זכויות הגבר בישראל

מאמר מעולה של יואב לוין, מנהל "אנטי פמיניזם ישראל - קבוצת דיון ועבודה"

https://www.facebook.com/groups/antifeminismandmisandry

הדת היא האמא והאבא של שנאת הגברים, של הגינוסנטריזם והמיזאנדריה ולכן גם הבסיס של הפמיניזם המודרני ב - k.k.k האמריקאי ושורשיו הדתיים:

סטריאוטיפים מונותיאיסטיים דתיים כבסיס למיזאנדריה מסורתית והחפיפה שלהם לרעיונות פמיניסטיים

1. ראיית הגבר כבנק מהלך:

הרעיון שכל האחריות הפיננסית ולא רק במובן של פרנסה אלא גם בזמן פירוק התא המשפחתי נופל על הגבר נובע מכאן. זהו הרעיון שכל פרנסת המשפחה נופלת על הגבר ולאישה אין שום אחריות, כלומר הגבר הוא המפרנס היחיד. למעשה, אפילו כיום גם כאשר האישה עובדת, מבחינת האחריות הכל נופל על הגבר; גם כיום כאשר יוצאים לדייט הצפייה לתשלום היא על הגבר; גם כיום מחקרים מוכיחים, שכל משכורתה של האישה וכמעט כל משכורתו של בעלה הולכת על הבית ועליה וגם כאשר התא המשפחתי מתפרק אין לאישה שום אחריות ובחסות החוק היא יכולה להמשיך לנצל ולעשוק את הגבר. כל העוולות האלה, שהם מהליבה של השנאה הפמיניסטית, לא רק מיושמים על ידי המדינה, אלא שואבים ומופנמים בפמיניזם דרך המורשת הדתית התיאיסטית הספציפית מנו בא הפמיניזם.

2. הרעיון שכל מה שיש לגבר בראש זה מין:

כאן מדובר לא רק על דמוניזציה של המיניות הגברית אלא למעשה גם על דמוניזציה של המיינד והפסיכולוגיה הגברית. למעשה ברמה מטאפיזית לדמוניזציה זו של הגבר נגזרות רבות, שאותם אסביר בהמשך וכל הרעיות הפמיניסטיים כגון נחיתות הגבר מול האישה, הרעיון שהגבר הוא סוטה וכל הגברים אנסים, הרעיון של החפצת האישה ועוד, נובעים משנאת גברים דתית מסורתית זו.

3. הגבר הוא בוגדני מיסודו והאישה נאמנה:

מחקרים עדכניים הוכיחו כי זהו שקר חסר בסיס. נשים בוגדות באותה המידה כמו הגברים ואפילו יותר, הם רק מתוחכמות מהם ביכולת לשקר ולהסתיר את הבגידה וחוסר הנאמנות שלהן. לפי שיטה זו, המיזאנדריה מטעה גם נשים וממליצה להם, כפי שאסביר בפרגרף הבא לא לקיים יחסי מין עם בעליהן כחלק מחיבור רגשי עמוק יותר, מאהבה ונתינה וקבלה משותפת אלא אך ורק כדי שהסוטה לא ייברח ממסגרת הנישואים לזרועותיה של אישה אחרת.

וכך, בורות מיזאנדרית זו במקום המטרה המוצהרת למנוע בגידה, גורמת לניכור רגשי בין הבעל לאישתו ובכך רק מאיצה את תהליך הבגידה. מחקרים אחרונים מראים ומוכיחים מעבר לכל ספק, שבגידה אינה אף פעם המין עצמו אלא תמיד קשורה לסיפוק הריק, חוסר החיבור והעומק הרגשי. כל הרעיון של הניצול המיני והשקר של החפצת האישה נובע מכאן וכפי שנראה מייד הרעיון שכל היחסים ההטרוסקסואליים הם אונס נובעים ממטפיזיקה מונותיאיסטית דתית זו וממספר נגזרות נוספות שלה

4. דמוניזציה של הגבר כבהמה חסרת רגשות (האישה רגשית, הגבר הגיוני).

כאן מדובר לא רק על השקר שהגבר אינו מפותח רגשית ומחזיק רק ביכולת אנליטית קרה אלא גם ברעיון השקרי, שהאישה היא הרחומה האמפטית והגבר הוא תמיד הבריון והאלים. תיאורית המגדר, שאת השלכותיה המעשיות אנחנו פוגשים אצל העובדות הסוציאליות, בבתי המשפט לענייני משפחה, משטרה ועוד היא הבסיס ממנו יונקת תיאוריית המגדר הפשיסטית הפמיניסטית בתחום האלימות במשפחה. היינו שהגבר תמיד אלים והאישה היא תמיד מלאך. הסתרת האמת על האלימות הנשית כלפי גברים, נשים, ילדים ובכלל, ניכור הורי, החוקים הסקסיסטיים שמפלים גברים, היא תוצאה ישירה של מיזאנדריה דתית זו, שהשתלשה בתהליך של הטמעה טרנספורמטיבית מרעיונות דתיים אל לב ליבה של האידיאולוגיה המיזאנדרית הפמיניסטית

5. הגבר כרובוט שלא מסוגל להיפתח ולהסביר את עצמו.

הסטריאוטיפ הזה קשור לדמוניזציה הרגשית של הגבר. באופן יותר ספציפי הדבר משמש את שונאי הגברים הפמיניסטיים לניגוח ולהשתקת כל ביקורת לגיטימית של הגברים על הפמיניזם ואף נשים בכלל. הרי גבר ממילא לא מבין כלום ואין לו שום זכות דיבור. באופן יותר רחב זה המקור להצדקת חוקים מפלים כנגד הגברים כגון חזקת הגיל הרך ועוד

6. הדמוניזציה של המיניות הגברית.

זהו הרעיון הפרוורטי והכל כך מוכר מן התרבות העממית והסיטקומים. בעוד הגבר רק חושב איך לספק את צרכיו המיניים הפרוורטיים והבלתי נגמרים, האישה תמיד כואב לה הראש. מכאן, גם השקר הנפוץ, שהופרח במחקרים מדעיים, שהגבר תמיד רוצה, והאישה רק נותנת לו בעל כורחה. זהו הבסיס המטפיסי ממנו יונק הרעיון הפמיניסטי שכל היחסים ההטרוסקסואלים הם אונס. במילים אחרות, ראיית הגבר כבוגד מטבעו בתפיסה הדתית הורחבה במסגרת הפמיניזם לראייתו כאנס פשוט בהיותו גבר. לפי תיאוריית השנאה הזו, גבר אינו מקיים יחסי מין עם אשתו כמימד לחיבור רגשי עמוק יותר, לא כחלק מנתינה לאישתו כדי לתת לה ולחלוק איתה רגעים אינטימיים של עונג ואושר הדדי בעולם מוקף סבל, אלא כל מה שמעניין אותו זה רק הוא עצמו והפורקן הגופני שלו. זוהי מיזאנדריה במלוא הדרה ושנאת גברים טהורה פר אקסלנס.

7. הרעיון של כליאת הגבר בכלא מזהב (נישואים), כי הוא דפוק מיסודו ולא יכול לשלוט בעצמו.

מכאן, גם החובה על הגבר להתחתן במסורות דתיות שונות. כאן, העניין מורכב יותר ודורש הסבר מפורט, שכן השאלה שעלולה לעלות כאן היא מדוע למרות הכל הנשים מתחתנות עם הגברים. אם זאת, דיון יותר מעמיק על מוסד הנישואים כמסגרת של הפנמה פנימית של מיזאנדריה אצל גברים תחרוג ממסגרת הדיון כאן ולכן לא אדון בזה במסגרת פוסט זה. אם זאת, אציין שזהו נושא אותו הסברתי באחד ממאמרי באנגלית. בכל אופן, מה שראוי לציין זה, שהסיבה בגללן נשים מיזאנדריות או פמיניסטיות מתחתנות עם גברים דומה לסיבה בגללה גברים ששונאים נשים מתחתנים עימן. כשזה המצב, מוסד הנישואים הופך מצד אחד למסגרת בה מופנמת המיזאנדריה בגברים בתהליך של הנדסה חברתית ומצד שני זהו המקום לאילוף הגבר מבחינת אותם הסטריאוטופים השקריים אותם ציינתי למעלה.

בשורה התחתונה מסגרת הנישואים משמשת כמעין מחנה לחינוך מחדש של הגבר, כמוסד לנערים בסיכון ועוד כהנה וכהנה מסגרות שהמהות האמיתית שלהן היא מיזאנדריה ושנאת גברים. דבר זה אינו חדש אך אומץ ושוכלל במסגרת הפמיניזם. למרות שבמסגרות דתיות תיאיסטיות האישה מואשמת בפיתוי הגבר, שזה אינה אלא תוצאת לוואי שלילית של הרעיון של קיום יחסי מין עם הגבר בראיית צרכיו המיניים כפרוורטיים או קבלתם כרע במיעוטו, עדיין ברמה הכללית והיותר עמוקה המטרה במסגרת הנישואים אינה אלא לחנך את הגבר, גם מבחינה מינית כמובן, לקבל כביכול את המיניות והמוסריות הנשית, שהן יותר נעלות על זו של הגברים.

8. פטרונות ונקמנות.

דבר זה קשור ברעיון שכאשר מסגרת הנישואין מתפרקת, לא רק שהגבר תמיד אשם, כי הוא לא הבין את אישתו ועשה מספיק אלא אז מתחיל מסע הצלב והנקמה שנועד להשפיל אותו ולהעצים את סבלו. כל חוקי בתי המשפט לענייני משפחה, חזקת הגיל הרך, המזונות והטלתם על הגבר בלבד תוך אי התחשבות במצבו הכלכלי מטרתם אחת; השפלתו, ביזויו וההתנקמות בסירובו של הגבר לקבל את שיטת הקסטות הפמיניסטית והדתית. פטרונות זו מתבטאת בעוד הרבה דברים וקצרה היריעה מלתארם כאן. בשיטת הקסטות הזו מצופה כאמור מן הגבר לקבל את סבלו וההתעמרות בו בשתיקה סטואית ולמלא את תפקידו כעבד של האצולה הפמיניסטית והמיזאנדרית הדתית.

במסגרת זו מצופה מן הגבר לקבל כל סוג של אלימות מילולית מצד אשתו ולהיות שמח, עליו לקבל ממנה את העלבון הצורב ביותר ולהיות גבר בהצדקתו אותה וכך הלאה. ואם הוא רוצה לדבר על זה, אזי הוא יצטרך בהיותו רובוט חסר רגשות ללמוד מן הפמיניסטיות מה היא גבריות ואיך היא מתבטאת מבחינה רגשית. בדיקטטורה קפקאית מסוג זה, הפמיניסטיות אינן מאפשרות לו לבטא את רגשותיו אלא בביטולן המיזאנדרי של רגשותיו הן רוצות להכתיב לו איך להרגיש כדי לשלוט עליו עוד יותר. ואם הוא לא יסכים אזי בתי המשפט העמוסים לעייפה בשופטים דתיים ידאגו לעשות את עבודתן של הפמיניסטיות נאמנה.

עוד בנושא:

אף אחד לא מקפח את הנשים

הרב פנגר בשירות הפמיניזם

ברית מילה - סירוס חלקי של הגברים

לפניכם תיאור כללי ומתומצת של השינויים בדרישותיהן של הפמיניסטיות עם השנים. מבחינה היסטורית, הפמיניזם התפתח ולמעשה נסוג לאחור בשלושה גלים עיקריים

(ליחצו על התמונה כדי לראותה בגודל מלא)

הגל הראשון:

לפני למעלה מ100 שנה - דרישה לשוויון זכויות בפני החוק, זכות הצבעה והזכות שיתייחסו לנשים כאל בני אדם שווים לכל דבר

הגל השני:

שנות ה60 עד סוף שנות ה80 של המאה הקודמת - גברים ונשים הם שווים, אין שום סיבה למנוע מאישה או מגבר למלא תפקיד שנחשב גברי או נשי מדי. ניתן לכנות זאת גם מלכודת הדבש כי גברים פותו באשלייה ובאחיזת העיניים כאילו בעידן של שוויון בין המינים, גם גברים כמו הנשים יהיו משוחררים וחופשיים מהגבלות ומגבלות חברתיות נוקשות. לא היה להם מושג מה הגיע בשלב הבא...

הגל השלישי:

תחילת שנות ה90 ועד היום - גברים ונשים הם שני מגדרים שנמצאים במאבק כוחות היסטורי נצחי. הגברים תמיד נמצאים בעמדת עליונות מול הנשים (מה שמכונה Male Privilege) ולכן כדי להגיע לשוויון אמיתי יש להעצים ולחזק את הנשים תוך כדי אפלייה מתקנת ורמיסה טוטאלית של הגברים, כל סמלי השלטון הגברי "הפטריארכיה", החלפת גברים בנשים בכל מוקדי הכוח וההשפעה בכל תחומי החברה: תרבות, אקדמיה, אמנות, קולנוע, תקשורת, משפטים, פילוסופיה, ממשל ופוליטיקה, חיי המשפחה ואפילו במדע!!!

כפי שהסברתי בפוסט נפרד, הפמיניזם כפי שאנחנו רואים אותו היום הוא בעצם מרקסיזם (ידוע גם כסוציאליזם וקומוניזם):

אם צריך דוגמא טובה לאיך נשים פמיניסטיות שולטות במדינה באופן סמוי, חתרני ומתוחכם, הנה לפניכם הדוגמא הטובה ביותר:

בתקופת כהונתו של שמעון פרס כנשיא המדינה ("חתרן בלי נלאה", כפי שכינה אותו יצחק רבין ז"ל) בוצעה הפיכה של ממש במוסד בית הנשיא עליו השתלטה קבוצת נשים פמיניסטיות מהשמאל הקיצוני והן אלה שלמעשה מכתיבות את כל מה שנשיא המדינה אומר, מצהיר או נואם. בפועל הן אלה שקובעות את הטון, הכללים, את סדר היום וכל הודעה רשמית שיוצאת מבית הנשיא. מאחורי הקלעים - נשיא המדינה הוא לא יותר מסבא חביב ורגשן עם דמעות בעיניו שעושה כל מה שהן אומרות לו.

דוברת בית הנשיא, אמילי מואטי היא אשת שמאל קיצוני. רוני אלון האחראית על כתיבת התוכן - אשת שמאל קיצוני. היועצת של הנשיא רובי ריבלין, רבקה רביץ - פמיניסטית דתייה ואם צריך הוכחה לקשר ההדוק שבין פמיניזם ושמאל מרקסיסטי שרואה בנשים קבוצה בינלאומית נפרדת מעבר לכל הבדל גזע, דת, מין או לאום, היא אמרה בראיון עם לוסי אהריש: "אני מעריצה כל אישה באשר היא". כלומר במילים אחרות, כל הנשים בעולם הן אחיות.

עוד עובדה מעניינת וחשובה לציון היא שבתקופת כהונתו של שמעון פרס הגיע תקציב בית הנשיא ל62 מיליון שקל בשנה. על מה אתם חושבים ההוצאות? בולים? מעטפות? מהדקי נייר...?

ג'ק

אילנה דיין תשדר תחקיר מבזה על אדם שנרצח ואינו יכול להגיב. האם תשדר תחקיר דומה על קרוב משפחתה. פרשנות.
גיל רונן, א' בניסן תשע"ו 09/04/16 21:13




אילנה דיין היא ביריונית, וגברים במדים, או גנרלים לשעבר, הם המטרות האהובות עליה.

פעם הקורבן שלה הוא אהוד ברק, אותו השפילה בשידור שהיכה גלים לפני שנים רבות, פעם סרן בצה"ל שהגן על המוצב שלו באופן שלא נראה לה, פעם זהו מח"ט הצנחנים אל"מ אליעזר טולדנו, כיום מזכיר ראש הממשלה, בו נזפה על כך שזרע הרס בעזה במבצע "צוק איתן", והקורבן האחרון הוא השר לשעבר רחבעם "גנדי" זאבי, שיחטוף השבוע תחקיר שיבזה את זכרו.

יועז הנדל כתב לפני שנתיים ב"גלובס" כי "דפוס הפעולה של 'תא העיתונאיות' מזכיר יחידת חיסול מקצועית... קשה לראות כיצד עיתונאיות מכלי תקשורת מתחרים מספקות זו לזו מידע ופועלות בשיתוף פעולה הנוגד כללים בסיסיים של תחרות ומאבק על בלעדיות". אל תחפשו את המאמר ברשת: הוא הוסר על פי דרישת תא העיתונאיות. מה שרק מוכיח שכל מילה אמת.

מה שנכון לגבי תא העיתונאיות – שנוסד רק לפני ארבע שנים – נכון לגבי אילנה דיין כבר עשרות שנים. דיין היא פמיניסטית מוצהרת ובכירה ובתור שכזו היא יודעת שבעולמנו מותר לה מה שלאחרים אסור. היא לועגת ל"מועדון הגברים הוותיקים" ("אולד בויז קלאב") של פעם, של הקצינים הקרביים במיל' שנעזרים אלה באלה לצורך קידום פוליטי ועסקי, אך עושה כל שביכולתה לחקות אותם בגירסה נשית.

לדוגמה, כאשר דורית בייניש היתה נשיאת בית המשפט העליון, אילנה דיין קיבלה איתה ראיון בלעדי, בניגוד מוחלט למסורת יחסי בית המשפט והעיתונות בישראל. למה? כי אילנה ודורית חברות ב"מועדון הנשים הוותיקות" ולהן מותר לכתוב מחדש את החוקים.

אחרי ששכתבו את החוקים לגבי עבירות מין באופן שמאפשר לכל אישה להפליל כל גבר שאי פעם שהה במחיצתה במגוון של עבירות חמורות, רק משום שהיא רוצה לעשות זאת, המגדריסטיות נהנות ממנעמיו של שלטון טרור. מי שהן רוצות להפיל ייפול, והוא ייפול בגדול. ואם הוא לובש מדים, דתי ו/או ימני, הוא ייפול חזק יותר.

כי חלק מהעניין אצל כת המגדר הוא פציפיזם קיצוני, וחתירה תחת כל דמויות הסמכות בחברה, החל מגברים באופן כללי, שמעמדם בזוגיות ובמשפחה נרמס עד עפר, ועד לרמטכ"לים, שרים ונשיאים. מהגבר שיושב בראש שולחן השבת של משפחתו ועד הרב הראשי, קצין המשטרה והצבא הבכיר – כולם מבחינתן שייכים ל"פטריארכיה" השנואה שמצווה להפילה.

התכונה החתרנית הנלוזה הזו של תנועת המגדר הפכה את מפלגת העבודה, בתוך כמה שנים, ממפלגה ביטחוניסטית שבנויה על שדרה מפוארת של קצינים בכירים לשעבר, למפלגה של סתיו שפיריות ומרב מיכאליות. כיו"ר המפלגה בבחירות לכנסת ה-19, שלי יחימוביץ' היתה צריכה להתאמץ בשביל להשחיל לשורותיה ביטחוניסט בודד בדמותו של אורי שגיא, אבל אז גם הוא עף בבושת פנים, כי מישהי עלומת שם נזכרה פתאום שהוא עשה לה משהו לא יפה לפני 40 שנה.

ככה זה עובד בעולמן של המגדריסטיות. אין התיישנות על שום עבירה, אין לך שום דרך לטעון לחפותך, וגם אם ברור לחלוטין שמדובר בחיסול פוליטי, אתה תחוסל ואיש לא ייחלץ לעזרתך. וגם אם יתברר בסוף שהכל עלילה – המעלילה לא תיענש.

את הדברים הרעים שאפשר לומר על רחבעם זאבי הי"ד כבר תגיד מן הסתם אילנה דיין. אני אומר עליו, למען האיזון, שהוא היה חבר הכנסת היחיד שהרגיש, בחושיו המחודדים, שחבורת המגדריסטיות מסתתרת מאחורי טיעונים מוסריים של קורבנות נשית, אך בעצם באה לעשות משהו הרבה יותר רע מהקלקול שהיא באה כביכול לתקן. הוא היה הח"כ היחידי שהצביע נגד חוקי המגדר שאפשרו לקבוצה המסוכנת הזו להקים את שלטון הבריונות שלה. כיום, כאשר הקלקולים בחברה הישראלית עמוקים והכל רקוב, הן עושות כרצונן.

דיין תשדר תחקיר מבזה על אדם שנרצח ואינו יכול להגיב. האם תשדר תחקיר דומה על קרוב משפחתה, משה דיין, שמעלליו בתחום המיני אינם נופלים מאלה של זאבי? אתם יודעים את התשובה. אבל אילנה דיין לא חייבת הסברים לאף אחד. לביריון מותר הכל, לכן הוא הביריון.

ב2003 התנהל משפטה של אישה בשם חן אלקובי (22) שקיימה יחסי מין עם מספר קטינות בנות 16, תוך כדי שהתחזתה לגבר והשתמשה באיבר מין מלאכותי. הסיקור מלכתחילה היה אוהד כלפיה והציג דווקא אותה כ"קורבן", כאילו "נאלצה להסתיר את מיניותה" (במיוחד העיתונאית הפמיניסטית גל גבאי שעשתה עליה כתבת דיוקן) ודווקא הנערות הקורבנות הותקפו כאילו היו "לסביות בהכחשה".

חן אלקובי קיבלה בקושי 6 חודשי עבודות שירות. החוק בישראל כלל לא מכיר בעבירת אינוס שהתבצע על-ידי אישה. במשך עשור היה ניסיון של המחוקק לתקן את החוק כך שיאפשר לפחות להעמיד לדין נשים שאנסו ילדים או קטינים (כפי שמקובל כיום במדינות מתוקנות) אבל מי חסמו וקברו אותו סופית? ארגוני הנשים ובייחוד "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" שטענו טיעון הזוי כאילו התיקון עלול לאפשר לאנסים להאשים את הקורבן ש"גרמה להם לחדור לגופה".

הסיבה האמיתית זה החשש של אותן עסקניות מגדר מחשיפת ההיקפים האמיתיים של התופעה כפי שיודעים היום בחו"ל שהם מפלצתיים ממש!!!

(ליחצו על התמונה כדי לראותה בגודלה המלא)

ג'ק

שנאת הגברים באתרי החדשות המובילים: לפניכם לקט שמוכיח את תרבות שנאת הגברים הרצחנית והשוביניזם הנשי באתרי החדשות המרכזיים. עדיין מה שאתם רואים זה רק על קצה המחט!! התופעה ידועה ומוכרת בכל העולם כ"MALE BASHING", היכן שפמיניסטיות שונאות גברים מורעלות מגדר משתלטות על כל מוקדי תקשורת המיין סטרים ואין להן שום גבולות. כל הגברים בוגדים, כל הגברים חראות, כל הגברים תינוקות, לשבור לגברים את הביצים, לגברים יש זין קטן, אין להן שום גבול!!! (ליחצו על התמונה כדי להגדילה)

רבותיי, ההיסטוריה חוזרת וזה לא סתם פתגם. השבוע נחצה גבול מסוכן בקבוצת פייסבוק שאני כותב בה זמן רב - "הקבוצה האנטי-פמיניסטית הגלויה", ונשללה ממני בסופו של דבר זכות חופש הביטוי. יש בקבוצה למעלה מאלף איש שאוהבים לקרוא את מה שיש לי לומר ולהביא וב99 אחוז מהמקרים אני מקבל אך ורק פידבקים חיובים ודברי חיזוק ותמיכה. נעשה נגדי סיכול ממוקד, ממש ניסיון רצח (הייתי על סף התקף לב ובמצבי הבריאותי זה תיאור די מדויק) - בחורה פמיניסטית (ד') כינתה אותי אוטיסט וכשהגבתי לה - אחד ממנהלי הקבוצה - תמיר ניצן, התנפל עליי והחל לאיים שיחסום אותי מהקבוצה. בסופו של דבר הוא מימש את האיום וחסם אותי.

הסיפור החל כשידידי גיל רונן שיתף ווידאו מצמרר מתוכנית ריאליטי מארה"ב בה עשו בדיקת פוליגרף לבני זוג שהאישה מעלילה שהבעל אנס את בתם בת ה3. הפוליגרף הוכיח חד משמעית שהגבר חף מפשע והאישה שקרנית ומעלילנית, מה שגרם לה לחייך חיוך רחב ולהשפיל ראשה לפני שהחלה לצרוח כמו מטורפת על ההפקה.

כתבתי שאני בשוק והבעתי את דעתי לגבי שפת הגוף המאוד עשירה של אותה אישה, שניסתה גם לאחר תוצאות הפוליגרף שניקו את בעלה, לשכנע אותו כאילו היא תמימה ולא התכוונה ו"זה מה שהילדה סיפרה לי". בתגובה לתגובתי - הגיבה גב' שנכנה ד'. היא החלה ללעוג ולכתוב שזה הכל מבויים, מזוייף, לא אמיתי, לא יכול להיות, בלתי אפשרי וכו'. כתבתי לה ששפת הגוף של הגבר נראית לי אמינה אך היא הגיבה לי בשיא הזלזול.

למעשה הדבר הכי "מעליב" שכתבתי לאותה ד' "מסכנה-תמימה" היה "אני לא מאמין לך" כשכתבה שהיא לא פמיניסטית ואני משוכנע מעל ומעבר לכל ספק שהיא פמיניסטית מקצוענית. כעת הגברת חוגגת את ניצחונה כשהיא מכנה את חברי הקבוצה "מטורללים" בקבוצת "פמיניזם ליברלי". ה"תוקפנות" היחידה שלי הייתה חוסר אמון ושכתבתי לה:"יש לי תחושה שאת מגיעה מהחוג למגדר של אוניברסיטת תל אביב - גילוי נאות לא יזיק לך", היא כינתה אותי אוטיסט בצורה מתוחכמת, בנוסח כמו "אני רואה שיש לי עסק כאן עם אספרגר". טקטיקת פאסיב אגרסיב ידועה ומוכרת.

בתגובה מנהל הקבוצה תמיר ניצן התנפל עליי בשיא הבריונות והאלימות כשהוא מכחיש מראש את העובדה שהיא כינתה אותי אוטיסט בצורה מתוחכמת (והיה לי עד שאישר עובדה זו ותמך בי בהודעות פרטיות וגם על בשרשור עצמו).

כתבתי לתמיר בשפתו, באנגלית, וביקשתי ממנו לבדוק מה ההגדרה של "אספרגר" והוא הגיב בתוקפנות יתר וטען שהוא מאבד את הסבלנות, שאני מתייחס בזלזול להנהלה, שאסור לי להתווכח איתו בתור מקור סמכות והוא עומד להעיף אותי מהקבוצה לאלתר.

עדות:

אני (יעקב) : "שמת לב שהיא כתבה בצורה מתוחכמת שאני אוטיסט???"

העד (נ'): "כן היא השתמשה במילה אספרגר. אני חושש שהיא מאוד מתוחכמת."

לאחר שמספר חברים התרעמו על יחסו העוין אוטומטית של תמיר ניצן כלפיי, ופנו בדרישה להבהרות מצידו, הוא כתב לי הודעה פרטית שבה המשיך לאיים עליי:

Jacob.. I wanted to tell you privately that you stepped over the line in the feminist group, and I was very close to removing you from it. I am not an admin in the group to be a dictator - the purpose of the group is to have productive discussions. You took what that chick said personally and were disturbed, I get it, but you need to control yourself better. And, it is not okay for you to argue with me over the rules of the group (or accuse me of being under the spell of some girl), and I won't tolerate that again. The proper response, if I found it necessary to comment on your posts, is "okay, I'll change it" and move on. If you don't like those rules, you can remove yourself, or I will do it for you next time.

חשפתי את המקרה בעמוד הפייסבוק הפרטי שלי, קיבלתי המון תמיכה ואפילו תמיר ניצן בכבודו ובעצמו נדחף והעמיד פני תמים כאילו הוא בכלל לא מכיר את אותה ד', והכחיש שכתב שהוא מכיר ואוהב אותה באופן אישי!!! השרשור כולו נמחק ע"י משתף הווידאו - גיל רונן, שטען וממשיך לטעון: "אין לי כוח למלחמות מיותרות".

לאחר מכן היה נדמה והייתה אשליה כזאת כאילו אני יכול להמשיך לכתוב ולשתף חומרים שלי בקבוצה.

הבוקר רק במקרה ניסיתי להיכנס לקבוצה וראיתי שהיא לא קיימת עבורי. נעלמה.

ההסבר היחיד לחסימה הוא אפילו יותר הזוי ומגוחך מהמקרה הקודם:

אחד החברים העלה פוסט בו סיפר על מחאת פמיניסטיות (מוצלחת) לגבי שימוש לא מוצלח ומגעיל בביטוי פוגעני שנעשה בתוך תשבץ היגיון בעיתון הארץ - אפילו לא נכנסתי לזה וזה לא עניין ולא מעניין אותי. מה שכן היה חשוב לי לבטא את תמיכתי במחאתו של משתף הפוסט שתיאר זאת כדיקטטורה פמיניסטית - מונח שאני נלחם שנים רבות להביא לתודעת הציבור.

תקפה אותו פמיניסטית בשם אופירה, הוא כתב לה:

"וכל יתר ההגדרות בתשבצים הן כן במקומן? את לא מרגישה כי מדובר בטרור? אנחנו בדרך להקמת משטרת מחשבות פמיניסטית"

אופירה בתחכום נשי טיפוסי רמזה שהוא "פאראנויד" וכלשונה:

"יש גבול לחויית הרדיפה הפמניסטית. תחשוב על זה"

לכן הוא כינה אותה פמיניסטית, היא "נעלבה" במיטב מסורת הפאסיב-אגרסיב:

"זה שהחלטת שאני פמניסטית אומר לי הכל על מצבך. יומטוה חביבי!"

הגבתי לה וגם כתבתי לה ואף ציינתי בפירוש:

"גם אני חושב שאת פמיניסטית סוג 3 וזכותנו במדינה דמוקרטית להאמין במה שאנחנו רואים ולא מה שדורשים מאיתנו לחשוב!". פירטתי בפניה את 3 סוגי הפמיניסטיות שקיימות במדינת ישראל כשסוג 3 לדעתי הוא הסוג של אלה שאומרות "אני לא פמיניסטית אבל..." - הסוג הכי גרוע לדעתי שאני מכנה "הראש הקטן" בנוסח "אם הפמיניסטיות אומרות כך וכך - זה חייב להיות נכון".

אופירה אף לא הכחישה את דבריי ורק חיזקה אותם בתגובתה:"... כמו גם הפמניזם לא כזה גרוע באופן גורף!" ולאחר מכן החלה תוקפת אותי באופן אישי - ביקשתי ממנה לא לרדת לפסים אישיים ולכתוב לגופו של עניין - חזרתי על בקשתי זו לפחות 3 פעמים ולבסוף היא הפסיקה להגיב.

התגובה האחרונה שכתבתי שם, בשרשור הספציפי, הייתה לידידיי גיל ותמר, שכתבו "במקרה הזה הפמיניסטיות צודקות" וכתבתי שאני מסכים איתם אבל חושב עדיין שהשימוש הפוגעני והמניפולטיבי שפמיניסטיות עושות במילים ובמילות-קוד הוא פי מיליון חמור יותר, כמו למשל לגבי פרשת משה קצב.

הבוקר גיליתי שהקבוצה פשוט לא קיימת עבורי יותר ואני חש שכנראה היה זה ה"קש" שאיתו שברו את גבי.

עוד סיבה לחשד שלי הוא ויכוח מאוד צורם שהיה לי לפני כן עם פמיניסטית בשם ויקי (בהתכתבות פרטית) מאותה הקבוצה שמגיעה אותה גברת ד' הנ"ל ("פמיניזם ליברלי") וקיים לפיכך חשד סביר שתיאמו כוחו וטמנו לי מלכודת במטרה לחסל אותי.

אם אנחנו רואים את הטקטיקות האלה בפוליטיקה הישראלית - באיזה קלות בהבל פה בחורה אחת בודדה וכלומניקית מצליחה להפיל חבר כנסת מצליח, מוערך ואהוב, איש תקשורת בכיר, לוחם ומפקד בסיירת מטכ"ל - אז מי אני בכלל...?

כן (ועוד איך) מפקירים פצוע בשטח

אומרים שרק במצבים קשים אתה מגלה מי באמת החברים שלך - ביטוי שמאוד צרם לי ומאוד רציתי לא לחוות על בשרי. אדם שלמרות הכל, אני עדיין מעריך ומעריץ בתור אדם - במקום לכתוב אפילו פעם אחת:"אני מבין אותך, עשו לך עוול" רק התפוצץ עליי מספר פעמים, האשים אותי שאני היסטרי, שאני לוקח דברים באופן יותר מדי אישי, שאני מגזים ומזיק למאבק של זכויות הגבר.

כל ניסיון להסביר לו שיש לי סיבה טקטית מודעת מראש למדוע אני כן מתייחס לכל מילה וכל תו וכל פיפס וכל סמיילי וקריצה שנשים מפרסמות, נתקל בכעס כלפיי ורמיזות שאני מפריע לו ומתיש אותו או במילים אחרות שאני קרצייה ואחד שחופר בראש (וכל מי שמכיר אותי יודע שאני רחוק מלהיות טיפוס כזה).

דוגמא: אותה גברת ד' גם עקצה אותי במיומנות נשית רבה: מי שמכיר את הפייסבוק יודע שאחרי שמגיבים מספר פעמים בשרשור, התגובות שאתה מעלה מתייגות אוטומטית את האדם שאתה מגיב לו - אז היא התחילה לשאול ולעקוץ: "...למה אתה חייב לתייג אותי כל הזמן, אני פה איתך, הכל בסדר..."! וזה בהמשך לעובדה שרמזה שאני אוטיסט!!!

אני לא אדם בריא פיזית, אני סובל ממחלת ניוון שרירים קשה, נדירה וחסוכת מרפא בשם SMA שהולכת ומחמירה ולכן הזמן והאנרגיה שלי מאוד יקרים יותר מכל הזהב והיהלומים שבעולם, ולפיכך כשאני משקיע מזמני כדי לחקור, ללמוד, לנתח, לחשוף ולכתוב על הנושאים שאני כותב עליהם - מדובר במשאב האנושי הכי יקר עבורי (ועבור כל מי שמכיר ואוהב אותי). לפני כשנה וחצי אושפזתי בבית חולים למשך 3 וחצי חודש והייתי על סף מוות. נלחמתי על חיי והרופאים לא האמינו שיש לי סיכוי. חיי קשים בלאו הכי, לא מספיק שאני נכה ומסתייע בכיסא גלגלים, גם הוריי חולים ונכים ואני משתדל לשמור עליהם כמה שאני יכול.

לא אתן לאף אחד לשלול ממני את זכות חופש הביטוי, חופש המחאה והזכות לבטא את כל מה שחשוב לי לבטא. אלחם בחורמה עד טיפת דמי האחרונה אפילו אם זה אומר להיכנס באנשים שעד כה ראיתי כחבריי הטובים !!!!!!!!!!!!!!!!!!

בעלבון רב,

יעקב קנדלקר

עוד בנושא:

רצח חופש הביטוי באינטרנט

בריונות ברשת? לנשים מותר הכל!!!

גברים סמרטוטים - נמאסתם !!!!!!!!!!!

החלק הכי מתסכל, מעצבן ודוחה במלחמה על זכויות הגבר לה אני שותף כבר יותר מ20 שנה בתור חוקר עצמאי ובלתי תלוי, זוהי התנפלות שמגיעה כלפיי מדי פעם דווקא מגברים, כולל כאלה שנפגעו ע"י המערכת ויוצאים נגד הקיפוח של זכויות הגבר בגירושין, למרות שלדעתי גירושין זה רק תחום בודד אחד מבין תחומים רבים ורחבים מאוד שבהם הגבר מקופח ונמצא מראש בעמדת נחיתות ענקית (בלשון המעטה).

לפני שאפרט את המקרה האחרון שקרה לי בפייסבוק, אדגיש שזה לא המקרה הראשון, לא השני וגם לא המאה שדווקא גברים מתנפלים עליי בפורום/דיון/קבוצה (או אף שיחה פנים מול פנים), שאמורה לעסוק בזכויות הגבר. פעמים רבות אני מודה שכמעט נשברתי ואמרתי: "חלאס! מה אני צריך את החרא הזה, אני הרי לא מעורב אישית, למזלי אני רווק, אני חופשי ומאושר תודה לאל - שהגברים יאכלו את החרא שהן מרשים לנשים להאכיל אותם יומם וליל!". אבל בסופו של דבר אני תמיד מגיע לאותה מסקנה שאני במאבק הזה באמת לא כי אני בעד גברים או כי אני נגד נשים אלא כי אותי מעניין רק דבר אחד וזה לחשוף את המציאות והאמת כפי שהיא באמת אחד לאחד, בלי פילטרים, בלי פוזות, בלי משחקים ובלי שום מניפולציות ואינטרסים פוליטיים. יש מישהו (הממסד כולו בעצם) שדואג להסתיר את האמת וזה האתגר האמיתי שתמיד הנחה, הניע והוביל אותי למה שאני.

ההבדל העיקרי בין נשים וגברים הוא שנשים מתואמות, מתוזמנות ומאוחדות ביניהן בסולידאריות נשית קולקטיבית אוניברסאלית, משהו שהוא כנראה עמוק בטבע הנשי, בזמן שאצל הגברים ההיפך המוחלט הוא נכון: גבר יתווכח בקולי קולות בלי שום פשרות שעות על גבי שעות אפילו עם גבר שהוא 100 אחוז מסכים לדעתו העקרונית ויש לו את אותו אינטרס משותף!! עבור גבר להיאבק באישה זה משהו בלתי אפשרי ובלתי נתפש ולא משנה כמה אישה יכולה לתקוף גברים מילולית ולהביע טענות גזעניות גורפות כלפי כל הגברים (כולל "מוות לכל הגברים") - הגבר הממוצע יעדיף להתייחס אליה בכפפות משי ולנסות לפייס אותה (כי "זה לא מנומס להתווכח עם אישה", "מסכנה, בטח נפגעה" וכו'). כמו השמאלן המצוי שמנסה להבין את מצוקת המחבל ובייחוד המחבלת הרצחנית שמתנפלת על חפים מפשע עם סכין - פתאום הוא הופך ל"שווייץ" (ניטראלי).

עוד נקודת חולשה מעניינת שתמיד שמתי אליה לב היא שגברים נוטים להתעלם מפרטים קטנים כמו מילה פה מילה שם, פה עקיצה, שם הערה ופה רמיזה, שנשים כ"כ אוהבות לזרוע בשטף המלל המטורף שהן יודעות להפגיז אינסטינקטיבית. אני למזלי קולט את הניואנסים הקטנים האלה ואוי כמה שזה מעצבן אותן...

מקרה שהיה כך היה ...

גבר גרוש פרסם מאמר בו שיתף באופן די נדיר וחשוב מה קורה עם הצד השני של גברים שמסרבים לחתום על הגט - נושא, שחשוב לציין, הוא מאוד סבוך וטעון, והקדשתי לו פוסט מאוד מעמיק שמנתח את הנושא לעומקו ולרוחבו.

בתגובה לפוסט, הגיבה גב' כלשהי, נקרא לה X:

"איך נשמע למישהו הגיוני לקחת חירות של מישהו אחר כדי להלחם? תלחמו- בבית המשפט, בבית הדין, תעשו מה שאתם רוצים. אבל לנצל את הכוח ההלכתי שלכם בשביל לגזול חירות של מישהי? איך זה בסדר?"

אני הגבתי לה:

"וזה שנשים גוזלות מגברים את כל הרכוש, הכסף, האבהות שלהם, שמם הטוב וביתם עד כדי שהם נזרקים לרחוב חסרי כל - זה לא נקרא בעינייך לקחת חירות של מישהו אחר ????????????"

בתגובה אליי, כתבה גב' אחרת, אותה נכנה Y:

"בד"כ המקרה הפוך. אתה יכול להיות דמגוגי אבל זה לא ישנה את המציאות. ברוב המקרים (תמיד יש מיעוט חריג) הסרבן הוא זה שסוחט.

משא ומתן על פתרון ופשרה הוא לגיטימי. לא לגיטימי כשרק לצד אחד יש את הכוח להטיל וטו"

שימו לב שהיא מצטטת מילה במילה את התעמולה הפמיניסטית השקרית שאנחנו שומעים כל הזמן בתקשורת המיין סטרים ולכן שאלתי אותה ישירות: "כלומר במילים אחרות את אומרת שהגבר הוא תמיד הרע והאישה היא תמיד התמימה והטובה"

ואז... שימו לב! כותב המאמר בכבודו ובעצמו התנפל עליי !!!!!!!!!

"לא יעקב, Y לא אמרה את זה ואינה חושבת כך."

(הוא גם בוחן כליות ולב - הבנתם?????)

ניסחתי תגובה מאוד רהוטה ומנומקת היטב:

"בוא נראה:

Y כותבת:"בד"כ המקרה הפוך. אתה יכול להיות דמגוגי אבל זה לא ישנה את המציאות" כלומר את זה היא כותבת אחרי ששאלתיה מה לגבי גברים שנסחטים וכל זכויות האדם הכי בסיסיות שלהם וכל מה שהיה להם - הכל נלקח מהם!! היא מכנה אותי דמגוג כלומר קשקשן ותעמולן ואני מאמין שהפוסל במומו פוסל. אני שומע ה-מ-ו-ן שנים את אותן טענות מנשים שוב ושוב ושוב:"נכון, יש גם גברים שנפגעים אבל לרוב אלה הגברים שפוגעים בנשים והנשים שנפגעות" (ויש גם כאלה שמוסיפות "בגלל זה החוק לטובת האישה - כי כמעט תמיד האישה היא זאת שנפגעת"). זו מלכתחילה הייתה ההודעה שלה הגברת לה הגבתי (והיא בפירוש השתמשה בלשון זכר תוקף - קורבן נקבה - תקרא שוב):

"אבל לנצל את הכוח ההלכתי שלכם בשביל לגזול חירות של מישהי?"

עכשיו אדוני היקר, תעשה 1 + 1 ותבין אולי למה אנחנו הגברים בנקודת נחיתות כ"כ אסטרונומית מול הנשים.GOOD DAY!!!"

ואיך הגיב האדון? בבריונות לשמה!!!!

"אנחנו לא נמשיך להתווכח על הנושא ואני מבקש ממך להפסיק."

אני כתבתי לו:

"100 אחוז, אני רק מבקש ממך לחשוב טוב טוב על מה שהסברתי לך."

כלומר הסכמתי להפסיק את הדיון אבל... תנחשו איך הגיבה גב' Y...

"חחחחחחחחחחח"

"אגב שים לב שערבבת את ההודעות שלי ושל X אבל שיהיה, העובדות לא באמת מעניינות אותך. חוסר הבנת הנקרא אצלך זה אנדרסטייטמנט"

כלומר שתי הגבירות הנכבדות נקטו במספר טכסיסים נשיים:

1. לצטט תעמולה פמיניסטית שקרית לחלוטין כאילו רק נשים נפגעות בכל הקשור לסרבנות גט

2. כששואלים אותן להבהרות, הן מעמידות פני תמימות ומשחקות את הקורבן - מה שגורר תגובה בריונית של גבר ("אביר לבן") שיוצא להגנת ה"מסכנות" ומשתיק את הדיון (שמהצד שלי היה לחשוף את פניהן האמיתיות של שונאות הגברים)

3. למרות שהגבר בעמדת כוח, במקרה הזה כותב הפוסט - הגיע איתי להסכמה להפסיק את הדיון - הגברת Y נוקטת בטקטיקת השיימינג הנשית הכי עתיקה: צחקוק נשי. ואח"כ היא גם מוצאת טעות טכנית שולית שכנראה עשיתי בלהט הכתיבה ומכנה אותי בעוד כינויים מעליבים ומשפילים.

"תהיה גבר, תשפיל את עצמך"

עוד נושא שמצאתי פעמים רבות בויכוח ראש בראש גם עם גברים שהם באמת חברים טובים ואני אוהב כאחיי, אבל חושפים דעות קדומות ופרימיטיביות להחריד לגבי "חובתו הטבעית" של הגבר להגן על האישה בכל מחיר ולרצותה, לכרוע לה ברך, לשלם עליה במסעדות, לפתוח לה את הדלת, לתת לה זכות קדימה בנוסח "ליידיס פירסט", תמיד לוותר לה, לסלוח לה וכו'. אלה מנהגים ברבריים. אומנם מקורם באירופה אך הובילו במקרים רבים לעימותים, לאלימות ולשפיכות דמים נוראית (כדוגמת דו-קרבות) וזוהי בעצם ההגדרה האמיתית של ג'נטלמן, כפי שמסביר ד"ר וורן פארל: שומר ראש אישי של האישה שמוכן ודרוך תמיד לשלוף את חרבו ולערוף ראשו של כל גבר שיעז להעליבה.

אין לי ספק לרגע שזה בדיוק מקור הכוח והדלק המרכזי של הפמיניזם המודרני המיגדרי שכל הזמן רק מלמד נשים איך להיכנס בגברים כמה שיותר חזק, ומחפש עוד ועוד דרכים להחליש ולסרס את הגברים מגיל 0.

אני מודה לאל ואני מודה למשפחתי ההודית שלא מאמינה במנהג הברברי הזה של התבוסתנות, הגינוצנטריות וההתרפסות של הגבר בפני האישה. אותי חינכו שכל אדם ולא משנה אם זה גבר או אישה, קודם כל הוא נשמה בפני עצמה, הגוף זה רק בגד, קליפה וכיסוי חיצוני. אם אתה מכבד, סוגד ומתחשב בבן אדם רק בגלל איך הוא לבוש חיצונית (ולא משנה אם זה בגלל מוסכמות חברתית, משהו שאתה רוצה להשיג או מישהי שאתה מנסה להרשים) - סלח לי אך אתה אינך בן אדם ומבחינתי גם אתה מייצג את אויבי האנושות בדיוק הפמיניסטיות!!!!

להבדיל מהתרבות ההודית שאני גאה שהייתי מספיק חכם ללמוד ולקחת ממנה את מה שבאמת חשוב - התרבות המערבית שכוללת את מדינת ישראל היא תרבות מטריארכאלית שבה גברים הם אך ורק חפץ, עבדים, בשר תותחים זול וכלי שנועד לשרת את האישה. תמיד.

אם יש משהו שאני מסכים איתו לגבי פמיניזם, זו העובדה שהפמיניסטיות הוכיחו שלגברים יש נקודת תורפה וחולשה מאוד רגישה, ממש דפיקות, פגם גנטי ו/או נחיתות של ממש והיא לגבי היכולת של גבר להתגונן מפני התקפות קולקטיביות של נשים פמיניסטיות שונאות גברים עם רצח בעיניים שרואות בכל גבר אויב היסטורי שיש לנקום בו בכל הזדמנות ולסגור חשבון בכל צורה אפשרית, כי זה מה שדוחפים להן מגיל 0!!!

אם גברים לא ילמדו לעקוף את החולשה הנוראית הזאת, עתיד האנושות יהיה בסכנה נוראית, כמו שאומרת בדיחה ישנה: רימו אותך פעם? שיתביישו! רימו אותך בפעם השנייה? שיתביישו שוב!! אבל רימו אותך בפעם השלישית? תתבייש אתה בעצמך!!!!!!!

ג'ק

את המאמר הזה פרסמתי בפעם הקודמת שהילרי קלינטון התמודדה לנשיאות ארה"ב ב2008. המאמר כבר לא באוויר אבל ראיתי שהוא רלבנטי גם כיום לכן החלטתי לפרסמו מחדש:

הילארי קלינטון במירוץ לבית הלבן: סכנה לעולם החופשי

יעקב קנדלקר 09/01/2008 14:57

היבחרותה האפשרית של הסנאטורית הילארי קלינטון לתפקיד נשיאת ארה"ב הוא תסריט בלהות ששום סרט אימה או מתח הוליוודי לא יכול לתאר - זהו למעשה שידור חוזר של ממשל קלינטון ושל תוצאותיו ההרסניות

השילוב המסוכן של אשת שמאל ופמיניסטית רדיקאלית יכול לפגוע קשות בעתיד העולם החופשי, מאחר ושתי תנועות אלה גרמו לעולם המערבי בעשורים האחרונים את הנזקים הקשים ביותר, ששום אויב מבחוץ לא יוכל אי פעם לגרום: חיזוק ועידוד הטירור, הרס התא המשפחתי, ניתוק מיליוני ילדים מאבותיהם, ופגיעה קשה בזכויות האדם הבסיסיות ביותר של גברים.

אפילו לאחר שחוקרים אמריקאיים אובייקטיביים ניקו לחלוטין את אריאל שרון מהטענה כאילו האינתיפאדה האחרונה החלה בגלל עלייתו לרגל להר הבית, ומצאו שהפלסטינים תכננו את ההסלמה מבעוד מועד, המשיך ביל קלינטון, לאחר סיום תפקידו כנשיא ארה"ב, להאשים את אריאל שרון ולטעון כאילו האינתיפאדה השנייה הייתה נמנעת אילולא היה עולה שרון להר הבית.

כנראה שהיו ועוד ישנן לביל קלינטון סיבות טובות לדבוק בעקשנות בקו המחשבה השמאלני-קיצוני, לפיו לא משנה מה יעשו הפלסטינים, ישראל תמיד תהיה אשמה ואחראית בתור הצד החזק, הגדול, וה"כובש" האכזרי עם הצבא ה"ענק" שלה. ביל קלינטון הוא זה שהוביל ודחף מלכתחילה את אותו תהליך אוסלו הידוע לשמצה שעלה לנו באלפי קורבנות - גברים, נשים וילדים שנרצחו באכזריות בפיגועי טירור, ובסופו של דבר התפוצץ לנו בפנים דווקא כשראש ממשלת ישראל בזמנו, אהוד ברק, היה מוכן ללכת על ויתורים מרחיקי לכת יותר מכל ממשלה אחרת. גם האמריקנים סבלו וספגו פגיעה אנושה, לאחר ששנים רבות של התרפסות וכניעה מול ארגוני הטירור, שהוביל מר קלינטון, גרמו לאחד הפיגועים הקשים ביותר בתולדות ארה"ב - פיגועי ה-11/9 בניו-יורק.

מבחינתו של מר קלינטון, עבודתו לכפות את השקפת עולמו הליברלית לא הסתיימה, לכן הוא יכול להרשות לעצמו לשלוח את רעייתו ושותפתו האידיאולגית, גב` הילארי קלינטון, להתמודד על התפקיד שכיהן בו פעמיים, כנשיאת מעצמת העל הגדולה בעולם. אם חשבתם שהגברת סלחה לבעלה ביל על הבגידות והשקרים בחיי הנישואין שלהם, אתם פשוט נאיביים. הילארי קלינטון היא ראשית כל עורכת דין במקצועה, וככזאת היא יודעת לתכנן היטב מהלכים אסטרטגיים כדי להשיג אינטרסים לטווח הארוך. בתור פמיניסטית, היא הצליחה להשפיע על בעלה להזרים מיליארדים על גבי מיליארדים של דולרים לארגוני פמיניזם קיצוני שעודדו גירושין ופירוק משפחות, חקיקת חוקים מפלים שמאפשרים לכל אישה להכניס כל גבר לכלא בכל טענה מופרכת של אלימות, הטרדה מינית או אפליה מינית כזאת או אחרת, הזרמת תקציבי חינוך גבוה ומלגות לנשים בלבד, למרות שנשים מובילות בהשכלה גבוהה ודווקא הגברים הם אלה שנשארים מאחור, מדיניות אפלייה מתקנת וכו`.

גרוע מכל, משטרו ה"נאור" של ביל קלינטון תרם לפגיעה האנושה, המתמשכת והמגמתית בהקצאת תקציבי בריאות שערורייתיים ששני שלישים מהם הוקדשו אך ורק לנושאי בריאות לנשים בלבד, בזמן שהיתר הוקדש לנושאי בריאות לשני המינים במידה שווה, מה שמשאיר 0 אחוזי תקציב לנושאי בריאות שנוגעים לגברים בלבד. אפלייה זו מסבירה היטב את הפערים העצומים שבתוחלת חיי הגברים לעומת הנשים, שגברים מתים בממוצע כ-7 שנים לפני נשים, כאשר לפני כ-80 שנה, הפער היה שנה אחת בלבד. 

הילארי גאה מאוד בהישג זה ומבטיחה שתמשיך להזרים כסף לנושאי בריאות האישה בלבד, אם תיבחר לתפקיד הנשיאה הראשונה של ארה"ב. זוהי הבטחה שפוגעת בי באופן אישי בתור אדם שסובל ממחלה נדירה, קשה וחשוכת מרפא, כי זאת עובדה ידועה שהתנועה הפמיניסטית גרמה נזקים עצומים והצליחה לבלום באופן חסר תקנה את התקדמות המדע הרפואי, כשהיא כופה אג`נדה פוליטית מאוד מסויימת ומנתבת כספים רק לפי מה שמצטלם טוב עבור התנועה הפמיניסטית. בני הזוג קלינטון עזרו לפמיניסטיות ליצור אווירה שבה טובת הנשים בעולם היא הדבר היחיד שחשוב, ולגרום למשל לאיש העשיר ביותר בעולם, ביל גייטס, להתגייס לטובת המלחמה במחלת האיידס, רק כדי להתמקד במחצית החולים, שהן נשים.

אינני אזרח ארה"ב, אבל בתור בן אדם, אזרח של מדינה קטנה שעתיד ביטחונה הכלכלי-פוליטי ואף הביטחוני-צבאי תלוי במצבי הרוח של ממשל הבית הלבן בוושינגטון, אינני יכול שלא להיות מודאג וחרד לעתיד האנושות כולה, אם אישה כל-כך מסוכנת, אינטרסנטית וחסרת מצפון כמו הילארי קלינטון תיבחר לתפקיד מנהיגת ארה"ב - מנהיגת העולם החופשי.

אישה שירתה למוות בבעלה הורשעה בהריגה בלבד. ככה זה כשמערכת המשפט מפלה רוצחות לטובה ומטפלת בהן בכפפות של משי

גיל רונן | 31/1/2012 18:11

ושוב אותה תחושת בחילה קלה אוחזת בגרון. מבזק קטן, לא יותר מזה, מבשר: “עשר שנות מאסר נגזרו על תושבת אילת שהרגה את בעלה”.

ליליאנה מנדוזה מאילת, שעבדה כמאבטחת, הורשעה בהריגת בעלה, ארנסטו, לפני כשנה וחצי. הם חזרו מבילוי, הם רבו, היא היתה שיכורה, היא נטלה את אקדחה מהארון וירתה כדור אחד שחדר לחזהו של ארנסטו והרג אותו. בידיעות שפורסמו מיד לאחר הרצח צוטטו נציגי משטרה שאמרו שלא היו בידיהם כל תלונות קודמות על אלימות בין בני הזוג.

בהמשך, כמו בכל מקרה שבו אישה רוצחת גבר, הסנגוריה טענה כי הרוצחת סבלה מהתעללות. השופטת המחוזית רויטל יפה-כ”ץ קבעה כי הירי אמנם לא בוצע בהגנה עצמית אך סיכמה כי “לאור חרטתה הכנה של הנאשמת, ניסיונה להציל את המנוח לאחר הירי והעובדה שמדובר בירייה אחת בודדת, לצד התוצאה הקשה של המעשים והכלל בדבר כיבוד קדושת החיים, אנו גוזרים על הנאשמת מאסר בפועל למשך 10 שנים”. מסקנה – אם לרצוח, אז בירייה אחת בלבד.

ארנסטו ז”ל כבר לא יכול להעיד ולטהר את שמו, ואילו התביעה שטופה ברוח פמיניסטית מיליטנטית, שאינה מכירה כלל בקיומה של המילה “רוצחת”. הילדים העידו לטובת אמם, ממנה הם פוחדים מן הסתם. העיתונות הישראלית, מצדה, יודעת לדווח רק על דפוס אחד של התעללות בין גבר ואישה. עבורה, אין נשים חולות ומסוכנות, אין נשים רעות ומניפולטיביות. זה רק באגדות.

שיטות שונות

גם כאשר שופטי המחוזי מרשיעים אישה ברצח, שופטי העליון תמיד ימירו את האישום להריגה, בערעור. למה? ככה. יש במחוזותינו כלל בלתי כתוב שנשמר בקפידה, לפיו אישה לא תורשע לעולם ברצח בן זוגה. בהרצאה מאלפת בכנס “פנים שונות לאלימות המשפחה” שנערך באחרונה במרכז האוניברסיטאי אריאל, סקר ד”ר יואב מזא”ה מהקריה האקדמית אונו שורה ארוכה של מקרים בהם נשים שרצחו את בני הזוג שלהן או התעללו קשות בילדיהן, קיבלו יחס מלטף ממערכת המשפט.

ד”ר מזא”ה אף ידע לספר על מייל שקיבל מדמות בכירה בפרקליטות שהודתה בפה מלא כי הפרקליטות מפלה לטובה נשים, והצדיקה זאת ב”שיקולים חברתיים והיסטוריים”.

לכאורה, מקרים שבהם אישה רוצחת גבר הם נדירים יותר ממקרים שבהם גבר רוצח אישה. אלא שיש כאן תעתוע סטטיסטי: מה שנכון הוא שיש יותר גברים מנשים שרוצחים בשיטות גבריות. אבל כשמדובר בשיטות רצח נשיות, הנתונים שונים לגמרי.

תגיד תודה ארנסטו

השיטה הפופולרית ביותר לחיסול גברים בידי נשים כיום היא השימוש בעלילות שווא. מגישים תלונות כוזבות נגד הבעל, מרחיקים אותו מילדיו, נוטלים את רכושו וכספו, ואז פשוט נותנים לו להתאבד, או למות משברון לב, או סתם להפוך למת-חי.

בנובמבר האחרון אישר נציג משרד החוץ, ארתור לנק, בפני ועדת האו”ם לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות בז'נבה, כי מתוך כ-400 התאבדויות בשנה בישראל, 150 הן של גברים גרושים.

רבים מהאבות המתאבדים הללו ויתומיהם הם למעשה קורבנות של המדינה, אשר פיתחה מערכת שתפקידה לנתק אותם אלה מאלה. ח”כ עתניאל שנלר הפנה ב-.10.1.12 שאילתה במליאת הכנסת לשר הרווחה, משה כחלון, לגבי השימוש המופרז של עובדות סוציאליות בהפניית ילדי גירושין ל”מרכזי הקשר”, שם הם רואים את אבותיהם פעם בשבוע למשך כשעה, תחת פיקוח צמוד.

כחלון לא הכחיש את הנתון המדהים לפיו בישראל, שיעור ההפניה למרכזי הקשר גבוה פי ששה מהממוצע בעולם המפותח. תחשבו על זה: המדינה אישרה רשמית כי כשלושה גברים גרושים מתאבדים מדי שבוע. אבל בעיתונות לא תקראו עליהם מילה. תגיד תודה, ארנסטו, לפחות את שמך הזכירו.

זעקת הקוזאק הנגזל מתייחסת לעם אכזר במיוחד ברוסיה לפני מאות שנים, שנהג לפגוע ביהודים ואח"כ לטעון שבעצם היהודים הם אלה שגנבו מהם ושדדו אותם. במציאות כיום, אין תיאור טוב יותר מלתאר את תגובתן השיטתית של פמיניסטיות בכל פעם שמישהו מעז לטעון שהן בעצם פוגעות אנושות בגברים ומתנהגות בבריונות נוראית.

הדוגמא האחרונה עם ח"כ לשעבר יינון מגל, ממחישה יותר מכל את הנטייה הסדיסטית של פמיניסטיות גם להתעלל בגברים וגם להאשים אותם כאילו הם "תקפו ראשונים". הפרשה הזאת מפריעה לי אישית, בתור מישהו שלא ממש סובל פוליטיקאים ואת המערכת הפוליטית, והנה ראיתי בכנסת אדם ישר, הגון והוגן, חבר כנסת טוב ומוערך לכל הדעות, שאני יכול להזדהות איתו, והכי חשוב - נאמן למטרותיו ומשקף את מה שבאמת חשוב, כמו למשל לגבי המלחמה בטרור, נושא עליו כתבתי לאחרונה.

עם תחילת "הפרשה" לפני כשבועיים, הכינו מראש הפמיניסטיות קמפיין הסחת דעת מתוחכם ו"הפוך על הפוך", כדי ללמד את החיילות שלהן איך "להתמודד" עם "גלי השוביניסטים שונאי הנשים ברשת" שיתקוממו בצדק על שימוש היתר הציני שעושות נשים בישראל בנשק הכאילו-הטרדה-מינית כדי לבצע חיסולים פוליטיים. אני קורא לתרגיל הזה שלהן:"הקדימי מכה לתרופה".

התחילה מגישת הטלוויזיה הפמיניסטית לינוי בר-גפן (שהיא גם פעילה קבועה בכנסים של ארגוני הנשים), ופרסמה בקבוצת הפייסבוק "אחת מתוך אחת", את רשימת "המדריך למתלוננת הטובה", לפי תיאוריה "לא משנה מה קרה, תמיד יאשימו את המתלוננת ולא את התוקף". כך לדוגמא, היא מתחילה בסעיף הראשון:

"התלוננת מיד? הזויה; התלוננת אחרי שנה? - עכשיו באים?"

הרי זה קשקוש לטעון כאילו "שנה זה יותר מדי זמן" כי אנחנו שומעים סיפורים על מתלוננות הזויות שצצות להן "לפתע" כאילו בספונטאניות לאחר 10, 15 ואפילו 20 שנה! ליתר דברי ההבל שכתבה אין טעם להתייחס כי זה נראה שהיא לוקחת את המציאות, הופכת ומעוותת אותה כדי שתתאים לנוחיותה. מדוע שתתן לעובדות לבלבל אותה?

כיום ידוע לכל עו"ד מתחיל שבביהמ"ש מתלוננת על עבירות מין מקבלת יחס מלכותי ומעמד מיוחס. מראש היא נחשבת צודקת אלא אם ה"נאשם מראש" יצליח להוכיח אחרת. בניגוד לתיאוריה של בר-גפן, אם המתלוננת שוכחת משהו, זה "בגלל הטראומה הנוראית", אם זוכרת פרטי פרטים, "זה בגלל שזה היה מאוד טראומתי", אם היא מתבלבלת ומחליפה גרסאות "זה בגלל הטראומה", אם היא מתחילה לבכות ולא יכולה לענות על שאלה מסויימת, מוותרים לה כי היא הרי "בטראומה"!!

נחזור ל"טראומה" של גב' רוטנר:

אייטם אחר אייטם בכל מהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה השונות טחנו שוב ושוב, 24 שעות ביום, את אותם מסרים מוכתבים-מראש כאילו רחלי רוטנר היא אישה מסכנה, חלשה, תמימה וחסרת ישע, שקהל הגולשים "שופכים את דמה". כל אמצעי תקשורת המיין סטרים בישראל העבירו שיטתית את המסרים נגד יינון מגל, תוך כדי טענה מניפולטיבית ושקרית כאילו הוא "הודה במעשים החמורים שיוחסו לו". התוצאות, למרבה הצער, גם של הדחתו ממפלגת "הבית היהודי" וגם החלטתו להתפטר מהכנסת, מראות מי באמת היה הצד החזק והשולט, ולא בלשון זכר.

הרי ברור וידוע שמי שעמד מאחורי הקלעים הוא בעלה השמאלן של רוטנר, אחד הכותבים של תוכנית השמאל הקיצונית "גב האומה", שבעצמו הכריז על כך בפייסבוק. גם לי היה ה"עונג" להתעמת עם אחד הכותבים שלהם כשטען בפניי בלי בושה שצה"ל רוצח להנאתו בדם קר נערות פלסטיניות תמימות וחפות מפשע.

לאלה שתוהים "למה הוא התפטר? אולי הבין שעשה משהו לא תקין?", אני מאמין שהיות ויינון מגל הוא איש תקשורת וותיק ומנוסה, הוא מודע היטב לכוח המוחלט של נציגי התקשורת, "תא העיתונאיות" ובכלל נציגות הפמיניזם הרדיקלי שחולשות על כל דקת אוויר פנויה ברדיו, בטלוויזיה, באינטרנט ובכל מקום בעיתונות הכתובה. לכן הוא ידע שאין לו שום סיכוי והחליט:"עדיף להיות חכם ולא צודק".

כיום אין בכלל ספק ותשאלו כל מי שנמצא במערכת הפוליטית והמשפטית: מי שבאמת שולט במדינת ישראל אלא הם בריוני ובריוניות התקשורת יחד עם אלילי הבג"צ שלהם. התקשורת היא זאת שחיפתה בין היתר על הגיבורה שלהם, שופטת העליון עדנה ארבל (זאת שהוציאה ב1998 תקנה שמעניקה פטור אוטומטי למעלילות בנושא עבירות מין ואלימות במשפחה), כשהתגלו שקרים בקורות החיים שלה.

הפוליטיקאים הגברים למעשה מסורסים, חלשים, כנועים, חסרי עמוד שידרה - בובות על-חוט שנשלטים ע"י לחץ עצום משדולות וגורמים חיצוניים שונים, כשברור ושקוף שארגוני הנשים הם אלה שקובעים את סדר היום. זו עובדה - חברי כנסת מכל רחבי הקשת הפוליטית, גם בתפקידים הבכירים, אמרו לידידי העיתונאי גיל רונן ב4 עיניים:"מצטער, אין לי ביצים להתעמת עם ארגוני הנשים".

אני ממליץ לכם לחתום על העצומה הזאת להחזרתו של ינון מגל, מתוך אקט מחאתי כדי שהפמיניסטיות ימשיכו לחשוש ולהבין שהציבור כבר לא בולע את תעמולת השקרים שלהן.

ולקינוח, בדיחה ששמעתי פעם, ומציירת היטב את הרדיפה וההתנכלות כלפי יינון מגל ואורן חזן לאחרונה: אתה שוחה בלב האוקיינוס. פתאום יוצא לך ממעמקי הים תמנון ענק והוא צועק עליך:"היי תפסיק! אתה מרטיב הכל!".

והמבין יבין...

אחד משיעוריי הראשונים בתחילת דרכי ב92' כשהתחלתי ללמוד על הפריווילגיות וזכויות-יתר לנשים זו העובדה שגם כשנשים מסכנות חיי אדם ומנסות לרצוח בדם קר על רקע לאומני וללא הבחנה - להבדיל מגברים, אסור לחיילים ושוטרים להשתמש באותו כוח שהיו משתמשים בו אם היה מדובר בגברים שביצעו את אותה עבירה או במילים אחרות: בישראל יש עונש מוות אבל הוא תקף רק לגברים!!

מאז ועד היום עקבתי אחר מאות אם לא אלפי מקרים בהם מחבל ניסה לדקור חייל/ים ו/או שוטרים ונורה למוות (ובצדק) לעומת מחבלת שניסתה לדקור חיילים ונלכדה ללא שריטה. זכור לי בבירור מקרה יוצא דופן ב93' כששוטר ירה ופצע בידה מחבלת שניסתה לדקור אותו וכולם גינו וחקרו אותו על איך העז לירות באישה (אני זוכר שהתווכחתי על המקרה עם מורה פמיניסטית שלי בשם סופי שאמרה לי בצורה בוטה:"אתה אנטי נשים!")

כפי שהמציאות הוכיחה, אפשר לירות ולהרוג גבר, לאו דווקא מחבל, גם אם אין לו נשק חם כמו שקרה במקרה של שודד בנק חמוש במברג או טכנאי מזגנים מסכן שנורה למוות ע"י מאבטח בי"ס בגלל שחשד בו שהוא מחבל, אבל במקרה ב97' כשמחבלת שלפה אקדח באוטובוס מלא אנשים שנסע בגשר אלנבי וירתה לכל עבר - גם אותה הצליחו לעצור ללא שריטה!!!

הגישה הזאת של אנשים חמושים שמסוגלים לירות ולהרוג רק אם התוקף הוא גבר באה היטב לידי ביטוי בשיחה מעניינת שהייתה לחבר שלי כשעבד כשומר בקניון: קצין אבטחה חמוש אמר לו:"נשבע לך, אם אני רואה גנב אני ישר יורה לו בראש!". חברי שאל אותו:"ומה אם תהיה זאת גנבת?", הוא הגיב בפליאה:"השתגעת? אני בחיים לא אירה באישה!". קרוב לוודאי אפשר למצוא את הסיבה גם בתהליך ההכשרה של אותם לוחמים/שוטרים/קציני אבטחה שתמיד מדברים איתם על תוקף ואויב בלשון זכר, מאוד בדומה לשיעורי הגנה לנשים (נושא שהרחבתי עליו בעבר).

במבחן המציאות מדיניות סקסיסטית, חולנית ומפלה זו רעה מאוד לדעתי ממספר היבטים:

1. סיכון חיים: מחבלת שמסתערת על חיילים או אזרחים באמוק רצחני עם בוסט מטורף של אדרנלין בדמה לא שונה או "חלשה" כלל ממחבל זכר ביכולתה לגרום לפציעות קשות ולמוות וזוהי הרי כל מטרתה!

2. מוטיבציה: כשרואים בצד השני כמה קל לאישה לבצע את אותו פיגוע ביתר יעילות עם מינימום סיכון, זה מעודד מחבלות נוספות לחזור על אותו דפוס פעולה

3. אין צדק: מחבלות נתפשות ע"י המערכת כקורבנות, תמימות ומסכנות ש"אולצו לבצע את המעשה" ואחת כזאת כמו כל אישה שמבצעת ניסיון רצח, יכולה להשתחרר לאחר זמן קצר יחסית כמו שנתיים ולחזור על המעשה בגלל דוקטרינה פמיניסטית שקרית, מניפולטיבית ומנותקת לחלוטין מהמציאות שגורסת כאילו "נשים פחות נוטות לחזור על אותן עבירות".

אפילו תוך כדי כתיבה אני שומע ורואה את התמונות של חייל צה"ל שמתנפלות עליו מכל עבר נשים ונערות פלסטיניות ואומר לעצמי:"הנה שוב התחזיות שלי מתגשמות אבל אף אחד לא שם לב!". לפני כחודש חיילת צה"ל נדקרה ע"י מחבלת והייתה במצב מאוד קשה ונשקפה סכנה לחייה וגם במקרה הזה, ראו איזה פלא, עצרו את המחבלת הדוקרת ללא שריטה!!

בנוסף קיימת כנראה גם איזושהי גישה שוביניסטית-גברית במובן הקלאסי שגברים חושבים או גורמים להם לחשוב שהרבה יותר קל לנטרל מחבלת אישה כי "היא חלשה" ולפיכך יש להפעיל עליה כוח מזערי. דוגמא מצויינת היא חטיפת מטוס סבנה בשנת 1972: במבצע החילוץ השתתפו רה"מ ביבי נתניהו ורה"מ לשעבר אהוד ברק והם סיפרו איך אחרי שחיסלו את המחבלים הגברים, נתנו למחבלת מכה על הראש עם הכת של האקדח. שימו לב שהשחקנית הערבייה-ישראלית שמגלמת את דמותה של המחבלת תרז מספרת בלי בושה איך היא מזהה עם אותה מחבלת ולא רואה בה כלל כטרוריסטית כי אם "לוחמת חופש"! אני שואל עצמי האם היא הייתה מרימה את הראש כ"כ גבוה ומתגאה אם היה עליה לשחזר את המחבלת מתפתלת, מפרפרת ומדממת למוות אחרי שירו בה - מה שלא קרה כמובן (מצטער על התיאור הגרפי אבל זה מה שקורה במציאות כשיורים בבן אדם).

לשוביניזם הגברי הזה מצטרפת גישה מאוד תוקפנית ומיליטנטית של ארגונים פמיניסטיים שפועלים לטובת המחבלות ורואים בהן קורבנות תמימים ש"נקלעות לסיטואציה שלא מרצונן החופשי" בכותרת שקרית כאילו הן "קורבנות גם של הדיכוי הגברי וגם של הכיבוש". בכתבה בה צפיתי בעבר בתוכנית "מבט שני" על מחבלות מתאבדות (שנכלאו לאחר שנכשלו בביצוע פיגוע התאבדות) היה מדהים לראות מצד אחד את הנחישות, הברק בעיניים וההתלהבות בה אותן נשים פלסטיניות מדברות בביטחון וגאווה על רצונן וחלומן להקריב את חייהן כדי "לשחרר את העם הפלסטיני", ותוך כדי הקריינית מספרת כמה שהנשים האלה הן מסכנות ולא באמת רוצות לעשות את מה שעשו ומספרת על אירועים טראגיים מחייהן האישיים.

הכתב חזר ושאל את המחבל שפיקד על אותן מחבלות מתאבדות האם יש לו ייסורי מצפון על כך ששלח נשים כה צעירות למותן והוא חזר ואמר שחובתו הראשונית הייתה לוודא שאכן הרצון לבצע את המעשה (פיגוע ההתאבדות) הגיע באמת מהנשים עצמן ולגמרי מרצונן החופשי. בסוף הכתבה שצולמה בבית הכלא, דיברה סופרת פמיניסטית שסיכמה:"כל הנשים האלה הן קורבנות שנדחפו לעשות את מעשיהן בעל כורחן" ושאר הסלט לגבי "חברה גברית שוביניסטית פטריארכלית" וסיסמאות "נגד הכיבוש".

מעציב ומדאיג אותי יותר שאני שומע גם אנשי ימין שמדברים באופן מאוד זהה לפמיניסטיות-שמאלניות לגבי סבלן של הנשים תחת משטר איסלם פונדמנטליסטי. אני כמובן לא אומר שהסבל הזה לא קיים, אלא שבדיוק כמו במקרים של נשים שהפכו לרוצחות פסיכופאטיות בגלל התעללות קשה ואונס אכזרי שעברו בילדותן, אפשר למצוא את אותן הסיבות בדיוק גם אצל הגברים שרוצחים והרי אנחנו רואים לאחרונה איך ארגון הטרור דעאש משתמש בילדים כדי לרצוח חטופים, הרי מגיל מאוד צעיר מרעילים את מוחם של הילדים - בנים ובנות כאחד!!

אסיים בציטוט נפלא של עו"ד דפנה נתניהו שמסכם היטב את התנגדותי לרחמנות הזאת כלפי נשות האויב:

"...אז לפני שבנות המין הפמיניסטי יצליחו לבלבל אותנו לגמרי ולשכנע אותנו שקל כל-כך לאהוב את האנושות או לפחות את מחציתה הנשית כדאי להזכיר לעצמנו שהגברים ככלל המוקאים על ידם כעבריינים בכוח, כאלימים, וכשוביניסטים, יכולים להיות האבא שלנו, או בנינו שאותו חינכנו אנו בעצמנו. כדאי גם לא לשכוח שאותם חיילים 'גזעניים' הם האבות, האחים, בני הזוג והבנים שלנו הלוחמים נגד אוייבנו כדי לאפשר לנו לחיות כאן וההזדהות עם אוייבנו גם עם הנשים שבהן אינה עומדת אצלנו כלל על הפרק".

כשמדברים על "הגנה עצמית לנשים ונערות" מצטיירות בדמיוננו עלמות חן עדינות, תמימות ומנומסות שזוכות להיכרות ראשונה עם עולם האלימות, איך להגיב באלימות כדי כביכול להגן על עצמן ועל גופן, ובעצם ללמד אותן באופן "נשלט ומבוקר" לפתח תוקפנות ותמיד להיות דרוכה ומוכנה "לבעוט בביצים", תמיד בטענה כאילו אלימות ותוקפנות אינן תכונות שבאות לנשים באופן טבעי - תיאורים שמצאתי בהרבה אתרים, ספרים וסרטי הדרכה בנושא הגנה עצמית לנשים ונערות.

הסרט הזה מארה"ב למשל הוא כמעט מלפני 50 שנה אבל הגישה כיום נשארה זהה לחלוטין בהתעלמות מוחלטת מהעובדה שנשים כיום אלימות יותר מאי פעם בכל התחומים מגילאים צעירים, כולל ובמיוחד אלימות בין בני זוג.

בעיקרון חשוב ללמד אנשים מגיל צעיר (גם בנים וגם בנות) להגן על עצמם בעידן בו האלימות מגיעה לשיאים שלא נראו כמותה בעבר ובגילאים צעירים יותר ויותר של התוקפים, כפי שחוויתי בעצמי. הבעיה, כפי שאפרט כאן, מתחילה עם מרכיב התעמולה, ההפחדה וההסתה הרצחנית שבה מלמדים נשים מגיל צעיר לראות כל גבר כתוקף, אלים, אנס ומטריד מינית פוטנציאלית, ולפיכך מראש כל אלימות של אישה כלפי גבר מוגדרת כ"הגנה עצמית" עד כדי ששוטרים, שעוברים שטיפות מוח ע"י פמיניסטיות וארגוני נשים כמו נעמ"ת, בכל מקרה של אלימות בין בני זוג שבו האישה תקפה את הגבר, למרות שהגבר פצוע ומדמם והאישה אוחזת בידה שברי בקבוק נוטפי דם ומקללת, רוב הסיכויים שהם יאזקו את הגבר מאחורי גבו ויכניסו אותו למעצר.

מדוע? כי לפי הגישה הפמיניסטית שהיא זאת ששולטת בהכשרה שעוברים שוטרים, אלימות של אישה כלפי גבר זוהי "אינדיקציה לכך שהוא תקף אותה ראשון". לפי הנוהל אם גבר מזמין את המשטרה כי אשתו תקפה אותו, השוטרים שואלים את התוקפת אם היא רוצה להגיש תלונה נגדית, וכולנו הרי יודעים כמה נשים חזקות מטבען במילים, בכי, הצגות ושפת גוף עשירה.

הכירו את המדריך

מאוד לא הופתעתי כשנתקלתי בתגובות אלימות ומעליבות כלפיי מצד גבר בשם ניר שמספר שהוא מלמד נשים הגנה עצמית, כשכתבתי בתגובה לסרט הדגמה שפרסם בYOUTUBE:

אני: די נמאס כבר מקפמיין ההסתה הזה שהתחיל בשנות ה70 עם עלייתה של התנועה הפמיניסטית ונועד אך ורק להשניא גברים ולגרום לנשים לשנאה רצחנית כלפי גברים - רוב הסיכוי שאישה במיוחד בגילאים צעירים (תיכון/מכללה) תותקף פיזית ע"י בחורה אחרת ולא ע"י גבר אז די עם החגיגות האלה בנוסח "תכניסי לו בביצים"

nir ainbinder
"אתה אידיוט. זה סרטון מלפני בערך עשר שנים. מה גם זה היה לשיעור הגנה עצמית. ודבר אחרון אתה אידיוט כי זה מוכח עובדתית שיש יותר סבירות שאשה בכל גיל שהוא תותקף על ידי גבר. והשיעור היה בזמנו לכל היגלאים."

אני בתגובה:
אני מודה לך מאוד ניר על השימוש בשפה המתאימה לאנשים כמוך המלמדים, מסיתים ומעודדים אלימות. אתה כנראה לא מעודכן ולא מודע בכלל על מה אני מדבר בזמן שהנתונים מדברים בפני עצמם שנשים בפועל אלימות לא פחות מגברים (נתון שפמיניסטיות מסתירות בבריונות עשרות שנים) והיום כבר מתחילים לראות זאת בבתי הספר. אני ממליץ לך להתחלה לראות את הקליפ "ענבל גבריאלי אפס בהתנהגות" ואולי תלמד משהו על המציאות האמיתית שהיא רחוקה מתעמולת השקרים והבלופים שאתה ושכמותך מפיצים ברבים.

nir ainbinder
"להגיד על מישהו שמאמן או אימן אומנויות לחימה שהוא מפיץ אלימות זה דיבור של אדם ניאנדרטלי שאין לו מושג כלל בתחום. למעשה אחוז של הנוקטים באלימות ביום יום בקרב מתאמנים באומנויות לחימה הינו כמעט אפסי. רוב אמני לחימה כלל לא משתמשים בידע שלהם ביום יום. מעבר לזה, רק לי מהסרטון. זה כל כך ישן ולא רלוונטי...לא מבין בכלל מאיפה הגעת לזה פתאום. נראה לי אתה סתם מחפש לעשות טרולינג...אז זו תגובתי האחרונה"

אני בתגובה:

nir ainbinder התגובות שלך הן אלימות ומוכיחות היטב את דבריי. אתה תוקף אישית ללא כל התייחסות לגופו של עניין.

לאחר מכן הוא הפסיק להגיב לי. שימו לב לאלימות המילולית שהוא אינסטינקטיבית הפעיל נגדי: "אידיוט", "ניאנדרטל", "טרול" ואני (כפי שראיתם) התנסחתי בנימוס ורק לגופו של עניין, מה שסותר את הטענות האינפנטיליות ששמעתי הרבה פעמים כאילו אנשים שעוסקים באמנות לחימה הם "עדינים", "צנועים" ו"לא אלימים".

קרוב משפחה שלי, שבצעירותו היה אלוף בקרטה והשתתף בתחרויות, סיפר שהתחום מאוד מעלה לאנשים כאלה את הגאווה, את תחושת העליונות ו"מעלה את השתן לראש", ש"אני מעל כולם". אין לי ספק לרגע שאם המפגש שלי עם ניר היה פנים מול פנים (והוא, חשוב להזכיר, מדריך נשים להיות אלימות), הוא מצידו היה עלול לתקוף אותי פיזית למרות העובדה שאני נכה פיזית, כי כפי שתיארתי במאמר אחר שלי, האלימות הכי מסוכנת של גבר היא אלימות שבאה "להגן על המין הנשי".

זכור לי היטב שכאשר ידידי העיתונאי גיל רונן פרסם תגובה עניינית ורהוטה בכתבה כלשהי לגבי פמיניזם, כתב לו גבר שטען שהוא מומחה לאמנות לחימה ואיים שאם היה פוגש אותו היה "גומר איתו חשבון".

עידוד נשים לאלימות

בתקופה שהיה לי בלוג באתר תפוז, התכתבתי עם פמיניסטית לשעבר שסיפרה שלמדה אמנות לחימה ברמה מאוד מקצועית וזה הפך אותה לכל-כך אלימה שכמעט הרגה גבר במכות (בגלל שחשדה שהוא בוגד בה). אלה היו מילותיה:

"...אהבתי לראות את הפחד בעיניים שלהם. לא ידעתי שאני עושה דבר רע.

אני לא מצפה שתיתן לי מחילה או שתבין אותי. להתנהגות כזו אסור שיהיו סיבות מקילות. אבל אני מרגישה שאתה היחיד שיכול להבין או לדעת שזה קרב ומה קרה שם.

אם הייתי יודעת כבר אז שגם לגברים יש רגשות והם יכולים לסבול ולהתייסר, בדיוק כמו אישה. בחיים לא הייתי מעיזה לעשות את מה שעשיתי, אבל חשבתי שהם מפלצות. הייתי בטוחה. כשאת ילדה קטנה תפיסת העולם שלך היא מאוד פשטנית."

לפני כעשור כשישבתי בחדר המתנה של רופא, מצאתי במקרה בעיתון מעריב ידיעה קצרה ושולית בעמוד האחרון לגבי מומחית לאמנות לחימה שהכתה את בעלה כשבמרכז העמוד תמונה גדולה וידיעה על מירוץ נשים (לא יכולתי לסרוק את העיתון אבל העתקתי את תוכן הידיעה מילה במילה):

מעריב, 30/11/04

"המתאגרפת כיוונה מתחת לחגורה "בגדת בי" האשים הבעל את מדריכת הקארטה בתגובה האישה שלחה אותו לאשפוז
מאת מאיר סוויסה

מורה לחינוך גופני ומדריכת אומניות לחימה הורחקה מביתה בצו של בית הדין הרבני בתל-אביב לאחר שבעלה המוכה הביע חשש לחייו.
בידי הבעל, איש עסקים מצליח, היו עדויות כי אשתו היפיפיה מנהלת רומן סוער עם חברו לעבודה. הגבר תכנן לחשוף את העדויות בפני אם ילדיו ולנהל עמה שיחה בוגרת ושקולה.  זו הייתה טעות אסטרטגית.

האישה, מומחית לקארטה ולקיק-בוקסינג, נדהמה מהאשמות והכחישה אותן נמרצות. ע"פ החשד, כשנגמרו לה המילים, היא עברה למעשים: המתאגרפת החלה להפליא בבעלה את מכותיה, וכיוונה אותן נמוך במיוחד. 

בן הזוג נזקק לאשפוז ולבדיקות אצל אורולוג, אשר אבחן דימומים קשים באשכיו. באמצעות משרד עורכי הדין אהרון טירר, פנה הגבר המוכה לבית הדין הרבני ודרש להוציא נגד אשתו צו הגנה והרחקה עד לתום הדיונים. שני הילדים של הזוג, בני שבע וארבע, הועברו למשמורת הבעל. "

בקולנוע ובטלוויזיה (במיוחד תוצרת ארה"ב) מבצעים כל הזמן שטיפת מוח בלתי פוסקת שמלמדת כאילו אישה לא תכה גבר אם אין לה סיבה מספיק מוצדקת. במציאות שמעתי על מקרים שגברים חטפו סטירות ו/או בעיטות באשכים מבת הזוג שלהם לשעבר רק על עצם זה שהודיעו לה שהם מעוניינים להיפרד ממנה.

בגלל המדיה גברים, במיוחד צעירים, נוטים לחשוב כאילו אלימות של אישה כלפי גבר היא "מצחיקה" ו/או "סקסית" אבל במציאות כשזה קורה, הגבר מגלה עד כמה הוא בודד, עד כמה החוויה משפילה ומכאיבה הרבה יותר ברמה הרגשית, פסיכולוגית וחברתית כי הרי גבר תמיד יפסיד לאישה: אישה הרביצה לך? "אתה אפס". הרבצת לה בחזרה? "אתה גבר חסר כבוד" (ותמיד קיים סיכוי שמקהלה של בחורים יקפצו להגן על התוקפת ו"ינטרלו" אותך כאילו היית מחבל).

זהות התוקף

בשיעורי הגנה עצמית לנשים מדברים כל הזמן על תוקף בלשון זכר ומספרים כאילו רוב סיכוייה של אישה להיות מותקפת פיזית ע"י גבר. במציאות, רוב סיכוייה של אישה במיוחד בגילאים צעירים (תיכון ומכללה) להיות מותקפת על-ידי נשים אחרות ולא גברים (ואני אפילו לא נוגע כעת באלימות מילולית ורגשית).

המקרה הזה בו מתגאה חברת הכנסת לשעבר, ענבל גבריאלי, איך בצעירותה "פוצצה" במכות רצח בחורה אחרת בגלל שקיללה אותה עד כדי שאותה בחורה שכבה על הרצפה "חשופת ציצים" (ענבל מחייכת חיוך רחב במיוחד), הוא דוגמא מצויינת לתופעה שכולם יודעים על קיומה אבל אף אחד לא באמת מדבר עליה כי מצד אחד אכן קיימת גישה גברית-שוביניסטית מסויימת שמתייחסת לאלימות של אישה כלפי אישה אחרת כאל "מחזה אירוטי וסקסי" ו-"משעשע" ובו-זמנית הפמיניסטיות מנצלות לרעה את הבורות של הגברים כדי להמשיך להסתיר ולצנזר נתוני אלימות מצד נשים (וכמובן להכניס לכלא גברים על כל שטות).

גם המקרה המחריד הזה בו ראפרית ישראלית מפורסמת בכינוי "שורטי" נדקרה בבטנה ע"י בחורה בשם נטלי בן בניסטי, מדבר בעד עצמו.

בפועל הטכניקות שנשים ונערות לומדות באותם שיעורי "הגנה עצמית" (אינני מתייחס כרגע לאמנות לחימה) הם בדיחה ולא באמת יעילים בפני תוקף אלים באמת, כפי שהבנתי מהתכתבות שהייתה לי עם אישה מבריטניה שלמדה המון שנים אמנות לחימה וגם היא מאוד הסכימה איתי שאכן שיעורי ההגנה העצמית האלה לנשים זה בלוף שבו רק צוחקים על הגברים על "איזה כיף, קל ומשעשע זה להכניס לגבר בביצים", אבל שום דבר לא יעיל באמת (זה כן "יעיל" עבור נשים ונערות סדיסטיות שנהנות להתעלל בגברים חלשים).

האינטרס של פמיניסטיות לעודד נשים לעבור קורס הגנה עצמית הוא אפקט ההפחדה והעצמת הפחד שיש לנשים מגברים בגלל נתונים שקריים וניפוח מוגזם ומגמתי של כל ידיעה על כל גבר שרק הביט או התעטש לכיוון אישה. עורכת ראשית של עיתוני נשים בארה"ב, מירנה בלית, סיפרה לאחר 30 שנות ניסיון איך בעצם עיתוני הנשים תמיד "ניגנו" על הפחדים של ציבור הנשים במטרה למכור כמה שיותר עיתונים.

זכור לי היטב פוסט יוצא מהכלל שנתקלתי בו באתר ישראבלוג, שמשום מה נמחק (צנזורה פמיניסטית כנראה), בו סטודנט מספר איך כל יום בדרכו ללימודים בחורה שבמקרה גם הולכת באותה הדרך תמיד הסתכלה עליו מוזר ובחשדנות כאילו הוא עומד לתקוף אותה, "רק בגלל שאני גבר".

מגמת ההפחדה הזאת נמשכת גם כיום בעידן האינטרנט יותר מאי פעם, בדמות כל מיני אתרים וקבוצות פייסבוק דוגמת "אחת מתוך אחת" שמתארים כל אישה בלי יוצא מהכלל כקורבן אונס וכל גבר שעובר ברחוב כפצצת זמן מתקתקת.

הפתרון שלי הוא בעצם פשוט מאוד: להפסיק לדבר על אלימות במונחים מיגדריים של גבר נגד אישה אלא אדם נגד אדם ולהדגיש שגם התוקף וגם הקורבן עשויים להיות גם גברים וגם נשים או שילוב של השניים. זכור לי היטב שכאשר פמיניסטית בשם חן שהתכתבתי איתה וסיפרה שהיא פעילה בהתארגנות שמחפשת דרכים להיאבק באלימות בחברה הישראלית, ואף ביוזמתה ביקשה ממני רעיונות, זה בדיוק מה שהצעתי לה וראו איזה פלא: מאז היא ניתקה עימי את הקשר!

ג'ק

בתקשורת ה"פוליטיקלי קורקט"ית מדברים לאחרונה המון נגד תופעות 'בריונות ברשת' כלפי ילדים, בני נוער וגם כלפי מבוגרים (עם דגש מיוחד על נשים), אבל מניסיוני רב השנים באינטרנט, כמו במציאות גם ברשת האינטרנט לגברים אין שום הגנה ולנשים מותר פשוט ה-כ-ל בלי גבולות: מותר לאיים, לקלל, להשמיץ, להוציא דיבה, לחשוף פרטים אישיים ואפילו, כפי שחוויתי אישית - מותר לאיים ברצח, לא פחות. בדומה למקרה אלימות של אישה כלפי גבר - אוטומטית יעצרו ויענישו את הגבר הפצוע והמדמם במקום את התוקפת.

זה נכון גם לגבי נשים שמפעילות ושולחות גברים כדי לאיים, כמו שקרה לי למשל באתר Zadax Boards כשגולשת בכינוי "שלגייה" נכנסה בי באופן אישי כי מבחינתה נשים "בוגרות" יותר מגברים. למרות הקללות שלה כתבתי בשיא הנימוס ועדיין הותקפתי מכל עבר. זוהי הודעה אישית שקיבלתי אז:

"שמע לי יבן בן שרמוטה יחתיכת הודי מסריח

עוד מילה אחת לא במקום אני פותח אותך ואת סבתא שלך הבנת ימזדיין בתחת

יזונה ימוצץ זרע

אתה אל תדאג...יבן שרמוטה אני עוד יטפל בך"

כפי שתיארתי בעבר בהרחבה, האלימות הכי קשה והכי מסוכנת של גבר היא כשאישה מפעילה אותו.

בפורום אחר, "בוגר" יותר, בו כתבתי (בעיקר הגבתי להשמצות נגדי) תקף אותי במיוחד מנהל הפורום "VIR" שהגן על גולשת "תמימה" שהתגלתה לבסוף כפוליטיקאית פמיניסטית (חברת מועצה בעיריית ירושלים). הוא איים עליי במייל ששלח לי שידאג ש"אני לא אוכל לגלוש יותר באינטרנט":

"למר יעקוב .
הנך מתבקש להפסיק לכתוב בפורום מקשיבים לגברים עקב היותך ספמר, כמו כן מספר פעמים בעבר הפורום פוצץ בגלל כתבתך והגולשים האחרים סירבו לכתוב פה עקב התנהגותך . לא אסבול את תגובותייך שעליהם מצורפת שנאת נשים הדברים אינם עומדים בקנה אחד עם רוח הפורום ולכן נמחקים .תגובותייך גם נמחקות מאחר שכל צ'אנס שקבלת לא עזר וחזרת לסורך מהר מאוד אחרי זמן מועט ביותר .אני מודיע לך שאם תמשיך אני אבקש לפנות לספקית האינטנט שלך להזהיר אותך . במידה ולא תפסיק עלול להיות לכך השלכות לגבי יכולת הגלישה שלך ."

מקרה קשה יותר קרה לי בפורום באתר וואלה והגיע עד איומי רצח מפורשים נגדי ונגד הוריי:

כתבתי בפורום רפואי מסוים וגולשת מעורערת בנפשה, "POSTDARK", גררה אותי בכוח לוויכוחים על נושא הפמיניזם כשהסברתי לה לפחות 10 פעם שאני כלל לא רוצה להיכנס לנושא. באותו פורום היו מספר אנשים שהייתי איתם בקשר מצוין ואף עזרו לי וענו לי על שאלות בנושאי בריאות.

הפסיכית הזאת גררה אותי למריבות כשהיא מלכתחילה משמיצה אותי וסיפרה לכולם שאני "כותב טוקבקים מחרידים נגד נשים באתרי החדשות". היא אף טענה שאני מצדיק את רצח התינוקת הודיה קדם ז"ל, בזמן שחזרתי והסברתי שאני מוחא על ההתעלמות והטיוח הסלקטיבי שאמצעי התקשורת מבצעים כשאישה היא שרוצחת את ילדיה. POSTDARK הגיבה ש"זה לא קשור ובהחלט צריך להתחשב באישה, אפילו אם היא רצחה את ילדיה באכזריות, אם היא סובלת ברקע מדיכאון שלאחר לידה".

בעקבות כך היו מריבות קשות ולינץ` ארוך של תגובות נגדי. מנהלת הפורום כתבה לי שאני "מעורער בנפשי", "צריך תרופות" וכל מיני דברי הבל ולבסוף מחקה הכל. ההשמצות נגדי בפורום לא פסקו וממש "חיפשו אותי" גם כשלא כתבתי שם בכלל. אחת הכותבות אף פנתה למנהל פורום "הורות שווה" שגם שם הוא מחק לי הודעות בלי שום סיבה (במיוחד כשניסיתי לכתוב על הסיפור שטייחה אושרת קוטלר) וזוהי לשון ההודעה:

בקשה לעזרה - יעקב קנדלקר / JACK NUKEM / "ג`ק המרטש"... למי שמכיר:
שלום רב, ידוע לי שאדם זה עשה שמות בפורום שלכם לפני זמן מה, ואף הטריד חלק ממשתתפיו אישית, בתיבות הדוא"ל שלהם. כפי שהתרשמתי, הצלחתם להיפטר ממנו, או להשתיקו, בדרך זו או אחרת. כעת הוא עושה שמות בפורום [...], שאמור להוות פורום ייעוץ ותמיכה. יעקב "משתולל" שם, תוך הכפשת המשתמשים - ובעיקר המשתמשות - והעללה עליהן, הפצת אינספור הודעות אלימות-מילולית ואכולות בשנאת נשים..."

והנה עוד הודעה דומה:

"מאת: תומר לוי , 06:56 :שעה 28/12/2002

האם ניתן לעשות פרופיל פסיכיאטרי על פי התנהגות וירטואלית?

לדעתי זה עשוי להיות מחקר מרתק וחדשני.
קחו למשל את יעקב קנדלקר, המתכנה "ג`ק ניוקם".
האיש הספיק כבר להרוס לפחות שלושה פורומים מוכרים, אחד מהם, פורום גברים בנענע הוא דירדר לתהומות ביבים שלא נראו עד כה באינטרנט הישראלי.
בכל מקום לוקח מעט מאוד זמן לאנשים להתחיל בתגובות מחאה, לאחר מכן בנסיונות פגיעה, ואילו הוא באסקלציה שחוזרת על עצמה בדייקנות מאבד שליטה בתוך זמן קצר.
הפתולוגיה שחוזרת על עצמה שוב ושוב היא האלמנט המעניין פה. משהו מושך אותו להיכנס כל פעם מחדש לסיטואציה שבה כולם תוקפים, מבזים ומנדים אותו. האם זו תופעה מוכרת בפסיכיאטריה?

אני מצרף כמה לינקים למי שרוצה לתוודע לעולמו הרוחני של מר קנדלקר. "

וכל זאת, חשוב להדגיש בזמן שכלל לא כתבתי בפורום ורק נכנסתי מדי פעם לבדוק מה זוממים נגדי. במקרה אחד אותה POSTDARK הזכירה שוב את שמי, אחרי כל מה שעשתה לי ורק אז כתבתי "אם אתם לא מרשים לי לכתוב כאן, לפחות אל תזכירו אותי!". בתגובה היא התנצלה וכתבה שהיא מעוניינת להתפייס איתי. כתבתי לה שאני לא מקבל את התנצלותה ולא סומך עליה כי היא כבר הספיקה להסית נגדי אנשים שהייתי איתם בקשר טוב. כתבתי לה בשיא הנימוס והרצינות בלי שום קללה, השמצה או גידוף ואפילו כתבתי לה בסוף "תהיי בריאה".

איך היא הגיבה? התחילה לאיים עליי ועל ההורים שלי ברצח, ואני לא יודע מהיכן היא גילתה עליי פרטים אישיים כמו מקום מגוריי וכמות האנשים בביתי:

postdark :מאת
00:30 :שעה 18/01/2003 :תאריך
שרץ עלוב. ראה איך אתה תוקף כשנפחים לפניך ובאים בעמדת שלום. לא מעניין אותי שאתה חולה:
אתה נמוך יותר מן הזבל המסריח ביותר. וראה הוזהרת: אם תעז להפציע בעוד הודעות ספק חולניות (איפה התרופות, ג`ק המרטש?), וספק - בוא נשים את הקלפים על השולחן בפעם האלף - מרושעות, דוחות ומיזנטרופיות - קח בחשבון שאני יודעת עליך די פרטים כדי להפוך את חייך לגיהנום (אם הם לא כבר כאלו). טיפש. אפילו שכל אין לך. היתה לך הזדמנות, ושוב החלק החולה ששולט בך העיף אותה לעזאזל. לפחות בפעם הבאה תעוף לשם יחד איתו, נאצי קטן ומושתן.

postdark :מאת
01:06 :שעה 18/01/2003 :תאריך
זבל. הלואי שכולכם תתבגרו שם בבית-אבות שלכם ב[שם השכונה], ולאף אחד, כמובן, לא יזיז -
עד שימצאו 3 גופות מרקיבות.... (נו, קנדלקר נבלה, או לא??) (אם כי במקרה שלך, יעקב קנדלקר מעורר הרחמים והתיעוב - תת-אדם מעוות שכמוך - אתה גם מסוגל להתפוצץ בוקר אחד ולבשל את ההורים שלך (במיוחד את אמא, הא? שונא נשים) לארוחת הצהריים. עלאק, ניוון שרירים. בכין פנטזיונר שכל הילדים הרביצו לו בבי"ס ומאז לא מוציא את האף (הענק, מן הסתם) מפתח הבית. *** בטח אתה גם מכוער פחד. מוכנה להתערב על כל דבר. בהן צדק. (אופס, הגזמתי קצת, ההורים לא אשמים שגדלה להם יבלת מפלצתית במקום עלם חמודות. ...או אולי כן???)

postdark :מאת
01:18 :שעה 18/01/2003 :תאריך
TOO LATE. מה חשבת - שתזרוק חרא פרנואידי ואני אגיד "טוב, נו, היה"?
הרי כבר הצעתי לך הזמנות כזו יותר מפעם אחת. זהו, שפכת עלי את הזבל ואתה מצפה שאני אלקק את השפתיים ואגיד "סע לך לדרכך"?! היית צריך לחשוב על זה קודם, כשבאתי לקראתך בוידוי ובהצעות תיקון, במקום לתת לפרנויה להשתלט עליך ולנבל את הפה ולהשמיץ אותי בכל דרך אפשרית. כמה נח, הא?! קודם זורקים את הזבל - ועוד על מי שלא מגיע לה - ואז מציעים הצעות יפות כלא היה דבר. יש לי זכרון, קנדל. ואני לא בולעת את החרא שזורקים עלי - - - אני מטיסה אותו בחזרה, ובריבית. אם תתנצל, ותמחק את סעיף ההצגות לאלתר, אשקול ברצון את הצעתך. ...אבל מה הסיכוי שזה יקרה??

כתבתי לה:"אני את הדיון איתך גמרתי" והלכתי לישון. למחרת גיליתי שאותה אחת "התקוטטה" בפורום עם דמות דמיונית בשם "144" שייתכן מאוד שהייתה בעצמה או חבר/ה שלה שכאילו קיללה והשמיצה אותה. אתם יכולים לנחש את מי כולם בפורום (עשרות אנשים) האשימו אוטומטית:

כמובן שאותי. הסוף היה ידוע מראש: מאז אני חסום באתר וואלה ולא יכול לכתוב בפורומים שלהם ברמת זיהוי כתובת הIP.

בתקופה שהיה לי בלוג בתפוז, נאלצתי להגיב לפוסט שכתבה בחורה שביקשה רעיון איך להעיר בבוקר את השותף שלה לדירה. גולש בכינוי "חזי" כתב לה:"תני לו אגרוף חזק בביצים" והיא מאוד השתעשעה מהרעיון וכתבה שהיא כבר חשבה על זה בעצמה. הייתי מוכרח להגיב וכתבתי שהם מסיתים לאלימות כלפי גברים. בתגובה לא רק חזי תקף אותי אלא גם מנהל הבלוגיה שדרש ממני להפסיק להגיב ומחק פוסט שכתבתי על המקרה בבלוג שלי כי כיניתי את חזי 'רשע', מילה תנ"כית מאוד רלבנטית, מדויקת ומתאימה לנסיבות שתיארתי.

שיא החוצפה במקרה כזה של התנהלות אתר תפוז הוא במוסר הכפול שלהם שמצד אחד גם מרשים להתבטאויות כאלה לעבור (מנהל הבלוגיה כתב לי שמבחינתו "זאת הייתה רק בדיחה") אבל אם מפרסמים פוסט כזה בעמוד המומלצים של תפוז, מותר אח"כ בדיעבד לבוא בדרישות כאילו מדובר בבלוג פרטי שאין לי בתור גולש אקראי זכות להגיב עליו.

היו עוד הרבה מקרים ודוגמאות חמורות לא פחות, אך המקרה הקשה, הפוגע, המזיק והטראומתי ביותר עבורי היה כשגולשת שהתיידדה איתי במשך 3 שנים פתחה בקמפיין מאוד אגרסיבי ואלים נגדי שהוביל לסגירתו החד-סיטרית של הבלוג המצליח שלי. זה היה ניסיון מאוד טראומתי וכאוב כי נקשרתי מאוד לגברת הצעירה הזאת והיו לי כלפיה רגשות מאוד עמוקים ופתאום היא ממש תקעה לי סכין בגב.

במשך שנתיים הכל היה דבש - היא חנקה אותי באהבה, חום, מחמאות, ברכות והערצה (כפי שהדגישה בעצמה), הביאה לי שוקולד וממתקים שביקרה אצלי בבית מספר פעמים. למעשה הטריגר נלחץ בשנה השלישית כשהיא אמרה שהיא "מתחילה לגלות" לגביי דברים לא טובים. במיוחד עצבנה אותה ההתנגדות שלי ליחס מועדף לנשים. "באוקריינה בחורים היו קמים ומפנים לי מקום באוטובוס!!", "ככה זה צריך להיות!!!", היא אמרה בגאוותנות ושחצנות בלתי נסבלת. אמרתי לה בשיא הנימוס והעדינות (כי באמת אהבתי אותה) שאני חולק עליה והיא כהרגלה צעקה וצרחה עליי בטלפון עם הקול הגבוה שלה שהגיע לטונים צורמים במיוחד.

כאילו סגירת הבלוג שלי לא הייתה מכה מספיק קשה עבורי, אותה גברת המשיכה לנהל נגדי מסע השמצות ורצח אופי מאוד אלים ומכוער במשך לא פחות משנתיים וחצי שבהם פרסמה נגדי תכנים שהכילו הוצאת דיבה, השמצות, קללות, שקרים, עלילות וסיפורים שהמציאה עליי. בשלב הזה הפסקתי להתייחס אליה ברצינות אבל מה שהיה הכי מזעזע ומקומם עבורי ועבור חבריי שניסו לעזור לי, הייתה ההתעלמות והאדישות של מנהלי האתרים ובמיוחד מנהלת אתר ישראבלוג, שם ההשמצות נגדי נשארו לא פחות משנתיים וחצי - קרוב ל100 עמודים.

בסופו של דבר רק לאחר התערבות של עורכת דין חרוצה עם לב זהב, עו"ד תמר הר-פז, ששלחה מכתב תלונה חריף ומפורט למנהלת ישראבלוג, רק אז, אחרי שנתיים וחצי נגמר הסיוט. אני עדיין שומר לעצמי את הזכות להגיש תביעת דיבה נגד המכפישה ונגד האתרים שנתנו לה במה חופשית, למרות כל המיילים, המכתבים ושיחות הטלפון, אך בעדיפות ראשונה אני מנהל מלחמת קיום בגלל בעיות בריאות קשות שלי ושל הוריי.

ג'ק

הממצא הכי מזעזע למי שחוקר באמת לעומק את הפמיניזם ומנתח את המסרים שהאידיאולוגיה הזאת מעבירה באופן אגרסיבי, בשטיפת מוח בלתי פוסקת בכל אמצעי אפשרי, זאת העובדה שכל מה שהפמיניסטיות אומרות הוא בעצם שקר וכזב. אציג לפניכם 15 שקרים מרכזיים עליהם מתבססות הפמיניסטיות ואלפי ארגוני הנשים ישראל, כלפי ציבור שמכור לאמצעי התקשורת ומחובר אליהם כמו אינפוזיה לאדם חולה:

שקר: "יותר נשים נרצחות ע"י גברים מאשר ההיפך"

אמת: כשאישה רוצחת גבר, המעשה מראש לא נחשב רצח אלא 'הריגה' ומטה בסעיף ההרשעה, מה שאומר מספר שנים בודדות בכלא בלבד במקום 20-30 כפי שגבר יקבל על אותה עבירה באותן נסיבות. תמיד קיים גם סיכוי שאישה כלל לא תועמד לדין, כל שעליה לטעון ש"הגנה על עצמה" או הגיבה לאחר התעללות ממושכת, היא לא צריכה להביא שום הוכחות או חיזוקים לטענותיה, הנרצח הרי לא יכול להביא את גרסתו, מה שמאפשר לביהמ"ש לקבל את גרסתה של הרוצחת במלואה, תלוי בכישורי המשחק והבכי שלה המנופחים ע"י סיקור תקשורתי חד-סיטרי שמצדד בה ובגרסתה, כשעיתונאיות פמיניסטיות מנוסות ומקצועיות מוסיפות המון "תבלינים" לסיפור, לא משנה מה באמת התרחש.

לפיכך נשים שרצחו גברים כלל לא נחשבות רוצחות. חוקרים כמו ד"ר דברה שרמן קופלן מסבירים שנשים נוטות להשתמש בשיטות מגוונות יותר כדי להמית גבר כמו שימוש ברעל או הפעלת רוצח שכיר (לדוגמא המאהב שלה). לאחרונה התגלה שהאחוז הכי גבוה של מתאבדים הוא בקרב גברים בהליכי גירושין, בגלל התעללות קשה של המערכת שמגויסת כולה רק לטובת האישה. גם זה למעשה רצח שיטתי של גברים!

שקר: "נשים הן הקורבנות העיקריים של אלימות במשפחה"

אמת: כל המחקרים של מיטב המומחים המובילים בעולם בנושא מראים שנשים אלימות כלפי בני זוגן לא פחות מאשר ההיפך. מעבר לכך, נתון ידוע גם בארץ וגם בחו"ל הוא שנשים מובילות בלמעלה משני שליש בהתעללות בילדים. ככל שסוג ההתעללות קשה יותר, כך גדול יותר חלקן של נשים. הפמיניסטיות נוהגות לטשטש עובדה זו כשהן מרכזות תעמולה מאוד מאסיבית ואגרסיבית בנוגע להתעללות מינית בילדים שהיא למעשה רק 10 אחוז משאר סוגי ההתעללות, תוך הטענה שרוב המתעללים מינית הם גברים (טענה מניפולטיבית בפני עצמה).

שקר: "אנסים, פדופילים ועברייני מין הם תמיד גברים"

אמת: כמו בנוגע לאלימות, החוק בישראל לא מכיר כלל בעבירת אינוס שבוצעה ע"י אישה. במשך עשור היה ניסיון להעביר תיקון לחוק שיאפשר העמדה לדין של נשים שביצעו עבירות מין בקטינים (כפי שמקובל ברוב המדינות המתוקנות) אבל הוא טורפד סופית ע"י ארגוני הנשים ובמיוחד "מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית" בטיעון הזוי ובלתי מבוסס כאילו "התיקון יאפשר לאנסים להאשים את קורבן האונס שגרמה להם לחדור לגופה".

שקר: "אחת משלוש נשים עוברת תקיפה מינית" ו"אין אישה שלא עוברת הטרדה מינית"

אמת: כיום, רוב התלונות לגבי אונס, הטרדות מיניות ושאר "עבירות מין" למיניהן מתבררות בסופו של דבר כתלונות כזב. אחראים למגיפה הזאת ארגוני נשים שבאופן שיטתי מקדמים ומעודדים נשים להתלונן על כל שטות, כל מילה, מבט או הודעה באינטרנט, תוך כדי שהן מחפות עליהן ומבטיחות להן בכוח החוק להעניק להן פטור מהעמדה לדין במקרה שיוכח שהן שיקרו.

החקיקה בישראל בנוגע לעבירות מין היא מהקיצוניות ביותר בעולם בעיקר בגלל מי שניסחה את החוקים, משפטנית פמיניסטית קיצונית בשם אורית קמיר, תלמידתה וממשיכת דרכה של פרופ' קתרין מקינון מארה"ב שטוענת שכל יחסי מין הטרוסקסואליים, כולל בין גבר ואישה נשואים, הם בעצם "אונס של האישה".

שקר: "רוב האסירים בבתי הכלא הם גברים ולכן גברים אלימים ומסוכנים יותר"

אמת: בכל תחומי העבירות, מגניבות, עבירות תנועה, מעילות בכספים ועד רצח, נשים זוכות ליחס סלחני, וותרני ומקל במיוחד בגלל לחץ בלתי פוסק של ארגוני הנשים ופמיניסטיות שהחדירו למערכת המשפט, המשטרה והפרקליטות דוקטרינה מאוד שרירותית שקובעת שכל פשע שאישה מבצעת מעיד על היותה "קורבן התעללות ממושכת" ו/או "ילדות קשה", בדומה לסינדרום "האישה המוכה" הגורס שגם אם אישה תכננה מראש את רצח בן זוגה, רצחה אותו בשנתו או רצחה בן זוג נכה כשהיא בריאה וחזקה, עדיין היא שנחשבת מראש "הצד החלש וחסר הישע" שפעל מתוך "הגנה עצמית".

במילים אחרות, אישה לעולם לא יכולה להיות אשמה בפשע ותמיד יש גבר שאליו אפשר להעביר את האחריות. במציאות כזו, כשבתי משפט כלל לא מעמידים לדין נשים עברייניות גם במקרי אלימות קשים, הפמיניסטיות הן אלה שדואגות שנשים לא יגיעו לכלא ואם כן, במקרים קיצונים, סעיפי ההרשעה תמיד מופחתים ותקופת העונש נמוכה בהרבה מאוד - מכאן הפער העצום בכמות האסירות לעומת אסירים.

שקר: "נשים חיות יותר שנים כי הן זהירות יותר ומנהלות אורח חיים חכם ובריא יותר"

אמת: לפני 80 שנה הפער בתוחלת החיים היה שנה אחת בלבד לטובת הנשים בעולם המערבי ומאז הוא גדל ל7 שנים בגלל ההתקדמות של מדע רפואי שמצד אחד פתר את רוב גורמי התמותה המובילים של נשים כמו בעיקר סיבוכי לידה. מאז השתלטות הפמיניזם מדע הרפואה משקיע את רוב תקציבי מחקר הבריאות לנשים בלבד כשיתר התקציב הוא "שוויוני" כלפי שני המינים, מה שלא משאיר תקציב למחקר בנוגע לבעיות בריאות הפוגעות בעיקר בגברים, בעיקר סרטן הערמונית.

מעבר לכך, עד היום, למרות כל התעמולה והדיבורים האינסופיים על "שוויון" וטענות ש"נשים מסוגלות לעשות כל מה שגברים יכולים", עדיין גברים מובילים ב99 אחוז מהתפקידים והעבודות המסוכנות והמזיקות ביותר אם זה בצבא, עבודה עם חומרים מסוכנים, בניה, שיפוצים, תיקונים, סבלות, הובלת משאות כבדים, משימות חילוץ והצלה ועוד. ככל שהמקצוע מסוכן יותר ודורש יותר מאמץ פיזי וסיכון בריאותי פיזי ונפשי, כך חלקן של הנשים שואף לאפס.

שקר: "נשים מופלות בשכר ומרוויחות על אותה עבודה הרבה פחות מגברים"

אמת: גברים מבצעים את כל העבודות הכי קשות, מסוכנות, שוחקות ולא-נעימות שדורשות מאמץ והתמדה לאורך שנים רבות בזמן שנשים דורשות הקלות, זכויות יתר, חופשות ארוכות במיוחד ויצירת תנאי סביבת עבודה "נוחה לנשים" שלעיתים מפריעה לתפקוד של מקום עבודה.

ידוע היטב שגברים מבצעים באותם תפקידים הרבה יותר עבודה ומאמץ גם מבחינת שעות נוספות, משמרות לילה חובה ותפקידים "לגברים" כמו לסחוב ארגזים כבדים בסוף יום העבודה. למעשה הדרישה של הפמיניסטיות היא לא באמת לשכר שווה לעבודה שווה אלא שכר מלא ויותר לעבודה ששווה פחות מחצי מעבודתו של גבר, מה שבא לידי ביטוי בנקודות זיכוי והטבות כספיות שנשים מקבלות אוטומטית רק על היותן נשים.

שקר: "נשים מעורבות פחות בתאונות דרכים מה שמוכיח שהן נוהגות טוב יותר מגברים"

אמת: ידוע שנשים נוהגות למרחקים קצרים יותר, רוב (99%) הנהגים של רכבים כבדים כמו אוטובוסים, משאיות ורכבי הסעה הם גברים (נוהגים בתנאי לחץ זמן) ובכלל יש יותר נהגים גברים על הכביש מאשר נהגות נשים, לכך הגיוני שגברים יהיו יותר מעורבים מספרית בתאונות.

ועדיין - גם במקרים של עבירות תנועה קשות, אפילו כאלה הגורמות או עלולות לגרום לתאונות ונפגעים, מערכת החוק נוהגת בנשים בכפפות משי ומלכתחילה לא מענישה אותן. לדוגמא: שופטת נזפה בשוטר שעצר נהגת על שדיברה בטלפון נייד תוך כדי נהיגה והיא זיכתה את הנהגת בטענה שהשוטר לא הקשיב לטענותיה ונימוקיה של הנהגת. עד היום לא שמעתי אפילו נהג מנוסה אחד שאמר לי:"איזה יופי הנשים נוהגות" - בדיוק ההיפך.

שקר: "למרות הישגי הפמיניזם, עדיין יש תקרת זכוכית שמונעת מנשים להגיע לעמדות בכירות בחברות גדולות, בפוליטיקה, באקדמיה, בצבא וכו'"

אמת: תקרת הזכוכית זוהי מניפולציה פמיניסטית מתוחכמת שמתעלמת במכוון מההבדלים בחלוקת הכוח בין עובדות נשים לעומת עובדים גברים. כך למשל, בדיקה מעמיקה של ארגון מודרני תעלה שלמרות שבראש פירמידת הארגון, בתפקיד המנכ"ל עומד גבר, עדיין בדרגה אחת או שתיים מתחתיו יש הרבה יותר נשים מאשר גברים (עבודות משרד למיניהן).

ככל שיורדים בדרגות ומגיעים לתפקידים כמו פועלים, טכנאים ואנשי תחזוקה שמבצעים את כל העבודה השחורה, הקשה והשוחקת ביותר, מגלים שאחוז הגברים הוא מוחץ - 90 אחוז ומעלה. האם בגלל גבר מנכ"ל אחד לעומת 1000 גברים פועלים פשוטים אפשר לומר ש"הגברים שולטים בארגון"???

שקר: "פרסומאים עושים שימוש בגוף האישה ומציגים נשים כאובייקט מיני כדי למכור מוצר"

אמת: מאז שנות ה90 המלחמה הבלתי פוסקת של ארגונים פמיניסטיים שהמציאו מונחים גורפים כמו "החפצה", ההופכים כל דוגמנית ושחקנית ללא פחות מ"קורבן ניצול מיני", למרות ההצלחה והרווחים העצומים שהן משיגות בארץ ובחו"ל, דווקא גברים הם אלה שהפכו לאובייקט מובהק של לעג, השפלה ואלימות קשה. פרסומות שמשפילות גברים ומציגות את דמות הגבר באופן נלעג ונחות הפכו לכ"כ מובנות מאליהם שיש פרסומאים ובעיקר פרסומאיות נשים ביותר מ80 אחוז, שמתגאות במעשיהן ורואות בכך גבורה ו"הישג פמיניסטי ראוי".

שקר: "נשים מגיעות להישגים לימודיים טובים יותר בבתי הספר, במכללות ובאוניברסיטאות מה שמוכיח שהן חכמות יותר"

אמת: בתחילת שנות ה90 פתחו הפמיניסטיות (ובמיוחד קרול גיליגאן) בקמפיין מאוד אגרסיבי וסוחף שטוען שבנות הן מקופחות, מופלות ומוחלשות בסביבת בתי הספר, תוך כדי שהן מתבססות על נתונים שקריים כשדווקא ההישג של הבנות בלימודים היה טוב יותר מאי פעם.

התוצאה והתגובה ל"משבר" הדמיוני הזה שהוצף בכל אמצעי התקשורת ובכנסים לאנשי הוראה היה אינספור תוכניות בתקציבים בלתי מוגבלים כדי לקדם אך ורק בנות בלימודים ולהעניק להן יחס מועדף, מה שבא לידי ביטוי בין היתר במלגות לנשים בלבד ובשינוי תכני הלימוד שיהיו נוחים יותר עבור בנות ויקשו על הבנים.

כיום המציאות היא שמצב הבנים בחינוך הוא בשפל כמותו לא היה מעולם והסופרת האמיצה כריסטינה הוף סאמרס מכנה זאת 'מלחמה נגד הבנים' בספרה המהפכני שחושף את כל הדרכים והשיטות המכוערות בה דואגות פמיניסטיות לקדם אך ורק את הבנות בלימודים.

שקר: "צה"ל הוא ארגון גברי שוביניסטי המונע מנשים להתקדם וחוסם אותן בתפקידי קצונה ופיקוד בכירים"

אמת: אין עוד צבא בעולם שמקדם נשים, נותן להן יחס מועדף ואינספור קיצורי דרך לתפקידי קצונה ופיקוד בכירים כמו צבא ההגנה לישראל. למרות שיחסית לגברים פחות נשים מתגייסות לצה"ל עדיין האחוז שלהן בתפקידי קצונה ופיקוד הוא גבוה ביותר.

בפועל בזמן שאת הגברים מכריחים לבצע את כל התפקידים הכי קשים, מסוכנים, שוחקים ומכריחים אותם ע"פ חוק להקריב את חייהם ובריאותם, צה"ל הפך למכללה היוקרתית ביותר לקידום נשים כשהוא מכשיר ומקדם אותן במגוון אינסופי של תפקידים ומקצועות בהם הן יכולות להשתמש גם בחיים האזרחיים.

גם הסיפור על ה"חיילות הלוחמות" הוא חלול כי דואגים מראש לא לשלוח את ה"לוחמות" למקומות ומצבים בהם נשקפת סכנת חיים של ממש וכל תקרית יוצאת דופן שבה חיילת נפצעת או נשרטת נחשבת 'מחדל חמור' שמוביל להעביר את החיילות למקום בטוח יותר. בפועל להבדיל מהחיילים שנחשבים כבשר תותחים זול, לכל חיילת "לוחמת" שמורות אינספור זכויות ופריוולגיות כמו לעזוב את התפקיד מתי שמתחשק להן.

עוד בנושא: 'השוביניזם הנשי בצה"ל'

שקר: "בגלל האגו הגברי, גבר לא מוכן שאישה תפרנס אותו, תשלם עליו בדייטים וכו'"

אמת: כל אישה, לא משנה עד כמה היא "פמיניסטית" ומטיפה ל"שוויון", תחפש גבר חזק ומצליח כלכלית ותבחן אותו לפי כמה הוא מוכן להשקיע בה, בעיקר מבחינת הוצאות כספיות (שלא ייחשב חלילה "קמצן"). היום יותר מאי פעם אין דבר יותר "מוריד מהכבוד" עבור אישה לנהל מערכת יחסים עם גבר שלא עובד או מרוויח פחות ממנה, מה שמסמן מראש את הגבר כפרזיט, אוכל חינם, נצלן וכו', אבל יותר מכל כ"לא מספיק טוב בשבילה".

המון זוגות צעירים נפרדים והקשר נקטע ביוזמת האישה כי הגבר לא מצא עבודה, לא התקדם מספיק בעבודתו או לא יכל מסיבה בריאותית לצאת לעבוד, לא משנה עד כמה טוב הוא מילא את עבודות הבית (בישול, ניקוי, טיפול בילדים וכו'), הנשים הן אלה ששומרות בקנאות נוקשה על התפקיד שלהן כ"מפורנסות" והגבר בתור הצד שמחוייב גם ע"פ החוק וגם לפי מוסכמות חברתית לספק את כל צרכי האישה. נשים רבות מאוד עושות תואר, שניים ואפילו דוקטורט לא כדי שתוכלנה לצאת לעבוד אלא רק כדי למצוא בן זוג ברמה ובמעמד סוציו-אקונומי גבוה יותר.

במילים אחרות, הבעיה היא לא האגו הגברי כי אם האגו הנשי הדורסני בזמן שלא קיים גבר שבפנטזיה החבויה שלו לא היה רוצה שאישה תפרנס אותו, תפנק אותו, תקנה לו מתנות ותדאג לכל צרכיו.

שקר: "אם נשים היו מנהלות את העולם, לא היו יותר מלחמות"

אמת: ההיסטוריה דווקא מוכיחה שלמרות שהיו יחסית פחות נשים מנהיגות, הן הובילו ברובן הגדול להכי הרבה שפיכות דמים, מלחמות, עימותים וזוועות. הטענה כאילו "נשים יביאו שלום עולמי" גם מתבססת על הטענה הבלתי מציאותית כאילו נשים לא מסוגלות להיות אלימות, בזמן שבאופן מלאכותי דואגות פמיניסטיות להעניק הקלות ופטורים על נשים שביצעו עבירות אלימות קשות ויוצאות בגלוי להגנתה של כל אישה, גם היא רצחה באכזריות את בנה הפעוט בן ה4, או במקרה הזה מארה"ב שהארגון הלאומי לנשים בארה"ב NOW נלחם במשך שנים כדי לבטל את סעיף הרצח בה הורשעה רוצחת 5 ילדיה!

שקר: "הדת היהודית מקפחת, משפילה ומפלה לרעה את האישה"

אמת: לפי ההלכה היהודית הגבר ורק הוא מחוייב ונדרש להתחתן, להקים משפחה ולפרנס בזמן שכל מה שאישה תבחר לעשות או לא לעשות  - הכל מרצונה החופשי. למעשה לפי תיאורי הרבנים האישה ביהדות נחשבת כ"מושלמת" ו"במעמד רוחני גבוה יותר" משל הגבר, לכן נטל החובות והדרישות ממנה הרבה יותר קטן, היא לא צריכה להוכיח כלום, לא לעמוד בשום מבחנים ובטח לא להיות משועבדת למסגרת נוקשה של כללים, הגבלות ועונשים כבדים על אי-מילוי מצוות כאלה או אחרות.

גם הקמפיינים הבלתי פוסקים של ארגונים רפורמים, אנטי דתיים ושמאלניים-קיצוניים בנוגע לקיפוח נשים ברבנות, ההפרדה בקווי המהדרין, מסורבות הגט וכו', הכל תערובת של שקרים וחצאי אמיתות. נשים רבות מאוד היום יותר מאי פעם ביניהן נשים קרייריסטיות, אינטליגנטיות, משכילות מאוד, מצליחות ומבוססות כלכלית, בוחרות לחזור בתשובה, לא כי הן מרגישות "מושפלות" או שמטיפי הדת למיניהם מתנשאים כלפיהן אלא בדיוק ההיפך המוחלט. מדוע לדעתכם כוכבת הפופ המפורסמת ביותר בעולם, מדונה, החליטה ללמוד קבלה?? (עוד בנושא תוכלו לקרוא במאמרי "אף אחד לא מקפח את הנשים")

לפני כחודש הכתבת לענייני חינוך של חדשות ערוץ 2, דפנה ליאל, פתחה מחדש את "מלחמת האוכל" הפמיניסטית הישנה שבשורה התחתונה מאשימה את המין הגברי - גברים ונערים, בהרעבה וגרימת "הרעבה עצמית" אצל נערות מתבגרות, כשהיא לוקחת מספר מקרים בודדים והופכת אותם כמיטב מסורת השנאת הגברים ל"תופעה חמורה" שכאילו מאיימת על כלל ציבור הנשים הצעירות.

מי שמכיר מעט את הפמיניזם יודע ומכיר את האלמנט הזה שפמיניסטיות תמיד יוצאות נגדו במלחמתן נגד תעשיית היופי, דוגמניות, אופנה וכדומה אבל מה שהכי מקומם זו הטקטיקה הנבזית להפנות אצבע מאשימה כלפי כל הגברים ולעודד שנאה רצחנית כלפי גברים, כפי שאמחיש בהמשך, כאשר במציאות ידוע שמי שמציק לבנות שנחשבות שמנות בבתי הספר הן לרוב בנות אחרות ולאו דווקא "הבנים"!

לפני 25 שנה (1990) פרסמה בארה"ב פמיניסטית בשם נעמי וולף ספר בשם "מיתוס היופי" בו טענה כאילו 100 אלף נשים מתות כל שנה באמריקה בגלל אנורקסיה (הרעבה עצמית). אלא מה, התברר שהמספר שלה היה שקרי ומנופח והמספר האמיתי הוא 100 בלבד. כמובן שמוות של כל אדם הוא מיותר וטראגי אבל כשמדברים על 100 מקרים מתוך אוכלוסייה של קרוב לחצי מיליארד בני אדם, הניפוח במקרה הזה הוא לא רק מוטעה ומטעה אלא ממש זדוני עד כדי מפלצתי.

מטרתה של נעמי וולף כמו כל פמיניסטית אחרת מאז ועד היום, כולל כנראה גם דפנה ליאל (ושאר חברותיה הפמיניסטיות בתקשורת), היא לעודד שנאה כלפי גברים ולהאשים בלא פחות מ"שואה" שהגברים עושים לנשים, אם ניקח למשל את הציטוט של הפמיניסטית החלוצה בטי פרידן שכתבה בספרה The Feminine Mystique בשנת 1963 שנישואין ומשפחה הם בעצם "מחנה ריכוז נוח לנשים". כך זה התחיל וכך זה נמשך עד עצם היום הזה.

למי שלא ראה את כתבתה של דפנה ליאל ואת מבול כתבות הFOLLOW UP שהציפו את אמצעי התקשורת, דובר על נערות שמפחדות לאכול ליד בנים שלא חס וחלילה יקראו להן "שמנות" או יחשבו שהן שמנות:

'לכאורה, מדובר בטרנד ויראלי חולף: נשים ישראליות מעלות לרשת תמונות שלהן אוכלות המבורגרים, דברי-מאפה וממתקים, וקוראות לחברותיהן לעשות כמוהן. בפועל, כפי שיטענו בלוגריות וכותבות פמיניסטיות שונות, ניתן לפרש את הפעולה כאקט פוליטי מרדני לא-פחות משריפת חזיות.

הטרנד צמח כתוצאה משידור כתבת ערוץ 2 "חלום הרזון: ילדות מחקות האימהות" של דפנה ליאל. הכתבה, ששודרה לפני כשבוע, עסקה במערכת היחסים הסבוכה, המורעלת, שנשים מקיימות כיום עם גופן ועם מזונן: "החלום של כל בת זה להיות אנורקסית", אומרת אחת הנערות בכתבה, חושפת כיצד נשים בימינו נלחצות לאידיאל-יופי מעוות, שדורש הרעבה-עצמית כדי להשיגו.

אלא שיותר מכל, נדמה שהכתבה זעזעה את הצופות בשל הגילוי כי נערות חוששות להיראות אוכלות בפומבי: "אנחנו מתביישות לאכול ליד הבנים", מספרת אחת הנערות, "לפעמים היינו הולכות ואוכלות בשירותים"...'

הפמיניסטיות פשוט החליטו שכל גבר שמסתכל על אישה שאוכלת בעצם כאילו אומר לה:"מה את זוללת יה שמנה?" וכך למשל נפתחה הודעה בקבוצה פמיניסטית בפייסבוק:

'אתמול- קניתי מנת פלאפל, מיהרתי לאוטובוס מנשנשת אותה תוך ניסיונות לא מאד מוצלחים לא להתלכלך. שני גברים עוצרים את השיחה שלהם, מסתכלים עלי ואומרים "בתיאבון!". אמרתי "תודה", למרות שקצת התחשק לי לתת להם בעיטה.'

תגובות "נבחרות" להודעה שקיבלה 47 לייקים:

"תודה, תשרפו בגהנום, אמן."

"פעם חשבתי שזאת אלימות לשלש אצבע, היום אני פשוט עושה אצבע משולשת. שיגידו שאני טמפרמנטית, שיגידו שזאת מחמאה, לי יש דבר אחד לומר: זדיינו"

אגב מהיכרותי עם פמיניסטיות ונשים שמזדהות אפילו מעט עם האידיאולוגיה החולנית הזו, אני בטוח שהגברת שכחה לציין איפה בדיוק היא רצתה לבעוט באותם גברים על שאמרו לה "בתיאבון" (רמז: הן לומדות ומלמדות זאת בשיעורי הגנה עצמית לנשים). בדרך כלל ניתן לחשוב שמדובר בסה"כ ב"מספר נשים פסיכיות", כמו שיאמרו רוב הגברים, אבל זוהי טעות חמורה כי יש כאן למעשה תעמולה מגדרית ושטיפת מוח מאוד מרוכזת, מאסיבית ומכוונת בעלת מאפיינים של כת מסוכנת ואגרסיבית שמצליחה לסחוף אחריה הרבה מאוד נשים ונערות.

מאוד הייתי רוצה לשאול את דפנה ליאל ושאר העיתונאיות הפמיניסטיות מדוע הן לא באות בטענות למעצבי האופנה שברובם או נשים או גברים הומוסקסואליים או לדוגמניות עצמן שמוכנות להרעיב את עצמן ולרזות רק כדי להתפרסם ולהצליח? אני לא מכיר אפילו גבר אחד שחושב שאישה שרזה כמו שלד היא "מושכת וסקסית", אם כבר ההיפך: הרבה גברים אוהבים נשים גדולות ומלאות.

בנוסף לכל, לטעון או ליצור רושם כאילו גורם הסיכון המרכזי לנערות בגילאים צעירים הוא אנורקסיה זה לא רק עלבון לאינטליגנציה אלא אפילו פגיעה עד כדי הקרבת בריאותן של נערות מתבגרות בשם הפמיניזם, בזמן שגורם הסיכון המוביל באמת אצל בני נוער הוא השמנה ואכילת יתר בעידן ה"ג'אנק פוד":

"אחוז אחד מהנערות בישראל סובלות מאנורקסיה, שני אחוזים סובלות מבולימיה, שלושה אחוזים סובלות מהפרעות אכילה בלתי ספציפיות ו- 20% מבני הנוער סובלים מהשמנת יתר מסוכנת."

(גילוי נאות: אני אישית סבלתי בנעוריי וסובל גם כיום מתת-משקל בגלל בעיות בריאות קשות לכן מאוד חורה וצורם לי השימוש הציני, הגועלי והמניפולטיבי שעושות פמיניסטית בבעיה בריאותית כה נוראית)

ג'ק

למי מועיל יום האישה? - תמר הר-פז, פורסם באתר NRG מעריב, 9.3.2011

ארגוני הנשים הפסיקו כבר מזמן לחתור לשוויוניות. הן פועלות כמו ראשי ועדי עובדים, ששאיפתם למקסם את טובת הציבור שלהם

גם השנה בשמונה במרץ חל יום חגם של הארגונים הפמיניסטיים, הוא יום האישה. אירוע שצויין בשלל מקומות עבודה, רשויות מקומיות ומתנ"סים. כשהייתי קטנה לא חגגו את יום האישה וגם לא היו אז פסטיבלי נשים, מעגלי נשים, סרטי נשים וכו'. ילדות קטנות לא גדלו כשהן חושבות שהן זן נכחד שצריך לעשות עליו סרטי תעודה, או אילנות שצריך לעשות להם חג.

מאז זרמו הרבה מים בנחלים וכמה עסקניות מגדר גילו את הפוטנציאל הגלום ביום האישה. אם ניתן לסחוט עוד קצת את האווזה שמטילה להם ביצי זהב אז למה לא? וכך נהיו לנו אינספור ארועים המציינים את יום האישה. מסיילים עצבניים לגרביונים ועד הקרנת סרטים עם שמות הזויים כגון: "זונות פמיניסטיות בעולם מופעי הסקס הקווירים".

בכנסת הח"כים מתחרים בינהם לקראת היום הזה בהצעות חוק פופוליסטיות שמתחנפות לארגוני הנשים. ח"כ מוחמד ברכה הציע לחוקק חוק שמקנה לכל נשות המדינה חופש מהעבודה ב"יום האישה". לדבריו, "צעד כזה יעמיק בתודעת הציבור הישראלי את הצורך בהגברת הפעילות להשוואת מעמדה של האישה למעמדו של הגבר בכל התחומים". כן ללא ספק, גבר יקום בבוקר יראה את אשתו ממשיכה לנמנם במיטה והדבר הראשון שיעבור לו בראש זה "אני חייב לשכנע אותה לפתוח משרד".

הגברים מושתקים

ח"כ רונית תירוש יזמה הצעת חוק שקוראת לקבוע שיעור ייצוג הולם של לפחות 50 אחוז נשים בגוף ציבורי. הבנתם את זה? לפחות 50 אחוז. לשיטתה של ח"כ תירוש קודם נגיע לשוויון ומשם השמיים הם הגבול. איך מסתדרים חוקים כאלה עם השוויון בין המינים? אז זהו שהם לא מסתדרים. ארגוני הנשים הפסיקו כבר מזמן לחתור לשוויוניות. הן פועלות כמו ראשי ועדי עובדים, ששאיפתם היחידה למקסם את טובת הציבור שלהם.

למעשה, זה אפילו עוד יותר גרוע. ראשי ועדי עובדים לפחות פועלים בעולם שיש בו ועדי עובדים אחרים, שנלחמים מולם על הטבות ועל תקציבים וכמו שאמר לי פעם מישהו חכם, כשכולם אוחזים בשמיכה אחת וכל אחד מושך לכיוון שלו השמיכה נשארת באמצע. לארגוני הנשים אין אף אחד שימשוך את השמיכה מולם וכך נוצר מצב שהאיזון מופר. סיקורי התקשורת בסוגית ההטרדה המינית מוטים כמעט תמיד לטובת המתלוננת. גברים שרק הועלו נגדם חשדות מהסוג הזה נאלצו לפרוש מתפקידיהם, וזה בשעה שמרב מיכאלי יכלה לפשוט חולצתה בשידור חי ויסמין ווגנר התפשטה מול פלוגת חיילים בישוב עתניאל ושתיהן יצאו מזה בשלום. גם המלצות ועדת שניט, להשוות בין אבות לבין אמהות ולבטל את חזקת הגיל הרך המקנה אוטומטית משמורת לאם לא בוצעו עד היום עקב התנגדות ארגוני נשים רדיקליים.

גברים שמנסים למחות על המגמה המתמשכת לרעתם מושתקים מייד שהרי הם המעמד העליון, הפטריאכלי והמדכא. גם נשים כמו ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' שקוראות להנמיך את להבות הזעם הפמיניסטיות זוכות לקיתונות של רותחין מצד ארגוני הנשים ויש להן סיבות טובות. לפי נתונים של רשם העמותות, משכורת של יו"ר ארגון נשים חזק עשויה להגיע למאה-מאתיים אלף לשנה, וזה עוד בלי לקחת בחשבון הזמנות לכנסים, להרצאות בחו"ל וגישה נוחה למינויים פוליטיים, שזו הסיבה האמיתית לאנרגייה הגדולה שמושקעת בקמפיינים שלהם לשריון הייצוג הנשי.

במילים אחרות, מדובר במנגנון שיש מי שמתפרנס ממנו ואפילו מתפרנס טוב ויש לו אינטרס לשכנע שעדיין קיים העדר השוויון ולהמשיך לחגוג את יום האישה. גם אם זה אומר שצריך לשם כך להעלות הצעות חוק מופרכות, או להציג סרטים אוויליים שרק מוכיחים עד כמה שהיום הזה כבר לא רלוונטי. ואולי בכלל הפתרון הוא שגם הגברים יכריזו על "יום הגבר". במצב הדברים הנוכחי, זה עוד עשוי להיות תשעה באב. 

מדוע אם שרצחה ילדיה זוכה לאהדתנו? - עו"ד תמר הר-פז

אימהות שנטלו את חיי ילדיהן מצטיירות בכלי התקשורת כסובלות ממחלות נפשיות, ואילו האבות הגרושים סומנו במשטרה כפושעים הבאים

תמר הר-פז | 30/9/2013 18:38, אתר NRG

אלי גור הוא רוצח מתועב שעשה מעשה שאין לו כפרה, ואם הוא היה נשאר בחיים, הוא היה צריך לשבת בכלא, עד שארית חייו. אבל בזה אין להצדיק את גל המעצרים של אבות גרושים שעורכת משטרת ישראל בימים האחרונים.

ארגוני האבות מדווחים שמאז הרצח ביום רביעי האחרון, נעצרו תשעה אבות עקב תלונות מצד גרושותיהם, בינהם אב נכה מקרית גת שנעצר ושוחרר בתנאים מגבילים בגלל סטטוס שהעלה בפייסבוק בו נאמר ששירותי הרווחה צריכים לבקש ממנו סליחה, ואב מאשדוד שנעצר, אחרי שגרושתו התלוננה שבעת שהילדים שהו בדירתו הוא לא אפשר להם לערוך עמה שיחה בסקייפ. אבות נוספים נעצרו בגלל שאיחרו להשיב את ילדיהם לגרושה. כל זאת, כששבוע לפני שאירע הרצח הנורא בתל-אביב, ארע רצח נורא אחר בירושלים של ילדים על ידי אימם, שעלתה עמם לארץ מאוקראינה - ולא שמענו על גל של מעצרי אמהות, או של עולות מאוקראינה.

גם סיקור פרשת הרצח בירושלים היה שונה מסיקור הרצח בתל אביב. בשעה שלגבי גור, שמענו שוב ושוב דיווחים לפיהם נהג באלימות כלפי הילדים וכלפי אשתו, שנסמכו אך ורק על עדותה של אשתו בנפרד, שהייתה נתונה עמו בסכסוך גירושים. הרי שבמקרה של האם הרוצחת, בחרו כל העת להדגיש שמדובר באם חד הורית, מובטלת, עולה חדשה שלא השתלבה בארץ, והתקשתה להתמודד עם החיים כגרושה.

זו לא הפעם הראשונה שכלי התקשורת מתייחסים בכפפות של משי לאמהות שרצחו את ילדיהן. רגינה קרוצ'קוב, שהטביעה את בנה בגיגית, זכתה לכתבה אוהדת שהציגה אותה כאם מסורה שרצתה לגאול את ילדה מחיי עוני, והאשימה במצבה את בעלה לשעבר שבחוסר רגישות על שהתגורר עם בת זוגו החדשה בקרבתה; אולגה בוריסוב, שהטביעה את בנה בים, תוארה כמי שסבלה מדכאון ומבדידות, מיחסים מתוחים עם בעלה והייתה מודאגת מהקשיים ההתפתחותיים של הבן שלה.

"איש לא ראה את המצוקה של אחי"

גם סביבתה של אם רוצחת מתגלה פעמים רבות כמי שבוחרת לתמוך בה, חרף מעשה הרצח. כך למשל, גיסה של האם הרוצחת מירושלים הבטיח כי תזכה לחיבוק מהמשפחה, ואמר כי היא אדם מאוד עדין ואחרי שתחלים תבין מה עשתה. כך היה גם במקרה של אחלאס אלערג'אן, האם הרוצחת מרהט, שהרגה שלושה מילדיה במהלומות אכזריות בסכין לשחיטת כבשים. מייד לאחר הרצח אמר בעלה: "כואב לה. היא נפלה קורבן, אבל אני אוהב אותה ואלחם בשבילה".

על הרקע הזה בולט היחס השונה שקבלה חגית כהן , אחותו של אלי גור, לאחר שהעלתה סטטוס בפייסבוק עם גרסתה לארועים שלפני הרצח. לדבריה, אחיה מעולם לא גילה אלימות כלפי ילדיו , וכל התלונות של אשתו בנפרד, היו חלק ממלחמת הגרושים שהתנהלה בינהם. לטענתה, המערכות כולן גילו העדפה מובנית למצג הקורבנות שהציגה אשתו. גם צו ההרחקה שהוצא נגדו , כך היא סבורה, נבע מרצונה של האישה להשאיר את ביתם המשותף רק לעצמה ובמילותיה. עוד היא טוענת, כי המערכת לחצה את אחיה בשורה של צעדים, כמו למשל אילוץ לעבור בדיקה פסיכיאטרית משפילה רק על סמך תלונות של אשתו בנפרד ומבלי שהיו הוכחות כלשהן להתנהגות חריגה מצדו.

"צריך לעשות פה בדק בית טוב ורציני כדי לבדוק מה קרה פה, ואיך הפכו את אלי לקרבן של הפרקטיקות הידועות של עורכי הדין: תלונות שווא על אלימות כדי ליצור 'רושם'; תלונות שווא על איומים ברצח כדי ליצור רושם ולהשיג רווח אסטרטגי במשפטי הגירושין; אי מתן זכות ביקור לאב בצורה אוטומטית והפיכתו לארנק, ואסיר פיננסי", טענה.

"הטירוף הרצחני והאלים שאלי נקלע אליו עד שוויתר על חייו ולקח איתו גם את חיי ילדיו שכל כך אהב, הטירוף הזה לא התחיל אתמול. משהו גרם לו להתרחש, ואותו משהו היה שאיש במערכת לא הקשיב לאלי, איש לא ראה את המצוקה הענקית שאלי נקלע אליה, כולם היו עסוקים (ועדיין) רק בלעטוף את רונית באהדה וחמלה".
הסטטוס הזה זכה לאינספור תגובות כעוסות במרחבי הרשת, עד שבסופו של דבר כהן הייתה צריכה להתראיין לערוץ 2 ולהבהיר כי לא התכוונה להגן על מה שאחיה עשה. קל לסווג את האחות כמי שצערה טשטש את כושר השיפוט שלה, או כמי שאינה מוכנה להכיר באחריות של אחיה למעשיו האיומים, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהביקורת שהיא נתונה לה לא הייתה מנת חלקם של אלה, שתמכו באמהות רוצחות.

אבל גם בלי ההשוואה הזו, כדאי לפחות להקשיב לדבריה. בעיקר כי נראה שהמערכת מגיבה על הרצח במחזור הפתרונות הישנים והמוכרים לה. ח"כ זהבה גלאון, הודיעה כבר שתנסה לקדם הצעת חוק שתחמיר עם גברים המפרים צווי הרחקה, ובכנסת יו"ר הועדה לזכויות הילד, אורלי לוי, בעלת האוריינטציה הפרו-ממסדית המובהקת, דורשת ישום מהיר של המלצות דו"ח משרד הרווחה לאיתור ילדים בסיכון (דו"ח וינטר), או במילים אחרות: עוד כוח למערכת הרווחה להתערב במרחב המשפחתי האישי.

היה קל אולי לקבל את הדרישה, אילו מערכות הרווחה היו אכן כל-כך מוכיחות את עצמן, אבל חמישה מקרי רצח ילדים מתחילת השנה, רובם ממשפחות המוכרות לשירותי הרווחה, מחייבות קודם לעשות בדק בית של מערכת הרווחה עצמה.

גור היה בן אדם לא יציב, על החלק הזה אין ויכוח, אבל הוא הצליח להגיע לנקודה הזו בחייו בלי להסתבך. אם יש אמת, אפילו חלקית, בדברים של אחותו, ומנגנוני הרווחה והאכיפה אכן מוטים תמיד לטובת האם (מה שמקבל חיזוק מגל מעצרי האבות האחרון) אנו עלולים למצוא עצמנו מייצרים רק עוד ועוד גברים שימצאו עצמם בתחושה שממילא אין להם מה להפסיד ומגבירים את מה שאנחנו מנסים למנוע.
  

אורלי לוי-אבקסיס ח"כ בעלת מודעות חברתית, או רודפת פרסום סדרתית? - עו"ד תמר הר-פז

דיון סוער נערך ביום רביעי שעבר בכנסת על דו"ח ה - OECD  האחרון. במהלך הדיון תקפה ח"כ אורלי לוי -אבקסיס את הממשלה על אופן ניהול התקציב. בתגובה שחרר לעברה שר הרווחה עקיצה כשאמר כי ח"כ הוגן המתנגד לתקציב – צריך להצביע נגדו גם בשעת-האמת במליאה.  בכך רמז לעובדה כי לוי למרות דבריה, הצביעה בעד התקציב והתנהלות הממשלה האמורים. דבריה של לוי-אבקסיס, זכו למתקפה אף מח"כים נוספים בקואליציה על רקע התקדים הפרלמנטרי שיצרה. לראשונה ח"כ מהקואליציה תוקף את  הממשלה על התנהלותה התקציבית[1] .

כזכור ניסיונותיה של אורלי לוי לחדור לחיקה החם של הפוליטיקה הישראלית החלו במגעים עם פואד בן אליעזר ממפלגת העבודה, שבמהלכם אמרה  "תוכנית הליכוד הרסנית לציבור הישראלי,  ונראה לי שדווקא העבודה היא זו שתוביל את השינוי". במקביל למגעים עם פואד , נפגשה גם עם יוסי שריד כדי לבדוק אפשרות להצטרף למפלגת מרצ[2]. לאחר שנכשלה בניסיונותיה להתקבל לשתי המפלגות האלה, פנתה לאביגדור ליברמן, שהסכים לקלוט אותה  במפלגת "ישראל ביתנו".

מאז ועד היום נראה שהיא חדרה לתוך חיינו ואנחנו לא מפסיקים לשמוע ממנה התבטאויות דעתניות כמעט בכל דבר ועניין. לוי –אבקסיס התראיינה ושחררה הודעות לתקשורת באינספור נושאים : מצב הקשישים בישראל, טיפולי השיניים לילדים, הקמת מוסדות לנוער עברייני, טיפול בפגים בישראל, סבסוד הדיור הציבורי, בעלי מוגבלויות, הוצאת ילדים מהבתים, חד הוריות וכו'. כל פעם שנושא מסויים עולה לכותרות אורלי ממהרת לצאת לתקשורת ודואגת לטפח את הדימוי שלה כמושיעת החלשים והמדוכאים.

ואין ספק שכל הנושאים שהוזכרו חשובים, אבל מישהו בדק פעם האם לאחר שהיא יוצאת בהכרזות תקשורתיות לוי –אבקסיס באמת מטפלת בכל הנושאים האלה, או שהיא שוכחת מהם דקה לאחר שהפלאשים כבים? האם זה הגיוני שח"כ אחד יכול להעניק טיפול רציני ומעמיק לכל כך הרבה נושאים בקדנציה אחת?

הפרשה של סילמן היתה דוגמה טובה לכך, דקה לאחר מותו הטראגי הופיעה לוי-אבקסיס  בעיתונות ובישרה שהיא ניסתה לעזור לסילמן. אין שום דרך לדעת אם זה נכון וגם אם זה נכון,  לפי התוצאה , העזרה של לוי לא ממש הוכיחה את עצמה.  אבל מה שבאמת מטריד זה המהירות שבה רצה אורלי לוי לגזור קופון תקשורתי על חשבון הטרגדיה של סילמן.

גם לויכוח הסוער שהתנהל ביום רביעי במליאה, השאלה הזו רלוונטית. זכותם של חברי הכנסת שהתעמתו עם לוי-אבקסיס להרגיש שכשאורלי לוי נואמת נגד הצעת התקציב, שהיא עצמה הצביעה בעדו זה חוסר כנות, וניסיון להרוויח  נקודות בדעת הקהל בצורה לא הוגנת.  זכותם להתנגד לנאום שאמור למצב את לוי-אבקסיס כמעין צ'ה גווארה,  בשעה שבפועל תמכה בתקציב. בקיצור הקול קול יעקב והידיים ידי עשו .

ולזה תוסיפו את סגנונה האישי, שיצא לו שם בוטה במקצת. לוי-אבקסיס כבר הספיקה לכנות את פקידי האוצר חזירים[3]  ואבות, שהורחקו מילדיהם על ידי רעיותיהם לשעבר והופיעו בפני ועדה בכנסת בבקשה לסיוע כונו על ידה חוצפנים, כי כפי שדאגה להסביר להם, להשקפתה זכויות האם קודמות לזכויות האב .

נשאלת השאלה האם מי שיחד עם עוד ששה מבני משפחתו "עלה בהגרלה" של מגרשים במחירים מוזלים שנערכה בבית שאן בביתן סגור וללא פרוטוקול, ושהייתה מיועדת מלכתחילה לזוגות צעירים ולמחוסרי דיור[4]  רשאי להציג עצמו כל העת כהתגלמות המלחמה בשחיתות וכאביר הצדק החברתי?  האם מי שבצע זיגזגים פוליטיים מהעבודה למרץ ולישראל ביתנו במרוץ אחר כסא בכנסת, יכול כל העת להטיף מוסר לאחרים?

[1] http://www.news1.co.il/Archive/001-D-329087-00.html

[2] http://www.nrg.co.il/online/1/ART/855/663.html

   http://celebs.walla.co.il/?w=/30/657077

[3] http://www.themarker.com/consumer/health/1.2006962

[4] http://www.mako.co.il/news-israel/local/Article-e050dbf8a7c4731018.htm

http://www.israelhayom.co.il/site/newsletter_article.php?id=17081&newsletter=15.05.2012

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4229136,00.html

http://news.walla.co.il/?w=/90/2533075

בתחילת שנות ה90 פרצה הזמרת אתי אנקרי לתודעה הציבורית כששיריה הפכו ללהיטים מושמעים ביותר בטלוויזיה ובכל תחנות הרדיו. מבחינה מוזיקלית היא עשתה עבודה טובה אך בבדיקה מעמיקה וניתוח מילות שיריה (שהציקו לי עוד בתור נער) מתגלה אג'נדה פמיניסטית מאוד קיצונית עד כדי שנאת גברים של ממש.

עבורי אתי אנקרי מסמלת תחילתו של עידן השתלטות התנועה הפמיניסטית והכתבת מסרים של שנאה ועויינות מיליטנטית כלפי המין הגברי כולו שמתואר כאשם בכל תחלואי העולם: נשים תמיד טובות, תמימות ומסכנות וגברים תמיד רעים ורשעים. היא ממש הפכה לזמרת המנונות של הפמיניזם הקיצוני, כפי שתראו:

גם שיר בנאלי ומצחיק כמו "לך תתרגל איתה" הוא למעשה שיר עוקצני נגד גבר שבוגד בבת הזוג שלו. בתור נער בן 13 לא ממש הבנתי את כותרת השיר אבל ברור ושקוף שהמילה "תתרגל" מחליפה קללה גסה ידועה מאוד שאין צורך אפילו להזכיר.

הוא אמר לי:"איתך אני משתגע, איתה אני רגיל"

תרגום: הוא מצא מישהי שיותר מתאימה לו ממני

השיר "אני רואה לך בעיניים" הוא שיר על גבר מכה שכולא את בת הזוג שלו "בין קירות", כפי שהסבירה לי מורה לספרות. מילות השיר אפילו לא מתארות אלימות או פגיעה פיזית, מילולית או רגשית אלא תחושה סובייקטיבית של כותבת השיר, "אני רואה לך בעיניים", סוג של משטרת מחשבות. עובדה, כיום אחרי 20 שנה אנחנו חיים במציאות בה כל אישה יכולה להתקשר למשטרה, למלמל "אני מרגישה מאויימת" (בייחוד אם היא רוצה להשיג יתרונות במאבק גירושין מכוער) המשטרה אוטומטית תעצור את הגבר!!

השיר "לוליטה" מדבר על מפיק נצלן ומנוול שמנצל מינית נערה צעירה שרוצה להצליח ולהתפרסם (ניתוח מלא), תוך כדי שהוא גם מרעיב אותה, אחד המרכיבים המרכזיים של התעמולה הפמיניסטית באותה תקופה כשבארה"ב פמינסטית בשם נעמי וולף פרסמה בספרה "מיתוס היופי" את הטענה ש"150 אלף נשים מתות באמריקה כל שנה בגלל אנורקסיה" כשבפועל התברר שהמספר הוא 150 בלבד. מותו של כל אדם הוא טרגדיה נוראית בפני עצמה אך לניפוח המפלצתי של המספר פי אלף הייתה מטרה פוליטית ברורה והיא להחדיר את המסר כאילו גברים מרעיבים את הנשים ורוצים אותן רזות, טענה שאין לה שום בסיס במציאות כי כל גבר ממוצע (כולל אותי) יאמר שאישה רזה מדי שעצמותיה בולטות רחוקה מאוד מלהיות סקסית או מושכת.

אבל הנה, עובדה שעד היום שטיפת המוח הזאת הצליחה, ולמרות הסטטיסטיקה השקרית עדיין מדברים על כך שאנורקסיה "היא בגלל החוקים שגברים מכתיבים". (מעניין מאוד מדוע הפמיניסטיות לא באות בטענות לכל אותם מעצבי ומעצבות אופנה שרובם הומוסקסואלים או נשים...?)

מסקרן אותי האם לדעת גב' אנקרי גם מדונה, הזמרת הכי מפורסמת בעולם, הייתה קורבן כשקיימה יחסים עם המפיק שלה בתחילת דרכה...? האם גם מדונה שהצהירה בתחילת דרכה שהיא "הולכת לכבוש את העולם" הייתה תמימה, מסכנה, חלשה וחסרת אונים כמו הנערה שהיא מתארת בשיר שלה?

לא נעים להזכיר אבל נשים רבות משתמשות בכלי המגעיל והמפלצתי הזה של טענות על "ניצול מיני" ו/או "הטרדה מינית" אם הן לא מצליחות להשיג משהו. לדוגמא, קראתי מאמר או סיפור שכתבה שחקנית שמתארת איך במאי "הטריד אותה מינית": היא מספרת שהוא הציע ללהק אותה לתפקיד ראשי בסרט שהוא מתכנן לעשות ותוך כדי ניסה להתחיל איתה. בסוף הוא אמר לה:"כרגע אין לי כסף כדי לעשות את הסרט", והשחקנית סיכמה את הסיפור ב:"אם אין לך כסף, אז ביי!". אני שואל את עצמי אם כן היה לו כסף, גם אז הייתה טוענת להטרדה מינית???

השיר "מיכאל" שממבט ראשון נראה תמים למדי, מלא בתוקפנות פמיניסטית של ילדה שהיא טום-בוי וכאילו נאבקת ב"עולם של גברים" לשמור לעצמה את שמה הפרטי למרות שהוא נשמע כמו שם של בן. דרך עדינה לומר "אני שונאת אותו":

"אנ'לא אוהבת שמשנים לי את השם
לא אוהבת גם את בנו של השכן. "

אותי עדיין מאוד מבלבלים שמות של בנות כמו "יובל", "רוני", "שחר", "אופיר", "דניאל" וכד' שהיו בעבר שמות של בנים. כותבת השיר מכריזה עליי אישית מלחמה, מצביעה עליי ואומרת לי "אני שונאת אותך!". למה? כי היא רוצה שבנים ובנות יהיו שווים ולא יהיה שום הבדל ביניהם.

סבבה! נשמע לי רעיון מצויין אבל אני לא מאמין שנשים באמת רוצות שוויון במיוחד כשזה נוגע לדברים השליליים והלא נעימים. עובדה: היום יותר מאי פעם הפמיניסטיות דורשות התייחסות מילולית שמדגישה את המין שלהן (ואני בכוונה לא אומר "מיגדר" כי אני לא מאמין בבולשיט הזה) כמו לומר:"אני אישה, מגיע לי הרבה יותר!!!" ואין ספק שאין יותר מעצבן ופוגע עבור אישה שפונים אליה בלשון זכר כי נשים מתחילות להבין שמעמדו של הזכר נחות יותר מכל חיה, חרק וכל יצור על פני האדמה.

אגב מה שהכי בלתי נסבל לדעתי אצל בנות שהן טום-בוי (בנות ש"מתנהגות כמו בנים") זה שמצד אחד הן עושות כל מה שהן רוצות ואם מתחשק להן, מפוצצות בנים במכות. בכיף. אבל אם אותם בנים מעזים להגן על עצמם, אותן בנות "טום בוי" מתחילות לצרוח "איך אתה לא מתבייש להרים יד על בנות!?!?" וכולם, ילדים ומבוגרים, הורים ומורים כאחד יתנפלו על אותו ילד אומלל שבסה"כ הגן על עצמו. קראתי אפילו על מקרה בקנדה שנערה הזמינה משטרה נגד נער רק על זה שצעק לה:"תעזבי אותי לנפשי!" אחרי שהציקה לו כל הזמן (רמז: היא טענה שהיא הרגישה מאויימת...)

ילדה "טומבוי" בפעולה

לסיכומו של דבר, אתי אנקרי תרמה רבות למלחמת המינים הנוראית בישראל ולקביעת טרמינולוגיה פמיניסטית - עולם מונחים מיגדרי מיליטנטי שנכפה על כולנו בכל מקום ובכל הזדמנות. אני לא מכיר אותה אישית כדי לדעת מה השפיע עליה ומה נתן לה את ההשראה לכתיבת שיריה אבל אני יכול לנחש שכפי שעושים אמנים רבים היא הושפעה מכותרות העיתונים ומאמרים פמיניסטיים שפורסמו באותה תקופה עם כל מיני תיאוריות פמיניסטיות הזויות שמתארות גבר כיצור רשע, אלים, סוטה מין, נצלן ואכזרי שמטבעו רק פגע תמיד בנשים ופועל לדכא אותן ולשלוט בהן.

יעקב

קישורים בנושא:

• הג'יהאד הפמיניסטי של נסיכות הפופ - דבי שלוסל
• איך נעשיתי אנטי-פמיניסט