אוחתוק

הם אף פעם לא סלחו לנו על זה שאנחנו הקמנו את המדינה. על זה שאנחנו משכילים, נהנתנים, עשירים, יפים (או לפחות מנסים להיות יפים), חומרניים, מדברים אנגלית, דואגים לעצמנו, חופשיים...

הם אף פעם לא סלחו לנו שעזבנו את אירופה והם נישארו שם ונצלו כמו ברווזים ולמרות צעקתם ושוועתם אלוהים שם עליהם קצוץ ואיפשר להשמיד מיליוני ילדים ותלמידי תורה גאונים. הם לא סולחים לנו על זה שאנחנו הציונים, הכופרים והרשעים ניצלנו בזמן שהם, עם כל האמונה והתפילות והנחות התפילין ונישוקי המזוזה נעלמו מעל פני האדמה וכמעט ונכחדו. הנוכחות שלנו מזכירה להם יום-יום שבעצם אין כלום. אין אלוהים ובטח שלא אלוהים "מתפקד". וזה פשוט בלתי נסבל.

הם לא יוותרו. הם במומנטום (שאנחנו למעשה איפשרנו) והם ימשיכו. הם הולכים הפעם עד הסוף. הם פועלים בהתאם לקוד גנטי-מנטאלי בלתי מתפשר שהוא המהות החרדית: אף פעם לא לוותר, לא להתפשר, לא להעלים עין, לא להשתנות.

הם לא ישמידו אותנו. אבל הם יתישו אותנו ב'געוואלד', 'שיקסע', 'שבס' ו'פרוצע'. הם יקחו בית אחרי בית. סימטה אחרי סימטה. אוטובוס אחרי אוטובוס. בית ספר אחרי בית ספר. שכונה אחרי שכונה. עיר אחרי עיר...

הם לא יירגעו עד שלא ניעלם. או נתייהד.