הייתה לי חברה מאוד טובה....

תמיד הייתי נפגשת איתה, היא גרה באותו רחוב שלי.

היה לנו ריבים לפעמים אבל תמיד היינו משלימות.

הייתה עוד חברה נוספת שלנו גם טובה, אבל כלום לא עבר את החברותת החזקה שלנו.

ואז הגיעה הריב הגדול שהיה לי מאז ומתמיד.

אני וחברה הכי טובה שלי רבנו בגלל שטות גמורה אני לא יפרט .

ואני והחברה הנוספת היינו מול החברה הכי וטובה שלי .

בסוף תמיד משלימים נכון?!אבל בהשלמה הזאת אני לא חזרנו להיות החברות הכי טובות...כי לא רציתי ממש ידעתי שזה גורם להמון מריבות.
>

חלק 2:

אבל עד שהגיעה המכה הקשה שלא הפסקתי לבכות בגללה.

אני בבית הספר אף פעם לא הייתי בעניינים של בנים וגם אפעם לא הייתי מקובלת.

הסתפקתי במה שאני..

החברה הכי טוב שלי והחברה הנוספת שהינו יחד התחילו להפוך למקובלות ואני נשארתי בצד.

בעקבות כך אני פחות הסתובבתי איתן ואז אני התחלתי להרגיש נוראא נשבבעת לכם רציתי פשוט להעלם הרגשתי כיאלו ....

הדמעות ירדו ולא הפסיקוו. החלטתי לגשת אליהן ולהסביר להן את העמדה שלי בנושא..

הן אמרו לי שאין לי ממה להפגע אבל זה פותח לריב ופפה הפעם אני הייתי בודדה וספגתי את הכל !!

חלק 3:

זה היה כיאלו העולם נחרב עלי!!!זהה פשוט היה סיוט.

ופה הבנתי שאין לי סיכוי לחזור להיות חברה טובה שלהן!!

היה מין רגע מטומטם שחשבתי לעצמי למה כל הריב הזה?! במה הוא מספק?!

ואני מודהה גם לי היו קטעים מטומטמים וילדותיים בסיפורר..

אבל עדיין לא הפסקתי להזיל דמעות....

 המשיך כרגיל היה לי קשה מאווד...

ורק שתדעו שזה ממש קשה להתעלם מהן!

איזה דרמתית אני חח... 3>