זכויות הגבר בישראל

כידוע, כמו אלפי גברים חפים מפשע, גם השחקן רמי הויברגר חטף תלונה שקרית על הטרדה מינית והיה כצפוי בהלם טוטאלי. מאוד הייתי רוצה להזכיר למר הויברגר את השתתפותו בפאנל פוליטיקה פלוס בערוץ 10 ביולי 2004, שם הוא לעג, צחק וצעק על גיל רונן שדיבר על ריבוי תלונות הכזב של הנשים, על השתלטות הפמיניזם הרדיקאלי בישראל והעובדה שתלונה של אישה נגד גבר זו אוטומטית הרשעה:

מי שחושב שישראל היא מדינה דמוקרטית וחופשית, חייב לשמוע על המקרה של ראובן פינקו: אב גרוש שהשתתף בתוכנית הטלוויזיה "מבט שני" ששודרה באפריל 2008, בנושא מצוקת הגברים הגרושים. בילי מוסקונה דחפה לו מילים לפה וחודש לאחר מכן משטרת כפר סבא הכניסה אותו לכלא כי אשתו לשעבר התלוננה ש"הוא איים עליה בטלוויזיה".

בהמשך לפוסט הקודם : התפרסם בעבר סיפור על מורה שגם הכתה תלמיד בן 13 וישבה עליו, גם המערכת כולה התגייסה להגן עליה והתנכלה לילד שצילם את המקרה במכשיר הטלפון הנייד וגם נשלחה בכירה ממשרד החינוך לערוץ 2 כדי לטייח את הסיפור ולהסביר שהילד אשם - לא המורה - היא "רק עשתה את עבודתה".

יש סיבה טובה מאוד מדוע מדינת ישראל נמצאת באחד המקומות הראשונים בכל הנוגע לאלימות בין בני נוער. למערכת החינוך יש המון מה להסתיר כמו למשל שיטת עבודה מאוד מרושעת וברוטאלית לפיה אם 10 ילדים מכים ילד מכות רצח, המדיניות היא לא להעניש את התוקפים אלא אך ורק את הקורבן: לזרוק אותו מביה"ס, כפי שאמר לי במפורש מומחה בכיר. משם מתחילה הדרך להרס הטוטאלי של חיי הילד (ואני מדגיש ילד, לא ילדה) המערכת פשוט דואגת לתפור לו אבחונים שקריים מרחיקי לכת ולדאוג "לטפל" בו כדי להפוך אותו לילד הכי "חריג" והכי "בעייתי" ולדחוף לו תרופות. אני מכיר מישהו שלאחר שחטף מכות רצח בבית הספר, משרד החינוך פשוט הכניס אותו בכוח לאשפוז פסיכיאטרי כפוי.

כידוע, הפמיניסטיות מאוד נגד תעשיית הפורנו, הסקס, והזנות, כפי שהיא מכונה כיום בפיהן "סחר בנשים", "ניצול מיני של הנשים", "החפצה" ("הפיכת הנשים לאובייקט מיני") ועוד שמות וכותרות היסטריות שהן מפציצות בכל מדיה אפשרית. הפמיניסטיות מגדירות שרירותית את כל תעשיית המין והפורנו כ"עבדות", "ניצול", "התעללות" ו"אונס אכזרי" של נשים ל"צרכיהם החולניים של גברים" -  סרסורים ולקוחות כאחד, והן אפילו מתכננות חוקים להעניש בחומרה גברים (לקוחות) שנעזרים בשירותיה של זונה. הסיבה האמיתית לחשש ולסלידה של פמיניסטיות מתעשיית המין היא לא באמת פגיעה בנשים אלא החשש לאיבוד השליטה המוחלטת והאבסולוטית שיש לנשים על הגברים באמצעות מיניותן.

באחד הימים בתקופת מלחמת לבנון השנייה, לצד דיווחי המלחמה בחדשות, ראיתי את קרן נויבך מראיינת אישה צעירה, חברה של חייל מילואים, שמספרת "לפני שהחבר שלי יצא למלחמה אמרתי לו אל תצחק עליי ואל תחשוב שאני היסטרית אבל אני רוצה שתרשה לי לשאוב ממך זרע למקרה שתיפול בקרב". בשלב הזה כיביתי את הטלוויזיה. בשבילי זה באמת היה יותר מדי לאחר עוד יום קשה ומתיש עם אזעקות צורמות, נפילות טילים קרובות, פיצוצים מאוד חזקים, צלצולים באוזניים ושעות ארוכות ומורטות עצבים של מתח, חוסר אונים, חרדה וחשש. גם חיזבאללה וגם פמיניסטיות זה באמת יותר מדי.

כדי להבין את רמת שנאת הגברים שזורמת בדמן של נשים בישראל, אתם חייבים לשמוע את השיחה הזאת בין שדרנית הרדיו שמירה אימבר ויעקב שלוסר, יו"ר מפלגת זכויות הגבר במשפחה (רע"ש):

(קובץ להורדה)

החטא הגדול ביותר של הפמיניסטיות הוא הניצול לרעה שהן עושות במונח 'שוויון' בזמן שברור מעבר לכל ספק שבפועל הן לא רוצות להשיג שוויון בין המינים אלא כוח פוליטי, נקמה וסגירת-חשבון עם הגברים. יש גם פמיניסטיות שמודות בלי בושה: "במשך אלפי שנים הגברים שלטו בעולם - עכשיו הגיעה תורן של הנשים לשלוט".

נשים כיום מציגות עצמן חזקות או חלשות רק לפי הצורך ולפי מה שמשרת הכי טוב את האינטרסים שלהן. כשצריך, הן הופכות לגיבורות פאם-פאטאל קולנועי בסגנון קיל-ביל וטומב-ריידר ו"המלאכיות של צ'ארלי", וכשצריך, הן הופכות עצמן לילדות קטנות, חלשות ועדינות שצריכות שיתחשבו בהן לצד קשישים, ילדים, נכים, חולים וכו'.

מדהים כיצד מסוגלות הפמיניסטיות לקחת יצירה ספרותית כל-כך יפה ומקסימה כמו פארק מנספילד ולהרוס אותה כליל. כך עשתה יוצרת הסרט "מנספילד פארק", פטריסיה רוזמה, בשנת 1999 (שיתוף פעולה בריטי-אמריקני הרסני ומחריד). למזלי ראיתי את הסידרה בת 6 פרקים שצולמה בשנת 1983 על ידי הBBC כך שהייתה לי פרספקטיבה רחבה יותר להבחין בשינויים המחרידים והפערים המזעזעים שבין העיבוד המקורי לסידרת הטלווזיה לעומת הסרט שצולם בסוף שנות ה90 והוא כל-כך טיפוסי לתכתיבי פוליטיקלי קורקט שרירותיים ופמיניזם קיצוני שהשתלט על עולם התרבות ומנסה כל הזמן לשכנע את הנשים ש"גברים היו תמיד האויב הכי אכזר של הנשים".

סטודנטית לגנטיקה בשם מיכל דקל זכתה במקום הראשון בתחרות מדעית FameLab ונשלחה לייצג את ישראל באנגליה לאחר שהרצתה על נושא הפריית עוברים עם שתי ביציות, ללא שום צורך בתא זרע גברי, מה שאומר מבחינתה ומבחינת הפמיניסטיות שדאגו שתזכה: השאיפה לעולם נטול גברים.

ביום ראשון (22.11.09) התקיים כנס חשוב וראשון מסוגו במצודת זאב בנושא עבריינות מין ופגיעה בנשים יהודיות על רקע לאומני, במסגרת אירועי שבוע המאבק לאלימות נגד נשים.

אם גם אתם תוהים איך ייתכן שאישה שרצחה את בנה הפעוט ואף הודתה, כלל לא הורשעה ברצח, הנה לכם תשובות

מאוד לא הופתעתי כשקראתי את הידיעה על כך שאישה בשם רגינה קרוצ'קוב, שהטביעה למוות בגיגית את בנה מיכאל בן ה4, הורשעה בהריגה ולא ברצח, במסגרת עסקת טיעון, והיא תרצה 12 שנות מאסר, מתוכם ינכו לה שליש ועוד קרוב לשנתיים על הזמן שכבר ישבה בכלא, כלומר כנראה היא תשב בכלא כ6 שנים בלבד. זה המחיר בישראל 2009 על רצח אכזרי ובדם קר של פעוט אומלל וחסר ישע בן 4.

דבריו של עורך החדשות לשעבר חנן נווה המצוטטים לעיל מראים לכאורה כי ח"כ שלי יחימוביץ' הובילה קבוצה של עיתונאיות ב'קול ישראל' במסע שטיפת מוח כפול: האחד, למען נסיגה מלבנון – הוכתר בהצלחה בשנת 2000. אולם השני – בנושא אלימות במשפחה – דווקא הוא הממושך יותר וההרסני יותר מבין השניים. העובדה שהנושא נתפס כעניין של קונצנזוס, אפילו "מקודש" למחצה, רק מעידה עד כמה עמוקה שטיפת המוח. לא יהיה זה מוגזם לומר ששטיפת המוח בנושא האלימות במשפחה, ביחד עם שטיפות מוח בנושאים אחרים השייכים לאג'נדה הפמיניסטית, חדרו במהלך הדור האחרון לנפשו של כל אזרח ואזרח במדינה ושינו את תפיסת המציאות שלו בצורה בלתי הפיכה, או כמעט בלתי הפיכה.

פעמים רבות שמעתי בתקשורת על מקרים שבהם נעצרו אנשים (גברים ונערים) רק על כך שנמצאו במחשב שלהם תמונות וסרטונים פדופיליים כלומר תכנים שבהם מנוצלים מינית ילדים או קטינים. לפני שאמשיך, אדגיש שאני רואה בפדופיליה עבירה חמורה ביותר. כל התעללות בילדים, פסיכולוגית, פיזית או מינית, היא בעיניי חמורה ביותר וגבר או אישה שמבצעים אותה צריכים להיענש בשיא החומרה.

יש כאן בעיה אחרת והיא סדר עדיפות מעוות, העלמת עין מכוונת וניסיון של המשטרה ושל הגופים השונים לדאוג רק להצטלם טוב יותר באמצעי התקשורת ולגרוף רווחים תעמולתיים אפילו אם זה אומר להכניס אלפי חפים מפשע לבתי הכלא. מי מכתיב מה היא "עבירת מין חמורה" ומה לא? כמובן: העיתונאיות הפמיניסטיות וכל הנציגות של הארגונים הפמיניסטיים כמו "מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית" ששולטות במדינה הזאת במשטר דיקטטורי מוחלט.