פלאפי הארנב המעופף

כמו תולעת בתפוח, כך המחשבות אצלי בראש. מסתובבות מפקפקות ונכנסות אחת בשניה.

האם אני בכיוון הנכון? האם אני מרגיש מה שאני אמור להרגיש? האם זה זה או שזה לא זה? מהו האושר?

האם זה כל מה שיש?

למה אני לא נותן לעצמי לפרוץ את המעגל הזה? למה אני לא יוזם יותר ועושה יותר וחושב פחות וטוחן חלומות במקום מעשים?

אני יודע שיש לי את היכולת לבצע ולא רק לחלום. הוכחתי את זה לעצמי בעבר. אבל איפשהו בדרך המוטיבציה שלי נפלה ונעלמה. ועכשיו אי אפשר לחזור אחורה בדרך המהירה של החיים כדי לחפש אותה דרוסה או מעוכה בצד הדרך.

אפשר רק לנסות וליצור חדשה, או למצוא מטרה ששווה לאמץ. איפה יש מטרה ששווה להתרגש בשבילה? שתרגש אותי מספיק כדי לקום ולעשות במקום רק לחשוב ולחלום?

אני מתקרב למסלול הצפוי של החיים, וזה מפחיד אותי מאוד, ועם זאת, נראה שמפחיד אותי יותר  הלא ידוע. ושם הפיתרון שלי נמצא. בקפיצת ראש לבריכה שעומקה לא ידוע, וגם לא אם יש בה בכלל מים.