זכויות הגבר בישראל

לפניכם פוסט נהדר של יואב לוין, מנהל "אנטי פמיניזם ישראל - קבוצת דיון ועבודה":

https://www.facebook.com/groups/antifeminismandmisandry

ואתר "הכרוניקה של תרבות המיזאנדריה"

http://yinfol.wixsite.com/antifeminismil-org

דפוסי שליטה נשיים ומיתוס ההגמוניה הגברית: מודל של אינטראקציה גברית/נשית בחברה החקלאית המסורתית

המאמר הבא מבוסס על מחקר פרי עטה של חוקרת בשם סוזן קרול רוג'רס. הוא נקרא "דפוסי שליטה נשיים ומיתוס ההגמוניה הגברית: מודל של אינטראקציה גברית/נשית בחברה החקלאית המסורתית". הנה הקישור:

http://www.faculty.fairfield.edu/dcrawford/rogers.pdf

זהו מאמר ארוך למדי אך מאיר עיניים. עשרים ותשע עמודים של קריאה משובחת, חשובה מעין כמוה. כל מי שמתעניין בהפרכת הטיעונים הפמיניסטיים, ובעיקר אלו שעומדים בבסיס התיאורית שלהן כגון מודל דולות הידוע לשמצה ושמשמש כבסיס לכל תכניות האלמ"ב נגד גברים, רעיון "הפטריארכיה" ולכל אלו המעוניינים לרכוש כלים איכותיים לדיון עמן, מומלץ לקרוא את כל המאמר. בכל אופן אני אסכם כאן את המחקר בקצרה ואוסיף עליו עוד כמה דברים כדי לבהיר ולחזק את הנקודות שעולות בו.

סוזן מתחילה את מחקרה בכך שהיא מציינת את אחת מנקודות התורפה היותר בעייתיות של המחקר האנתרופולוגי בהיותה דיסציפלינה הבנויה על כמה הנחות גורפות ולא מבוססות שמשפיעה באופן ישיר על איך שהחוקרים מבינים ורואים מונחים ומושגים ככוח, שליטה וסמכות. אנתרופולוגים מניחים בדרך כלל שצורות הכוח, השליטה והסמכות היחידות שלהן יש תוקף ומשמעות מעשית כלשהיא הם אלו שעוברות קודיפיקציה רשמית ופורמלית כמו כללים, חוקים, תקנות ועמדות במוסדות פוליטיים. היינו הן מתייחסים אך ורק לצורות כוח פורמליות וממוסדות ומתעלמים מכל השאר. כאמור אין בתצפיותיהם שום מקום לצורות של כוח לא פורמלי ולכן הם פשוט מתעלמים לחלוטין מגילויי וצורותיו השונים. לשיטתם לראש העיר יש כוח: לאשת ראש העיר אין. ואם כך העיוות הזה של המציאות וראייתה באופן מעוות וחלקי בלבד תוך התמקדות בהיבטים הפורמליים של כוח וסמכות גורמת לו (לכוח ולסמכות) להיראות כאילו ההגמוניה הגברית היא כמעט אוניברסלית ומתפרשת על פני כל ההיסטוריה והחברות השונות שעלו על בימתה מאז שחר ימיה של האנושות כולה. העיוות השקרי הזה של המציאות הוא הבסיס לרעיון הפטריארכיה. כדי להחמיר ולסבך עוד יותר את העניינים במהלך ההיסטוריה האנושית גברים ונשים כאחד התנהגו על בסיס המיתוס הזה כאילו הגברים הם הדומיננטיים כאשר בפועל ובמציאות למצב הזה היו יותר הרבה ניואנסים.

סוזן כותבת, "למרות שגברים בחברה החקלאית המסורתית תופסים עמדות של כוח וזוכים בתמורה לכבוד והערכה מצד הנשים ולכן באופן שטחי מצטיירים כדומיננטיים הם מחזיקים פועל מעט מאוד כוח אמתי" (עמוד 728). מתצפיותיה ובחינתה את החברה החקלאית המסורתית, נמצא שנשים ששלטו במרבית המקורות (המשפחתיים והאחרים) וגם היו אלו שקיבלו את ההחלטות לגבי השימוש בהן כך שמרבית הכוח המעשי היה נתון בידיהם ולא בידי הגברים. ואם זה המצב, אם הנשים החזיקו בידיהן ברוב הכוח, אז למה להתנהג כאילו המצב הפוך? למה להציג תמונה כאילו הכוח אינו נמצא בידי הנשים אלא דווקא בידי הגברים כאשר זה לא מה שקורה בפועל במציאות? זה למעשה הדבר המדהים ביותר והתשובה האולטימטיבית במחקרה של סוזן. היא מבינה את זה במאה אחוז ותשובתה לא משאירה מקום לספקות. קודם כל היא מתחילה על ידי הגדרת המיתוס כאמונה שניתן לראות שבבסיסה אינה תואמת או בנויה על נתונים אובייקטיביים או על עובדות אמתיות כפי שבאות לידי ביטוי במציאות. קחו כדוגמא אחרת את הנרטיב שגברים שחורים או מכל מוצא אתני שונה (ונחות) הם בעלי איבר מין יותר גדול מאשר בקבוצה האתנית השלטת. מדובר במיתוס כמובן. אולם למרות הכול אפילו גברים שחורים או מכל קבוצה אתנית נחותה אחרת בחברה, למרות שהם הכי חשופים בעצמם לאיבר מינם, מתחילה להאמין במיתוס זה למרות שהוא לא מוכח עובדתית ומעוגן בנתוני אמת. אבל בשורה התחתונה זה לא נכון. זה חלק מנרטיב גזעני שמכוון להוריד את השחורים או שוב כל קבוצה אתנית אחרת בחברה לרמה של חיות. וזה שורשיה אגב בתולדות העבדות של השחורים בארצות הברית. על התופעה הזו ניתן לקרוא בלינק הבא:

http://racehist.blogspot.ca/2010/01/oversized-penile-length-in-black-people.html

כאן חשוב לציין שמיתוסים יכולים להיות מזיקים אך גם טובים ולמעשה חלק מהן חשובים ובלתי נמנעים על מנת להחזיק את החברה ואת מרקם היחסים העדין בה בין האנשים. אז אנחנו הולכים לדבר כאן עכשיו ולחזור לא רק על הרעיון כיצד מיתוסים יכולים להיות פרודוקטיביים אך גם הרסניים כאשר החברה מפסיקה להבין אותם כמיתוס ולראותם כאמת מוחלטת. בקבוצות שסוזן בדקה וחקרה לא הגברים ולא הנשים האמינו שהגברים הם הכוח הדומיננטי השליט בחברה אך הן הנשים והגברים התנהגו כאילו זו האמת. למה? במערכת יחסים עדינה ומורכבת כזוגיות או נישואים שני הצדדים רוצים להרגיש שווים, רצויים, מוערכים ולכן גם כבעלי יתרונות ברורים האחד מול השני. והם מעוניינים בכך שתכונות אלו יחולקו ביניהם בצורה הוגנת, לאו דווקא שוויונית במובן האבסולוטי של הרעיון כך שאף אחד לא ירגיש מקופח, משני או כסטטיסט בלבד. הם רוצים להיראות כאילו האחד והשנייה "זכו" זה בזו. יתר על כן, גברים ונשים כאחד רואים עצמם תלויים הדדית זה בזה. הם אינם תלותיים האחד בשנייה אלא מבינים את התלות ההדדית לא רק בין גבר לאישה אלא בין כל פרטי החברה. הבנה זו מפתחת אצלם את סוג הענווה הרצוי שבו הם מבינים כי כדי להיות מאושרים אנו זקוקים באופן משלים האחד לשני ולא בראייה ובהליכה האגואיסטית  לבד האחד על חשבון ועל הגב של השני.

כאשר בוחנים מציאות זו דרך משקפי הילודה, הצאצאים והעובדה שלאישה יתרון ופריבילגיה מוחלטת על הגבר בתחום שהוא הכי משמעותי עבור הזוגיות, אמת זו מוכיחה את עצמה לא רק כנכונה והכרחית אלא אף מקבלת יותר משנה תוקף. סוזן מציינת כי בחברות החקלאיות המסורתיות הדבר אפשר להגשים ולהבין ששני חלקי המשוואה תלויים הדדית זה בזו ולכן אנו משתדלים גם כיום ליצור מבנה חברתי שגורם לגברים ולנשים כאחד להרגיש מוערכים וכי הם מטופלים בכבוד והגינות במערכת יחסים שכזו

אז מה היו אותם המשאבים וצורות הכוח הלא פורמלי שבהן שלטו הנשים? בחברות החקלאיות יחידת המפתח של הייצור הכלכלי והחברתי הייתה המשפחה הגרעינית. בעל, אישה, ילדים, ואולי חברים מורחבים של המשפחה בצורה של סבא וסבתא. ג'יל דוביש בניסיונה להעריך את הכוח שנשים החזיקו בחברות החקלאיות, גיבשה ארבעה קריטריונים כדי להגדיר עד כמה שווה הכוח המופץ בין בעלים ונשים: א) איך הזוג מתנהג האחד כלפי השנייה ובאיזה כבוד הם מתייחסים זה לזו, הן באופן פרטי ופומבי; ב) באיזו תדירות או כמה בני הזוג מתערבים ונכנסים האחד לתחומי האחריות של השני ?; ג) איך הוקצו משאבי המשפחה?; ד) כיצד התקבלו ההחלטות לגבי תכניות הנוגעות לילדי המשפחה? הנה דוגמא מעשית של איך זה עובד במציאות אפילו היום: בכפרים יווניים למשל, נשים שולטות בכל המשאבים הכספיים והפיננסיים של המשפחה, כי הם לוקחים אחריות עיקרית להפקת המזון/מוצרים שיימכרו בשוק המקומי. הנשים עושות את הלחם, מייצרות את החמאה, אורגות את הבד, אוספות את הביצים, חולבות  את העזים, מפיקות את הגבינה, וכך הלאה. הן הולכות לבסוף ומוכרות את מרכולתם בשווקים, קובעות את המחירים, וגובות את התשלום.

עד כה, אלו הם המניעים העיקריים של השגשוג והנוחות של המשפחה. גבר ללא אישה חרוצה, תומכת ונאמנה, כמו זו המתוארת למעלה, שחייה הם עבור המשפחה ולא עבור גחמותיה האגואיסטיות וההדוניסטיות שלה, חייו יהרסו ויהפכו לגיהינום עלי אדמות. למעלה הבאתי דוגמא מן התרבות היוונית, אולם מציאות זו קיימת כמובן בכל התרבויות ולמעשה אחד הביטויים היפים ביותר למציאות זו אפשר למצוא במקורותינו שלנו בספר משלי בשיר הלל לאישה מעין זו שנקראת אשת חייל. למי שאינו בקיא בספרות המקראית אציין רק שספר משלי הוא חלק ממה שנקרא מאגר החכמה בספרי התנ"ך ומדובר לאו דווקא בספרות מקראית גרידא אלא כפי שאמרתי קורפוס חכמה שחלקו אותו כל התרבויות והאנושות כולה. לכן, השיר מבטא אמת אוניברסלית. ברצוני לצטט את השיר:

י  אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא;    וְרָחֹק מִפְּנִינִים מִכְרָהּ.
יא  בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ;    וְשָׁלָל, לֹא יֶחְסָר.
יב  גְּמָלַתְהוּ טוֹב וְלֹא-רָע    כֹּל, יְמֵי חַיֶּיהָ.
יג  דָּרְשָׁה, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים;    וַתַּעַשׂ, בְּחֵפֶץ כַּפֶּיהָ.
יד  הָיְתָה, כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר;    מִמֶּרְחָק, תָּבִיא לַחְמָהּ.
טו  וַתָּקָם, בְּעוֹד לַיְלָהוַתִּתֵּן טֶרֶף לְבֵיתָהּ;    וְחֹק, לְנַעֲרֹתֶיהָ.
טז  זָמְמָה שָׂדֶה, וַתִּקָּחֵהוּ;    מִפְּרִי כַפֶּיהָ, נטע (נָטְעָה) כָּרֶם.
יז  חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ;    וַתְּאַמֵּץ, זְרוֹעֹתֶיהָ.
יח  טָעֲמָה, כִּי-טוֹב סַחְרָהּ;    לֹא-יִכְבֶּה בליל (בַלַּיְלָה) נֵרָהּ.
יט  יָדֶיהָ, שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר;    וְכַפֶּיהָ, תָּמְכוּ פָלֶךְ.
כ  כַּפָּהּ, פָּרְשָׂה לֶעָנִי;    וְיָדֶיהָ, שִׁלְּחָה לָאֶבְיוֹן.
כא  לֹא-תִירָא לְבֵיתָהּ מִשָּׁלֶג:    כִּי כָל-בֵּיתָהּ, לָבֻשׁ שָׁנִים.
כב  מַרְבַדִּים עָשְׂתָה-לָּהּ;    שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ.
כג  נוֹדָע בַּשְּׁעָרִים בַּעְלָהּ;    בְּשִׁבְתּוֹ, עִם-זִקְנֵי-אָרֶץ.
כד  סָדִין עָשְׂתָה, וַתִּמְכֹּר;    וַחֲגוֹר, נָתְנָה לַכְּנַעֲנִי.
כה  עֹז-וְהָדָר לְבוּשָׁהּ;    וַתִּשְׂחַק, לְיוֹם אַחֲרוֹן.
כו  פִּיהָ, פָּתְחָה בְחָכְמָה;    וְתוֹרַת חֶסֶד, עַל-לְשׁוֹנָהּ.
כז  צוֹפִיָּה, הילכות (הֲלִיכוֹת) בֵּיתָהּ;    וְלֶחֶם עַצְלוּת, לֹא תֹאכֵל.
כח  קָמוּ בָנֶיהָ, וַיְאַשְּׁרוּהָ;    בַּעְלָהּ, וַיְהַלְלָהּ.
כט  רַבּוֹת בָּנוֹת, עָשׂוּ חָיִל;    וְאַתְּ, עָלִית עַל-כֻּלָּנָה.
ל  שֶׁקֶר הַחֵן, וְהֶבֶל הַיֹּפִי:    אִשָּׁה יִרְאַת-יְהוָה, הִיא תִתְהַלָּל.
לא  תְּנוּ-לָהּ, מִפְּרִי יָדֶיהָ;    וִיהַלְלוּהָ בַשְּׁעָרִים מַעֲשֶׂיהָ.  {ש}

עכשיו, התגובה הפמיניסטית הטיפוסית לכך היא ואההה ... תראה איך קשה היא עובדת האישה המסכנה... ואההה ... בעלה פשוט יושב על התחת שלו ולא עשה דבר .... ואההה ... היא עברה התעללות ונוצלה ...דוגמא לכך ניתן לראות כאן:

https://www.marxists.org/subject/women/authors/dixon-marlene/super-exploitation.htm

תגובות אלו לשיר ההלל למעלה מתעלמות משתי מציאויות חשובות ביותר. קודם כל האישה המתוארת "באשת חייל"  באה ממשפחה מאוד עמידה, זה ברור מהתיאור בשיר. לא כולם זוכים להיות אמידים. אלה החיים ואין מה לעשות. הדבר היחיד שחשוב הוא אפילו לא ההזדמנות להיות אמיד אלא לחיות בכבוד. לכן, האישה "באשת חייל" יכולה לשקול איזה שדה לעבד, מה לשתול וכך הלאה, אבל היו סמוכים ובטוחים שהיא לא תעשה את העבודה הפיזית הקשה. תפקידה הוא בניהול העבודה ולא בעבודה הפיזית. את זו, אז כהיום, ביצעו הגברים, בעיקר מעוטי היכולת ביניהם שהיו צריכים לפרנס את משפחותיהם, את ילדיהם ואת נשותיהם. שנית וזו המציאות השנייה שממנה מתעלמים מעלי הטענות כגון אלו שלמעלה זה שהגברים העמידים אינם יושבים על התחת ולא עושים. הם יוצרים את המבנים הפוליטיים והחברתיים המאפשרים עבור הכלכלות שלהם לעבוד. הם קובעים את הבסיס עליו מתנהלת הכלכלה, הם מתווכים בסכסוכים, הם מחוקקים חוקים, אוכפים אותם וכו.

במילים אחרות, הם ממסדים את הכוח והסמכות, כותבים את הקודיפיקציה ויוצרים  את ההקשר הפוליטי שעל בסיסו עובדת ומתפקדת כל החברה. ולכן, רק כאשר נבחנים מוקדי הכוח הפורמלי והמבנים הממוסדים של הסמכות, הם נראים לגמרי דומיננטיים. אבל הם לא. אז בזמן שבעלה מנהל את בסיס הכוח הפורמלי, "אשת החיל" שלנו מבלה בניהול בסיס הכוח הלא פורמלי. היא עמלה ומבלה את יומה בניהול כוח העבודה הגברי שעומד לרשותה. היא מקבלת את הפשתן ומכינה אותו לשיווק בשווקים. היא מוודאת שילדיה טופלו כראוי. היא תורמת לעניי עירה. היא דבקה בתכונות של חכמה, אהבה, נאמנות, חמלה וחסד. ואז, מגיע "איש החיל", ובהתאם להסתה הפמיניסטית, מעיף לה סתירה, שודד את כספה, כופה עליה לשרתו ללא הפסק, מחליט שהוא לא אוהב את מה שהילדים עושים, איך הם לבושים, מה היא עשתה ואיך היא התלבשה ובסוף מצווה עליה ללכת למטבח ולהביא לו אוכל. אז איך אומרים באנגלית: בולשיט או my fucking ass he does this. אבל זה מה שהמיתוס הפמיניסטי של הפטריארכיה רוצה שנאמין, לא? כי גברים הם נצלנים ומעליבים ואלילי השליטה. והם מחזיקים את כל רסן השלטון ולא יהססו להשתמש בו ובכוח שניתן להם כדי לפגוע ולהגביל את חייהן של נשים: נשותיהם, אחיותיהם, בנותיהם, אמותיהם. ותוך כדי כך, להרוס את החברה כולה. והפתרון היחיד לבעיה הנוראה הזו של ההתעללות, הרוע והניצול הגברי הוא לקחת מהם את כל הכוח הציבורי, הרשמי, הפורמלי והממוסד תוך כדי שמירה של הנשים על מוקדי הכוח הלא פורמלי המסורתי שלהן, המשך השליטה הנשית על כל המשאבים המשפחתיים כולל אלו של הילדים והמקורות הפיננסיים. זהו הפמיניזם על קצה המזלג ולאור זה אפשר להבין את התנגדותם לשינוי בחזקת הגיל הרך, לשינוי בחוקי המזונות, חוקי הפלה, זכויות רבייה (לנשים בלבד), גירושין, חלוקת דיני קניין וכך הלאה. כל אלה הם הדרכים לעגן שליטה מוחלטת של נשים הן על המשאבים המשפחתיים כמו גם אלו הציבוריים. הפמיניזם אף פעם לא רצה וגם כיום לא רוצה שוויון. הפמיניזם זה אגו טריפ של כוח, רצוי את כל הכוח.

ואם כך, החברות החקלאיות המסורתיות ראו והבינו שהנשים שלטו בפועל ברוב המשאבים הסופיים של החברה כולל אלה של הגברים הפחות עמידים ובפועל גם אלו האמידים שביניהם. נשים בחברות אלו גם הבינו שכדי להחזיק מערכות יחסים זוגיות של נישואין שהן הבסיס לכל חברה תקינה עליהן לגרום לגבר להרגיש כמוערך, כפחות פגיע ופחות מתגונן. מי היה רוצה שיתייחסו אליו כמו עבד או משרת. לכן הנשים ויתרו מצד אחד והגברים הסכימו לקחת את מבני הכוח הפורמליים, שאינם יכולים להתקיים ללא הבסיס של הכוח הלא פורמלי ועבודתם של גברים פחות אמידים שנתונים למרות הנשית של אותו כוח לא פורמלי ובמילים אחרות כאשר הנשים ממשיכות להחזיק באותם מוקדי הכוח הלא פורמליים החשובים באמת. וכדי לוודא כי גברים ונשים כאחד ירגישו מוערכים באותה מידה, יצרו אבותינו הקדמונים מיתוס של הדומיננטיות הגבריות בידיעה כי יחסי הכוחות האמתיים אינם משקפים את המציאות ומיתוס זה ושבפועל הכף נוטה בכבדות לטובת הנשים. במילים אחרות, כולם הבינו את שרעיון הדומיננטיות הגברית או אם תרצו "הפטריארכיה" אינו אלא מיתוס. סיפור שנועד לעורר כבוד ושגשוג הדדי. ובמשך אלפי, עשרות, מאות ואף מיליוני שנים זה עבד בצורה מושלמת.

אז מה קרה עם המיתוס של הדומיננטיות הגברית !? בשלב מסוים בתרבות שלנו שכחנו שזה רק מיתוס, שכחנו שזה סיפור בלבד. סיפור עם מוסר השכל חשוב שבא לשבח ולהלל, סיפור שמבטיח כבוד והערכה הדדית בין גבר לאישה. מה שקרה זה שקבוצות של ארגוני נשים זועמות ונקמניות החליטה כי "הדרת" רגלי נשים ממבני כוח פורמליים הייתה בעיה וכי היא זקוקה לתיקון. ואתם יודעים מה, בואו נהייה מספיק הוגנים. בסדר. בואו ניתן יותר סמכות לנשים בתוך מבני הכוח הרשמיים, אפילו שהן מראות נטייה קטנה או רצון להיות שם. אבל, בתמורה לגישה זו, נשים תצטרכנה לוותר על גישתם הבלעדית למבני כוח לא פורמליים נשיים מסורתיים. וזה לא קורה. זה גם לא ייקרה, כי נשים לא יותרו ולא ניתן לוותר על מוקדי הכוח האלה. בהשפעת האינדוקטרינציה הפמיניסטית וההסתה שלהן, נשים כיום רוצות גם את מוקדי הכוח הגבריים המסורתיים אבל גם בהמשך השליטה על מוקדי הכוח והסמכויות הנשיות המסורתיות. רצוי את כל הסמכות וכל הכוח! הן רוצות את הזכות לשלוט בגברים על ידי שליטה על שני המשאבים היקרים ביותר בכל תרבות אנושית: הילדים כמו גם כל המשאבים הפיננסיים, הכלכליים והכספיים של המשפחה, ובנוסף לכך בזכות להחזיק ברסן השלטון הרשמי, הפורמלי, הממוסד, והשולט בכל חיינו. זה מפחית את הגברים, אנשים עניים בפרט, אפילו לא לכדי משרת או עבד אלה חפץ לשירות חד פעמי – ללא ערך, ללא כבוד וללא הערכה כלשהי.

וזה בדיוק מה שקורה היום במציאות הפמיניסטית של ימינו. גברים עוברים השפלה, ביזוי ושיסוי בתקשורת שמתנהגת ורואה בהם חיות, בבונים וקופים פרימיטיביים. הם עוברים הסתה יום יומית, אווילית ומרושעת, כשליחיו של השטן עלי אדמות על ידי הארגונים הפמיניסטיים ואלו המובילות אותם. בעיותיהם וקשייהם לא זוכים להתייחסות אלה ללגלוג כמו במאמר בביטאון הפמיניסטי הזה:

http://jezebel.com/5967923/fuck-you-mras

השיעורים שבהם גברים נוטלים את חייהם מייאוש מפחידה והם עומדים על ארבע גברים לאישה אחת. כל זה הוא תוצאה של הסתה מתמשכת נגד גברים, התעלמות מבעיותיהם וההתייחסות אליהם לא כבני אדם אלא כטינופת של המין האנושי. פמיניסטיות ממשיכות לטעון שכל גילוי של כוח פורמלי אצל גברים הוא עדות לפטריארכיה ולדיכוי נשים. כפי שאמרנו הפתרון שלהם לסיום שלטון הרשע הגברי הוא חילוץ כל הכוח הרשמי מידי הגברים, העברתו לשליטה נשית בלעדית תוך שימור השליטה במוקדי הכוח הנשיים גם באופן בלעדי בידי הנשים בלבד. יש לנו מילה אחת לתאר את החברה שבסופו של דבר תתפתח אם מאמץ כזה יישא פרי. זה לא הפטריארכיה. זה מטריארכיה. זה היפוך די מרשים, לא. כאשר הפמיניסטיות משתמשות במונח פטריארכיה ומזהות אותה כבעיה מה שהן מתנגדות לו זה ההערכה והכבוד ההדדי שרר בין המינים וחלוקת הכוח השוויונית בין גברים לנשים בהקשר של כוח פורמלי ולא פורמלי. המציאות כיום היא שהכוח זולג באופן לא פרופורציונלי לנשים. קל להתעלם ולהכחיש את זה כי הזליגה היא בתחום הכוח הפורמלי (אך כאשר אמורה להתבצע זליגת איזון של הכוח הלא פורמלי קמה מהומת עולם וזה לא מתבצע כמובן). זו הסיבה מדוע גברים נוטשים כיום מערכות יחסים ונשים בכלל ואף את החברה כולה. זו גם הסיבה לממדים הבלתי נתפסים של אובדנות גברים. הדרך לעצור את האסון החברתי הזה עוברת בהחזרת ויצירת איזון שפוי בין צורות הכוח השונות. דבר זה הוא תפקידם של גברים ונשים כאחד. למרות כמאה שנות פמיניזם עדיין מרבית הנשים אינן מעוניינות בכוח הפורמלי ורובו נמצא עדיין בשליטת הגברים. הפטריארכיה אף פעם לא הייתה קיימת באופן שבו הפמיניזם תיאר אותה והיא גם אף פעם לא הייתה הבעיה.

מאמר מעולה של יואב לוין, מנהל "אנטי פמיניזם ישראל - קבוצת דיון ועבודה"

https://www.facebook.com/groups/antifeminismandmisandry

הדת היא האמא והאבא של שנאת הגברים, של הגינוסנטריזם והמיזאנדריה ולכן גם הבסיס של הפמיניזם המודרני ב - k.k.k האמריקאי ושורשיו הדתיים:

סטריאוטיפים מונותיאיסטיים דתיים כבסיס למיזאנדריה מסורתית והחפיפה שלהם לרעיונות פמיניסטיים

1. ראיית הגבר כבנק מהלך:

הרעיון שכל האחריות הפיננסית ולא רק במובן של פרנסה אלא גם בזמן פירוק התא המשפחתי נופל על הגבר נובע מכאן. זהו הרעיון שכל פרנסת המשפחה נופלת על הגבר ולאישה אין שום אחריות, כלומר הגבר הוא המפרנס היחיד. למעשה, אפילו כיום גם כאשר האישה עובדת, מבחינת האחריות הכל נופל על הגבר; גם כיום כאשר יוצאים לדייט הצפייה לתשלום היא על הגבר; גם כיום מחקרים מוכיחים, שכל משכורתה של האישה וכמעט כל משכורתו של בעלה הולכת על הבית ועליה וגם כאשר התא המשפחתי מתפרק אין לאישה שום אחריות ובחסות החוק היא יכולה להמשיך לנצל ולעשוק את הגבר. כל העוולות האלה, שהם מהליבה של השנאה הפמיניסטית, לא רק מיושמים על ידי המדינה, אלא שואבים ומופנמים בפמיניזם דרך המורשת הדתית התיאיסטית הספציפית מנו בא הפמיניזם.

2. הרעיון שכל מה שיש לגבר בראש זה מין:

כאן מדובר לא רק על דמוניזציה של המיניות הגברית אלא למעשה גם על דמוניזציה של המיינד והפסיכולוגיה הגברית. למעשה ברמה מטאפיזית לדמוניזציה זו של הגבר נגזרות רבות, שאותם אסביר בהמשך וכל הרעיות הפמיניסטיים כגון נחיתות הגבר מול האישה, הרעיון שהגבר הוא סוטה וכל הגברים אנסים, הרעיון של החפצת האישה ועוד, נובעים משנאת גברים דתית מסורתית זו.

3. הגבר הוא בוגדני מיסודו והאישה נאמנה:

מחקרים עדכניים הוכיחו כי זהו שקר חסר בסיס. נשים בוגדות באותה המידה כמו הגברים ואפילו יותר, הם רק מתוחכמות מהם ביכולת לשקר ולהסתיר את הבגידה וחוסר הנאמנות שלהן. לפי שיטה זו, המיזאנדריה מטעה גם נשים וממליצה להם, כפי שאסביר בפרגרף הבא לא לקיים יחסי מין עם בעליהן כחלק מחיבור רגשי עמוק יותר, מאהבה ונתינה וקבלה משותפת אלא אך ורק כדי שהסוטה לא ייברח ממסגרת הנישואים לזרועותיה של אישה אחרת.

וכך, בורות מיזאנדרית זו במקום המטרה המוצהרת למנוע בגידה, גורמת לניכור רגשי בין הבעל לאישתו ובכך רק מאיצה את תהליך הבגידה. מחקרים אחרונים מראים ומוכיחים מעבר לכל ספק, שבגידה אינה אף פעם המין עצמו אלא תמיד קשורה לסיפוק הריק, חוסר החיבור והעומק הרגשי. כל הרעיון של הניצול המיני והשקר של החפצת האישה נובע מכאן וכפי שנראה מייד הרעיון שכל היחסים ההטרוסקסואליים הם אונס נובעים ממטפיזיקה מונותיאיסטית דתית זו וממספר נגזרות נוספות שלה

4. דמוניזציה של הגבר כבהמה חסרת רגשות (האישה רגשית, הגבר הגיוני).

כאן מדובר לא רק על השקר שהגבר אינו מפותח רגשית ומחזיק רק ביכולת אנליטית קרה אלא גם ברעיון השקרי, שהאישה היא הרחומה האמפטית והגבר הוא תמיד הבריון והאלים. תיאורית המגדר, שאת השלכותיה המעשיות אנחנו פוגשים אצל העובדות הסוציאליות, בבתי המשפט לענייני משפחה, משטרה ועוד היא הבסיס ממנו יונקת תיאוריית המגדר הפשיסטית הפמיניסטית בתחום האלימות במשפחה. היינו שהגבר תמיד אלים והאישה היא תמיד מלאך. הסתרת האמת על האלימות הנשית כלפי גברים, נשים, ילדים ובכלל, ניכור הורי, החוקים הסקסיסטיים שמפלים גברים, היא תוצאה ישירה של מיזאנדריה דתית זו, שהשתלשה בתהליך של הטמעה טרנספורמטיבית מרעיונות דתיים אל לב ליבה של האידיאולוגיה המיזאנדרית הפמיניסטית

5. הגבר כרובוט שלא מסוגל להיפתח ולהסביר את עצמו.

הסטריאוטיפ הזה קשור לדמוניזציה הרגשית של הגבר. באופן יותר ספציפי הדבר משמש את שונאי הגברים הפמיניסטיים לניגוח ולהשתקת כל ביקורת לגיטימית של הגברים על הפמיניזם ואף נשים בכלל. הרי גבר ממילא לא מבין כלום ואין לו שום זכות דיבור. באופן יותר רחב זה המקור להצדקת חוקים מפלים כנגד הגברים כגון חזקת הגיל הרך ועוד

6. הדמוניזציה של המיניות הגברית.

זהו הרעיון הפרוורטי והכל כך מוכר מן התרבות העממית והסיטקומים. בעוד הגבר רק חושב איך לספק את צרכיו המיניים הפרוורטיים והבלתי נגמרים, האישה תמיד כואב לה הראש. מכאן, גם השקר הנפוץ, שהופרח במחקרים מדעיים, שהגבר תמיד רוצה, והאישה רק נותנת לו בעל כורחה. זהו הבסיס המטפיסי ממנו יונק הרעיון הפמיניסטי שכל היחסים ההטרוסקסואלים הם אונס. במילים אחרות, ראיית הגבר כבוגד מטבעו בתפיסה הדתית הורחבה במסגרת הפמיניזם לראייתו כאנס פשוט בהיותו גבר. לפי תיאוריית השנאה הזו, גבר אינו מקיים יחסי מין עם אשתו כמימד לחיבור רגשי עמוק יותר, לא כחלק מנתינה לאישתו כדי לתת לה ולחלוק איתה רגעים אינטימיים של עונג ואושר הדדי בעולם מוקף סבל, אלא כל מה שמעניין אותו זה רק הוא עצמו והפורקן הגופני שלו. זוהי מיזאנדריה במלוא הדרה ושנאת גברים טהורה פר אקסלנס.

7. הרעיון של כליאת הגבר בכלא מזהב (נישואים), כי הוא דפוק מיסודו ולא יכול לשלוט בעצמו.

מכאן, גם החובה על הגבר להתחתן במסורות דתיות שונות. כאן, העניין מורכב יותר ודורש הסבר מפורט, שכן השאלה שעלולה לעלות כאן היא מדוע למרות הכל הנשים מתחתנות עם הגברים. אם זאת, דיון יותר מעמיק על מוסד הנישואים כמסגרת של הפנמה פנימית של מיזאנדריה אצל גברים תחרוג ממסגרת הדיון כאן ולכן לא אדון בזה במסגרת פוסט זה. אם זאת, אציין שזהו נושא אותו הסברתי באחד ממאמרי באנגלית. בכל אופן, מה שראוי לציין זה, שהסיבה בגללן נשים מיזאנדריות או פמיניסטיות מתחתנות עם גברים דומה לסיבה בגללה גברים ששונאים נשים מתחתנים עימן. כשזה המצב, מוסד הנישואים הופך מצד אחד למסגרת בה מופנמת המיזאנדריה בגברים בתהליך של הנדסה חברתית ומצד שני זהו המקום לאילוף הגבר מבחינת אותם הסטריאוטופים השקריים אותם ציינתי למעלה.

בשורה התחתונה מסגרת הנישואים משמשת כמעין מחנה לחינוך מחדש של הגבר, כמוסד לנערים בסיכון ועוד כהנה וכהנה מסגרות שהמהות האמיתית שלהן היא מיזאנדריה ושנאת גברים. דבר זה אינו חדש אך אומץ ושוכלל במסגרת הפמיניזם. למרות שבמסגרות דתיות תיאיסטיות האישה מואשמת בפיתוי הגבר, שזה אינה אלא תוצאת לוואי שלילית של הרעיון של קיום יחסי מין עם הגבר בראיית צרכיו המיניים כפרוורטיים או קבלתם כרע במיעוטו, עדיין ברמה הכללית והיותר עמוקה המטרה במסגרת הנישואים אינה אלא לחנך את הגבר, גם מבחינה מינית כמובן, לקבל כביכול את המיניות והמוסריות הנשית, שהן יותר נעלות על זו של הגברים.

8. פטרונות ונקמנות.

דבר זה קשור ברעיון שכאשר מסגרת הנישואין מתפרקת, לא רק שהגבר תמיד אשם, כי הוא לא הבין את אישתו ועשה מספיק אלא אז מתחיל מסע הצלב והנקמה שנועד להשפיל אותו ולהעצים את סבלו. כל חוקי בתי המשפט לענייני משפחה, חזקת הגיל הרך, המזונות והטלתם על הגבר בלבד תוך אי התחשבות במצבו הכלכלי מטרתם אחת; השפלתו, ביזויו וההתנקמות בסירובו של הגבר לקבל את שיטת הקסטות הפמיניסטית והדתית. פטרונות זו מתבטאת בעוד הרבה דברים וקצרה היריעה מלתארם כאן. בשיטת הקסטות הזו מצופה כאמור מן הגבר לקבל את סבלו וההתעמרות בו בשתיקה סטואית ולמלא את תפקידו כעבד של האצולה הפמיניסטית והמיזאנדרית הדתית.

במסגרת זו מצופה מן הגבר לקבל כל סוג של אלימות מילולית מצד אשתו ולהיות שמח, עליו לקבל ממנה את העלבון הצורב ביותר ולהיות גבר בהצדקתו אותה וכך הלאה. ואם הוא רוצה לדבר על זה, אזי הוא יצטרך בהיותו רובוט חסר רגשות ללמוד מן הפמיניסטיות מה היא גבריות ואיך היא מתבטאת מבחינה רגשית. בדיקטטורה קפקאית מסוג זה, הפמיניסטיות אינן מאפשרות לו לבטא את רגשותיו אלא בביטולן המיזאנדרי של רגשותיו הן רוצות להכתיב לו איך להרגיש כדי לשלוט עליו עוד יותר. ואם הוא לא יסכים אזי בתי המשפט העמוסים לעייפה בשופטים דתיים ידאגו לעשות את עבודתן של הפמיניסטיות נאמנה.

עוד בנושא:

אף אחד לא מקפח את הנשים

הרב פנגר בשירות הפמיניזם

ברית מילה - סירוס חלקי של הגברים

החלק הכי מתסכל, מעצבן ודוחה במלחמה על זכויות הגבר לה אני שותף כבר יותר מ20 שנה בתור חוקר עצמאי ובלתי תלוי, זוהי התנפלות שמגיעה כלפיי מדי פעם דווקא מגברים, כולל כאלה שנפגעו ע"י המערכת ויוצאים נגד הקיפוח של זכויות הגבר בגירושין, למרות שלדעתי גירושין זה רק תחום בודד אחד מבין תחומים רבים ורחבים מאוד שבהם הגבר מקופח ונמצא מראש בעמדת נחיתות ענקית (בלשון המעטה).

לפני שאפרט את המקרה האחרון שקרה לי בפייסבוק, אדגיש שזה לא המקרה הראשון, לא השני וגם לא המאה שדווקא גברים מתנפלים עליי בפורום/דיון/קבוצה (או אף שיחה פנים מול פנים), שאמורה לעסוק בזכויות הגבר. פעמים רבות אני מודה שכמעט נשברתי ואמרתי: "חלאס! מה אני צריך את החרא הזה, אני הרי לא מעורב אישית, למזלי אני רווק, אני חופשי ומאושר תודה לאל - שהגברים יאכלו את החרא שהן מרשים לנשים להאכיל אותם יומם וליל!". אבל בסופו של דבר אני תמיד מגיע לאותה מסקנה שאני במאבק הזה באמת לא כי אני בעד גברים או כי אני נגד נשים אלא כי אותי מעניין רק דבר אחד וזה לחשוף את המציאות והאמת כפי שהיא באמת אחד לאחד, בלי פילטרים, בלי פוזות, בלי משחקים ובלי שום מניפולציות ואינטרסים פוליטיים. יש מישהו (הממסד כולו בעצם) שדואג להסתיר את האמת וזה האתגר האמיתי שתמיד הנחה, הניע והוביל אותי למה שאני.

ההבדל העיקרי בין נשים וגברים הוא שנשים מתואמות, מתוזמנות ומאוחדות ביניהן בסולידאריות נשית קולקטיבית אוניברסאלית, משהו שהוא כנראה עמוק בטבע הנשי, בזמן שאצל הגברים ההיפך המוחלט הוא נכון: גבר יתווכח בקולי קולות בלי שום פשרות שעות על גבי שעות אפילו עם גבר שהוא 100 אחוז מסכים לדעתו העקרונית ויש לו את אותו אינטרס משותף!! עבור גבר להיאבק באישה זה משהו בלתי אפשרי ובלתי נתפש ולא משנה כמה אישה יכולה לתקוף גברים מילולית ולהביע טענות גזעניות גורפות כלפי כל הגברים (כולל "מוות לכל הגברים") - הגבר הממוצע יעדיף להתייחס אליה בכפפות משי ולנסות לפייס אותה (כי "זה לא מנומס להתווכח עם אישה", "מסכנה, בטח נפגעה" וכו'). כמו השמאלן המצוי שמנסה להבין את מצוקת המחבל ובייחוד המחבלת הרצחנית שמתנפלת על חפים מפשע עם סכין - פתאום הוא הופך ל"שווייץ" (ניטראלי).

עוד נקודת חולשה מעניינת שתמיד שמתי אליה לב היא שגברים נוטים להתעלם מפרטים קטנים כמו מילה פה מילה שם, פה עקיצה, שם הערה ופה רמיזה, שנשים כ"כ אוהבות לזרוע בשטף המלל המטורף שהן יודעות להפגיז אינסטינקטיבית. אני למזלי קולט את הניואנסים הקטנים האלה ואוי כמה שזה מעצבן אותן...

מקרה שהיה כך היה ...

גבר גרוש פרסם מאמר בו שיתף באופן די נדיר וחשוב מה קורה עם הצד השני של גברים שמסרבים לחתום על הגט - נושא, שחשוב לציין, הוא מאוד סבוך וטעון, והקדשתי לו פוסט מאוד מעמיק שמנתח את הנושא לעומקו ולרוחבו.

בתגובה לפוסט, הגיבה גב' כלשהי, נקרא לה X:

"איך נשמע למישהו הגיוני לקחת חירות של מישהו אחר כדי להלחם? תלחמו- בבית המשפט, בבית הדין, תעשו מה שאתם רוצים. אבל לנצל את הכוח ההלכתי שלכם בשביל לגזול חירות של מישהי? איך זה בסדר?"

אני הגבתי לה:

"וזה שנשים גוזלות מגברים את כל הרכוש, הכסף, האבהות שלהם, שמם הטוב וביתם עד כדי שהם נזרקים לרחוב חסרי כל - זה לא נקרא בעינייך לקחת חירות של מישהו אחר ????????????"

בתגובה אליי, כתבה גב' אחרת, אותה נכנה Y:

"בד"כ המקרה הפוך. אתה יכול להיות דמגוגי אבל זה לא ישנה את המציאות. ברוב המקרים (תמיד יש מיעוט חריג) הסרבן הוא זה שסוחט.

משא ומתן על פתרון ופשרה הוא לגיטימי. לא לגיטימי כשרק לצד אחד יש את הכוח להטיל וטו"

שימו לב שהיא מצטטת מילה במילה את התעמולה הפמיניסטית השקרית שאנחנו שומעים כל הזמן בתקשורת המיין סטרים ולכן שאלתי אותה ישירות: "כלומר במילים אחרות את אומרת שהגבר הוא תמיד הרע והאישה היא תמיד התמימה והטובה"

ואז... שימו לב! כותב המאמר בכבודו ובעצמו התנפל עליי !!!!!!!!!

"לא יעקב, Y לא אמרה את זה ואינה חושבת כך."

(הוא גם בוחן כליות ולב - הבנתם?????)

ניסחתי תגובה מאוד רהוטה ומנומקת היטב:

"בוא נראה:

Y כותבת:"בד"כ המקרה הפוך. אתה יכול להיות דמגוגי אבל זה לא ישנה את המציאות" כלומר את זה היא כותבת אחרי ששאלתיה מה לגבי גברים שנסחטים וכל זכויות האדם הכי בסיסיות שלהם וכל מה שהיה להם - הכל נלקח מהם!! היא מכנה אותי דמגוג כלומר קשקשן ותעמולן ואני מאמין שהפוסל במומו פוסל. אני שומע ה-מ-ו-ן שנים את אותן טענות מנשים שוב ושוב ושוב:"נכון, יש גם גברים שנפגעים אבל לרוב אלה הגברים שפוגעים בנשים והנשים שנפגעות" (ויש גם כאלה שמוסיפות "בגלל זה החוק לטובת האישה - כי כמעט תמיד האישה היא זאת שנפגעת"). זו מלכתחילה הייתה ההודעה שלה הגברת לה הגבתי (והיא בפירוש השתמשה בלשון זכר תוקף - קורבן נקבה - תקרא שוב):

"אבל לנצל את הכוח ההלכתי שלכם בשביל לגזול חירות של מישהי?"

עכשיו אדוני היקר, תעשה 1 + 1 ותבין אולי למה אנחנו הגברים בנקודת נחיתות כ"כ אסטרונומית מול הנשים.GOOD DAY!!!"

ואיך הגיב האדון? בבריונות לשמה!!!!

"אנחנו לא נמשיך להתווכח על הנושא ואני מבקש ממך להפסיק."

אני כתבתי לו:

"100 אחוז, אני רק מבקש ממך לחשוב טוב טוב על מה שהסברתי לך."

כלומר הסכמתי להפסיק את הדיון אבל... תנחשו איך הגיבה גב' Y...

"חחחחחחחחחחח"

"אגב שים לב שערבבת את ההודעות שלי ושל X אבל שיהיה, העובדות לא באמת מעניינות אותך. חוסר הבנת הנקרא אצלך זה אנדרסטייטמנט"

כלומר שתי הגבירות הנכבדות נקטו במספר טכסיסים נשיים:

1. לצטט תעמולה פמיניסטית שקרית לחלוטין כאילו רק נשים נפגעות בכל הקשור לסרבנות גט

2. כששואלים אותן להבהרות, הן מעמידות פני תמימות ומשחקות את הקורבן - מה שגורר תגובה בריונית של גבר ("אביר לבן") שיוצא להגנת ה"מסכנות" ומשתיק את הדיון (שמהצד שלי היה לחשוף את פניהן האמיתיות של שונאות הגברים)

3. למרות שהגבר בעמדת כוח, במקרה הזה כותב הפוסט - הגיע איתי להסכמה להפסיק את הדיון - הגברת Y נוקטת בטקטיקת השיימינג הנשית הכי עתיקה: צחקוק נשי. ואח"כ היא גם מוצאת טעות טכנית שולית שכנראה עשיתי בלהט הכתיבה ומכנה אותי בעוד כינויים מעליבים ומשפילים.

"תהיה גבר, תשפיל את עצמך"

עוד נושא שמצאתי פעמים רבות בויכוח ראש בראש גם עם גברים שהם באמת חברים טובים ואני אוהב כאחיי, אבל חושפים דעות קדומות ופרימיטיביות להחריד לגבי "חובתו הטבעית" של הגבר להגן על האישה בכל מחיר ולרצותה, לכרוע לה ברך, לשלם עליה במסעדות, לפתוח לה את הדלת, לתת לה זכות קדימה בנוסח "ליידיס פירסט", תמיד לוותר לה, לסלוח לה וכו'. אלה מנהגים ברבריים. אומנם מקורם באירופה אך הובילו במקרים רבים לעימותים, לאלימות ולשפיכות דמים נוראית (כדוגמת דו-קרבות) וזוהי בעצם ההגדרה האמיתית של ג'נטלמן, כפי שמסביר ד"ר וורן פארל: שומר ראש אישי של האישה שמוכן ודרוך תמיד לשלוף את חרבו ולערוף ראשו של כל גבר שיעז להעליבה.

אין לי ספק לרגע שזה בדיוק מקור הכוח והדלק המרכזי של הפמיניזם המודרני המיגדרי שכל הזמן רק מלמד נשים איך להיכנס בגברים כמה שיותר חזק, ומחפש עוד ועוד דרכים להחליש ולסרס את הגברים מגיל 0.

אני מודה לאל ואני מודה למשפחתי ההודית שלא מאמינה במנהג הברברי הזה של התבוסתנות, הגינוצנטריות וההתרפסות של הגבר בפני האישה. אותי חינכו שכל אדם ולא משנה אם זה גבר או אישה, קודם כל הוא נשמה בפני עצמה, הגוף זה רק בגד, קליפה וכיסוי חיצוני. אם אתה מכבד, סוגד ומתחשב בבן אדם רק בגלל איך הוא לבוש חיצונית (ולא משנה אם זה בגלל מוסכמות חברתית, משהו שאתה רוצה להשיג או מישהי שאתה מנסה להרשים) - סלח לי אך אתה אינך בן אדם ומבחינתי גם אתה מייצג את אויבי האנושות בדיוק הפמיניסטיות!!!!

להבדיל מהתרבות ההודית שאני גאה שהייתי מספיק חכם ללמוד ולקחת ממנה את מה שבאמת חשוב - התרבות המערבית שכוללת את מדינת ישראל היא תרבות מטריארכאלית שבה גברים הם אך ורק חפץ, עבדים, בשר תותחים זול וכלי שנועד לשרת את האישה. תמיד.

אם יש משהו שאני מסכים איתו לגבי פמיניזם, זו העובדה שהפמיניסטיות הוכיחו שלגברים יש נקודת תורפה וחולשה מאוד רגישה, ממש דפיקות, פגם גנטי ו/או נחיתות של ממש והיא לגבי היכולת של גבר להתגונן מפני התקפות קולקטיביות של נשים פמיניסטיות שונאות גברים עם רצח בעיניים שרואות בכל גבר אויב היסטורי שיש לנקום בו בכל הזדמנות ולסגור חשבון בכל צורה אפשרית, כי זה מה שדוחפים להן מגיל 0!!!

אם גברים לא ילמדו לעקוף את החולשה הנוראית הזאת, עתיד האנושות יהיה בסכנה נוראית, כמו שאומרת בדיחה ישנה: רימו אותך פעם? שיתביישו! רימו אותך בפעם השנייה? שיתביישו שוב!! אבל רימו אותך בפעם השלישית? תתבייש אתה בעצמך!!!!!!!

ג'ק

הממצא הכי מזעזע למי שחוקר באמת לעומק את הפמיניזם ומנתח את המסרים שהאידיאולוגיה הזאת מעבירה באופן אגרסיבי, בשטיפת מוח בלתי פוסקת בכל אמצעי אפשרי, זאת העובדה שכל מה שהפמיניסטיות אומרות הוא בעצם שקר וכזב. אציג לפניכם 15 שקרים מרכזיים עליהם מתבססות הפמיניסטיות ואלפי ארגוני הנשים ישראל, כלפי ציבור שמכור לאמצעי התקשורת ומחובר אליהם כמו אינפוזיה לאדם חולה:

שקר: "יותר נשים נרצחות ע"י גברים מאשר ההיפך"

אמת: כשאישה רוצחת גבר, המעשה מראש לא נחשב רצח אלא 'הריגה' ומטה בסעיף ההרשעה, מה שאומר מספר שנים בודדות בכלא בלבד במקום 20-30 כפי שגבר יקבל על אותה עבירה באותן נסיבות. תמיד קיים גם סיכוי שאישה כלל לא תועמד לדין, כל שעליה לטעון ש"הגנה על עצמה" או הגיבה לאחר התעללות ממושכת, היא לא צריכה להביא שום הוכחות או חיזוקים לטענותיה, הנרצח הרי לא יכול להביא את גרסתו, מה שמאפשר לביהמ"ש לקבל את גרסתה של הרוצחת במלואה, תלוי בכישורי המשחק והבכי שלה המנופחים ע"י סיקור תקשורתי חד-סיטרי שמצדד בה ובגרסתה, כשעיתונאיות פמיניסטיות מנוסות ומקצועיות מוסיפות המון "תבלינים" לסיפור, לא משנה מה באמת התרחש.

לפיכך נשים שרצחו גברים כלל לא נחשבות רוצחות. חוקרים כמו ד"ר דברה שרמן קופלן מסבירים שנשים נוטות להשתמש בשיטות מגוונות יותר כדי להמית גבר כמו שימוש ברעל או הפעלת רוצח שכיר (לדוגמא המאהב שלה). לאחרונה התגלה שהאחוז הכי גבוה של מתאבדים הוא בקרב גברים בהליכי גירושין, בגלל התעללות קשה של המערכת שמגויסת כולה רק לטובת האישה. גם זה למעשה רצח שיטתי של גברים!

שקר: "נשים הן הקורבנות העיקריים של אלימות במשפחה"

אמת: כל המחקרים של מיטב המומחים המובילים בעולם בנושא מראים שנשים אלימות כלפי בני זוגן לא פחות מאשר ההיפך. מעבר לכך, נתון ידוע גם בארץ וגם בחו"ל הוא שנשים מובילות בלמעלה משני שליש בהתעללות בילדים. ככל שסוג ההתעללות קשה יותר, כך גדול יותר חלקן של נשים. הפמיניסטיות נוהגות לטשטש עובדה זו כשהן מרכזות תעמולה מאוד מאסיבית ואגרסיבית בנוגע להתעללות מינית בילדים שהיא למעשה רק 10 אחוז משאר סוגי ההתעללות, תוך הטענה שרוב המתעללים מינית הם גברים (טענה מניפולטיבית בפני עצמה).

שקר: "אנסים, פדופילים ועברייני מין הם תמיד גברים"

אמת: כמו בנוגע לאלימות, החוק בישראל לא מכיר כלל בעבירת אינוס שבוצעה ע"י אישה. במשך עשור היה ניסיון להעביר תיקון לחוק שיאפשר העמדה לדין של נשים שביצעו עבירות מין בקטינים (כפי שמקובל ברוב המדינות המתוקנות) אבל הוא טורפד סופית ע"י ארגוני הנשים ובמיוחד "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" בטיעון הזוי ובלתי מבוסס כאילו "התיקון יאפשר לאנסים להאשים את קורבן האונס שגרמה להם לחדור לגופה".

שקר: "אחת משלוש נשים עוברת תקיפה מינית" ו"אין אישה שלא עוברת הטרדה מינית"

אמת: כיום, רוב התלונות לגבי אונס, הטרדות מיניות ושאר "עבירות מין" למיניהן מתבררות בסופו של דבר כתלונות כזב. אחראים למגיפה הזאת ארגוני נשים שבאופן שיטתי מקדמים ומעודדים נשים להתלונן על כל שטות, כל מילה, מבט או הודעה באינטרנט, תוך כדי שהן מחפות עליהן ומבטיחות להן בכוח החוק להעניק להן פטור מהעמדה לדין במקרה שיוכח שהן שיקרו.

החקיקה בישראל בנוגע לעבירות מין היא מהקיצוניות ביותר בעולם בעיקר בגלל מי שניסחה את החוקים, משפטנית פמיניסטית קיצונית בשם אורית קמיר, תלמידתה וממשיכת דרכה של פרופ' קתרין מקינון מארה"ב שטוענת שכל יחסי מין הטרוסקסואליים, כולל בין גבר ואישה נשואים, הם בעצם "אונס של האישה".

שקר: "רוב האסירים בבתי הכלא הם גברים ולכן גברים אלימים ומסוכנים יותר"

אמת: בכל תחומי העבירות, מגניבות, עבירות תנועה, מעילות בכספים ועד רצח, נשים זוכות ליחס סלחני, וותרני ומקל במיוחד בגלל לחץ בלתי פוסק של ארגוני הנשים ופמיניסטיות שהחדירו למערכת המשפט, המשטרה והפרקליטות דוקטרינה מאוד שרירותית שקובעת שכל פשע שאישה מבצעת מעיד על היותה "קורבן התעללות ממושכת" ו/או "ילדות קשה", בדומה לסינדרום "האישה המוכה" הגורס שגם אם אישה תכננה מראש את רצח בן זוגה, רצחה אותו בשנתו או רצחה בן זוג נכה כשהיא בריאה וחזקה, עדיין היא שנחשבת מראש "הצד החלש וחסר הישע" שפעל מתוך "הגנה עצמית".

במילים אחרות, אישה לעולם לא יכולה להיות אשמה בפשע ותמיד יש גבר שאליו אפשר להעביר את האחריות. במציאות כזו, כשבתי משפט כלל לא מעמידים לדין נשים עברייניות גם במקרי אלימות קשים, הפמיניסטיות הן אלה שדואגות שנשים לא יגיעו לכלא ואם כן, במקרים קיצונים, סעיפי ההרשעה תמיד מופחתים ותקופת העונש נמוכה בהרבה מאוד - מכאן הפער העצום בכמות האסירות לעומת אסירים.

שקר: "נשים חיות יותר שנים כי הן זהירות יותר ומנהלות אורח חיים חכם ובריא יותר"

אמת: לפני 80 שנה הפער בתוחלת החיים היה שנה אחת בלבד לטובת הנשים בעולם המערבי ומאז הוא גדל ל7 שנים בגלל ההתקדמות של מדע רפואי שמצד אחד פתר את רוב גורמי התמותה המובילים של נשים כמו בעיקר סיבוכי לידה. מאז השתלטות הפמיניזם מדע הרפואה משקיע את רוב תקציבי מחקר הבריאות לנשים בלבד כשיתר התקציב הוא "שוויוני" כלפי שני המינים, מה שלא משאיר תקציב למחקר בנוגע לבעיות בריאות הפוגעות בעיקר בגברים, בעיקר סרטן הערמונית.

מעבר לכך, עד היום, למרות כל התעמולה והדיבורים האינסופיים על "שוויון" וטענות ש"נשים מסוגלות לעשות כל מה שגברים יכולים", עדיין גברים מובילים ב99 אחוז מהתפקידים והעבודות המסוכנות והמזיקות ביותר אם זה בצבא, עבודה עם חומרים מסוכנים, בניה, שיפוצים, תיקונים, סבלות, הובלת משאות כבדים, משימות חילוץ והצלה ועוד. ככל שהמקצוע מסוכן יותר ודורש יותר מאמץ פיזי וסיכון בריאותי פיזי ונפשי, כך חלקן של הנשים שואף לאפס.

שקר: "נשים מופלות בשכר ומרוויחות על אותה עבודה הרבה פחות מגברים"

אמת: גברים מבצעים את כל העבודות הכי קשות, מסוכנות, שוחקות ולא-נעימות שדורשות מאמץ והתמדה לאורך שנים רבות בזמן שנשים דורשות הקלות, זכויות יתר, חופשות ארוכות במיוחד ויצירת תנאי סביבת עבודה "נוחה לנשים" שלעיתים מפריעה לתפקוד של מקום עבודה.

ידוע היטב שגברים מבצעים באותם תפקידים הרבה יותר עבודה ומאמץ גם מבחינת שעות נוספות, משמרות לילה חובה ותפקידים "לגברים" כמו לסחוב ארגזים כבדים בסוף יום העבודה. למעשה הדרישה של הפמיניסטיות היא לא באמת לשכר שווה לעבודה שווה אלא שכר מלא ויותר לעבודה ששווה פחות מחצי מעבודתו של גבר, מה שבא לידי ביטוי בנקודות זיכוי והטבות כספיות שנשים מקבלות אוטומטית רק על היותן נשים.

שקר: "נשים מעורבות פחות בתאונות דרכים מה שמוכיח שהן נוהגות טוב יותר מגברים"

אמת: ידוע שנשים נוהגות למרחקים קצרים יותר, רוב (99%) הנהגים של רכבים כבדים כמו אוטובוסים, משאיות ורכבי הסעה הם גברים (נוהגים בתנאי לחץ זמן) ובכלל יש יותר נהגים גברים על הכביש מאשר נהגות נשים, לכך הגיוני שגברים יהיו יותר מעורבים מספרית בתאונות.

ועדיין - גם במקרים של עבירות תנועה קשות, אפילו כאלה הגורמות או עלולות לגרום לתאונות ונפגעים, מערכת החוק נוהגת בנשים בכפפות משי ומלכתחילה לא מענישה אותן. לדוגמא: שופטת נזפה בשוטר שעצר נהגת על שדיברה בטלפון נייד תוך כדי נהיגה והיא זיכתה את הנהגת בטענה שהשוטר לא הקשיב לטענותיה ונימוקיה של הנהגת. עד היום לא שמעתי אפילו נהג מנוסה אחד שאמר לי:"איזה יופי הנשים נוהגות" - בדיוק ההיפך.

שקר: "למרות הישגי הפמיניזם, עדיין יש תקרת זכוכית שמונעת מנשים להגיע לעמדות בכירות בחברות גדולות, בפוליטיקה, באקדמיה, בצבא וכו'"

אמת: תקרת הזכוכית זוהי מניפולציה פמיניסטית מתוחכמת שמתעלמת במכוון מההבדלים בחלוקת הכוח בין עובדות נשים לעומת עובדים גברים. כך למשל, בדיקה מעמיקה של ארגון מודרני תעלה שלמרות שבראש פירמידת הארגון, בתפקיד המנכ"ל עומד גבר, עדיין בדרגה אחת או שתיים מתחתיו יש הרבה יותר נשים מאשר גברים (עבודות משרד למיניהן).

ככל שיורדים בדרגות ומגיעים לתפקידים כמו פועלים, טכנאים ואנשי תחזוקה שמבצעים את כל העבודה השחורה, הקשה והשוחקת ביותר, מגלים שאחוז הגברים הוא מוחץ - 90 אחוז ומעלה. האם בגלל גבר מנכ"ל אחד לעומת 1000 גברים פועלים פשוטים אפשר לומר ש"הגברים שולטים בארגון"???

שקר: "פרסומאים עושים שימוש בגוף האישה ומציגים נשים כאובייקט מיני כדי למכור מוצר"

אמת: מאז שנות ה90 המלחמה הבלתי פוסקת של ארגונים פמיניסטיים שהמציאו מונחים גורפים כמו "החפצה", ההופכים כל דוגמנית ושחקנית ללא פחות מ"קורבן ניצול מיני", למרות ההצלחה והרווחים העצומים שהן משיגות בארץ ובחו"ל, דווקא גברים הם אלה שהפכו לאובייקט מובהק של לעג, השפלה ואלימות קשה. פרסומות שמשפילות גברים ומציגות את דמות הגבר באופן נלעג ונחות הפכו לכ"כ מובנות מאליהם שיש פרסומאים ובעיקר פרסומאיות נשים ביותר מ80 אחוז, שמתגאות במעשיהן ורואות בכך גבורה ו"הישג פמיניסטי ראוי".

שקר: "נשים מגיעות להישגים לימודיים טובים יותר בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות מה שמוכיח שהן חכמות יותר"

אמת: בתחילת שנות ה90 פתחו הפמיניסטיות (ובמיוחד קרול גיליגאן) בקמפיין מאוד אגרסיבי וסוחף שטוען שבנות הן מקופחות, מופלות ומוחלשות בסביבת בתי הספר, תוך כדי שהן מתבססות על נתונים שקריים כשדווקא ההישג של הבנות בלימודים היה טוב יותר מאי פעם.

התוצאה והתגובה ל"משבר" הדמיוני הזה שהוצף בכל אמצעי התקשורת ובכנסים לאנשי הוראה היה אינספור תוכניות בתקציבים בלתי מוגבלים כדי לקדם אך ורק בנות בלימודים ולהעניק להן יחס מועדף, מה שבא לידי ביטוי בין היתר במלגות לנשים בלבד ובשינוי תכני הלימוד שיהיו נוחים יותר עבור בנות ויקשו על הבנים.

כיום המציאות היא שמצב הבנים בחינוך הוא בשפל כמותו לא היה מעולם והסופרת האמיצה כריסטינה הוף סאמרס מכנה זאת 'מלחמה נגד הבנים' בספרה המהפכני שחושף את כל הדרכים והשיטות המכוערות בה דואגות פמיניסטיות לקדם אך ורק את הבנות בלימודים.

שקר: "צה"ל הוא ארגון גברי שוביניסטי המונע מנשים להתקדם וחוסם אותן בתפקידי קצונה ופיקוד בכירים"

אמת: אין עוד צבא בעולם שמקדם נשים, נותן להן יחס מועדף ואינספור קיצורי דרך לתפקידי קצונה ופיקוד בכירים כמו צבא ההגנה לישראל. למרות שיחסית לגברים פחות נשים מתגייסות לצה"ל עדיין האחוז שלהן בתפקידי קצונה ופיקוד הוא גבוה ביותר.

בפועל בזמן שאת הגברים מכריחים לבצע את כל התפקידים הכי קשים, מסוכנים, שוחקים ומכריחים אותם ע"פ חוק להקריב את חייהם ובריאותם, צה"ל הפך למכללה היוקרתית ביותר לקידום נשים כשהוא מכשיר ומקדם אותן במגוון אינסופי של תפקידים ומקצועות בהם הן יכולות להשתמש גם בחיים האזרחיים.

גם הסיפור על ה"חיילות הלוחמות" הוא חלול כי דואגים מראש לא לשלוח את ה"לוחמות" למקומות ומצבים בהם נשקפת סכנת חיים של ממש וכל תקרית יוצאת דופן שבה חיילת נפצעת או נשרטת נחשבת 'מחדל חמור' שמוביל להעביר את החיילות למקום בטוח יותר. בפועל להבדיל מהחיילים שנחשבים כבשר תותחים זול, לכל חיילת "לוחמת" שמורות אינספור זכויות ופריוולגיות כמו לעזוב את התפקיד מתי שמתחשק להן.

עוד בנושא: 'השוביניזם הנשי בצה"ל'

שקר: "בגלל האגו הגברי, גבר לא מוכן שאישה תפרנס אותו, תשלם עליו בדייטים וכו'"

אמת: כל אישה, לא משנה עד כמה היא "פמיניסטית" ומטיפה ל"שוויון", תחפש גבר חזק ומצליח כלכלית ותבחן אותו לפי כמה הוא מוכן להשקיע בה, בעיקר מבחינת הוצאות כספיות (שלא ייחשב חלילה "קמצן"). היום יותר מאי פעם אין דבר יותר "מוריד מהכבוד" עבור אישה לנהל מערכת יחסים עם גבר שלא עובד או מרוויח פחות ממנה, מה שמסמן מראש את הגבר כפרזיט, אוכל חינם, נצלן וכו', אבל יותר מכל כ"לא מספיק טוב בשבילה".

המון זוגות צעירים נפרדים והקשר נקטע ביוזמת האישה כי הגבר לא מצא עבודה, לא התקדם מספיק בעבודתו או לא יכל מסיבה בריאותית לצאת לעבוד, לא משנה עד כמה טוב הוא מילא את עבודות הבית (בישול, ניקוי, טיפול בילדים וכו'), הנשים הן אלה ששומרות בקנאות נוקשה על התפקיד שלהן כ"מפורנסות" והגבר בתור הצד שמחוייב גם ע"פ החוק וגם לפי מוסכמות חברתית לספק את כל צרכי האישה. נשים רבות מאוד עושות תואר, שניים ואפילו דוקטורט לא כדי שתוכלנה לצאת לעבוד אלא רק כדי למצוא בן זוג ברמה ובמעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר.

במילים אחרות, הבעיה היא לא האגו הגברי כי אם האגו הנשי הדורסני בזמן שלא קיים גבר שבפנטזיה החבויה שלו לא היה רוצה שאישה תפרנס אותו, תפנק אותו, תקנה לו מתנות ותדאג לכל צרכיו.

שקר: "אם נשים היו מנהלות את העולם, לא היו יותר מלחמות"

אמת: ההיסטוריה דווקא מוכיחה שלמרות שהיו יחסית פחות נשים מנהיגות, הן הובילו ברובן הגדול להכי הרבה שפיכות דמים, מלחמות, עימותים וזוועות. הטענה כאילו "נשים יביאו שלום עולמי" גם מתבססת על הטענה הבלתי מציאותית כאילו נשים לא מסוגלות להיות אלימות, בזמן שבאופן מלאכותי דואגות פמיניסטיות להעניק הקלות ופטורים על נשים שביצעו עבירות אלימות קשות ויוצאות בגלוי להגנתה של כל אישה, גם היא רצחה באכזריות את בנה הפעוט בן ה4, או במקרה הזה מארה"ב שהארגון הלאומי לנשים בארה"ב NOW נלחם במשך שנים כדי לבטל את סעיף הרצח בה הורשעה רוצחת 5 ילדיה!

שקר: "הדת היהודית מקפחת, משפילה ומפלה לרעה את האישה"

אמת: לפי ההלכה היהודית הגבר ורק הוא מחוייב ונדרש להתחתן, להקים משפחה ולפרנס בזמן שכל מה שאישה תבחר לעשות או לא לעשות  - הכל מרצונה החופשי. למעשה לפי תיאורי הרבנים האישה ביהדות נחשבת כ"מושלמת" ו"במעמד רוחני גבוה יותר" משל הגבר, לכן נטל החובות והדרישות ממנה הרבה יותר קטן, היא לא צריכה להוכיח כלום, לא לעמוד בשום מבחנים ובטח לא להיות משועבדת למסגרת נוקשה של כללים, הגבלות ועונשים כבדים על אי-מילוי מצוות כאלה או אחרות.

גם הקמפיינים הבלתי פוסקים של ארגונים רפורמים, אנטי דתיים ושמאלניים-קיצוניים בנוגע לקיפוח נשים ברבנות, ההפרדה בקווי המהדרין, מסורבות הגט וכו', הכל תערובת של שקרים וחצאי אמיתות. נשים רבות מאוד היום יותר מאי פעם ביניהן נשים קרייריסטיות, אינטליגנטיות, משכילות מאוד, מצליחות ומבוססות כלכלית, בוחרות לחזור בתשובה, לא כי הן מרגישות "מושפלות" או שמטיפי הדת למיניהם מתנשאים כלפיהן אלא בדיוק ההיפך המוחלט. מדוע לדעתכם כוכבת הפופ המפורסמת ביותר בעולם, מדונה, החליטה ללמוד קבלה?? (עוד בנושא תוכלו לקרוא במאמרי "אף אחד לא מקפח את הנשים")

מי שמעוניין לצפות בשעתיים של פמיליזם מול פמיניזם... הנה ההזדמנות שלכם. כנס ירושלים הקרוב, יום שני, 3 בפברואר, בעוד כ-10 ימים... מלון קראון פלזה (הצמוד לבנייני האומה), ירושלים.

מנחה: סיון רהב-מאיר. הנושא: "פמיניזם דתי - פריצת דרך או פריצת גדר?" בפאנל עם עבדכם הנאמן: הרב ברוך אפרתי, הרב נריה גוטל, שרון מייבסקי, ליאורה מינקה, ד"ר חנה קהת, ד"ר חנה קטן. מתחיל בשעה 4:30 אחר הצהריים. אשמח לראותכם שם...

גיל רונן, עמותת הפמיליסטים
Gil Ronen
Tel. 052-5227714
[email protected]

הנכם מוזמנים לכנס היסוד של השדולה לחיזוק מבנה המשפחה והקהילה בראשות חה"כ משה פייגלין, בשיתוף עם העמותות "מנהיגות יהודית" ו"הפמיליסטים".

הכנס יתקיים בעז"ה ביום ד' כ"א אייר תשע"ג (1/5/13) באולם ירושלים בכנסת.

לפרטים: מיכאל פואה 052-4202884, [email protected]

לרישום ואישור כניסה: גיל רונן 052-5227714, [email protected]

"המשפחה היא מסגרת התמיכה הטבעית של כל אדם ואבן היסוד בבניין האומה"

פורסם ב: 11/03/13, 10:23, גיל רונן, ערוץ7

הגברים צריכים להתמרד נגד התפיסה לפיה הם האחראיים לעבודות הקשורות לאוכל, סדר וניקיון. ופייגלין קשור, גם.

לדעתי יש ביזוי ואפליה מגדרית בכך שהגברים צריכים לעשות את מרבית העבודות הקשורות בהכנת אוכל, סדר, וניקיון, כולל עבודות לא נעימות הקשורות לבתי שימוש, במדינה שלנו. בכלל, צריך להשתחרר מהתפיסה לפיה גברים אחראיים על כל מה שקשור לבית.

אוכל: מי מגדל את הפרות שהופכות לשניצל הקפוא, שהנשים המסכנות שמרב מיכאלי מדברת עליהן מכניסות למיקרו? בעיקר גברים. כנ"ל לגבי גידול כל שאר בעלי החיים והירקות המשמשים אותנו כאוכל. החקלאים נלחמים כמו אריות על השדות שלהם מול תקיפות בלתי פוסקות של בדואים. תשאלו את אנשי השומר החדש. למה רק הגברים צריכים לדאוג לאוכל?

סדר: מי אחראי על העבודות הבלתי פוסקות בכבישים שמאפשרות סדר תחבורתי במקום אנדרלמוסיה? מי צובע את הפסים הכתומים והלבנים האינסופיים בכביש באמצע הלילה, מי בונה את הגשרים והמחלפים? מי בולעים אבק ועשן אגזוזים בזמן שהנשים שלהם מורחות לק על ציפורניהן ומתבשמות? כמעט אך ורק הגברים.

ניקיון: מי מנקה את צידי הכבישים ואת הרחובות בערים, כשהוא חשוף לסכנת דריסה, עבור שכר מינימום? מי אוסף את הזבל בקור של שעות הבוקר המוקדמות ביותר? מי פותח את הסתימות בבתי השימוש בבתים? מי נכנסים לתוך צינורות הביוב ותעלות הניקוז בכדי לאפשר חיים טובים ונקיים לכולנו? גברים. גברים שזה תפקידם בבית, וגברים שזו עבודתם.

בית: מי בונה את הבתים? מי מניח את הצינורות, את הבטון, את הרצפות את והחרסינות? מי מבין שני בני הזוג הוא זה שסטטיסטית, יש סיכוי רב יותר שהוא יהיה אחראי על בניית הבית, אם במימון ואם בליווי ו/או השתתפות פיזית בתהליך הבנייה עצמו? מי הם הפועלים שבונים את הבתים, ומי המפקחים על הפועלים? מי נופל מהפיגומים ונהרג, מדי כמה זמן, וזוכה במקרה הטוב לאזכור של משפט אחד בעמוד אחורי בעיתון?

הגברים האלה שקופים, כנראה. איש לא רואה אותם ואיש לא סופר אותם.

מרב מיכאלי (עבודה), יעל גרמן (יש עתיד), מיכל רוזין (מרצ) ואורלי לוי-אבקסיס (הליכוד / ישראל ביתנו) הקימו בשבוע שעבר את "שדולת חברות הכנסת" בכנסת החדשה. זהו מעין איגוד של כל חברות הכנסת ממין נקבה, ויש מי שיטען כי היקף ההשפעה של הקבוצה הזו הופך אותה, למעשה, למפלגה השנייה בגודלה בכנסת. בכל הדיונים והרעש העיתונאי שהשדולה החדשה הזו תיזום, אפשר להיות בטוחים שההקרבה היומיומית של הגברים לא תוכר ולא תוזכר.

יש לקוות ששדולת כנסת אחרת שהוקמה בימים האחרונים – השדולה לחיזוק מבנה המשפחה והקהילה, בראשות ח"כ משה פייגלין – תיתן את המענה לחוסר הזה בחיינו הציבוריים ובתודעה שלנו. מול מלחמת המגדרים בת 40 השנה המתחוללת במחוזותינו, ובניגוד מוחלט לתדמיתו הציבורית, ח"כ פייגלין מתגלה כאיש של שלום, וכממשיכו של אהרון הכהן, אשר היה משכין שלום בין גברים ונשים.

בכדי לעשות שלום בין גברים ונשים, כמו בכל תהליך שלום אחר, יש להכיר תחילה בכך שלשני הצדדים מגיע כבוד. לשני המינים מגיעה הוקרה, על ההקרבה שלהם למען הכלל. הדמוניזציה צריכה להיפסק, והשד המגדרי צריך לחזור לבקבוק שלו.

כשאבא ואמא ילמדו לחיות יחד בשלום, נוכל לגשת למלאכתנו העיקרית כבוגרים – גידול הדור הבא במדינה הזו. מנהיגות יהודית אמיתית היא זו שדואגת לבית היהודי. ומי שמחזק את הבית היהודי הקטן, בעיר ובכפר, מכין את הקרקע עבור הבית הגדול על ההר.

אחרי ההסתערות על דעת הציבור עם הקמפיין הבלתי-פוסק נגד ההפרדה בקווי המהדרין, הפמיניסטיות ממשיכות לחפש דרכים נוספות לחדור בצורה אגרסיבית לתוך העולם הדתי בשאיפה לכבוש קהל נשים גדול יותר ולשכנען שהן קורבנות דיכוי גברי אכזרי, שהגברים החרדים שונאים אותן ומנהלים נגדן מלחמה: עובדה שהחרדים (דגש על לשון זכר) מוצגים לעיתים קרובות כ"איום גדול יותר על החברה הישראלית מאשר ארגוני הטרור"!

אני אינני אדם דתי למרות שבהחלט יש לי אמונה עמוקה ואמיתית בבורא עולם. יש הרבה דברים בדת שמפריעים לי, מקוממים ומרחיקים אותי מהדת (כמו למשל טקס ברית המילה) אך עם זאת יש לזכור שזכותו הפרטית של כל אדם לחיות על פי אמונתו הדתית, זוהי זכות אדם בסיסית ביותר שאסור לנסות לשלול בטח לא באמצעות כפייה, פרובוקציות וענישה מפלצתית, כפי שעושות הפמיניסטיות לגברים דתיים כמו אותם צוערים אומללים שהודחו מקורס קצינים רק כי יצאו מהאולם בעת שירת חיילות.

המקרה הזה בצה"ל הוא שיא הצביעות, הציניות והשקר בו עושים שימוש מניפולטיבי וניצול בידי גורמים אינטרסנטיים 'טרמפיסטיים' כמו רבניות רפורמיות, עיתונאיות פמיניסטיות ונציגות ארגונים פמיניסטיים המתחזים לדתיים, הכל כאמור כדי להגיע לקהל יעד גדול יותר. עובדה: לפי חוקי צה"ל, זוהי זכותו של כל חייל וחיילת דתיים לדרוש להפרדה מגדרית - מתוך אתר יוהל"ן הרשמי (יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים) :

"...על פי פקודות צה"ל רשאי/ת חייל/ת אשר מקיימים אורח חיים דתי לבקש לעבור הכשרה במסגרת חד מגדרית, פקודה זו מתקיימת הלכה למעשה בקורסי היסוד וכן בקורסי פיקוד."

במילים אחרות, אפשר לראות שבפועל רק לחיילות יש את הזכות לדרוש שלא לפגוע ברגשותיהן הדתיים ולא לכפות עליהן לעשות משהו המנוגד לאמונתן. הגברים כמו תמיד נשארים חסרי כל זכויות ואפשרויות בחירה.

זכויות מול חובות

אחת המניפולציות המרכזיות שמפעילות הפמיניסטיות בנושא יהדות ודת היא הטשטוש המכוון של העובדה שעבור גברים יהודים מילוי מצוות ע"פ תורה (כמו לקום ב6 ולעיתים ב4 בבוקר כדי ללכת להתפלל כל יום בבית הכנסת) זה לא עניין של בחירה או זכות חופשית אלא חובה אבסולוטית, מוחלטת לחלוטין, שהעונש עליה הוא במקרה הטוב נידוי חברתי ועד עונש מוות בסקילה כפי שהיה מקובל לפני אלפי שנים כשנחקקו חוקי התורה, אך בעיקר עונשים משמיים, בבית דין של בורא עולם - מטען פסיכולוגי ופחד אימים שהגברים הדתיים חיים בצילו מאז שנולדו.

האם אותן פמיניסטיות "דתיות" שמבלבלות את השכל יומם ולילה על זכותן של הנשים להיאבק כדי להתפלל ולעסוק בתורה בדיוק כמו הגברים היו מוכנות לקחת על עצמן גם את העונשים האיומים על אי-מילוי של מצוות התורה? האם הן היו מוכנות לחשוף את ציבור הנשים הדתיות מגילאים רכים בילדותן לדברים המחרידים, האיומים, המפחידים והמרתיעים פסיכולוגית שיכולים לקרות להן אם לא ימלאו את כל מצוות התורה בדיוק כמו הגברים?? כמובן שלא!

אני מכיר גברים חרדים רבים, עיניהם בדרך כלל אדומות ונפוחות מעייפות וחוסר שינה, כל הזמן חיים בלחץ זמן ופחד שחלילה לא יספיקו להגיע לתפילה בזמן. אני בשום פנים ואופן לא מקנא בהם ולא חושב שיש למישהו זכות לטעון כאילו הם "מלקקי דבש" אם פסיכולוגית 24 שעות הם מחוייבים רק למלא מצוות, לשרת, להתפלל ולבצע כל מיני טקסים וריטואלים שונים (חלקם נראים לי מוזרים). זוהי עבדות פסיכולוגית משתקת ששום אישה לא מסוגלת בכלל לדמיין לעצמה, בטח לא בתקופתנו.

רבנים מסבירים שהסיבה בגללה לנשים יש פטור מרוב מצוות התורה הוא בגלל שחייהן הם בלאו הכי קשים ויש להן מספיק נטל אם זה להוליד ילדים ולגדל אותם, לעשות את עבודות הבית, לבשל, לנקות וכו', לכן התורה מתחשבת בהן. אבל הרי בתקופתנו זה אבסורד כי הנשים כיום לא מחוייבות לכלום, אפילו לא ע"פ תורה: אישה לא חייבת להתחתן, אישה לא חייבת להוליד ילדים, אישה לא חייבת לעבוד ואישה לא חייבת לפרנס אף אחד. אף אחד לא על הארץ ולא בשמיים יחשוב אפילו להעניש אישה על אי מילוי חובות כאלה או אחרות ובטח לא יכריח אותה לעשות משהו שהיא לא רוצה בלב שלם. עובדה זו יוצרת מציאות בה לנשים יש זכויות יתר וחופש מוחלט שגברים לא יעזו אפילו לחלום עליו אז עדיין לטעון ש"הנשים מקופחות" זה פשוט חוצפה שאין כדוגמתה.

אפרטהייד מגדרי

הטענה שההפרדה בין גברים ונשים בקהילות דתיות וחרדיות "מפלה ומקפחת את הנשים" היא אבסורד עד כי טמטום כי ראשית כל, ההפרדה היא מאוד סימטרית ומאוד שוויונית. אין שום דבר שהגברים מקבלים יותר מהנשים, כלום!! מעבר לכך, כמות הנשים העצומה שמגיעות לאירועי דת, לדוגמא 40,000 הנשים שהגיעו לטקס הגדול באצטדיון רמת גן לפני כחודש, מוכיחה שלא מדובר בדיכוי, החלשה או השפלה אלא להיפך - הנשים חשות מחוזקות, מוערכות ומחוזרות מעל ומעבר מכל קבוצה אחרת. יש אפילו רבנים ורבניות שטוענים ומלמדים כיום ש"האישה היא במעמד רוחני הרבה יותר גבוה מהגבר".

שנית, כפי שהסברתי בעבר, מי שמעודד בדלנות וקנאות מיגדרית ודורש ופועל כדי שתהיה הפרדה לא-שוויונית ולא סימטרית אלה הן הפמיניסטיות והן בלבד: בדומה למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה כיום יש יותר ויותר מקומות ציבוריים, שירותים שונים ומועדונים למיניהם תחת הכותרת "לנשים בלבד" בזמן שאין שום דבר מקביל עבור גברים (אולי חוץ מגברים הומוסקסואליים). אפשר למצוא זאת בכל מדינה מודרנית (כולל ישראל) שבה שולטות הפמיניסטיות ומכתיבות כל דבר באמצעות החוק.

אין גבולות לדמיון היצירתי של הפמיניסטיות כמו למשל החוק המוזר הזה (כן, אנחנו מדברים על מדינת ישראל!): לפי סעיף 211 בעבירת התחזות (עבירה פלילית לכל דבר) -

"גבר הנכנס בבגדי אישה למקום המיוחד לנשים דינו מאסר שנה אחת"

נתחיל בחלק השני של המשפט: מטריד אותי בעיקר ה"מקום המיוחד לנשים" - נוסח מאוד כללי ומעורפל שלמעשה יכול להיות כל מקום ציבורי, אפילו מרכז קניות שלם כמו קניון גבעתיים שנמצא תחת הקונספט "לנשים בלבד" ועלול להפוך כל עובר אורח ממין זכר ל"עבריין" ו"מסיג גבול"!

ניתן לראות שגם בחלק הראשון של הנוסח ישנה בעיה: הרי לפני 100 שנה אישה לא יכלה ללבוש מכנסיים כי זה נחשב "לבוש גברי". יש תרבויות, כמו הסקוטים, אצלם הלבוש המסורתי של גברים הוא חצאית (ולא ניכנס כרגע לכמות הבדיחות, ה"ירידות" והזלזול שיש נגד הסקוטים בגלל לבוש זה) מכאן ניתן ללמוד שהפמיניסטיות, שהן עובדתית השולטות והדומיננטיות ביותר בכל מה שקשור לחקיקה מיגדרית, מסוגלות ויהיו מסוגלות לבצע הפרדה שרירותית בין גברים ונשים באמצעות כוח החוק, המשטרה ומערכת המשפט, הפרדה שהיא גדולה, חזקה וחשוכה בהרבה אפילו מהמשטרים האפלים ביותר של מדינות כמו איראן ואפגניסטן.

הטיעון הכי מקומם וגזעני כדי להצדיק את רעיון ה"לנשים בלבד" הוא "כדי להגן על נשים מפני הטרדות מיניות" כי הוא בעצם הופך אוטומטית כל גבר לעבריין מין פוטנציאלי בהתבסס על נתונים ומחקרים מפוברקים, מנופחים שאין להם שום נגיעה במציאות, בזמן שבפועל נשים מטרידות מינית גברים לא פחות מאשר ההיפך אם זה בנגיעות גופניות, לבוש חושפני ביותר (עבירות 'התערטלות בציבור' ו-'חשיפה בלתי מהוגנת של הגוף'), אמירות ורמיזות מיניות עד כדי סחטנות.

לפי הפמיניסטיות זכותה של אישה להתהלך חצי עירומה בשכונה חרדית אבל לטעון שהיא מטרידה אותם מינית זה בעצם "בלתי לגיטימי" ו"חשוך"!!

בסופו של דבר האמת היא שיש כאן "מאבק" על שליטה פמיניסטית דיקטטורית וטוטאליטרית, אם הפמיניסטיות במדינות אירופה כמו שוודיה וגרמניה מסוגלות להכריח גברים להשתין בישיבה, אין למעשה שום גבול לכוח השליטה של הפמיניסטיות והבריונות שלהן.

יעקב

קישורים בנושא:

• הרב יצחק פנגר בשירות הפמיניסטיות
• כל ישראל חברות - חגי סגל
• בלוף "מסורבות הגט"
• די לכוחניות של קולך - גיל רונן
• גברים, היזהרו - חגי סרי-לוי

לפניכם התיעוד המצולם המלא של כנס "שוויון בין המינים למען הילדים" שארגנה ויזמה חברת הכנסת האמיצה יוליה שמאלוב-ברקוביץ' ב15.2.2011:

חלק ראשון - דברי פתיחה מאת ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ'

מרכזת "פרלמנט הנשים" מסיתה נגד גברים. אפרטהייד מגדרי אנטי-נשי? בדיוק ההפך. בדיקה פשוטה של ספר החוקים מגלה שמשנה לשנה נחקקים יותר ויותר חוקים שמפלים נשים לטובה, ולמרות תורת האפליה הזו, גברים לא יילחמו בנשים

אריאל לוין, 30/08/2010, אתר חדשות מחלקה ראשונה

דיון שהתפתח ב-YOUTUBE חשף את מערך ההסתה, התעמולה והשקרים האנטישמיים שפמיניסטיות בארה"ב ובעולם המערבי מפיצות נגדנו, הגברים היהודיים והישראליים. בתגובה לווידיאו שהכנתי בנושא השפלת והכאת הגברים בטלוויזיה ובקולנוע (מה שמוכר כ-Male Bashing), והצגתי בערב "מלחמת המינים" בתל-אביב, פמיניסטית בכינוי VIOLET, התנפלה על כל הגברים שהגיבו שם בטענה כאילו "נשים הן מיעוט נרדף" וכל הקלישאות וסיסמאות השנאה הידועות והמוכרות שהן תמיד מדקלמות.

'קולך', המשת"פיות בשכר של קרן תומכת-אויב, רוצות שכולכן תהיו כמוהן

"8 במרץ, יום האישה הבינלאומי, הוא חג קומוניסטי. מי שהמציא את החג הזה הוא לא אחר מאשר ולדימיר איליץ' לנין, מייסד ברית המועצות. עד עצם היום הזה, יום האישה הבינלאומי נחגג רק במדינות קומוניסטיות וקומוניסטיות לשעבר, ובמדינה אחת שעוד לא החליטה מה היא – ישראל"

המרקסיזם המגדרי משתמש בטכניקות שליטה בולשביקיות היפר-מתוחכמות שבבסיסן העיקרון העתיק הקרוי "הפרד ומשול".

גיל רונן, 28/01/10

הרודנות הפמיניסטית ממיסה תחילה את האהבה הרומנטית ומפרידה בין הגבר לאשה. במקביל היא מסיתה את האשה נגד הגבר ומשליטה אותה עליו. באותו זמן היא מספקת לאשה את הכלים שהיא זקוקה להם בכדי למנוע מהגבר להתמרד. מכיוון שהאשה תלויה במנגנון הפמיניסטי כדי להמשיך ולרדות בגבר, הרי שמי ששולט בפועל בחברה הוא המנגנון.

אני מתנצל מראש אם יהיה מי שייפגע מדבריי, אין בכוונתי לפגוע ברגשותיו הדתיים של אף אדם, אבל חשוב לי להסביר מדוע אני מתנגד כ"כ לטקס ברית המילה.

בעיניי ובעיני רבים, טקס ברית המילה הוא לא טקס לגיטימי והוא משקף מסורת מכוערת, ברברית ולא אנושית שבכלל לא קשורה לזהותו של הגבר כיהודי - הרי יהודי הוא אדם שאימו יהודייה, מה שמספיק להסביר כמה המנהג הזה מיותר, חסר טעם ולא הגיוני.

ביום ראשון (22.11.09) התקיים כנס חשוב וראשון מסוגו במצודת זאב בנושא עבריינות מין ופגיעה בנשים יהודיות על רקע לאומני, במסגרת אירועי שבוע המאבק לאלימות נגד נשים.

ההשתלחות של פמיניסטיות בגברים חרדים היא זן חדש של גזענות שמנצל בורות כדי להשיג יתרונות לא צודקים לנשים בלבד, תוך כדי הסתה והפצת שקרים

בתקופה האחרונה מנהלים ארגוני הנשים והפמיניסטיות בישראל קמפיין מאוד אגרסיבי ובוטה שמשתלח בציבור הגברים החרדים בשל מה שהן מתארות כהפרדה גזענית בין גברים לנשים בקווי המהדרין. הן מתארות הפרדה זו כ"שוביניזם גברי" ואפליה כלפי נשים עד כדי השוואה לקיפוח השחורים בארה"ב ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. בפועל ההסתערות המאסיבית הזאת של הפמיניסטיות על דעת הציבור באמצעות הצפה של אייטמים בנושא בכלי התקשורת המרכזיים, רק מוכיחים וחושפים שוב את הצביעות והמוסר הכפול הנוראי בבסיס פעילותה של התנועה הפמיניסטית.