זכויות הגבר בישראל

לפני מספר שנים, המגמתיות שבהצגת האלימות במשפחה כ"אלימות גברית" התבטאה באופן בוטה וגס במיוחד בתוכנית הבריאות של דפנה שפיגלמן בערוץ 10:

ניתן היה לראות שם כמה דפוסים ומסרים מאוד מקוממים, מזעזעים לא הוגנים ולא לעניין שממש ניסו להחזיר בכוח לתודעת הציבור את הפארנויה האנטי גברית שמציגה כל גבר כמכה-נשים ו/או אנס/פדופיל פוטנציאלי. כשצפיתי בתוכנית נזכרתי שרק לפני כשנתיים לפני כן, מירנה בלית, עורכת עיתוני נשים מפורסמת מאוד בארה"ב במשך 30, הוציאה ספר שבו היא מודה שעיתוני הנשים משתמשים במכוון בהפחדה של ציבור הנשים ומכניסים נשים להיסטריה ופרנויה אנטי-גברית במטרה למכור כמה שיותר עיתונים.

בשנת 1996 ראיתי בחדשות ידיעה מצולמת על רצח 50 גברים ונערים במלחמת האזרחים באלג'יר. הראו צילום בלתי מצונזר של שורה ארוכה של גופות, והקריינית סיפרה בשטחיות ובקור רוח שכולם היו אזרחים בלתי חמושים וכולם נרצחו כאשר ישנו. הידיעה הזאת נמשכה לא יותר מ20 שניות, אני זוכר היטב כי הסתכלתי בשעון. לעומת זאת, כאשר דיברו על 2 או 3 נשים שנרצחו באותה מלחמה בדיוק – הייתה כתבה של לפחות 15 דקות שבמהלכה נאמרו כל הקלישאות הידועות על כמה חמורה היא פגיעה בנשים, שזה "פשע המלחמה החמור ביותר" ובין היתר, התראיינו בני משפחותיהן של הנרצחות, הראו תמונות ("הן היו כה צעירות ויפות") – כל מה שמאפיין כתבה תעמולתית בשיא הדרמטיזציה.

ההשתלחות של פמיניסטיות בגברים חרדים היא זן חדש של גזענות שמנצל בורות כדי להשיג יתרונות לא צודקים לנשים בלבד, תוך כדי הסתה והפצת שקרים

בתקופה האחרונה מנהלים ארגוני הנשים והפמיניסטיות בישראל קמפיין מאוד אגרסיבי ובוטה שמשתלח בציבור הגברים החרדים בשל מה שהן מתארות כהפרדה גזענית בין גברים לנשים בקווי המהדרין. הן מתארות הפרדה זו כ"שוביניזם גברי" ואפליה כלפי נשים עד כדי השוואה לקיפוח השחורים בארה"ב ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה. בפועל ההסתערות המאסיבית הזאת של הפמיניסטיות על דעת הציבור באמצעות הצפה של אייטמים בנושא בכלי התקשורת המרכזיים, רק מוכיחים וחושפים שוב את הצביעות והמוסר הכפול הנוראי בבסיס פעילותה של התנועה הפמיניסטית.

לפני מספר שנים שודרה בתוכנית הטלוויזיה "זה הזמן" של עמנואל רוזן בערוץ 10, כתבה מגמתית, חד-סיטרית ושערורייתית שכולה בנויה מסילוף נתונים, שקרים וטיעונים של צד אחד בלבד (ואשר שודרה בזמן אמת באתר ואללה). התוכנית עסקה בתיאוריה בשם תסמונת הניכור-ההורי (PAS) שפיתח מומחה אמריקני מצליח בשם ריצ'ארד גרדנר אשר מסבירה כיצד לעיתים רבות במסגרת סיכסוך גירושין, הורה המקבל משמורת על הילדים (לרוב האישה) מסית את הילדים נגד ההורה השני, כולל ובמיוחד תוך כדי המצאת סיפורי התעללות פיזית ומינית שלא היו ולא נבראו. לפני מה שהוצג בתכנית כאילו מדובר בתיאוריה "שקרית" ש"הומצאה" כדי לצדד בגברים אלימים, פדופילים ומתעללים. כאילו לא מספיקה השליטה המוחלטת שיש לפמיניסטיות באמצעי התקשורת, ההתגייסות הבוטה והגועלית הזאת של עמנואל רוזן באה כדי לסייע לפמיניסטיות במלחמה וב"מאבק" שלהן נגד אבות גרושים המנותקים ונקרעים מילדיהם ונגד שינוי חוק חזקת הגיל הרך שמאפשר זאת.

תגובת מטה המאבק למען האב הגרוש

הבלוף המנופח הזה שנקרא "מצוקת מסורבות הגט" הוא למעשה עוד המצאה פרי יצירתן של הפמיניסטיות וארגוני הנשים שתמיד ממציאים ומנפחים נתונים והופכים מצוקה של מספר קטן מאוד יחסית של נשים ל"בעיה שמאיימת על כלל ציבור הנשים בישראל". תורת המדע הפתולוגי מסבירה כיצד קבוצה בעלת אינטרסים פוליטיים אגוצנטריים מצליחה לשטוף לציבור את המוח באמצעות הפצצה שיטתית ורצופה של שקרים באמצעי התקשורת והכל במטרה לחלוב עוד תקציבי ענק לטובתה בלבד, כמו תמיד, על חשבון אנשים שבאמת סובלים (חולים, נכים, קשישים ועניים).

מי שרוצה להבין ולקבל המחשה אמיתית לשנאת גברים מהי - חייב לקרוא את הכתבה המזעזעת הזו אודות השופטת לענייני משפחה רבקה מקייס שעשרות רבות של גברים מתלוננים נגדה שהיא משוחדת נגד גברים, מצדדת בנשים, נוקטת ביד קשה (בלשון המעטה) ואף מאפשרת לשומרי בית המשפט להכניס מכות רצח לגברים חפים מפשע, רק בגלל היותם גברים:

"קבוצת נפגעי מֶקָייס" כבר מונה כמה עשרות חברים. יוסי צייג, מהנדס אלקטרוניקה בן 46, לשעבר קצין ביחידת מודיעין, טוען כי "מדובר בשופטת אשר מפרה כל סדרי חוק אפשריים". צָייג אינו לבד. העדויות שיוצגו להלן, יציגו לכאורה תמונה שיפוטית עגומה.

לפני כשנתיים עלה לדיון (ולא בפעם הראשונה) הנושא "האם אפשרי עולם בלי גברים?" בתוכנית הטלוויזיה 'פוליטיקה' בערוץ ה1, שאלה מקוממת שחשוב לנתח, לתרגם ולהסביר את משמעותה האמיתית ומה באמת עומד מאחוריה: