רמת הכשירות של נשים בצבא נמוכה משמעותית לעומת גברים, הן מועדות פי עשר לשברי מאמץ, 100% פגועות ופצועות יותר מלוחמים מהמין הגברי, זאת למרות הורדת הרף משמעותית עבור הבנות המיועדות לתפקידי לוחמה.

מאת: גיל רונן | יום שישי 22 יוני 2012 (פורסם באתר 'דוסים')

השמאל הפמיניסטי-מיליטנטי מפמפם "מכתב קצינות" שדורשות מוועדת פלסנר דווקא לא להכניס לצבא יותר מדי חרדים, או להכניס אותם אבל לדאוג שלא יקבלו את תנאי השירות שהם דורשים, כלומר – לכפות עליהם נוכחות של נשים.

לא ברור כמה קצינות חתמו על המכתב הזה, אבל הוא עוד ביטוי לכך שהשמאל הקיצוני ניכס לעצמו את נושא "קידום מעמד הנשים" ומשתמש בנשים כרצונו, במקרה זה בכדי להתנגח בדתיים ולהצר את צעדיהם בצבא. זאת, מבלי לשאול את הנשים אם הן אכן מסכימות למהלך. הנשים, עבור השמאל, הן עדר צייתני של שפחות פוליטיות, שניתן לעשות בהן שימוש ולזרוק אחר כך.

מה שהעיתונות לא מספרת לציבור זה שקיימות בעיות קשות מאוד עם מסלול השירות הקרבי לנשים. יש ראיות לכך שהוא מהווה סכנה פיזית מיותרת לבנות שמשרתות בו – פחות מ-3% מהמתגייסות – ושהוא מחליש את הצבא, ולכן מסכן את כולנו.

ניסיונותי להכניס מאמרים בנושא הזה לעיתונות החילונית נכשלו. אפילו הכתבים הצבאיים המהוללים ביותר מודעים לעובדות אבל פוחדים לנסות אפילו לפרסם אותן.
אז קבלו בכל זאת כמה עוּבדות.

קיימים מספר הבדלים פיזיולוגים מרכזיים בין נשים וגברים, חוץ מהבדלי המשקל והגובה.
אחוזי השומן אצל הנשים נעים בסביבות ה-25%-30%. אצל גברים בסביבות ה-10%-15%.

אצל גברים קיים יתרון מהותי במאסת השריר המתבטאת בכוח שריר. בנוסף, פעולת ההורמונים הגבריים מקנה להם יתרון בפיתוח מאסת השריר. כלומר, הפער בין הגברים לנשים הולך וגדל ככול שהם מתאמנים יותר. דו"ח של משרד ההגנה הבריטי קבע שבמה שקשור להתפתחות שרירים וכושר אירובי, רק אחוז אחד מהנשים מגיע לתפקוד של גבר ממוצע. בצבא האמריקאי, רק 2.5% מהנשים הגיעו לציון הממוצע של הגברים בריצת שלושה קילומטר.

סקר של צה"ל מצא שנשים מועדות לשברי מאמץ ופגיעות אורתופדיות אחרות בשיעורים הגבוהים עד פי 10 ויותר (!!!) ביחס לגברים מקבוצת גיל דומה הנחשפים לאותם העומסים הגופניים.

הרעיון שנשים צריכות לשרת ביחידות קרביות לא הגיע מהצבא, אלא מעסקניות הפמיניזם המיליטנטי, שהפעילו לחץ אינטנסיבי בעיתונות, בבג"צ ובכנסת. אבל בהתחשב בנתונים שהבאנו, זה דומה למצב בו שדולת יצרני הברזל תתעקש שהצבא ייצר גם סדרת טנקים מברזל רגיל ולא רק מפלדה. ברור שזה יוביל לבעיות קשות. ואכן, זה מה שקרה.

בשנים האחרונות יצא לי לעבוד מול גוף קטן וממזרי הקרוי הפורום לחוסן צה"ל, המורכב ממספר קצינים בכירים במיל., וחוקרות מקצועיות. הפורום ערך לאורך שנים מחקר מקיף על מה שבאמת קורה ביחידות בהן שובצו נשים בתפקידים קרביים. כצפוי, מסתבר ששיעורי הפציעות בקרב הבנות אכן גבוהים בהרבה משיעורי הפציעות של הבנים.

בדיקה פנים-צה"לית השוותה בין אחוזי פציעות של נשים וגברים במספר יחידות מעורבות. בקרב המשנים הטכניים בסוללת תותחנים שנבדקה, שליש מהבנות הוגדרו כפגועות. ביחידת חילוץ והצלה של פיקוד העורף, מחצית הבנות הוגדרו כפגועות. בגדוד המעורב 'קרקל' – 22%, ובקרב מטהרות אב"כ בבית הספר להנדסה צבאית – 20%. שיעור הבנים הפגועים בכל אחת מהיחידות האלה היה 10% בלבד.

בסיכום שערך מפקד גדוד אב"כ 76 נקבע: "בפלוגה ג', מתוך סד"כ של 18 לוחמות – 11 לא כשירות. בפלוגה א' מתוך סד"כ של 11 לוחמות (כולל סגל) – 9 אינן כשירות".
עוד התברר שלא רק שיעור הפציעות גבוה יותר אלא גם חומרתן. שבר הליכה נחשב חמור יותר ככל שהוא נמצא גבוה יותר מעל כף הרגל. אצל בנים, מרבית שברי ההליכה הם בעצם השוק. אצל בנות – באגן.

החוקרים אף מצאו כי בנות ביחידות הקרביות סובלות מצניחות רחם בשיעור מדאיג.

חיילות קרביות שרואיינו על ידי חוקרת של הפורום סיפרו: "יש הרבה מאוד בנות עם בעיות רפואיות... כשהגענו לכאן הכל התנפץ. תוך חודשיים שלושה – מתוך 30 בנות נשארו אולי 7. לי יש צניחת רחם, לחברה שלי גם, עוד בנות עם שברי הליכה באגן". השיחות מוקלטות.

חוקרי הפורום, האמינים עלי לחלוטין, טוענים גם שלתיקים הרפואיים של בנות שנפגעו יש נטייה משונה להיעלם – מה שלא מאפשר להן לתבוע את הצבא.
בכדי לחפות על ההבדלים הפיזיולוגיים, צה"ל הוריד את דרישות הקבלה עבור בנות המבקשות להתקבל ליחידות הקרביות. במסגרת אימון, כשצריך לטפס על קיר, מצמידים אליו ספסל עבור הבנות (וכעת כבר מתכננים להנמיך את הקירות). בגדוד קרקל, קצב ההליכה הואט עבור הבנות והפק"לים הוקטנו.

יש גם משהו שנקרא "אימון מטשטש הבדלים". אם נותנים לבנות ולבנים לרוץ מנקודה א' לנקודה ב', הבנים משיגים את הבנות וזה לא נעים. לכן מעדיפים ביחידות המעורבות לרוץ במעגלים. ככה, גם אם הבנים כבר בהקפה העשירית והבנות רק בשביעית (נניח), עדיין יש תחושה של ביחד...

ברור שיש פה חשש כבד לפגיעה בכושר הקרבי של הגדודים, או לכל הפחות הסחת דעת וביזבוז משאבים. ועוד לא דיברנו על הפגיעה במה שהמומחים מכנים "לכידוּת היחידה", ועל מה שקורה כשצלף וצלפית בני 20 שוכבים יחדיו במארב במשך 72 שעות.

אם גם החיזבאללה והחמאס היו מוכנים לפגוע בכושר הקרבי שלהם בשם הניסויים הפמיניסטיים, אזי לא היתה בעיה. אבל ככל הידוע, הם לא בעניין.

אז למה אין על כל זה תחקירים בעיתונים? למה לא דנים בזה בטלוויזיה ובכנסת? מסיבה אחת. העסקניות הפמיניסטיות לא מאפשרות את הדיון הזה. נראה כי עבורן, החיילות הן בסך הכל בשר תותחים, במלוא מובן המילה, במלחמתן הפוליטית בגברים, במסורת היהודית ובעצם הרעיון שאיש הוא איש ואישה היא אישה, ושניהם נועדו לחיות יחדיו בהרמוניה ולגדל ילדים.

אבל המדינה קטנה, והאינטרנט חופשי, והיום אי אפשר להשתיק נושא אם מספיק אנשים רוצים לדבר עליו. אז קדימה, בואו נדבר על זה.

המקרה בו צוערת בקורס טיס נטשה את מטוסה בזמן נחיתה לאחר טיסת הסולו הראשונה שלה מעלה את הצורך לשאול עצמנו האם הצבא הולך רחוק מדי כשהוא מאפשר לבנות להיכנס לקורס היוקרתי והקשה ביותר בצה"ל והאם תהליך הסינון והמיון נעשה באמת בקפידה, כפי שנעשה עם בנים?

אוכיח לכם כאן, עם עובדות ודוגמאות מהמציאות, שקידום והכשרת נשים לתפקידי הטסה של מטוסים נעשה באופן רשלני, חפוז ולא מקצועי, בלחץ עצום ובלתי פוסק של ארגוני נשים ופמיניסטיות שלא מבינות כלום בתעופה, רק מניפולציות פוליטיות משפטיות וניצול לרעה של כוח שליטה.

אומנם זה סיפור מלפני כשנה אבל הוא בהחלט ממחיש כיצד כותרות מניפולטיביות באמצעי התקשורת המרכזיים נמנעות מלומר לנו את האמת לגבי פשע כלשהו שביצעה בת המין ה"קדוש והעליון", במקרה זה חיילת ששיחקה באקדח של מאבטח והכניסה לו "בטעות" כדור בבטן.