פלאפי הארנב המעופף

יש לי הפרעת קשב. זה לא כמו הילדים שהם הייפר (ADHD) אלא סוג אחר של תופעה (אני לא חושב על זה כהפרעה, אלא יותר כתופעה, או תכונה).

מה שזה אומר זה קשיים להתרכז, קשיים ללמוד, קשיים לסיים דברים.

אני "מתפזר" בקלות. אם משהו לא מעניין אותי, זה לא משנה כמה אתאמץ - יהיה לי מאוד מאוד קשה (עד בלתי אפשרי) להתרכז בו. זה כולל למידה למבחנים, שפות חדשות, סיום תואר או לימודים מכל סוג - עם תאריך סיום בעתיד הבינוני עד רחוק.

משימות לטווח קצר זה בסדר. השגתי ציון ממש לא רע בפסיכומטרי כי ידעתי שזה עניין של חודשיים שלושה.

עם זאת, יש גם יתרונות. הראש כל הזמן עובד. רעיונות באים בקלות (עדיף לי לכתוב אותם כי אני לא זוכר אותם ליותר מדי זמן), יצירתיות היא חלק מהחבילה וחלימה בגדול גם.

כשלמדתי עדיין לא הייתה מודעות גבוהה מדי להפרעות קשב והמסקנה שאליה הגעתי הייתה שאני פשוט עצלן באופי, מפוזר וחסר ריכוז - ונאלצתי לקבל את זה. בעיקר אחרי בזבוז כסף לאורך זמן על לימודים שלא הגיעו לכלל סיום.

רק לפני כמה שנים החלטתי ללכת לבדיקה כדי לראות אם יש אפשרות שאני לא עצלן אלא שזה משהו אחר.

התוצאות היו מובהקות ביותר : יש לי הפרעת קשב. זה ניתן לטיפול (יש דרכים טבעיות, הומיאופטיות ואחרות, וגם תרופות סינתטיות כמו ריטלין ונגזרותיו) וזה לא אשמתי או אשמת אף אחד.

מצד אחד זה נתן לי אנחת רווחה דיי גדולה. ראיתי שנפתח לפניי עולם שהיה דיי סגור בשבילי הרבה מאוד זמן.

מצד שני, רמת הציפיות שלי מעצמי עלתה באופן חד. אם קודם יכולתי לומר שככה אני ואין מה לעשות בעניין, עכשיו כבר לא היו לי המותרות להוריד ציפיות. יש לי את היכולת והאפשרות להוכיח את עצמי על אמת.

השגתי מרשם, קניתי את הכדורים, והשתמשתי בהם כמה פעמים. ההבדל הוא דיי דרמטי. קיימות תופעות לוואי, אבל ההשפעה העיקרית היא ברורה וחדה. הריכוז עולה והיכולת לשבת וללמוד, או לכתוב, או לעשות כל דבר שדורש "תחת" פשוט מקבל תגבור ענק.

ההבדל בשבילי הוא שקודם כל רעש מבחוץ הפריע לי, הסיח לי את הדעת. בזמן שאני תחת השפעת הכדור, כאילו נוצרת מנהרה מסביבי, כל הרעשים הופכים לרעשי רקע עמומים והרבה פחות מפריעים לי.

אבל אחרי כמה פעמים שלקחתי את הכדור, וגם לא ברצף של כמה ימים, הפסקתי. חלק מזה היה אומנם תופעות הלוואי, אבל חלק אחר היה הפחד מהצורך להוכיח את עצמי, וחלק אחר היה דאגה מיצירת תלות (פסיכולוגית, לא פיסית) בכדור.

אני מנסה לומר לעצמי שאשתמש בכדור כשאחזור למסגרת לימודית. אבל אני יודע שאין לי תוכניות לכך בעתיד המיידי. באופן כללי אני לא אדם שמתכנן לטווח ארוך. (או בכלל..)

פעם שלחתי את כתב היד שלי לניתוח גרפולוגי. הגרפולוג אמר לי שיש לי בעיה (כמובן לא במילים הללו) של חוסר החלטיות. זה נכון. קשה לי מאוד להגיע להחלטות. כשאני מגיע אליהן אני דובק בהן, אבל הדרך לשם קשה ולפעמים כואבת.

האמת שאשתי גורמת לי לקבל החלטות (קטנות בעיקר) כל יום. היא יודעת שקשה לי להחליט, אבל בזה שהיא מתעקשת, אני לומד לקבל את ההחלטות ולא לדאוג לגביהן (פחות מקודם) כמו פעם. זה לא תקף להחלטות גדולות יותר, אבל זה צעד גדול בשבילי.

נראה לי שההחלטה שלי לקראת 2012, ובהנחה שזו לא השנה האחרונה של המין האנושי, היא לקבל החלטות גדולות יותר, לעמוד בהתחיבויות שלי כלפי עצמי ואחרים, ולהוריד את מפלס התירוצים שלי לפני שאטבע בו..