|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
במקרה הנושא שלי מתאים ל"חופשה בחו"ל"!
לאחרונה, הזדקקתי לאתר יעד לטיול משפחתי. בין האפשרויות עלו טאייפיי (הבירה של טייואן) ובנגקוק (הבירה של תאילנד). וכך בהינף יד שתי האפשרויות הללו הפכו לבעייתיות:
1. בשבועות האחרונים משתוללת סופת טייפון בטאייפיי, שתהיה בעייתית כשנרצה.. להלך ברחובות העיר.
2. אחת מתוך שלוש פצצות TNT שהוטמנו בבנגקוק התפוצצה והרגה כמעט 20 איש, כאשר מעל מאה נוספים נפצעו. כחצי מההרוגים - תיירים.
אז מה עושים? ישראל יקרה לנו (ובוא נהיה כנים, גם לא הכי בטוחה אם מסתכלים על זה), וכרגע אני ממילא לא בארץ. מחפשים יעדים אחרים. ואז רואים שבעצם, המון דברים לא טובים קורים בעולם - ורובם דווקא לא קשורים לטרור, אלא לאירועי אקלים ואירועים סייסמולוגיים:
- הר הגעש קוטופאקסי (Cotopaxi) באקוודור מראה סימנים של התפרצות קרובה. וכשהוא מתעטש, זה מאיים על חייהם של מעל 300 אלף בני אדם בטווח הזמן הקרוב, והרבה יותר בטווחי זמן בינוניים ורחוקים - שלא לדבר על השפעות על מזג האויר הגלובלי.
- יפן עומדת לפתוח את אחד מהכורים הגרעיניים שלה לייצור חשמל, ומעבר לנושאי בטיחות גרידא, עולות שאלות הקשורות להר געש פעיל בשם סאקוראג'ימה (Sakurajima) שאינו רחוק מדי מהכור המדובר. התפרצות הר געש + כור גרעיני = צרות שאף אחד לא רוצה.
- רעידות אדמה קורות כיום כעניין של יום יום. רובן חלשות באופן יחסי ולא "עושות גלים" באופן משמעותי. לדוגמא, ביממה האחרונה בלבד היו רעידות אדמה "קלות" באיזור המפרץ של סן פרנסיסקו בקליפורניה, בקנדה, במיזורי ועוד. קליפורניה יושבת על חיבור בין לוחות טקטוניים בדומה לישראל, ורעידות אדמה הן דבר נפוץ, אך הגל האחרון מתואר על ידי מומחים כ"נחיל" (Swarm) של רעידות אדמה, ועלול להוות הקדמה למשהו רציני הרבה יותר בהמשך.
כיום, קשה יותר מאי פעם לשים אצבע על המפה - בין אם מדובר בארצות עולם שני ושלישי, או ארצות עולם ראשון, ולמצוא מקום שקט פוליטית, סייסמולוגית או אקלימית. אז לאן אתם מתכננים לטוס?
| |
פמיניזם וטבעונות - הולכים ביחד? לחוד? ולמה בכלל?

אין לי שום בעיה עם פמיניזם. אחרי הכול Happy Wife = Happy Life או משהו כזה.
אבל גם פמיניזם וגם טבעונות נלקחים לפעמים למחוזות רחוקים. רחוקים יותר מדי.
דוגמא: אחד משגעונות הפמיניזם עכשיו זה לצבוע את בתי השחי השעירים. כן, לא רק שלא מגלחים את בתי השחי - שזה מגעיל אותי בפני עצמו, אלא גם צובעים אותם בצבעים זרחניים כדי להגיד "על ה*** שלנו!"
מבחינתי, הגילוח הוא אחד מהדברים שמבדילים בין נשים לגברים. מה שהופך אותן למושכות ונשיות לעומת הגברים שהם שעירים ופחות מושכים..
על טבעונות אין לי הרבה להרחיב. בשבילי זה כמו חרדים מול כיפות סרוגות. כיפות סרוגות מאמינים באלוהים אבל גם לא מגזימים ולא לוקחים את זה רחוק מדי. אבל חרדים כמו טבעונים מנסים להיות הכי צדיקים שאפשר ומכסים את עצמם ביריעת צדקנות שבסופו של דבר הופכת אותם לפנאטים פאתטיים שרק מזיקים לעצמם ולסביבתם.
אולי אני בתור קרניבור מושבע לא מהווה דוגמא טובה מבחינה "מוסרית" למישהו שידבר על טבעונות או צמחונות. כן, אני מכיר גם את הצד הבריאותי של זה ואין לי גם בעיה לקחת כמה ימים בשבוע שבהם אני נמנע מבשר כדי להקל על מערכת העיכול שלי. אבל אין לי כל כוונה לוותר על בשר, או על חלב, או על ביצים. אוכל זה אחד מההנאות המובהקות שיש בחיים - ועל כל הנאה יש לשלם.
אז מה אתם ואתן חושבות? אני פתוח לתגובות - גם אם הן בסגנון "שוביניסט חסר רחמים". צריך לדעת לקבל ביקורת - אבל היא חייבת להיות בונה ומנומקת. רק אל תצפו לשנות אותי. זה לא יילך.
| |
שיהיו לכם חיים משעממים
הפתגם שבכותרת מגיע מהיפוכו של ה"פתגם" המקורי - שהוא למעשה קללה במסווה. האיחול "שתחיה בזמנים מעניינים" הוא בעצם קללה כי חיים מעניינים הם חיים עם אירועים רבים ובד"כ גם סכנה מרובה. בעיקר בזמנים שבהם נחקק הביטוי.
הנה מספר כותרות מעיתוני היום (נלקחו מאתרי חדשות דוגמת מעריב-YNET, NRG-ידיעות אחרונות ואחרים):
בפעם ה-3 תוך שבוע: "ישראל תקפה בסוריה"
גבול סוריה: 4 מחבלים חוסלו כשניסו להניח מטען
נפאל: מניין ההרוגים מטפס. פצועים וחולים ברחובות
בליכוד מאשימים: "דרעי מעכב את הקמת הממשלה"
יפן: האוכלוסייה התכווצה תוך שנה ברבע מיליון
שלושה חיילים הואשמו בעבירות ביזה במבצע "צוק איתן"
אין מה לומר, החיים שלנו לא משעממים. בדרך כלל מסיבות שליליות. אבל לא תמיד...
התקשורת, ולא רק זו הישראלית, נמשכת באופן מגנטי לחדשות שליליות וזו הסיבה שבעיתון טיפוסי (בין אם ברשת או בעולם האמיתי) נמצא לפחות 80 אחוזים של חדשות עצובות, קשות, או מדכאות.
כדי למצוא את החדשות החיוביות או המשמחות נצטרך לחפור ולברור עד שנגיע לחדשות הקבורות בעומק האתר או העיתון. לפעמים בצד האחורי באותיות קטנות, או במעבי האתר כאשר מחפשים לפי נושאים.
האם זו אשמת התקשורת? לא ממש. זוועות ועצב מוכרים עיתונים (לצערם ולצערנו) יותר טוב מאשר "חתולה ושני גוריה ניצלו מדריסה באמצע נתיבי איילון". (אפילו אם נחליף "חתולה ושני גוריה" ב"שלושה אחים")
האם זה ישתנה? גם לא סביר להניח. טבע האדם הוא כזה שהוא יעצור בכביש כדי להסתכל על תאונה רבת נפגעים, אבל ברוב המקרים לא יעצור לעזור לאדם שהתמוטט או צולע בצד הדרך. זה לא נובע רק מרוח הזמנים שבה הרחוב הישראלי (או כל רחוב) הפך לבלתי בטוח ואנשים מפחדים להתערב פן יבולע להם - אלא מאנוכיותם המתגברת של אנשים.
הטכנולוגיה שהביאה לנו את סיפור " טיסת השוקולד" וכל הסיפורים הדומים שצפו בעקבותיו, מביאה אלינו מראה צלולה במיוחד שמשקפת את החיים שלנו בצורה.. לא כל כך מחמיאה. כיום, דברים שנעשים בפומבי ובעבר היו עוברים ללא תגובה, הופכים לפוסט ויראלי תוך שניות או דקות וחושפים את החולשות והכיעור האנושי במלוא הדרם.
תופעת הביוש (Shaming) ברשת הפכה לנפוצה ביותר, ולמרות שזהו כלי רב עוצמה לטיפול האדם הקטן בעבירות המלוכלכות שקשה לפעמים להוכיח בפורומים משפטיים (כמו הטרדה מינית, או גניבה שלא נחשבת לחשובה מספיק עבור המשטרה) - זהו גם כלי שעשוי לפגוע בחפים מפשע - אם בגלל ששמם דומה לזה של העבריין המוקע, או בגלל שנעשתה טעות בזיהוי או אפילו האשמה במזיד.
חזרה לנושא הפוסט - לדעתי, לפעמים כדאי חיים משעממים. גם אם בשוויץ למשל, בירת החיים המשעממים, יש אחוז גבוה יחסית של התאבדויות. אפשר וצריך תמיד לאזן.
מה אתם חושבים?
| |
דפים:
| |