פלאפי הארנב המעופף

זוהי אגב, סינגפור.

אני מתכנן לעבור לשם בקרוב. בשלב זה לשנתיים בערך, ואחר כך נראה.

יש בי רגשות מנוגדים לגבי זה. אין לי רצון להפוך ל"יורד" מצד אחד. מצד שני אני רואה איך המדינה שלי נמצאת בסיבוב הזה של המים לפני שהם נכנסים לחור הניקוז של הכיור (אם לא להשתמש במטפורות ריחניות יותר).

ברור שיש כל מיני סיבות בעד ונגד. חלק מהבעד זה הקטע ההרפתקני של לעבור למקום זר ומוזר ולחוות את החיים מזווית אחרת, עם שפה אחרת, ואנשים שונים לגמרי. בגילי ה"מתקדם" (זה משונה לומר מתקדם על משהו שהוא בעצם במגמת הדרדרות) לא בטוח שיהיו לי עוד הזדמנויות כאלה.

ועם כל זאת, אני קשור לישראל בהרבה נימים וחוטים וכבלים וקשרים. וגם בדם. זה מעבר להחלטה. זה גם אם אני מקבל את ההחלטה, אני לא יודע אם אי פעם או בכלל אהיה שלם איתה לחלוטין.

ולממש החלטה גדולה כזו בלי להיות שלם איתה זה דבר קשה מאוד. ועם זאת, כמו שאמרתי, כוחות גדולים ומנוגדים פועלים כאן. וכן קיימת בי המשיכה הזו לשינוי דרסטי בחיים שלי. משהו שידליק חזרה את הניצוץ בעיניים.

אני מתגעגע לניצוץ הזה. מתגעגע לימים שיכולתי להתלהב ממשהו באופן פשוט וטהור ונקי. ימים של תמימות.

טוב טוב, אני יודע שהכוונה לא למחילה כזו. למרות שאני ממש מעדיף מחילות כאלה. (בלי האוזן של הבחור שנדחף בצד)

מחר יומכיפור. יום עם היסטוריה, מלחמה, צום, סליחות - כל מיני דברים דיי שליליים. אבל.. יום כיפור הוא יום של שמחה בעצם. כי זה יום של היטהרות שבו אנשים משליכים את החטאים שלהם לים, ופותחים דף חדש. מנקים את הגוף בדרך לנקות את הנשמה.

לנקות את הנשמה נראה לי הרבה יותר מסובך. יש יותר צנרת, ואין לי מושג איך עושים חוקן לנשמה. סמי הזיה? סאונה?

הצום מטפל בחלק מהבעיה. אבל יש כל כך הרבה יותר.. מה אתם עושים לנקות את הנשמה ביום כיפור?

מכירים את החיוכים האלה? אלה שהם כמו של הדוגמניות האמריקאיות או המעודדות שלהם. אלה שדורשים מפתח פה ענקי, וגורמים לכאבי לסת מתמשכים, כי זה משהו שהולך איתן כל הזמן.

לפעמים כשאני רואה את חיוכי הפלסטיק האלה זה דווקא גורם לי לרצות לחייך ככה גם. המאמץ שמשקיעים שם בחיוך, גם כשממש לא בא לחייך הוא לא בהכרח צבוע כמו שחושבים לרוב. אם משקיעים כזה מאמץ בחיוך זה יכול להיות בגלל שרוצים להנעים למישהו אחר את היום. וכמו שכבר אמרתי בעבר, חיוך מזויף יכול מהר מאוד להפוך לחיוך אמיתי.

חוץ מזה, גם כשיש חיוך בפנים, לא תמיד יש חיוך בחוץ. וחלק גדול מהחיוך זה להראות לעולם שאתה מרגיש טוב מסיבה כזו או אחרת, וגם לגרום לעוד מישהו לחייך.

זה פשוט: אם תלכו ברחוב ותחייכו, לא בהכרח למישהו מסוים, אלא אפילו סתם לחלל האויר - מישהו שיעבור לידכם יתחיל גם לחייך. וחיוך זה דבר מדבק.. לא יעבור הרבה זמן ואתם תהיו אחראיים לחמישה חיוכים לפחות!