פלאפי הארנב המעופף

כן, נדוש.

אבל ברצינות רגע. אתם לא מרגישים שדברים קורים מאחורי הקלעים?

כמה "צירופי מקרים":

* תגובות להתעוררות הגלובלית נגד בעלי ההון והבנקים שפשטו את הרגל ומגלגלים את חובותיהם והפסדיהם לציבור - הפגנות של התארגנויות ספונטניות דוגמת "לכבוש את וול סטריט" נתקלו בהתנגדות אלימה בלי שום התאמה להפגנות עצמן שהיו שקטות ומתורבתות. וזה באמריקה עם מגילת הזכויות שלהם. וכן, אני יודע שדברים השתנו אחרי 9/11 בארצות הברית, אבל לא מדובר פה בטרוריסטים. אלא באזרחים שבאו לזעוק את זעקתם נגד ממסד שנשלט על ידי כסף ופועל מיידית ובאלימות קשה נגד כל מי שנתפס כאיום. הם שלחו את המשמר הלאומי נגד כל פעולה של "לכבוש את וול סטריט"! זה אגב אסור על פי החוק האמריקאי כי זו הפעלה של כוח פדרלי נגד אזרחים. כוח פדרלי מופעל נגד טרוריסטים בעיקר, ובמקרי חירום בלבד בהזדמנויות אחרות. מישהו הרים את הטלפון וגרם לזה לקרות. וזה היה צריך לעבור בדרגים הגבוהים ביותר!

* בואו נחזור לארץ הקטנה שלנו: יש לנו חוקים לחופש דיבור, דמוקרטיה, התארגנות. אין חוקה, אבל יש כמה חוקי יסוד. למשל, מותר לקיים הפגנה עם פחות מחמישים אנשים, ללא כל רשיון וכל צורך בתיאום משטרתי, כל עוד שומרים על הסדר ולא יוצרים מטרד ציבורי (רעש, לכלוך, אורות עזים וכדומה). זה החוק.

האם זה מתקיים? לא תמיד.

האם אנשים מודעים לזה? לא במיוחד. שומעים הרבה על הפגנות לא חוקיות. אין חיה כזו במשטר דמוקרטי. כל הפגנה היא חוקית.

אם הפגנה הופכת לאלימה, מפעילים כוחות שיטור כדי להגן על האזרחים וסביבת החיים שלהם. בתיאוריה.

במציאות, כוחות שיטור נשלפים בארץ למטרות פוליטיות מובהקות. אני לא מדבר על הפגנות ענק. אני מאוד מקווה שזה לא יגיע לכך, כי בינתיים הם יודעים שלא יגיבו לזה טוב מדי וזה נותן שסתום לשחרור לחץ לעם ישראל.

אבל במקרים קטנים יותר, וכן אני מדבר על מחאת האוהלים. באירועים הגדולים הם לא נגעו ונתנו רושם שהם מעודדים ותומכים. אבל אחרי שהבום הגדול שכך קצת, הם הוציאו פקחים וכוחות שיטור לרחובות, ופשטו על אוהלים שבמשך שבועות ארוכים שהו שם, וכן, היוו מטרד במרחב הציבורי, ופינו אותם בלי קשר לאם יש לאנשים מקום ללכת אליו או לא. כל העניין עם אוהלים שמהווים מטרד זה שזו הנקודה בדיוק. אנשים לא עושים כלום אם לא נכנסים להם למרחב האישי שלהם. בעיקר בארץ שכאן פותחה וטופחה האדישות לרמה של אמנות. האוהלים ישבו כמו עצם בגרון לשלטון. כל עוד הם היו שם בחוץ, לתקשורת היה מה לצלם, את מי לראיין ודברים יכלו להתפתח. ברגע שפינו את האוהלים, פיצלו את האנשים. גם אם הם עברו לבניין כזה או אחר, האטרקציה כבר פחות מעניינת ועוברים לסיפור הבא.

אני אופטימיסט גם כשאני פסימי. אני חושב שברגע שהחתול הזה יצא מהשק, גם נסיונות דיכוי ואוכל ושוטים לא יחזירו אותו לשק הזה. רואים התעוררות בארץ והיא קורית לא רק בתל אביב אלא בהרבה מקומות אחרים. אנשים לא רק התעוררו אלא משתמשים באינטרנט כדי לתקשר אחד עם השני, לתאם פעולות, ולקדם אג'נדה חדשה שהיא על-פוליטית וחברתית-כלכלית מובהקת. בלי קשר לאיזה צד התחיל בפוליטיקה (שזה אגב דבר שהשלטון מנסה נואשות להדגיש, כדי להפוך את הסיפור לפוליטי-מלוכלך, ולגרום לו לאבד את הלגיטימיות שלו), צריך להסתכל על הדרך, ועל המטרה.

הדרך: הפגנות לא-אלימות, קיום דיאלוג ורב-שיח בין אנשים. גם כאלה שמרגישים שהם שונים מדי אחד מהשני.

המטרה: שיפור החיים במדינה הזו. בכל צורה ודרך שאפשר. בין אם זה שינוי צורת המשטר, חרם צרכני להורדת מחירים, החלפת אדם זה או אחר, או כל אפשרות שעולה על הדעת ועוברת מספיק אנשים וצוברת הסכמה מירבית.

אז כן, אני מאמין שקיים קשר. בין אם זה קשר בכל ארץ שמסתכלת על הרווח כמטרה והחיבור בין הון לשלטון בה הוא חזק ויציב. ובין אם זה משהו גלובלי יותר. קשר בין המדינות החזקות כדי להמשיך את השלטון הכלכלי הזה ולהשאירו בידיים של העשירים תוך כדי דריכה על כל השאר.

אני מאמין גם שזה לא יעבוד להם. אחת מהסיבות לכך היא הגלובליזציה שהם כל כך טיפחו כדי להאדיר ולחזק את העסקים שלהם. החיבור הזה בין כל האנשים יהיה בעוכריהם. זה יצא משליטתם, ואת השד הזה אי אפשר כבר להחזיר לתוך הבקבוק. האינטרנט כיום נותן לאנשים לדבר, לתקשר, להפרות אחד את השני ברעיונות וסמלים, וגם להתגונן ביחד נגד אלה שרוצים לדכא למטרותיהם האישיות.