פלאפי הארנב המעופף

כבר כתבתי על זה כאן בעבר. לא, לא על הגלולה מהסרט "LIMITLESS" אלא יותר על החוויות שלי מלקיחת ריטלין - כדי לסייע עם הפרעת הקשב שלי.

קודם כל אזהרה: למרות שאני מודע לכך שסטודנטים לפעמים משתמשים בריטלין ונגזרותיו כדי לעזור להם בלימודים ומבחנים, הגלולה הזו מפוקחת ומאוד לא רצוי לקחת אותה ללא מרשם רופא, ו/או ללא צורך או הצדקה רפואית אמיתית.

יש לריטלין כמה תופעות (לפחות בחוויה האישית שלי) שלא רשומות כתופעות לוואי, אבל מצאתי שהן דווקא עוזרות לי.

אחת מהן היא שיפור מצב הרוח. יש יקראו לזה "מאניה". אולי זה הגברת חילוף החומרים בגוף, או היכולת לעשות דברים באופן מוקפד ומהיר יותר. זה לא קורה לכולם, ולפעמים יש אנשים שהתגובה שלהם הפוכה לשלי.

עוד אחת היא קצב לב ונשימה מוגברים. העלייה הזו היא לא בצורה מוגזמת (שוב, אצלי) אבל בהחלט מורגשת. את תרגילי הבוקר שלי עשיתי מהר ולפני שהחומר הפעיל התחיל את עבודתו.

ירידה בתיאבון. יש לא מעט דיווחים על ירידה בתיאבון במהלך לקיחת ריטלין. אצלי זה מעורב. אני לא בהכרח ארגיש רעב, אבל אם אני אוכל משהו, זה גם יכול לגרום לי לרצות עוד. אבל באופן כללי, הגוף שלך בהייפר, בזמן שהמוח שלך מפוקס. אז אתה בעיקר תשכח לאכול (חשוב מאוד לשתות כמה שיותר כי הגוף שורף הרבה נוזלים) ולא בגלל שאתה לא רעב.

יש הרבה דעות בעד ונגד (שוב, הזכרתי זאת גם בעבר). בסופו של דבר, זו חוויה אישית, שנוצרת מצורך רפואי/נפשי/פיסי מסוים. אני חושב שאצל ילדים זה צריך להיות מאוד מפוקח ולא לכל דבר ועניין, אלא רק לצרכים ספציפיים. התלות שעלולה להיווצר תהיה פסיכולוגית (הידיעה שזה יעזור, יותר מאשר הצורך הפיסי של התמכרות, שלא ממש קיים בריטלין), ואצל ילדים זה יתפוס יותר חזק מאשר מבוגר שיכולת השליטה העצמית שלו (אמורה להיות) יותר מפותחת.

אני משתמש בקונצרטה לפי צורך בלבד. לא ללימודים כרגע, אבל כן לכתיבה, קריאה מפוקסת, והשלמת יותר מטלות במהלך יום. אני גם לא רוצה לחוות את כל המכלול של ההשפעה של ריטלין כל יום.

דוגמא לכך היא: כרגע אני כותב את הפוסט, ומקשיב ברקע לוידאו שמלמד תכנות באנדרואיד.

בשבילי שתי מטלות במקביל זה דבר לא פשוט. כי אני גם שומע את רעשי הרחוב, המאוורר שמאחוריי, ותקתוק המקלדת. כל אלה מסיחים אותי מהמטלה שלפניי. כך, שזה לא דבר של מה בכך.

גם החלטיות, מיקוד בדבר אחד עד סיומו, וקביעת מטרות ושימור הדחף הם קשים בשבילי.

זו לא תרופת פלא. היא לא פותרת הכול, ולא בצורה מושלמת או קרובה למושלמת. היא יותר כמו גלגל עזר.

זהו בינתיים.

יש לי הפרעת קשב. זה לא כמו הילדים שהם הייפר (ADHD) אלא סוג אחר של תופעה (אני לא חושב על זה כהפרעה, אלא יותר כתופעה, או תכונה).

מה שזה אומר זה קשיים להתרכז, קשיים ללמוד, קשיים לסיים דברים.

אני "מתפזר" בקלות. אם משהו לא מעניין אותי, זה לא משנה כמה אתאמץ - יהיה לי מאוד מאוד קשה (עד בלתי אפשרי) להתרכז בו. זה כולל למידה למבחנים, שפות חדשות, סיום תואר או לימודים מכל סוג - עם תאריך סיום בעתיד הבינוני עד רחוק.

משימות לטווח קצר זה בסדר. השגתי ציון ממש לא רע בפסיכומטרי כי ידעתי שזה עניין של חודשיים שלושה.

עם זאת, יש גם יתרונות. הראש כל הזמן עובד. רעיונות באים בקלות (עדיף לי לכתוב אותם כי אני לא זוכר אותם ליותר מדי זמן), יצירתיות היא חלק מהחבילה וחלימה בגדול גם.

כשלמדתי עדיין לא הייתה מודעות גבוהה מדי להפרעות קשב והמסקנה שאליה הגעתי הייתה שאני פשוט עצלן באופי, מפוזר וחסר ריכוז - ונאלצתי לקבל את זה. בעיקר אחרי בזבוז כסף לאורך זמן על לימודים שלא הגיעו לכלל סיום.

רק לפני כמה שנים החלטתי ללכת לבדיקה כדי לראות אם יש אפשרות שאני לא עצלן אלא שזה משהו אחר.

התוצאות היו מובהקות ביותר : יש לי הפרעת קשב. זה ניתן לטיפול (יש דרכים טבעיות, הומיאופטיות ואחרות, וגם תרופות סינתטיות כמו ריטלין ונגזרותיו) וזה לא אשמתי או אשמת אף אחד.

מצד אחד זה נתן לי אנחת רווחה דיי גדולה. ראיתי שנפתח לפניי עולם שהיה דיי סגור בשבילי הרבה מאוד זמן.

מצד שני, רמת הציפיות שלי מעצמי עלתה באופן חד. אם קודם יכולתי לומר שככה אני ואין מה לעשות בעניין, עכשיו כבר לא היו לי המותרות להוריד ציפיות. יש לי את היכולת והאפשרות להוכיח את עצמי על אמת.

השגתי מרשם, קניתי את הכדורים, והשתמשתי בהם כמה פעמים. ההבדל הוא דיי דרמטי. קיימות תופעות לוואי, אבל ההשפעה העיקרית היא ברורה וחדה. הריכוז עולה והיכולת לשבת וללמוד, או לכתוב, או לעשות כל דבר שדורש "תחת" פשוט מקבל תגבור ענק.

ההבדל בשבילי הוא שקודם כל רעש מבחוץ הפריע לי, הסיח לי את הדעת. בזמן שאני תחת השפעת הכדור, כאילו נוצרת מנהרה מסביבי, כל הרעשים הופכים לרעשי רקע עמומים והרבה פחות מפריעים לי.

אבל אחרי כמה פעמים שלקחתי את הכדור, וגם לא ברצף של כמה ימים, הפסקתי. חלק מזה היה אומנם תופעות הלוואי, אבל חלק אחר היה הפחד מהצורך להוכיח את עצמי, וחלק אחר היה דאגה מיצירת תלות (פסיכולוגית, לא פיסית) בכדור.

אני מנסה לומר לעצמי שאשתמש בכדור כשאחזור למסגרת לימודית. אבל אני יודע שאין לי תוכניות לכך בעתיד המיידי. באופן כללי אני לא אדם שמתכנן לטווח ארוך. (או בכלל..)

פעם שלחתי את כתב היד שלי לניתוח גרפולוגי. הגרפולוג אמר לי שיש לי בעיה (כמובן לא במילים הללו) של חוסר החלטיות. זה נכון. קשה לי מאוד להגיע להחלטות. כשאני מגיע אליהן אני דובק בהן, אבל הדרך לשם קשה ולפעמים כואבת.

האמת שאשתי גורמת לי לקבל החלטות (קטנות בעיקר) כל יום. היא יודעת שקשה לי להחליט, אבל בזה שהיא מתעקשת, אני לומד לקבל את ההחלטות ולא לדאוג לגביהן (פחות מקודם) כמו פעם. זה לא תקף להחלטות גדולות יותר, אבל זה צעד גדול בשבילי.

נראה לי שההחלטה שלי לקראת 2012, ובהנחה שזו לא השנה האחרונה של המין האנושי, היא לקבל החלטות גדולות יותר, לעמוד בהתחיבויות שלי כלפי עצמי ואחרים, ולהוריד את מפלס התירוצים שלי לפני שאטבע בו..