים. הרי שבמקרה של האם הרוצחת, בחרו כל העת להדגיש שמדובר באם חד הורית, מובטלת, עולה חדשה שלא השתלבה בארץ, והתקשתה להתמודד עם החיים כגרושה.

זו לא הפעם הראשונה שכלי התקשורת מתייחסים בכפפות של משי לאמהות שרצחו את ילדיהן. רגינה קרוצ'קוב, שהטביעה את בנה בגיגית, זכתה לכתבה אוהדת שהציגה אותה כאם מסורה שרצתה לגאול את ילדה מחיי עוני, והאשימה במצבה את בעלה לשעבר שבחוסר רגישות על שהתגורר עם בת זוגו החדשה בקרבתה; אולגה בוריסוב, שהטביעה את בנה בים, תוארה כמי שסבלה מדכאון ומבדידות, מיחסים מתוחים עם בעלה והייתה מודאגת מהקשיים ההתפתחותיים של הבן שלה.

"איש לא ראה את המצוקה של אחי"

גם סביבתה של אם רוצחת מתגלה פעמים רבות כמי שבוחרת לתמוך בה, חרף מעשה הרצח. כך למשל, גיסה של האם הרוצחת מירושלים הבטיח כי תזכה לחיבוק מהמשפחה, ואמר כי היא אדם מאוד עדין ואחרי שתחלים תבין מה עשתה. כך היה גם במקרה של אחלאס אלערג'אן, האם הרוצחת מרהט, שהרגה שלושה מילדיה במהלומות אכזריות בסכין לשחיטת כבשים. מייד לאחר הרצח אמר בעלה: "כואב לה. היא נפלה קורבן, אבל אני אוהב אותה ואלחם בשבילה".

על הרקע הזה בולט היחס השונה שקבלה חגית כהן , אחותו של אלי גור, לאחר שהעלתה סטטוס בפייסבוק עם גרסתה לארועים שלפני הרצח. לדבריה, אחיה מעולם לא גילה אלימות כלפי ילדיו , וכל התלונות של אשתו בנפרד, היו חלק ממלחמת הגרושים שהתנהלה בינהם. לטענתה, המערכות כולן גילו העדפה מובנית למצג הקורבנות שהציגה אשתו. גם צו ההרחקה שהוצא נגדו , כך היא סבורה, נבע מרצונה של האישה להשאיר את ביתם המשותף רק לעצמה ובמילותיה. עוד היא טוענת, כי המערכת לחצה את אחיה בשורה של צעדים, כמו למשל אילוץ לעבור בדיקה פסיכיאטרית משפילה רק על סמך תלונות של אשתו בנפרד ומבלי שהיו הוכחות כלשהן להתנהגות חריגה מצדו.

"צריך לעשות פה בדק בית טוב ורציני כדי לבדוק מה קרה פה, ואיך הפכו את אלי לקרבן של הפרקטיקות הידועות של עורכי הדין: תלונות שווא על אלימות כדי ליצור 'רושם'; תלונות שווא על איומים ברצח כדי ליצור רושם ולהשיג רווח אסטרטגי במשפטי הגירושין; אי מתן זכות ביקור לאב בצורה אוטומטית והפיכתו לארנק, ואסיר פיננסי", טענה.

"הטירוף הרצחני והאלים שאלי נקלע אליו עד שוויתר על חייו ולקח איתו גם את חיי ילדיו שכל כך אהב, הטירוף הזה לא התחיל אתמול. משהו גרם לו להתרחש, ואותו משהו היה שאיש במערכת לא הקשיב לאלי, איש לא ראה את המצוקה הענקית שאלי נקלע אליה, כולם היו עסוקים (ועדיין) רק בלעטוף את רונית באהדה וחמלה".
הסטטוס הזה זכה לאינספור תגובות כעוסות במרחבי הרשת, עד שבסופו של דבר כהן הייתה צריכה להתראיין לערוץ 2 ולהבהיר כי לא התכוונה להגן על מה שאחיה עשה. קל לסווג את האחות כמי שצערה טשטש את כושר השיפוט שלה, או כמי שאינה מוכנה להכיר באחריות של אחיה למעשיו האיומים, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהביקורת שהיא נתונה לה לא הייתה מנת חלקם של אלה, שתמכו באמהות רוצחות.

אבל גם בלי ההשוואה הזו, כדאי לפחות להקשיב לדבריה. בעיקר כי נראה שהמערכת מגיבה על הרצח במחזור הפתרונות הישנים והמוכרים לה. ח"כ זהבה גלאון, הודיעה כבר שתנסה לקדם הצעת חוק שתחמיר עם גברים המפרים צווי הרחקה, ובכנסת יו"ר הועדה לזכויות הילד, אורלי לוי, בעלת האוריינטציה הפרו-ממסדית המובהקת, דורשת ישום מהיר של המלצות דו"ח משרד הרווחה לאיתור ילדים בסיכון (דו"ח וינטר), או במילים אחרות: עוד כוח למערכת הרווחה להתערב במרחב המשפחתי האישי.

היה קל אולי לקבל את הדרישה, אילו מערכות הרווחה היו אכן כל-כך מוכיחות את עצמן, אבל חמישה מקרי רצח ילדים מתחילת השנה, רובם ממשפחות המוכרות לשירותי הרווחה, מחייבות קודם לעשות בדק בית של מערכת הרווחה עצמה.

גור היה בן אדם לא יציב, על החלק הזה אין ויכוח, אבל הוא הצליח להגיע לנקודה הזו בחייו בלי להסתבך. אם יש אמת, אפילו חלקית, בדברים של אחותו, ומנגנוני הרווחה והאכיפה אכן מוטים תמיד לטובת האם (מה שמקבל חיזוק מגל מעצרי האבות האחרון) אנו עלולים למצוא עצמנו מייצרים רק עוד ועוד גברים שימצאו עצמם בתחושה שממילא אין להם מה להפסיד ומגבירים את מה שאנחנו מנסים למנוע.
  

פעמים רבות מדי שואלים אותי מדוע אינני אוהב סרטים חדשים ואני נמנע מלצפות בטלוויזיה, כולל ערוצי מוזיקה. תשובתי היא שמפריע לי מאוד שכל תעשיית התקשורת והבידור כיום נגועה במחלה קשה ונוראית, אפשר לומר סופנית, המכונה "פוליטיקלי קורקט" - תקינות פוליטית.

בעצם מדובר באידיאולוגיה שהיא פיתוח ישיר של המרקסיסטים - אותם פסיכופטים שהביאו משטרי קומוניזם בהם נרצחו בעולם למעלה מ100 מיליון בני אדם באופן שיטתי ומרוכז. אני ממליץ לכם בחום לצפות בסרט הזה שמספר על איך הצליחה קבוצת אנשי אקדמיה גרמניים המכונים "אסכולת פרנקפורט" להחיות ולהחדיר באופן סמוי, מתוחכם וזדוני את המרקסיזם עמוק בתוך האידיאלים של החברה המערבית החופשית כביכול. זהו בעצם סוס טרויאני מודרני.

הפוליטיקלי קורקט זוהי דיקטטורה, משטרת מחשבות וכפייה של דעות מאוד מסויימות שכל מי שסוטה מהן אפילו במילימטר, מוכרז כאויב, מסית, מסוכן, חולה נפש וגזען כלפי הקבוצות שיוצרות את הברית של תנועת הפוליטיקלי קורקט. הקבוצות הבולטות במיוחד הן נשים, שחורים והומוסקסואלים (בישראל אלה במיוחד נשים והומוסקסואלים תחת המושג המיליטנטי "מגדר"). קבוצות אלה מכונות "מיעוטים", למרות האבסורד כשיש בעולם המערבי יותר נשים מגברים, ועדיין מי שמשתייך לאחת הקבוצות האלה הוא כמו צמח בר מוגן שאסור לגעת בו, יש רק להלל ולשבח, להתייחס אליו בשיא הרגישות והכבוד, רק על עצם העובדה שנולד אישה/הומוסקסואל/שחור וכו'. המושג המרקסיסטי "שוויון" שהוא קודש קודשי הקודשים של הפוליטיקלי קורקט הוא לא יותר מאחיזת עיניים כשחסידיו השוטים מצדיקים אפליה גורפת לטובת קבוצות מסויימות כאילו במטרה "לתקן את המצב". זוהי פשוט רמאות!

האויב ה"משותף" של קבוצות הפוליטיקלי קורקט הוא "הגבר ההטרוסקסואל הלבן", זה ש"אשם ואחראי לכל תחלואי העולם", זה שמקפח, פוגע, מדכא, עושק ומנצל "קבוצות מיעוט" - תיאור סטריאוטיפי גורף שנועד לסכסך, להסית לאלימות, גזענות ושנאה של ממש. לדוגמא, זכור לי שב1992 היו בארה"ב אירועי מתיחות בין-גזעית וקבוצות שחורים אפרו-אמריקאים חסמו כבישים והוציאו מרכבים נהגים גברים לבנים והכו אותם מכות רצח. לדעתי אירוע זה מסמל את תחילתו של עידן הפוליטיקלי קורקט בו קבוצות מסויימות לא רק קיבלו הגנות מיוחדות, זכויות יתר ופריוולגיות  - אלא גם את הזכות האוטומטית לפגוע ולהזיק, אפילו לרצוח את אלא שנחשבים ה"מדכאים" (בישראל המודל של המדכא הוא הגבר היהודי, הלוחם, ההטרוסקסואל, לאו דווקא אשכנזי).

מדיונים שהיו לי עם נשים אפרו-אמריקניות, חלקן פמיניסטיות בעצמן, הן הסבירו שהתנועה הפמיניסטית באמריקה (חוד החנית של תנועת הפוליטיקלי קורקט) היא בעצם תנועה גזענית שמציבה את האישה הלבנה בקצה פירמידת עליונות הגזע, כמו לומר "היא צריכה לשלוט בעולם". במילים אחרות, אם נניח לצורך הדיון שאכן ישנה דמות של גבר לבן ששולט בעולם המערבי - לפי הפוליטיקלי קורקט "הגיע הזמן" להחליפו באישה לבנה - להחליף דיקטטור בדיקטטורית. במילים אחרות, "לתקן" עוול ביצירת עוול גדול יותר!

אינני אומר שאין גזענות בעולם אלא שעצם העובדה שתנועה פוליטית כ"כ חזקה ודומיננטית ששולטת במוקדי הכוח וההשפעה, בעיקר אקדמיה, תקשורת ומערכת המשפט, מעניקה באופן גורף וכוללני כוח, זכויות ואינספור פריווילגיות לקבוצה מסויימת, תחת התירוץ של אפליה/העדפה מתקנת, זוהי למעשה גזענות בפני עצמה ולא סתם גזענות של פשוטי העם אלא גזענות ממוסדת, מערכתית ושיטתית המעוגנת בכוח החוק. אם חושבים לעומק, להסתכל על מוצאו וצבע עורו של אדם שנמצא בעמדת כוח ושליטה (לדוגמא מנכ"ל של חברה ענקית) ולפיכך להגיע למסקנה שכל מי שדומה לו "שולט בעולם" זוהי בפירוש גזענות ורמייה כי הרי על כל גבר אחד כזה שנמצא בתפקיד בכיר יש מיליוני גברים בעמדות נחותות!

במשטר הפוליטיקלי קורקט (PC) ישנן אפילו הוצאות להורג בפומבי, אולי לא פיזיות כמו בעבר, אלא בדרכים יותר מתוחכמות כמו רצח אופי דרך אמצעי התקשורת. אנשים כמו הבדרן הישראלי דודו טופז ז"ל והבדרן האנגלי המנוח בני היל - שניהם בעצם רוסקו טוטאלית לאחר עשרות שנים שנחשבו פופולאריים ומצליחים ביותר, רק בגלל פליטות פה ואמירות שנחשבות "לא תקינות פוליטית", ולבסוף מתו בנסיבות טראגיות. בני היל אומנם לא התאבד כמו דודו טופז אך הוא מת מדום לאחר 3 שנות בדידות ושיברון לב אחרי ההשפלה שספג מרשת הטלוויזיה לה הביא כ"כ הרבה שיאי רייטינג והכנסות, בדומה מאוד לדודו טופז.

סם להמונים

יש סיבה טובה בגללה בריוני תנועת הפוליטיקלי קורקט סימנו במיוחד את עולם הבידור - טלוויזיה וקולנוע, משום שמדובר במדיה שמגיעה להכי הרבה אנשים בעולם, ולכן משמשת פלטפורמה מושלמת לשטיפות מוח, חינוך מחדש ואינדוקטרינאציה מרקסיסטית וכך בעצם בסוף שנות ה80 ותחילת שנות ה90 הפכו תוכניות הטלוויזיה וסרטי הקולנוע לאמצעי תעמולה המעבירים דפוס מסרים מאוד אחיד ומרוכז. כל מי שסוטה אפילו במעט זוכה לגינויים עד כדי חרם ונידוי. התוצאה היא שכיום בסדרות טלוויזיה וסרטי קולנוע אלה הם בעיקר דמויות של שחורים, נשים והומוסקסואלים שמוצגים באור חיובי ומכובד ואילו לרוב גברים לבנים מוצגים כאידיוטים, טיפשים, שחצנים וכאלה שתמיד נענשים או מפסידים בסוף (דפוס שבולט במיוחד בסדרות הטלוויזיה האמריקניות - הסיטקומים למיניהם).

תסריטאי אוסטרלי בכיר בשם דייוויד וויליאמסון סיפר איך בשנות ה80 השתתף בכנס תסריטאים בו הוצגו תקנות חדשות לגבי איך אסור להציג נשים על המסך. התקנות אסרו על הצגת כל תכונה נשית קלאסית-מסורתית שמציגה אהבה, רגישות, אימהות, שבריריות, רגשנות, בכי ועדינות, כלומר, במילים אחרות, יש להציג נשים כמו גברים ולא סתם גברים אלא גיבורי-על: חזקות, קשוחות, בלתי מנוצחות, תמיד צודקות, ציניות וקרות. שימו לב - זאת בדיוק הדמות הנשית שאנחנו רואים לרוב בקולנוע ובטלוויזיה כיום!

בתור נער כשצפיתי בסדרת הדרמה הקומית "חשיפה לצפון" (1992) ראיתי דמות של טייסת פמיניסטית קשוחה שבמספר פרקים היא הייתה מאוד נשית ורגישה לעומת פרקים מוזרים בהם הפכה למאוד אגרסיבית ותקפה את כל הגברים בעולם בצורה בוטה וגועלית בנוסח כמו "גברים מתקשרים רק עם הפין שלהם!", מה שהראה על מאבקי כוחות בין תסריטאים ו/או מפיקים שדורשים להכתיב בכוח את האג'נדה הפמיניסטית וכך החל עידן שתסריטאי לא יכול להעביר רעיון או תסריט אם הוא לא עומד בדרישות התקנות המחמירות של הפוליטיקלי קורקט.

גם אם תסריטאי מגיש תסריט טוב אך "לא מספיק פמיניסטי", בסופו של דבר מישהו ידאג לשכתב ו"לתקן" אותו. מסיבה זו בדיוק סרטים ישנים רבים זוכים לאחרונה לגרסאות מחודשות עם שכתוב כמעט מלא, החלפת דמויות גבריות מובילות בנשים, הוספת דמויות אפרו-אמריקאיות ושימוש בשפה "תקינה פוליטית" כמו פסילת המילה "כושים" למשל. כשהייתי ילד בתחילת שנות ה80 ושודרה סידרת הטלוויזיה "על טעם ועל ריח", ההורים שלי אמרו "הנה מתחילה התוכנית עם הכושים!", והייתי מתיישב לצפות בטלוויזיה בשמחה ובהנאה גדולה, כשאני רואה ב"כושים" מגניבים, נחמדים, מקסימים וראויים להערצה, מבחינתי בתור ילד ומבחינת הוריי לא היה שום דבר שלילי או מבזה במילה הזו (גילוי נאות: אני בעצמי לא בהיר עור).

כמובן שהיום כל פעוט יודע שאסור להשתמש במילה הזאת שנחשבת כינוי גנאי מעליב ומשפיל, בין אם בצדק או לא, זה לא העיקר. החלק שחשוב להתייחס אליו הוא שמישהו או קבוצה מאוד קטנה יחסית של אנשים דואגת באופן מאוד מתנשא להכתיב מה מותר ומה אסור, מה טוב ומה רע, וזוהי דיקטטורה וגזענות בפני עצמה. קראתי למשל שבאנגליה פסלו את המילה "אבא" מספרי הדרכה להורים חדשים מחשש לפגיעה בזוגות חד-מיניים כך שאין גבול ל"יצירתיות" של הפוליטיקלי קורקט!

אותי מאוד מקומם ומעצבן ש"מחדשים" סרט ישן שאהבתי כי מבחינתי סרט זוהי יצירת אמנות שיש לה את הערך הייחודי שקיבלה בתקופה ובזמן שבה נוצרה ולכל פריים יש משמעות שנשמרה אצלי והפכה לחלק ממני. ברגע שלוקחים סרט קלאסי, משנים אותו, משכתבים ומנסים "להתאימו לתקופתנו", זה פוגע והורס לחלוטין את מה שסימל הסרט במיוחד עבור אנשים שראו אותו בעבר וזכרו אותו לטובה כפי שהיה.

שימו לב שבישראל התחום הכי מפותח, אהוב ופופולארי בשוק הבידור הוא תחום ההומור והסטנד אפ - תחום שהוא הכי לא פוליטיקלי קורקט ומתבסס כולו על בדיחות בכיוון שנחשב "שוביניסטי", "גזעני", "סקסיסטי", "הומופובי" וכו'. מדוע? כי הציבור צמא, רעב ומורעב ממש לבידור מגוון, חופשי ולא מוגבל בפטרנליזם בדמות תקנות של מוסר מלאכותי, קר, מזוייף ולא-אנושי. מוזר אם כי לא מפתיע שבקהלים הענקיים שצופים במופעי סטנד אפ ניתן לראות נשים "נקרעות" מצחוק מבדיחות "שוביניסטיות", אנשים ממוצע אתיופי שצוחקים למשמע בדיחות על אתיופים ואפילו בדרנים הומוסקסואלים שבעצמם מספרים בדיחות על הומואים.

מישהו שאל אותי איך זה שיש כ"כ הרבה אמנים כישרוניים שהם הומוסקסואלים, אולי ייתכן שיש משהו שיש להם שלנו ההטרוסקסואלים אין? לדעתי התשובה היא הפוכה: ייתכן מאוד שמדובר בעצם בסוג של גאוות יחידה. בדומה לתיאוריה שטוענת כאילו "הגבר ההטרוסקסואל הלבן יעדיף תמיד לקדם את אלה שדומים לו", ייתכן שמרוב אמונה עיוורת בתיאוריה הזאת, אותם אנשים שמשתייכים לקבוצות "מיעוט" ומראש חשים "מקופחים" (כי זה מה שדחפו להם לראש מגיל צעיר) למעשה הם "מקדימים תרופה למכה" ומעדיפים להפלות לטובה את אלה שדומים להם.

בררנות תציל ממוות

הפתרון האישי שלי הוא פשוט לא לצפות בזבל שמייצרים כיום, ותודות למהפכת האינטרנט וYOUTUBE אני יכול למצוא לעצמי סרטים ישנים וסדרות טלוויזיה ישנות וליהנות באמת מיצירות מגוונות, חופשיות, מלאות בתוכן ומסרים חיוביים וחינוכיים על אהבה, ידידות, פטריוטיזם ודאגה לזולת. היוצר של "טינטין" בשנות ה30 לא היה צריך את הפוליטיקלי קורקט שילמד אותו איך להפוך בחור בלונדיני אירופאי לחבר טוב ונאמן של אנשים מתרבויות שונות ברחבי העולם, בלי הבדל של דת, גזע או צבע עור.

כמו כן, במאים בתקופת הזהב של הקולנוע האמריקני, שנות ה40 וה50, לא היו צריכים את הפמיניזם שילמד אותם איך לשלב נשים בתפקידים רציניים, מכובדים, מובילים וחשובים. בסרט המדע הבדיוני "מכדור הארץ לירח" משנת 1958 המבוסס על ספרו של ז'ול וורן, יש סצנה לקראת הסוף שהקפטן אומר לווירג'יניה, אישה שטסה איתם בחללית:"...אם יהיו מסעות עתידיים להמשיך את המסע הנוכחי, אני תמיד אתעקש שתהיה לפחות אישה אחת בקרב נוסעיי. אישה אחת - בשביל האומץ!".

כמובן שלא הכל היום שחור ולבן ויש גם סרטים ותוכניות טלוויזיה איכותיות, אך מעט מדי למרבה הצער. יש לי הרגשה שגם במאים ויוצרי סרטים מודעים למצב הבעייתי שהביאו חוקי הפוליטיקלי קורקט שמגבילים, חוסמים ומונעים מיוצרים להביא למסך רעיונות חדשים ומרעננים נטולי סטריאוטיפים וחשיבה מיגדרית ופוסט-מרקסיסטית. אני רק יכול לקוות שהם "ייצאו מהארון" ותתפתח מגמה של סרטים שהם לא פוליטיקלי קורקט ולא עושים הנחות ולא מתחנפים כלפי אף אחד אבל עד שזה יקרה - אני אמשיך ליהנות לי מסרטים ישנים וסדרות טלוויזיה ישנות שאני מודה שאני בעצמי מופתע לגלות איזה עושר ומגוון של תכנים אפשר למצוא מהעבר.

יעקב

קישורים בנושא:

חוק "האישה תמיד תנצח"

אנימציה אנטי פמיניסטית

גברים הפכו ל"כושים" של עולם הפרסום

השנאה לגברים מתחיל בביה"ס

השפלת גברים בפרסומות

ממש שונאים גברים בטלוויזיה!

פמיניזם, קולנוע ורצח גברים

ספרי הסתה פמיניסטיים

גם שנאת גברים היא גזענות מסוכנת

סרטון שהכנתי ל"ערב מלחמת המינים"

ב1990 פרסם חוקר הודי בשם אמרטיה סן תיאוריה לפיה הסיבה לכך שבהודו וסין יש יותר גברים מנשים היא "רצח סלקטיבי של עוברים ממין נקבה". הוא דיבר על מספר מפלצתי של 100 מיליון נשים ש"חסרות" באסיה בגלל "רצח" - הפלה מכוונת של עוברים ממין נקבה.

חוקרת אמריקנית מאוניברסיטת הרווארד בשם אמלי אוסטר הפריכה את התיאוריה ההזויה של סן, ומצאה שהסיבה האמיתית לתמותת עוברים ממין נקבה בהודו וסין זוהי לא הפלה מכוונת אלא וירוס הפטיטיס B הנפוץ במדינות עולם שלישי, ופוגע במיוחד בעוברים ממין נקבה.

קישור למחקר שלה

ועדיין ממשיכות הפמיניסטיות להשתמש בתיאוריה השקרית והמטעה של סן כדי להפיץ בעולם רעל אנטי-גברי ושנאה רצחנית לכל אדם שנולד ממין זכר, עד כדי השוואת גברים ממוצא הודי (כמוני) כנאצים, לא פחות, בתוספת אמירות גזעניות (סוג התגובות בהן אני נתקל תמיד כשהנושא עולה בתקשורת הישראלית). אין שום בעיה לפברק כתבות וסרטי תעודה מרגשים וסוחטי דמעות באמצעות עריכה מגמתית, מוזיקת רקע דרמטית והבאת דוגמאות ומקרים בודדים מכפר נידח, מוכה עוני, רעב ומחלות, כדי לשכנע את הצופים בעולם המערבי שמדובר בתופעה ממנה נפגעות "מיליוני בנות". גם אני נפלתי למלכודת הזאת כשצפיתי בנעוריי ביחד עם אבא שלי בכתבה על "רצח בנות בהודו" בתוכנית "רואים עולם", רק שלא ידעתי אז על שיטות התעמולה של לוחמות המגדר צמאות הדם.

פמיניזם זוהי תעשייה בינלאומית של שקרים, שנאה, שטיפות מוח, הפצת דיס-אינפורמציה, מחקרי זבל ונתונים מפוברקים שבסופו של דבר מטרתם להשניא את המין הגברי כולו. מעולם לא הייתה בהיסטוריה תנועה שהצליחה להפיץ כ"כ הרבה שנאה וגזענות תהומית כלפי קבוצה מסויימת כפי שמצליחה התנועה הפמיניסטית כיום מסביב לגלובוס בשילוב שליטה מוחלטת באמצעי התקשורת המודרניים וצנזורה אגרסיבית כלפי כל מי שמביא דעה מנוגדת.

מעניין שהעובדה שבמדינות המערב מספר הנשים גדול ממספר הגברים, ותוחלת חייהן של הנשים גבוהה בממוצע ב7 עד 8 שנים פתאום לא נתפשת כאפליה אלא כעוד "הוכחה לעליונות הגנטית-ביולוגית של המין הנשי"!!!

למעשה בפועל כן ישנה אפליה שיטתית מובהקת כלפי גברים: הסיבה בגללה תוחלת חייהם של הגברים במדינות המערב נמוכה משל הנשים היא שילוב של העובדה שגברים מבצעים עדיין 99 אחוז מכל העבודות השחורות הכי קשות, מסוכנות ושוחקות (כולל ובנוסף למלחמות), העובדה שלמרות כל הדיבורים והקשקשת האינסופית על "שוויון" עדיין רק לגברים יש נטל חובות מקסימאלי ואבסולוטי (להקים משפחה, לעבוד, לפרנס, למות במלחמות וכו') ויש להוסיף את העובדה שבמדינות המערב 2 שליש מתקציבי מחקר בריאותי מושקעים אך ורק כדי לשפר את את בריאותן של הנשים בלבד כשרוב רובו של השליש הנוסף מושקע באופן שווה לגברים ונשים כאחד.

לפני 80 שנה הפער בתוחלת החיים היה שנה אחת בלבד לטובת הנשים והוא הלך וגדל בגלל ההשתלטות התנועה הפמיניסטית שדאגה שלנשים יהיו יותר ויותר זכויות, פריוולגיות וחופש על חשבון דיכוי והגדלת נטל החובות והעומס על כתפיהם של הגברים בלבד. כך בעצם הפמיניסטיות בעולם המערבי נוהגות להשתמש ולנצל באופן ציני דוגמאות וסיפורים ממדינות עולם שלישי וקבוצות שחיות במצוקה רק כדי לעשות רווחים תעמולתיים במדינה שלהן, רק כדי להתנשא ולומר לגברים "מגיע לכם! אתם אשמים בכל הצרות בעולם!". ציטוט של טוקבקיסטית פמיניסטית:"אם הנשים במערב יתחילו לתפוס עמדות שלטון הן יוכלו להשפיע על מעמדן של הנשים במדינות אחרות".

למעשה כל מה שהפמיניסטיות טוענות שגברים עושים לנשים, הן אלה שבפועל עושות לגברים, הכל בשיטת "הקדם תרופה למכה" ו"בתחבולות תעשי לך מלחמה".

ג'ק

אורלי לוי-אבקסיס ח"כ בעלת מודעות חברתית, או רודפת פרסום סדרתית? - עו"ד תמר הר-פז

דיון סוער נערך ביום רביעי שעבר בכנסת על דו"ח ה - OECD  האחרון. במהלך הדיון תקפה ח"כ אורלי לוי -אבקסיס את הממשלה על אופן ניהול התקציב. בתגובה שחרר לעברה שר הרווחה עקיצה כשאמר כי ח"כ הוגן המתנגד לתקציב – צריך להצביע נגדו גם בשעת-האמת במליאה.  בכך רמז לעובדה כי לוי למרות דבריה, הצביעה בעד התקציב והתנהלות הממשלה האמורים. דבריה של לוי-אבקסיס, זכו למתקפה אף מח"כים נוספים בקואליציה על רקע התקדים הפרלמנטרי שיצרה. לראשונה ח"כ מהקואליציה תוקף את  הממשלה על התנהלותה התקציבית[1] .

כזכור ניסיונותיה של אורלי לוי לחדור לחיקה החם של הפוליטיקה הישראלית החלו במגעים עם פואד בן אליעזר ממפלגת העבודה, שבמהלכם אמרה  "תוכנית הליכוד הרסנית לציבור הישראלי,  ונראה לי שדווקא העבודה היא זו שתוביל את השינוי". במקביל למגעים עם פואד , נפגשה גם עם יוסי שריד כדי לבדוק אפשרות להצטרף למפלגת מרצ[2]. לאחר שנכשלה בניסיונותיה להתקבל לשתי המפלגות האלה, פנתה לאביגדור ליברמן, שהסכים לקלוט אותה  במפלגת "ישראל ביתנו".

מאז ועד היום נראה שהיא חדרה לתוך חיינו ואנחנו לא מפסיקים לשמוע ממנה התבטאויות דעתניות כמעט בכל דבר ועניין. לוי –אבקסיס התראיינה ושחררה הודעות לתקשורת באינספור נושאים : מצב הקשישים בישראל, טיפולי השיניים לילדים, הקמת מוסדות לנוער עברייני, טיפול בפגים בישראל, סבסוד הדיור הציבורי, בעלי מוגבלויות, הוצאת ילדים מהבתים, חד הוריות וכו'. כל פעם שנושא מסויים עולה לכותרות אורלי ממהרת לצאת לתקשורת ודואגת לטפח את הדימוי שלה כמושיעת החלשים והמדוכאים.

ואין ספק שכל הנושאים שהוזכרו חשובים, אבל מישהו בדק פעם האם לאחר שהיא יוצאת בהכרזות תקשורתיות לוי –אבקסיס באמת מטפלת בכל הנושאים האלה, או שהיא שוכחת מהם דקה לאחר שהפלאשים כבים? האם זה הגיוני שח"כ אחד יכול להעניק טיפול רציני ומעמיק לכל כך הרבה נושאים בקדנציה אחת?

הפרשה של סילמן היתה דוגמה טובה לכך, דקה לאחר מותו הטראגי הופיעה לוי-אבקסיס  בעיתונות ובישרה שהיא ניסתה לעזור לסילמן. אין שום דרך לדעת אם זה נכון וגם אם זה נכון,  לפי התוצאה , העזרה של לוי לא ממש הוכיחה את עצמה.  אבל מה שבאמת מטריד זה המהירות שבה רצה אורלי לוי לגזור קופון תקשורתי על חשבון הטרגדיה של סילמן.

גם לויכוח הסוער שהתנהל ביום רביעי במליאה, השאלה הזו רלוונטית. זכותם של חברי הכנסת שהתעמתו עם לוי-אבקסיס להרגיש שכשאורלי לוי נואמת נגד הצעת התקציב, שהיא עצמה הצביעה בעדו זה חוסר כנות, וניסיון להרוויח  נקודות בדעת הקהל בצורה לא הוגנת.  זכותם להתנגד לנאום שאמור למצב את לוי-אבקסיס כמעין צ'ה גווארה,  בשעה שבפועל תמכה בתקציב. בקיצור הקול קול יעקב והידיים ידי עשו .

ולזה תוסיפו את סגנונה האישי, שיצא לו שם בוטה במקצת. לוי-אבקסיס כבר הספיקה לכנות את פקידי האוצר חזירים[3]  ואבות, שהורחקו מילדיהם על ידי רעיותיהם לשעבר והופיעו בפני ועדה בכנסת בבקשה לסיוע כונו על ידה חוצפנים, כי כפי שדאגה להסביר להם, להשקפתה זכויות האם קודמות לזכויות האב .

נשאלת השאלה האם מי שיחד עם עוד ששה מבני משפחתו "עלה בהגרלה" של מגרשים במחירים מוזלים שנערכה בבית שאן בביתן סגור וללא פרוטוקול, ושהייתה מיועדת מלכתחילה לזוגות צעירים ולמחוסרי דיור[4]  רשאי להציג עצמו כל העת כהתגלמות המלחמה בשחיתות וכאביר הצדק החברתי?  האם מי שבצע זיגזגים פוליטיים מהעבודה למרץ ולישראל ביתנו במרוץ אחר כסא בכנסת, יכול כל העת להטיף מוסר לאחרים?

[1] http://www.news1.co.il/Archive/001-D-329087-00.html

[2] http://www.nrg.co.il/online/1/ART/855/663.html

   http://celebs.walla.co.il/?w=/30/657077

[3] http://www.themarker.com/consumer/health/1.2006962

[4] http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-e050dbf8a7c4731018.htm

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=17081&newsletter=15.05.2012

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4229136,00.html

http://news.walla.co.il/?w=/90/2533075

תשובתה של עו"ד תמר הר-פז יו"ר פורום נשים ציוניות, לשאלת השבוע בעיתון "בשבע" האם צריך להשוות את גיל הפרישה של נשים לפנסיה לזה של הגברים?,2.5.2013

הנכם מוזמנים לכנס היסוד של השדולה לחיזוק מבנה המשפחה והקהילה בראשות חה"כ משה פייגלין, בשיתוף עם העמותות "מנהיגות יהודית" ו"הפמיליסטים".

הכנס יתקיים בעז"ה ביום ד' כ"א אייר תשע"ג (1/5/13) באולם ירושלים בכנסת.

לפרטים: מיכאל פואה 052-4202884, [email protected]

לרישום ואישור כניסה: גיל רונן 052-5227714, [email protected]

"המשפחה היא מסגרת התמיכה הטבעית של כל אדם ואבן היסוד בבניין האומה"

פורסם ב: 11/03/13, 10:23, גיל רונן, ערוץ7

הגברים צריכים להתמרד נגד התפיסה לפיה הם האחראיים לעבודות הקשורות לאוכל, סדר וניקיון. ופייגלין קשור, גם.

לדעתי יש ביזוי ואפליה מגדרית בכך שהגברים צריכים לעשות את מרבית העבודות הקשורות בהכנת אוכל, סדר, וניקיון, כולל עבודות לא נעימות הקשורות לבתי שימוש, במדינה שלנו. בכלל, צריך להשתחרר מהתפיסה לפיה גברים אחראיים על כל מה שקשור לבית.

אוכל: מי מגדל את הפרות שהופכות לשניצל הקפוא, שהנשים המסכנות שמרב מיכאלי מדברת עליהן מכניסות למיקרו? בעיקר גברים. כנ"ל לגבי גידול כל שאר בעלי החיים והירקות המשמשים אותנו כאוכל. החקלאים נלחמים כמו אריות על השדות שלהם מול תקיפות בלתי פוסקות של בדואים. תשאלו את אנשי השומר החדש. למה רק הגברים צריכים לדאוג לאוכל?

סדר: מי אחראי על העבודות הבלתי פוסקות בכבישים שמאפשרות סדר תחבורתי במקום אנדרלמוסיה? מי צובע את הפסים הכתומים והלבנים האינסופיים בכביש באמצע הלילה, מי בונה את הגשרים והמחלפים? מי בולעים אבק ועשן אגזוזים בזמן שהנשים שלהם מורחות לק על ציפורניהן ומתבשמות? כמעט אך ורק הגברים.

ניקיון: מי מנקה את צידי הכבישים ואת הרחובות בערים, כשהוא חשוף לסכנת דריסה, עבור שכר מינימום? מי אוסף את הזבל בקור של שעות הבוקר המוקדמות ביותר? מי פותח את הסתימות בבתי השימוש בבתים? מי נכנסים לתוך צינורות הביוב ותעלות הניקוז בכדי לאפשר חיים טובים ונקיים לכולנו? גברים. גברים שזה תפקידם בבית, וגברים שזו עבודתם.

בית: מי בונה את הבתים? מי מניח את הצינורות, את הבטון, את הרצפות את והחרסינות? מי מבין שני בני הזוג הוא זה שסטטיסטית, יש סיכוי רב יותר שהוא יהיה אחראי על בניית הבית, אם במימון ואם בליווי ו/או השתתפות פיזית בתהליך הבנייה עצמו? מי הם הפועלים שבונים את הבתים, ומי המפקחים על הפועלים? מי נופל מהפיגומים ונהרג, מדי כמה זמן, וזוכה במקרה הטוב לאזכור של משפט אחד בעמוד אחורי בעיתון?

הגברים האלה שקופים, כנראה. איש לא רואה אותם ואיש לא סופר אותם.

מרב מיכאלי (עבודה), יעל גרמן (יש עתיד), מיכל רוזין (מרצ) ואורלי לוי-אבקסיס (הליכוד / ישראל ביתנו) הקימו בשבוע שעבר את "שדולת חברות הכנסת" בכנסת החדשה. זהו מעין איגוד של כל חברות הכנסת ממין נקבה, ויש מי שיטען כי היקף ההשפעה של הקבוצה הזו הופך אותה, למעשה, למפלגה השנייה בגודלה בכנסת. בכל הדיונים והרעש העיתונאי שהשדולה החדשה הזו תיזום, אפשר להיות בטוחים שההקרבה היומיומית של הגברים לא תוכר ולא תוזכר.

יש לקוות ששדולת כנסת אחרת שהוקמה בימים האחרונים – השדולה לחיזוק מבנה המשפחה והקהילה, בראשות ח"כ משה פייגלין – תיתן את המענה לחוסר הזה בחיינו הציבוריים ובתודעה שלנו. מול מלחמת המגדרים בת 40 השנה המתחוללת במחוזותינו, ובניגוד מוחלט לתדמיתו הציבורית, ח"כ פייגלין מתגלה כאיש של שלום, וכממשיכו של אהרון הכהן, אשר היה משכין שלום בין גברים ונשים.

בכדי לעשות שלום בין גברים ונשים, כמו בכל תהליך שלום אחר, יש להכיר תחילה בכך שלשני הצדדים מגיע כבוד. לשני המינים מגיעה הוקרה, על ההקרבה שלהם למען הכלל. הדמוניזציה צריכה להיפסק, והשד המגדרי צריך לחזור לבקבוק שלו.

כשאבא ואמא ילמדו לחיות יחד בשלום, נוכל לגשת למלאכתנו העיקרית כבוגרים – גידול הדור הבא במדינה הזו. מנהיגות יהודית אמיתית היא זו שדואגת לבית היהודי. ומי שמחזק את הבית היהודי הקטן, בעיר ובכפר, מכין את הקרקע עבור הבית הגדול על ההר.

פורסם ב: 02/02/13, 19:52, גיל רונן, אתר ערוץ7

נשים בקורס טיס – בכל פעם שיש קורס חדש, העיתונות מפמפמת את המרכיב הנשי. מדוע, ומה בעצם תרומתן של הטייסות?

מזה 18 שנה, מאז בג"צ אליס מילר, הנושא של נשים ביחידות קרביות, ובמיוחד במטוסי חיל האוויר, אינו יורד מהכותרות בישראל.

הקורס האחרון אינו יוצא דופן מהבחינה הזו: שוב העיתונים מלאים בסיפורים על הבנות הלוחמות המהוללות, שלפי הנפח העיתונאי המוקדש להן, אפשר לחשוב שהן לוחמות העילית שבלעדיהן צה"ל לא יוכל לתפקד.

האמת לגבי הטייסות היא שתרומתן לחיל מזערית. ככל הידוע לנו, רק אישה אחת – רוני המפורסמת – משרתת כטייסת קרב במטוס, ואישה אחת משרתת כטייסת מסוק קרב. כל האחרות הן על תקן של טייסות תובלה, נווטות או מכוננות.

תשאלו – נו, אז מה? האם עינך צרה בכך שנשים משרתות כטייסות? האם הגבריות שלך מאוימת? האם אתה שונא נשים ולא מוכן לפרגן להן את יכולותיהן?

ובכן, לא! אף אחת מהתשובות האלה אינה נכונה.

האמת הפשוטה היא שקורס טיס אמור להיות אחד הקורסים הקשים ביותר בצבא, אם לא הקשה שבהם. אחד המרכיבים שלו, שכל מתנדב לטיס מודע לו היטב, הוא סדרת השבי האימתנית. מרכיב אחר הוא אימון מיוחד המכשיר את הלוחם לשרוד בשטח אוייב עויין, הכולל יכולת לחימה פנים-אל-פנים.

באופן ממוצע, בנות חלשות יותר פיזית מבנים באופן משמעותי ביותר. ההבדלים ניכרים במיוחד בכוח בפלג הגוף העליון, וגם בחוסנן של העצמות וביכולת של הגוף לפתח מאסת שריר כתוצאה מאימונים. ההבדלים אינם הבדלים קטנים אלא הבדלים גדולים ומכריעים. לא חסרים מחקרים שמפרטים את שיעורי ההבדלים בכוח הפיזי של המינים, אבל האמת היא שלא צריך מחקרים בשביל זה: אלה דברים שכל ילד יודע.

יוצא איפוא שבשביל להכניס בנות ליחידות קרביות, ובמיוחד ליחידות מובחרות, יש צורך בהורדת סרגל המאמצים עבורן. הן נושאות פחות ציוד. פחות מחסניות בחגור, למשל. כאשר צריך לקפוץ מעל קיר באימון, שמים להם דרגש ליד הקיר בכדי שיוכלו לעבור אותו (זה לא צחוק, זה נכון וזה בדוק ואפילו הראו את זה פעם בכתבה בטלוויזיה). בכדי שלא ישימו לב, בזמן האימונים, שהבנות רצות לאט יותר מהבנים, פיתחו בצה"ל "אימון מטשטש הבדלים". כלומר, במקום לרוץ בקו ישר, החיילים והחיילות רצים במסלול מעגלי. ככה אי אפשר לדעת מי נמצא בהקפה השלישית, ומי עדיין לא סיים את הראשונה.

הגששים קראו לזה ישראבלוף.

טייסת שתיפול חלילה בשבי האוייב תיאנס – אין בכך ספק בכלל. שום תרגולת בסדרת השבי לא תמנע את זה ולא תעזור לה לשרוד את זה. לא רק שהיא תיאנס, השובים ידאגו ליידע אותנו בכך. המדינה לא תעמוד בזה, והעיתונות התבוסתנית תייצר כזו פאניקה, שהממשלה תסכים למסור עבור הטייסת השבויה גם את הכותל המערבי.

טייסת שלא מסוגלת לעבור את קורס הטייס בלי הנחות גם לא תוכל להתמודד בקרב פנים אל פנים עם אזרחים או חיילים עוינים בשטח אוייב. לחיילים הקשוחים ביותר זה קשה – קל וחומר שזה יהיה קשה עבור מי שעברה את קורס הטייס רק בכדי למלא מיכסה של ארגוני הנשים.

עוד בעייה קשה היא שיעור הפציעות הגבוה של בנות ביחידות הקרביות, וחומרתן של הפציעות (ראו וידיאו). זהו אחד הסודות השמורים ביותר בצה"ל. ח"כ יעקב כץ התייחס אליו מעל במת הכנסת בשנה שעברה – אבל זה רק בגלל שהוא איש אמיץ. אף אחד אחר לא מוכן לגעת בנושא, כולל חברי כנסת מהימין, כולל (ובמיוחד) העיתונות, מהחשש שיצויירו כ"שוביניסטים" רחמנא ליצלן ו"ייפלו לפה" של קרן נויבך, שלי יחימוביץ', אילנה דיין ודומותיהן.

יש עוד הרבה סיבות מדוע הכנסתן של נשים ליחידות קרביות, ובמיוחד לטיס, היא מעשה טפשי. אחת מהן היא שעצם העובדה שאתה מקדם חייל אחד – במקרה הזה חיילת – על סמך דרישות נמוכות יותר מאלה שאתה דורש מהאחרים, יוצרת דמורליזציה. שכן, העדפת החיילות לא מסתיימת בעצם כניסתן ליחידות אלא נמשכת גם בקידום שלאחר מכן. מכיוון שממילא פחות מ-3% מהבנות מתנדבות לשירות קרבי, ועוד הרבה פחות שורדות את המסלול כולו – העיסקה הזו לא משתלמת לצבא.

חמורה מכל, אולי, היא העובדה שמי שמקדמות נשים באופן מאוד אגרסיבי בתוך הצבא הם ארגוני "הקרן החדשה לישראל", שהיא קרן עויינת לישראל, ובראשם עמותת "שדולת הנשים."

בווידיאו הבא אתם יכולים לראות את מי ששימשה עד הזמן האחרון כיו"ר שדולת הנשים, רינה בר-טל, משתוללת מזעם בישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה של הכנסת מהשנה שעברה, בנוכחות אלוף אורנה ברביבאי ויועצת הרמטכ"ל לענייני נשים (יוהל"ן), תא"ל רחל טבת-ויזל. מה שבר-טל אומרת שם באופן ברור מאוד זה: אתן חייבות את קידומכן לנו. אני קידמתי אתכן. הסיבה לכעס שלה, אגב, היא ככל הנראה העובדה שהרמטכ"ל מינה ליוהל"ן את טבת-ויזל, שהיא אישה דתייה ולא טופחה על ידי הקרן החדשה, ולא את אחת המועמדות ששדולת הנשים רצתה שתמונה.

ועכשיו תצפו בבקשה בווידיאו הזה, שצולם באותה הישיבה. האיש שמדבר ברקע זה עבדכם הנאמן. משום מה המצלמה לא הראתה אותי אלא את מי שישבו מולי: חבורה של נשות שמאל קיצוני שבמרכזן ד"ר אורנה ששון-לוי, גם היא מ"צוות המגדר" של צה"ל. ששון לוי כתבה ספר, "זהויות במדים," בו קראה להחלשת הצבא ומרכזיותו בחברה הישראלית.

כך כתבה ששון לוי בספרה: "המשך הסכסוך והצמדות לפתרונות צבאיים כוחניים משרתים את מעמדם של חלק מהגברים בישראל.... מכאן שהתפתחותם של דגמים אחרים של גבריות... יכולה לסדוק את כוחה של הגבריות הקרבית ולפגוע ביציבותו של המיליטריזם הישראלי".

למרות זאת היא קיבלה כבוד מלכות בישיבה – שנוהלה על ידי ח"כ ציפי חוטובלי הפמיניסטית – וכפי שאתם רואים, היא וחברותיה גם לועגות לי בגלוי בזמן שאני מדבר.

כך בדיוק מקבל השמאל הקיצוני והבוגדני דריסת רגל בדרגים הגבוהים ביותר של צה"ל ושל המדינה. תאמינו או לא, אבל בתוך צה"ל פעל במשך שנות ה-2000 "צוות מגדר" בראשותה של הפרופ' נעמי חזן. זו אותה נעמי חזן שחתמה על עצומה שקראה לצה"ל להפסיק את "הטבח" בעזה, כבר ביום הראשון של מבצע עופרת יצוקה. אותה חזן שעמדה בראש הקרן החדשה שארגוניה סיפקו 92% מהחומרים הישראליים של דו"ח גולדסטון. הצוות הזה – המורכב כולו מנשות שמאל קיצוניות ביותר, המתנגדות לצה"ל – קיבל גישה למאגרי הנתונים השמורים ביותר והעביר הרצאות למאות או אלפי חיילים וחיילות, קצינים וקצינות.

זה לא צחוק, רבותי. זה רציני מאוד. מדובר במחדל ברמה הגבוהה ביותר, והוא מתרחש מתחת לאף של כולנו. הגיע הזמן לשים סוף למצב הזה ולהתחיל לומר את האמת על הקמפיין למען נשים קרביות.

לפרטים נוספים – הקליקו בבקשה על הקישור הזה בכדי לצפות בחוברת של "הפורום לחוסן צה"ל"

בנוסף, צפו בבקשה במצגת הזו

בתחילת שנות ה90 פרצה הזמרת אתי אנקרי לתודעה הציבורית כששיריה הפכו ללהיטים מושמעים ביותר בטלוויזיה ובכל תחנות הרדיו. מבחינה מוזיקלית היא עשתה עבודה טובה אך בבדיקה מעמיקה וניתוח מילות שיריה (שהציקו לי עוד בתור נער) מתגלה אג'נדה פמיניסטית מאוד קיצונית עד כדי שנאת גברים של ממש.

עבורי אתי אנקרי מסמלת תחילתו של עידן השתלטות התנועה הפמיניסטית והכתבת מסרים של שנאה ועויינות מיליטנטית כלפי המין הגברי כולו שמתואר כאשם בכל תחלואי העולם: נשים תמיד טובות, תמימות ומסכנות וגברים תמיד רעים ורשעים. היא ממש הפכה לזמרת המנונות של הפמיניזם הקיצוני, כפי שתראו:

גם שיר בנאלי ומצחיק כמו "לך תתרגל איתה" הוא למעשה שיר עוקצני נגד גבר שבוגד בבת הזוג שלו. בתור נער בן 13 לא ממש הבנתי את כותרת השיר אבל ברור ושקוף שהמילה "תתרגל" מחליפה קללה גסה ידועה מאוד שאין צורך אפילו להזכיר.

הוא אמר לי:"איתך אני משתגע, איתה אני רגיל"

תרגום: הוא מצא מישהי שיותר מתאימה לו ממני

השיר "אני רואה לך בעיניים" הוא שיר על גבר מכה שכולא את בת הזוג שלו "בין קירות", כפי שהסבירה לי מורה לספרות. מילות השיר אפילו לא מתארות אלימות או פגיעה פיזית, מילולית או רגשית אלא תחושה סובייקטיבית של כותבת השיר, "אני רואה לך בעיניים", סוג של משטרת מחשבות. עובדה, כיום אחרי 20 שנה אנחנו חיים במציאות בה כל אישה יכולה להתקשר למשטרה, למלמל "אני מרגישה מאויימת" (בייחוד אם היא רוצה להשיג יתרונות במאבק גירושין מכוער) המשטרה אוטומטית תעצור את הגבר!!

השיר "לוליטה" מדבר על מפיק נצלן ומנוול שמנצל מינית נערה צעירה שרוצה להצליח ולהתפרסם (ניתוח מלא), תוך כדי שהוא גם מרעיב אותה, אחד המרכיבים המרכזיים של התעמולה הפמיניסטית באותה תקופה כשבארה"ב פמינסטית בשם נעמי וולף פרסמה בספרה "מיתוס היופי" את הטענה ש"150 אלף נשים מתות באמריקה כל שנה בגלל אנורקסיה" כשבפועל התברר שהמספר הוא 150 בלבד. מותו של כל אדם הוא טרגדיה נוראית בפני עצמה אך לניפוח המפלצתי של המספר פי אלף הייתה מטרה פוליטית ברורה והיא להחדיר את המסר כאילו גברים מרעיבים את הנשים ורוצים אותן רזות, טענה שאין לה שום בסיס במציאות כי כל גבר ממוצע (כולל אותי) יאמר שאישה רזה מדי שעצמותיה בולטות רחוקה מאוד מלהיות סקסית או מושכת.

אבל הנה, עובדה שעד היום שטיפת המוח הזאת הצליחה, ולמרות הסטטיסטיקה השקרית עדיין מדברים על כך שאנורקסיה "היא בגלל החוקים שגברים מכתיבים". (מעניין מאוד מדוע הפמיניסטיות לא באות בטענות לכל אותם מעצבי ומעצבות אופנה שרובם הומוסקסואלים או נשים...?)

מסקרן אותי האם לדעת גב' אנקרי גם מדונה, הזמרת הכי מפורסמת בעולם, הייתה קורבן כשקיימה יחסים עם המפיק שלה בתחילת דרכה...? האם גם מדונה שהצהירה בתחילת דרכה שהיא "הולכת לכבוש את העולם" הייתה תמימה, מסכנה, חלשה וחסרת אונים כמו הנערה שהיא מתארת בשיר שלה?

לא נעים להזכיר אבל נשים רבות משתמשות בכלי המגעיל והמפלצתי הזה של טענות על "ניצול מיני" ו/או "הטרדה מינית" אם הן לא מצליחות להשיג משהו. לדוגמא, קראתי מאמר או סיפור שכתבה שחקנית שמתארת איך במאי "הטריד אותה מינית": היא מספרת שהוא הציע ללהק אותה לתפקיד ראשי בסרט שהוא מתכנן לעשות ותוך כדי ניסה להתחיל איתה. בסוף הוא אמר לה:"כרגע אין לי כסף כדי לעשות את הסרט", והשחקנית סיכמה את הסיפור ב:"אם אין לך כסף, אז ביי!". אני שואל את עצמי אם כן היה לו כסף, גם אז הייתה טוענת להטרדה מינית???

השיר "מיכאל" שממבט ראשון נראה תמים למדי, מלא בתוקפנות פמיניסטית של ילדה שהיא טום-בוי וכאילו נאבקת ב"עולם של גברים" לשמור לעצמה את שמה הפרטי למרות שהוא נשמע כמו שם של בן. דרך עדינה לומר "אני שונאת אותו":

"אנ'לא אוהבת שמשנים לי את השם
לא אוהבת גם את בנו של השכן. "

אותי עדיין מאוד מבלבלים שמות של בנות כמו "יובל", "רוני", "שחר", "אופיר", "דניאל" וכד' שהיו בעבר שמות של בנים. כותבת השיר מכריזה עליי אישית מלחמה, מצביעה עליי ואומרת לי "אני שונאת אותך!". למה? כי היא רוצה שבנים ובנות יהיו שווים ולא יהיה שום הבדל ביניהם.

סבבה! נשמע לי רעיון מצויין אבל אני לא מאמין שנשים באמת רוצות שוויון במיוחד כשזה נוגע לדברים השליליים והלא נעימים. עובדה: היום יותר מאי פעם הפמיניסטיות דורשות התייחסות מילולית שמדגישה את המין שלהן (ואני בכוונה לא אומר "מיגדר" כי אני לא מאמין בבולשיט הזה) כמו לומר:"אני אישה, מגיע לי הרבה יותר!!!" ואין ספק שאין יותר מעצבן ופוגע עבור אישה שפונים אליה בלשון זכר כי נשים מתחילות להבין שמעמדו של הזכר נחות יותר מכל חיה, חרק וכל יצור על פני האדמה.

אגב מה שהכי בלתי נסבל לדעתי אצל בנות שהן טום-בוי (בנות ש"מתנהגות כמו בנים") זה שמצד אחד הן עושות כל מה שהן רוצות ואם מתחשק להן, מפוצצות בנים במכות. בכיף. אבל אם אותם בנים מעזים להגן על עצמם, אותן בנות "טום בוי" מתחילות לצרוח "איך אתה לא מתבייש להרים יד על בנות!?!?" וכולם, ילדים ומבוגרים, הורים ומורים כאחד יתנפלו על אותו ילד אומלל שבסה"כ הגן על עצמו. קראתי אפילו על מקרה בקנדה שנערה הזמינה משטרה נגד נער רק על זה שצעק לה:"תעזבי אותי לנפשי!" אחרי שהציקה לו כל הזמן (רמז: היא טענה שהיא הרגישה מאויימת...)

ילדה "טומבוי" בפעולה

לסיכומו של דבר, אתי אנקרי תרמה רבות למלחמת המינים הנוראית בישראל ולקביעת טרמינולוגיה פמיניסטית - עולם מונחים מיגדרי מיליטנטי שנכפה על כולנו בכל מקום ובכל הזדמנות. אני לא מכיר אותה אישית כדי לדעת מה השפיע עליה ומה נתן לה את ההשראה לכתיבת שיריה אבל אני יכול לנחש שכפי שעושים אמנים רבים היא הושפעה מכותרות העיתונים ומאמרים פמיניסטיים שפורסמו באותה תקופה עם כל מיני תיאוריות פמיניסטיות הזויות שמתארות גבר כיצור רשע, אלים, סוטה מין, נצלן ואכזרי שמטבעו רק פגע תמיד בנשים ופועל לדכא אותן ולשלוט בהן.

יעקב

קישורים בנושא:

• הג'יהאד הפמיניסטי של נסיכות הפופ - דבי שלוסל
• איך נעשיתי אנטי-פמיניסט

שלי יחימוביץ', יו"ר מפלגת העבודה היא אישה מאוד קיצונית ופנאטית שיכולה ממש לסכן את מדינת ישראל, אם תיבחר בבחירות הקרובות. מי שחושב שהיא באמת דואגת לעניים, לחלשים ולמעמד הפועלים פשוט לא מכיר אותה, לא מכיר את השקרים שלה, גישתה העויינת ואת כישרון המניפולציה היוצא מהכלל שניצלה לרעה בהיותה עיתונאית, מגישה ודמות תקשורתית מובילה שהשפיעה והכתיבה את סדר היום בנושאי ביטחון, כלכלה וחברה - ותמיד לרעתנו.

שלי - לטובת החזקים

נחמיה שטרסלר, פרשן הכלכלה של ערוץ 2: "שלי יחימוביץ' היא בעד הוועדים הגדולים, ואנחנו משלמים על זה את המחיר":

"סיפרתי על כך שהיא תמכה בכנסת בבקשה של נוחי דנקנר לחזק את מונופול המלט שלו, נשר, על ידי צירוף חברת הנסון-בטון. ח"כ חיים אורון, אז יו"ר מרצ, סוציאליסט אמיתי, התנגד לעסקה. הוא הבין שחיזוק המונופול יעלה את מחירי המלט ומחירי הדירות. אבל יחימוביץ' תמכה בדנקנר. היא רצתה רק דבר אחד: לתמוך בוועד החזק של נשר. באותו דיון בכנסת אמרה: "מונופול זה לא תמיד רע". איזה חוסר הבנה.

המשכתי וסיפרתי על התנגדותה למחאת הקוטג'. מבחינתה, שכולנו נשלם 7.3 שקלים עבור קוטג' ואף יותר, העיקר שהיא תקבל את תמיכת הוועד של תנובה. לא אכפת לה אפילו שקרן איפקס, ששולטת בתנובה, תמשיך להרוויח מיליונים רבים על חשבון האזרחים.

אחר כך סיפרתי על התנגדותה למבצע "עוף בשקל" של רמי לוי, כי מבחינתה גם אין בעיה שכולנו נשלם 20 שקל לק"ג עוף.

המשכתי ואמרתי שהיא משרתת את הוועדים הגדולים במשק, ולא את האזרחים. אנחנו משלמים בעצם "מס חשמל", "מס רשות הנמלים", "מס רשות שדות התעופה" ו"מס בנקים". צריך להבין שברגע שיש 2,000 עובדים מיותרים בחברת החשמל, אז האזרחים כולם, כולל הכי חלשים, משלמים את זה דרך החוב האדיר של חברת החשמל - 63 מיליארד שקל, שהמדינה תיאלץ יום אחד להחזיר מהתקציב או דרך העלאת תעריפים דרמטית.

צריך גם להבין שאנחנו משלמים יותר עבור כל המוצרים במשק עקב העיצומים האינסופיים בנמלי ישראל, ומשלמים יותר ריבית ועמלות, עקב עודף כוח האדם בבנקים. ההגנה על הוועדים הגדולים ועל הקביעות הטוטאלית במגזר הציבורי והמונופוליסטי, היא מהות הסוציאליזם המיושן של יחימוביץ'. היא תומכת בהכי חזקים, בהכי מקושרים, בהכי מונופוליסטים ובבעלי המשכורות הגבוהות, על חשבון כל האזרחים שמקבלים שירות גרוע ונאלצים לשלם מסים אדירים כדי לממן את הוועדים האלה.

במלים אקטואליות: יחימוביץ' בעד המודל היווני שקרס והתמוטט, לעומת המודל השוודי שמקדש את התחרותיות ואת הגמישות בשוק העבודה, תוך כדי מתן הכשרה מקצועית לכל מפוטר.

שלי - פמיניסטית קיצונית

בהיותה מגישת טלוויזיה בערוץ 2 שלי יחימוביץ' ראיינה ב2002 את ד"ר אורלי לחם קפלן בהתרגשות והתלהבות, בחיוך רחב ובעיניים בורקות רק מעצם הרעיון שניתן יהיה תיאורטית להביא ילדים לעולם בלי צורך בתאי זרע גבריים. "את מבינה שהשיטה שפיתחת מבטלת את הצורך במחצית אוכלוסיית העולם?", היא שאלה בקול נרגש את המדענית.

כל מי שעקב אחר שלי יחימוביץ' בקריירה התקשורתית שלה מכיר את שנאתה לגברים. כשביבי נתניהו עלה לשלטון ב96' היא הכריזה בקול כמעט בוכה כשכיכבה בפאנל תוכנית הטלוויזיה "פופולטיקה" (ערוץ 1), מול חברי כנסת ממפלגות דתיות:"מעכשיו יסתמו לנשים את הפה". והקהל מחא לה כפיים. המרירות בה דיברה תמיד בחוסר אונים במסכנות תהומית הייתה משכנע, אני מודה, אפילו מעט מבחינתי אבל איך שהשנים עברו, רק הבנתי עד כמה אבסולוטי הוא כוחן של נשים פמיניסטיות כמו שלי יחימוביץ' בתקשורת. זוהי למעשה בריונות שאין חמורה יותר ממנה בעולם בו אנו חיים היום.

למעשה המעבר החד שלה לפוליטיקה לא הפתיע כלל כי אין זה סוד שלנציגי התקשורת כיום יש הרבה יותר כוח השפעה, שליטה והכרעה על דעת הציבור, הרבה מעבר לפוליטיקאים שהפכו לבובות-על-חוט, והם אלה שמכתיבים באמת את סדר היום.

שלי יחימוביץ' אחראית אישית לתעמולה ושטיפות מוח שהובילו לחקיקה דרקונית נגד כל גבר שרק חשוד בעבירות אלימות במשפחה, חוקים המפתים ומאפשרים לכל אישה שנמצאת בסכסוך גירושין להגיש תלונות כזב נגד בעלה על-מנת להשיג יתרונות ופריבילגיות שונות, ובסופו של דבר האישה מקבלת פטור אוטומטי מהעמדה לדין על תלונתה השקרית והזדונית, בזמן שחייו של הגבר נהרסים לחלוטין.

ד"ר חנן נווה סיפר ב"כנס הרדיו הראשון" ב2007 :
"אני רוצה לרגע לספר על שני מקרים שבהם היתה לנו אג'נדה, לעיתונאים. אולי לא בצורה קוספירטיבית מתוכננת. בשני המקרים מעורבות העיתונאיות הלוחמניות של 'קול ישראל' – אחת לשעבר, שלי יחימוביץ', היום חברת כנסת, וכרמלה מנשה. עניין אחד הוא האלימות במשפחה, אין לי ספק שאנחנו לקחנו את זה כאג'נדה, לא קונספירטיבית, של 'קול ישראל' – אבל דחפנו, יחד עם יתר העיתונות... (פונה לדליה יאירי) ואת גם... והדבר השני שהיית שותפה לו ביחד עם כרמלה ושלי ... הוא הנושא של הנסיגה מלבנון לקראת שנת 2000."

(עוד בנושא במאמרו של גיל רונן "אלימות וגבריות: שטיפת המוח הגדולה")

לא מפתיע גם האופן האוטומטי בו העיפה שלי יחימוביץ' את אלוף במיל' אורי שגיא שהתמודד ברשימת מפלגת העבודה, רק בגלל תלונה מעורפלת של אישה שטענה שהטריד אותה מינית לפני כמעט 40 שנה: שלי הייתה הראשונה שהתגייסה באופן אישי לטובת א', המתלוננת הראשונה נגד הנשיא משה קצב שבסופו של תהליך אפילו מני מזוז בכבודו בעצמו (האיש שמלכתחילה התחיל ודחף את הפרשה) הודיע:"אני לא מאמין לא', היא משקרת".

עוינות כלפי אבות גרושים

נציגי זכויות אבות שנאבקים על זכות האדם הבסיסית ביותר שלהם לקשר בריא ותקין עם ילדיהם בשר מבשרם, זוכים בהתעלמות מוחלטת משלי יחימוביץ', ואף ליחס עויין של ממש: כשפנה אליה נציג מטעם הפמיליסטים (קבוצה שאני משתייך אליה) וניסה לדבר איתה, היא אמרה לו בצורה בוטה:"אתם פוסט נאצים!".

אלי בוסקילה, פעיל למען נכים גרושים בארגון שהצליח בין היתר לבלום העלאת תעריפי המים, ניסה לפנות אל שלי יחימוביץ' לגבי מקרה קשה מאוד של נכה גרוש חולה סרטן שהוצאה לפועל עיקלה את קצבת הנכות שלו בגלל חוב מזונות והשאירה אותו מחוסר כל, אך זכה מחברת הכנסת להתעלמות מוחלטת, בניגוד לח"כים אחרים אליהם פנה ונענו בחיוב ועזרו. פשוט לא איכפת לשלי מאף אחד!

אל תאמינו גם לכל הטרמפיסטים האלה של "מחאת האוהלים 2011" שמצטרפים ליחימוביץ' (סתיו שפיר, איציק שמולי ואחרים): הם כבר שיקרו לעם בלי בושה כאילו המאבק שלהם ל"צדק חברתי" הוא מאבק לא-פוליטי למען טובת "כל" העם בלי קשר לדעות פוליטיות לימין או לשמאל, אך הצביעות, היהירות, רדיפת הכוח והשררה שלהם מראה לנו בסופו של דבר את פניהם האמיתיות, לאחר שניצלו באופן ציני, מחושב וקר את המסכנים האמיתיים המתגוררים עד היום בגן תחנת הרכבת ארלוזורוב באוהלים קיץ - חורף 2012, בעוד הם ישנים בביתם החמים והנעים.

טרמפיסטים לא-ראויים נוספים המתמודדים ברשימת מפלגת העבודה הם יריב אופנהיימר מתנועת "שלום עכשיו" שיודע רק לסכסך ולהטיף לשנאת חינם בתוך עמנו, ומר נועם שליט, המתמודד תוך כדי ניצול ציני ו"רכיבה" על האהדה הציבורית הרחבה שניתנה לו לשחרור בנו.

הגיע הזמן שעם ישראל יתפקח ויתעורר ויכיר באמת את פרצופה האמיתי: שלי יחימוביץ' מסוכנת לישראל, היא מסוכנת לכולנו ואסור לנו לתת לה עוד כוח!