אני אתחיל בהצהרה שהניעה אותי לאורך כל השבוע הזה:
בייייייייייייייייייייייייייייייית~!!!!!$#
חזרתי היום בבוקר ליומיים נהדרים של בית שאחריהם אני חוזרת לשבוע וחצי בסיס
[השבת הראשונה -ואני מקווה שהאחרונה- שאני סוגרת. ווהו].
אחרי השבת שנסגור נחזור ביום רביעי ל כמה ימים של ראש השנה ואז עוד יומיים טירונות וזהו.
ככה שהשבוע הכי קשה זה השבוע הבא למעשה.
האמת, כבר די נכנסתי לשגרה שהכל לחוץ-על זמנים-חם מהשמש-מסריח-מלוכלך-בלי שינה.
כעיקרון זו טירונות 01, אז אנחנו לא מתאמצים בצורה מטורפת, רק שממש חם וזה מקשה על כולנו
[זה בדיוק במזל שלי להתגייס בשבוע הכי חם בתולדות המדינה].
גיליתי כמה עשרות שטפי דם על הרגליים והמותן [תמונה למעוניים -בקרוב], ככה שהגעתי למסקנה שעדיף לא להסתכל כדי לא להיבהל.
שבוע הבא יהיו יומיים של מטווחים, שמירות, שיעורים, עניינים וביקורי הורים בשבת.
הטופ שבטופ: בגלל חוקי השילוב הראוי בצבא, כשאנטון יבוא לבקר אותי ביום שבת אני אוכל מקסימום ללחוץ לו את היד. פנטסטי.
טוב, אולי זה לא כ-ז-ה נורא כמו שחשבתי שיהיה.
בסך הכל זה אפשרי ואני לא הראשונה ולא האחרונה שעוברת את זה,
וזו תקופה. ככה שכמו כל דבר סופה להיגמר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.