Hollywood Material

כל פרידה מרגישה לי כמו נצח עד הפעם הבאה שאנחנו נפגשים.

אני חושבת עליו יום ולילה ועצם העובדה שאני תקועה במקום אחד והוא במקום אחר כערך- בצד השני של המדינה הורגת אותי.

וכואב לי.

וקשה לי.

ואני אוהבת אותו.

ובא לי לבכות.

ואני לא שולטת בזה.

הקורס סביר. לא קשה לי, אבל השיגרה..אוך השיגרה.

אני יודעת שגם הסדיר הוא שיגרה אבל אנחנו אשכרה מקלידות מצאת החמה עד צאת הנשמה.

ובשיעורי ההקלדה, בגלל שאני עם עצמי [ועם הקריין] ובגלל שיש הפסקות והרבה זמן פנוי עולות המחשבות שציינתי למעלה.

באסה.

שבוע טוב לכולם