אין כמו תמונה כדי להעביר מסר, אה? ;)
ולמה החלטתי לכתוב פוסט על בתולות זקנות? סתם כי בא לי! (ובגלל שיש סיכוי סביר שזה יביא יותר קוראים)
לא מכיר את הגיברת הנחמדה מהתמונה מאף מקום. סתם מצאתי את התמונה שלה בגוגל ונראה לי מתאים.
האמת אני לא בטוח שזו לא בובת שעווה.
ולנושא עצמו. כשאנשים מדברים על בתולות זקנות (או בתולה זקנה) הם לא מתכוונים לכאלה בגיל הבלות עם חמישה חתולים וחיוך חסר שיניים. הם מדברים על בחורות בשיא חייהן, בד"כ גילאי השלושים, שעדיין לא "תפסו" או "צדו" להן חתן. אלה מתויקות מיידית במגירת הבתולות הזקנות שחייהן נגמרו וכל מה שנשאר להן לעשות זה לבכות על מר גורלן בזמן שהן סורגות גרביים בצורת סוודר, או ההיפך.
למה????
למה אישה בשיא פריחתה נמדדת רק בזכות היכולת שלה להתחתן ולהשפריץ ילדים?
והכי גרוע - הנשים פשוט נהרסות בגלל מערכת הציפיות הזו. הן מרגישות שהן חסרות ערך, הופכות למרירות ככל שהשעון הביולוגי והכרונולוגי מתקדם, ומתייגות את עצמן ככישלון בפני משפחתן ובפני החברה ככלל.
ברור שאני מכליל. אבל זה לא רחוק מהאמת. מכל הנשים בגילאי השלושים שלא התחתנו שאני מכיר, מעט אם בכלל מרגישות בנוח עם רווקותן ולא נואשות למערכת יחסים רצינית וחתונה.
אז לא להתפלא על כך שגברים, וגם גברים מעל גיל שלושים וארבעים, הולכים לחפש נשים בנות עשרים וקצת. זה לא רק בגלל העור המתוח והציצים. זה בגלל שהחשיבה שלהן עדיין לא התקבעה על העניין הזה. הן יודעות שיש להן זמן לפני שהמכבש יתחיל את פעולתו וזה הופך אותן ליותר נינוחות ופחות לחוצות. אני לא אומר "זורמות" כי לא כל בנות העשרים הן "זורמות". וטוב שכך.
אם אתם חושבים כמוני, או אחרת, בבקשה - תגיבו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
פוקס