פלאפי הארנב המעופף

זוהי אגב, סינגפור.

אני מתכנן לעבור לשם בקרוב. בשלב זה לשנתיים בערך, ואחר כך נראה.

יש בי רגשות מנוגדים לגבי זה. אין לי רצון להפוך ל"יורד" מצד אחד. מצד שני אני רואה איך המדינה שלי נמצאת בסיבוב הזה של המים לפני שהם נכנסים לחור הניקוז של הכיור (אם לא להשתמש במטפורות ריחניות יותר).

ברור שיש כל מיני סיבות בעד ונגד. חלק מהבעד זה הקטע ההרפתקני של לעבור למקום זר ומוזר ולחוות את החיים מזווית אחרת, עם שפה אחרת, ואנשים שונים לגמרי. בגילי ה"מתקדם" (זה משונה לומר מתקדם על משהו שהוא בעצם במגמת הדרדרות) לא בטוח שיהיו לי עוד הזדמנויות כאלה.

ועם כל זאת, אני קשור לישראל בהרבה נימים וחוטים וכבלים וקשרים. וגם בדם. זה מעבר להחלטה. זה גם אם אני מקבל את ההחלטה, אני לא יודע אם אי פעם או בכלל אהיה שלם איתה לחלוטין.

ולממש החלטה גדולה כזו בלי להיות שלם איתה זה דבר קשה מאוד. ועם זאת, כמו שאמרתי, כוחות גדולים ומנוגדים פועלים כאן. וכן קיימת בי המשיכה הזו לשינוי דרסטי בחיים שלי. משהו שידליק חזרה את הניצוץ בעיניים.

אני מתגעגע לניצוץ הזה. מתגעגע לימים שיכולתי להתלהב ממשהו באופן פשוט וטהור ונקי. ימים של תמימות.