פלאפי הארנב המעופף

ככה כולנו. יושבים מתחת לעץ ומחכים. למה מחכים?

מחכים שייפול עלינו קצת כסף. הכסף נופל רק כשהוא בשל וגם אז רק כשהוא התייבש יפה וניתק בקלות מהענפים הנמוכים.

הכסף הגדול, השטרות הרציניים יותר - אלה נמצאים בצמרת, בענפים הגבוהים. כשהם מבשילים ונופלים, הם נוחתים על הענפים שתחתיהם, וכמעט אף פעם לא מגיעים אלינו, היושבים מתחת לעץ.

רק אלה שמשיגים סולם, או שלומדים איך לטפס ולהחזיק מעמד על העץ, ולא ליפול מהרוח, ולהדוף את הציפורים המקננות בו ומנקרות בך כשאתה פולש לביתן, אלה מצליחים להגיע ולקטוף מהכסף הגדול, הצומח בענפים הגבוהים יותר.

אם אתם שואלים, מה עם הצמרת? מה קורה שם? אז זהו, אנשים שמגיעים לצמרת לא מחזיקים שם יותר מדי זמן. הם צריכים לחזק חבלים כל הזמן, הרוח צורבת בבשרם, הגשם מרטיב אותם, ותמיד יש סכנה שברק יפגע בהם. ובודד שם. בודד מאוד. אבל כמו שאמרתי, אנשים לא נשארים שם לנצח. הם שוהים שם זמן מה, קוטפים כמה שיכולים, שומרים כמה שמצליחים, ויורדים למטה לאחר כבוד.

יש כאלה שכבר התרגלו כל כך לחיות על העץ לאחר השהות על הצמרת, שהם בונים את ביתם על הענפים הבינוניים או הגבוהים, ונשארים שם.

ואני בינתיים יושב לי מתחת לעץ. יושב וחושב.