פלאפי הארנב המעופף

למה 2?

כי כבר רשמתי פוסט אחד בעבר שמדבר על הצורך לקום ולצעוק.

אמנם כרגע אני בסינגפור, אבל עוקב בנשימה עצורה אחרי מה שקורה בארץ. וזה מאוד משמח אותי שאנשים קמים וזזים ועושים. ברור לי שאני הייתי צריך להיות שם איתם. אני איתם ברוח גם אם לא יכול להיות שם פיסית.

האמת שחשבתי שהצעקה תקום על העומס, אבל לאו דווקא על הדיור. יש המון דברים שלא עובדים בארץ. וזה נובע מניהול כושל בסגנון של כיבוי שריפות, ממשלה מנופחת, והתעלמות מנושאים בוערים בתקווה שייעלמו.

לכל אחד בארץ יש דעה משלו והוא בטוח שהוא יודע יותר טוב משכנו, או מראש הממשלה.

לצערי, לפעמים זה נכון..

ולפעמים כל הרעש הזה מקשה להגיע להחלטות. ואני לא אומר שהממשלה מגיעה להחלטות טובות, או מיישמת את ההחלטות הטובות. יותר מדי רואים שלא.

אולי באמת הגיע הזמן להחזיר את השלטון לעם. מועצה מתחלפת מנציגי העם, עם מחויבות לתוכניות קודמות כך שיהיה אופק כלכלי-חברתי שלא יימשך שנתיים מקסימום?