"לא כותב סטטוסים, לא קורא סטטוסים, לא שם לייקים, לא שם אנלייקים,
לא מעלה תמונות, לא מסתכל תמונות, לא מגיב על תמונות.
לא רואה סיטוקמים, לא צוחק מסיטקומים, לא אוהב מערכונים,
אני אדם עצוב ופרמטיבי".
(אנטון, החבר האנטי-חברתי שלי)
אז ס' שלחה לי את זה. ממש מצחיק.
הלימודים עמוסים, יותר מדי מעבדות. הקורסים מספיק מבלבלים גם מבלי להיחשף תוך כדי לכימיקלים נדיפים.
ביום שישי הקרוב יש לנו בוחן בכימיה אורגנית, הקורס המפחיד שאני משתדלת לא לחשוב עליו, כי אם אתחיל אתכרבל בפינת המקלחת ואבכה.
ספיקינג אוף מקלחת, ביום רביעי לא היו מים במעונות במשך כמה שעות טובות כי מבין כל הצינורות העתיקים שעוברים שם, התפוצץ הצינור הותיק המרכזי,
אז הלכתי לחדר כושר (שאין לי מנוי בו) כדי להתקלח. בחיי, קשה להיות סטודנט בישראל.
יש צחוקים בעבודה. זאת אומרת, ברגע שאתה מצליח להתחיל להתגבר על זה שחלק מהלקוחות פשוט מפגרים או גסי רוח ומתחיל לראות את ההומור בעניין.
לא גברת, אם את לוחצת על המדבקה של "להוצאת מספר לחץ כאן" על המכונה המספר לא ייצא, הוא ייצא ברגע שתלחצי על הכפתור הגדול ליד המדבקה, מבטיחה.
ולא אדון, אני לא יודעת שכשאמרת שאתה מחפש "סוכריות לפתיחת גרון בצבע כחול" אתה מתכוון לסוכריות מנטה פשוטות בצבע ירוק. מצטערת.
הינו עם אנטושה בת'ור: העולם האפל, לטעמי מוצלח יותר מהראשון.
המרצה לצמחי מרפא חילק לנו פרחים כחלק מהלמידה *_*
עכשיו אני מגדלת לילי וחמנייה בגאווה גדולה עד קץ הימים (כלומר: עד שהם יתפגרו ויתפוררו בימים הקרובים)
שבוע טוב, מאחלת שלא תדעו לעולם כימיה אורגנית מהי (אני רק לא יודעת כימיה אורגנית, אבל לצערי יודעת מה היא)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
.yuls.