"עוד משהו לגבי השבת שאתן הולכות לסגור- תעלו על א', אתן יוצאות הביתה"
נראה לי רובינו כמעט עשינו במכננסים באותו רגע מרוב אושר.
מיום ראשון חפרנו והתעסקנו רק בשאלת ה"סוגרים או לא?" חיפשנו את הרמזים הכי קטנים בדברי המדריכות.
היום בסיכוןם השבועי הם כבר הצליחו להשמיד ולרמוס כל תקווה קטנה שנותרה בליבינו.
הם ממ שפירטו לנו על מה נעשה בשבת, איפה נאכל, מה נעשה לפני ואחרי, פתאום מפקדת הקורס חזרה לכיתה ואמרה את זה.
נראה לי בכל צריפין שמעו את הצעקות שלנו.
ככה שהנה, עכשיו אני בבית! אני חושבת שעדיין לא עיכלתי את זה!
לא שכזה רע לי בקורס, דווקא לא רע בכלל, אבל לחזור היום במקום ביום שישי הבא... זה פאקינג רולז!
לקט של ציטוטים:
אתמול בערב במד"ס [אימון גופני], כשעוד חשבנו שאנחנו סוגרות ויוצאות רק בשישי הבא. אמרו לנו להתחיל בסיבובי ריצה.
נוי [במהלך הריצה]: אולי אם אני ארוץ מספיק מהר אני אגיע ליום חמישי הבא.
אני: ... אז אומרים בולבול.
סשה: אוי אתן יודעות מה אני רוצה?
אני: בולבול?
סשה: גם...
במשפטים יש מושג כזה שנקרא "אדם מהיישוב", כלומר האדם האידיאלי.
סשה: את ממש איש מהרחוב.
אני: מה?
סשה: נו זה, אדם מהרחוב... ?
אני: אדם מהיישוב?
סשה: כן זה.
אני ~צוחקת~ : איש מהרחוב?!
סשה: כן, זה הומלס.
דניאל ברגע של ייאוש: אולי אני אתלה את עצמי מאיזה ברז במקלחת. נראה איך תרגישו אז.
קארן סגרה את השבת הקודמת כעונש, בשבת נתנו לה להיפגש עם ההורים שלה בשער כדי שיעבירו לה כמה דברים לשבוע החדש.
אנחנו, ביום ראשון: נו מה קארן, מה הביאו לך?
קארן: אתן יודעות כמה בגדים, אוכל, טחינה גולמית.
[טחינה גולמית זו טחינה שצריך לבשל אותה כדי שאשכרה תהפוך לאכילה. בדיחה אכזרית ביותר]
מחר נוסעת לחיפה לבקר את החבר הסטודנט שלי.
סוף שבוע טוב לכולם!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.