אני מבינה את העובדה שפעם הדבר הזה לא היה קיים בכל מקום.
אבל חופש הביטוי ? הוא הכרחי.
טוב, לפחות לדעתי.
אני לא סובלת את זה שאין לי חופש ביטוי!!
אני לא יכולה פשוט להשאיר הכל בפנים.
אם משתיקים אותי אני מתפוצצת.
מול מורות בבית ספר אני בדר"כ לא עושה את זה, או שפשוט לא כל כך אכפת לי או שאני עושה את זה בדרכי נועם.
וזה משתלם לי כי אם אני יתפרץ על מורה בצורה ... לא נאותה פשוט יגידו לי לצאת החוצה, בנוסף אני יקבל עונש ולא יקבל הזדמנות להגיד את דעתי.
ולהפך מזה, אם אני פשוט יסביר את דעתי או סתם מה שיש לי להגיד באיפוק, ובשקט אני יצא נקייה לגמרי.
בגלל זה אני לא מתייחסת כשאומרים "לורה, תצעקי! לא שומעים אותך!" אם ירצו לשמוע אותי אני לא יצטרך להוציא את הגרון בשביל להפיץ מידע..
אם מי שאני רוצה להגיד לו משהו לא מקשיב, אני מחפשת דרך אחרת. בגלל זה אני פה עכשיו, כי בשיחות הקולניות, הארוכות והמשפחתיות שלנו שמתקיימות בערך כל פעם שיש ארוחה משפחתית בהרכב לפחות חצי מלא, אני מנסה להשתתף באמת כי יש לי מה להגיד.
אני רגילה שמזלזלים בי. באמת!
עובדה, שעכשיו אבא שלי (שמצפה שאחרי התנהגות כזאת אני עוד יכבד אותו ויאהב אותו) השתיק אותי.
הוא עקשן כמו עז (משהו שכל המשפחה שלי כולל אותי כזאת) ולא נותן לאף אחד או אחת הזדמנות לדעה אחרת משלו.
הוא אחד מהפרימטביים, הקולניים, ה"אישה מקומה במטבח", ובעיקר מאמין "עיוור" יהודי.
אם בתנ"ך היה רשום שלעזים יש כנפיים שמוסתרות לעין האנושית (מה שהיה מתפרש בשפה תנ"כית ככה: "ויאמר יי כי כנף עוף וציפור תהה לחיית הצאן, והאדם הינו עיוור אלייה" או משו בסגנון) הוא היה מאמין לזה. ואם מישהו היה אומר שזה בולשיט או אפילו מפקפק באמיתות הדבר הוא היה רב איתך ימים שלמים אם היה צריך כדי לשכנע אותך אחרת.
למדנו כבר לוותר, להניח לזה.
כמו כן, אנחנו צריכים שיהיו מצלמות שיצלמו את כל הדברים הנאמרים מפיו כדי שלאחר מכן הוא יסכים שזה מה שהוא אמר. כדי להסביר תדמיינו את הסיטואציה הבאה:
אני: "אבא רואה! אמרתי לך שזאת מי שזכתה בגראמי!"
אבא: "לאאאא , את אמרת שהשניה, ואני אמרתי לך 'לא, זאת היא!' "
אני: "אבא לא נכון! אתה לא זוכר?-"
אבא: "תשתקי!"
אחותי: "נכון, אבא אתה אמרת אחרת, היא צודקת."
מפה המצב נתון לשינוי, כי לאחותי יש דעה פה.
ובאופן כללי לא רק בבית אני זועמת מזה שמישהו משתיק אותי! מי??? מי ישתיק אותי???
אם הייתי מדברת על משהו שאני לא מבינה בו והאדם האחר זה היה מפעל חייו, הייתי אומרת "טוב, אז אולי אני טועה."
אבל כשמישהו שלא יודע אפילו להיתבטא נכון ובצורה לא מפוקפקת משתיק אותי על דבר שהוא לא מבין בו בשיט, גם הבן אדם הכי מאופק היה קצת מתרגז.
ואני ? למרות שאני טובה בלהתעלם אני לא ממש מאופקת (בלשון המעטה).
בקיצור:
יש לי מה להגיד? אני יודעת להגיד את זה? אז ששששש.......
אני יגיד את זה כמה שבא לי!!!!!
לור. XP
בבלוג זה
בכל הבלוגים
