החיים בלעדייך

אני מקנאת בכולם שיש להם את מה שבי חסר....

לכולם יש בעיות תמיד...עם ההורים, חברים, לב שבור

וגם אני ממשיכה להתמודד עם הדברים האלה

אבל משהו בי מת, אבד, ואני מפחדת שאני לא ימצא אותו לעולם..

השמחה הזאת, האושר האמיתי

אני לא זוכרת מתי הרגשתי ככה בפעם האחרונה

למה אני לא יכולה לשמוח, להנות ולצחוק עם החברים כמו כולם?

למה שום דבר כבר לא מרגש, מלהיב, מעניין אותי?

אני כל כך מקנאת, באלו שיש להם את זה

אני רוצה את זה בחזרה, את היכולת לצחוק

צחוק אמיתי שיוצא מהבטן

צחוק תמים, בלי שום מחשבה אחרת ברקע

אני רוצה לצאת לבלות להנות, בלי להרגיש אשמה

אני רוצה לפסיק לדאוג, לזרום, לצמוח, לפרוח לגדול

הלכ נראה מגעיל, חסר טעם ומטומטם

בהתחלה חשבתי שאני הנורמלית פה, עד שהבנתי שמשהו בי אחר

אני רוצה להיות חופשייה, להשתחרר, בלי שום מעצורים שסוגרים עליי וחונקים אותי

אני רוצה שהפעולות הקלות והפשוטות יהיו ככה גם בשבילי

אני בסך הכל רוצה לחיות....