פלאפי הארנב המעופף

כולנו חיות של ריגושים. זה מתחיל כשאנחנו תינוקות (או תינוקים) וממשיך לאורך כל החיים.

יש כאלה שנדרשים לריגושים יותר מאחרים, כמו חסך כימי במוח שנדרש ליצירת האדרנלין ושאר אנדורפינים כדי לעבור את החיים במידה סבירה של הנאה/אושר/נורמליות.

אלה נעזרים בספורט אקסטרים, מערכות יחסים קצרות, בגידות, ומבחר לא קטן של סמים כדי לייצר את ההתרגשות, או לדכא את הצורך בה.

זה עצוב, אבל זה ככה.

חלק במנגנון העצום הזה שנקרא מוח לא עובד כמו שצריך. מישהו בבקרת האיכות לא ממש שם לב בכל השלבים הדורשים שימת לב, ואחד מגלגלי השיניים זז לאט יותר משהוא צריך.

לפעמים הצורך הזה מגיע בשלב מאוחר יחסית בחיים. לא כתוצאה מפגם מיקרוסקופי במוח, אלא כתוצאה מטראומה, הלם, או אירוע מכונן כלשהו (אגב, כל אלה יוצרים שינויים ממשיים במוח). ואז בגלל נסיגה והתקפלות של ה"אני", הצורך בהרגשה וחישה גדל ומתגבר.

וכמו כל התמכרות, זה רק הולך ומתגבר. הצורך, הסבילות, הכמיהה.