פלאפי הארנב המעופף

מאז שהגעתי לסינגפור לפני כשבועיים, אני בחיפושי עבודה מתמידים.

עכשיו עברתי ראיון עבודה ראשון, בעבודה שהיא לא אידיאלית, אך תשיג לי את אישור העבודה שאני זקוק לו כדי להשאר כאן מעבר לאשרת התייר שלי.

הראיון עבר טוב, ונראה שבשבוע הקרוב הם יפנו אליי כדי להציע לי את העבודה..

במסגרת הגישה שלי אל המגורים שלי כאן כאל הרפתקאה (ברמה מסויימת), זו דווקא עבודה טובה שתעזור לי להתברג ולמצוא משהו עוד יותר טוב במהלך התקופה שלי באותה חברה.

אני חושב שיש לי איזה שהיא התנגדות פנימית לעבודה באופן כללי ולבוסים באופן יותר פרטני. אבל אני מדחיק את הדברים האלה מסיבות מעשיות וכלכליות פשוטות. לא כולנו ככה. אני מכיר אנשים ששמחים מאוד בחלקם, גם בעבודה וגם מחוץ לה, הם מרגישים שהחיים שלהם מספקים וממלאים אותם במידה הרצויה.

אולי אני ככה בגלל שאני חסר משהו? אם זה העניין, איך פותרים דבר כזה? או שלא צריך לפתור ופשוט צריך לנווט את התסכול הזה למקומות אחרים.. להפוך אותו לכוח מניע ולא למכשול.

אוף. יצא לי פוסט רציני הרבה יותר מדי. סליחה. לא התכוונתי.