פלאפי הארנב המעופף

האם הייתם אומרים שהחיים שלכם יוצאים כמו שתכננתם, או כמו שדימיינתם בעבר?

אצלי הם לא. אבל מצד שני, קשה להגיע לחלל בגיל 21..

וברצינות, כמה אנשים באמת מצליחים להגשים את החלומות שלהם?

אני האחרון שיפסול חלומות. להיפך, אני יודע שאני מהחולמים. פחות מהעושים והנלחמים והמתאמצים.

אבל ככל שאני חושב על זה, אני והרבה אנשים אחרים מעדיפים את החלום על המציאות. המציאות דורשת מאמץ, השקעה, דם יזע ודמעות בכמויות משתנות.

החלום אינו דורש דבר. אפשר לחלום לאורך שנים, ולא לעשות דבר במישור המציאות. אפשר להבטיח הבטחות לעצמך ולחתום על מליון התחיבויות, ולהגיד שמחר תקום ותעשה, או תתחיל משהו, או תבנה משהו, או  מה שלא יהיה.

אבל אם לא יהיה איזשהו גורם שבאמת יבעט בך בישבן, כלום לא יקרה.

אני לא אומר שכולם ככה. מזל שלא. החברה האנושית הייתה שוקעת בחידלון לאיטה אם זה היה המצב.

אבל אני חוזר לנקודה שבה התחלתי: כמה אנשים שאתם מכירים הצליחו להגשים את עצמם? את החלומות שלהם?

מה שאני חותר אליו הוא לא שצריך לוותר. אלא שצריך לשנות את החשיבה. החלימה נובעת מחוסר בדחף, חוסר בכיוון, חוסר בחזון, ומחסור בצורך.

כל האנשים שהשיגו השגים רציניים עשו זאת כי זה בער בהם. הצורך הזה להוכיח משהו, להגיע לאנשהו, לעשות משהו מיוחד ולהשאיר חותם.

אני מחפש את המקום הזה שהצורך מחדד את הכיוון בחיים. את הידיעה מבפנים שזה מה שצריך לעשות. וזה הכיוון שאליו צריך ללכת.