החיים בלעדייך

אוהדי שלי, מהיום שעזבת הכול השתנה ושום דבר לעולם לא יחזור להיות כמו פעם.

בלעדייך, הבית הוא לא אותו הבית, האנשים הם לא אותם האנשים, העולם הוא לא אותו עולם והחיים הם לא אותם חיים.

הכול התהפך, הטוב והמוכר הפך לרע וזר.

אני, כבר לא אני, הצחוק הוא לא אותו הצחוק, הכאב הוא לא אותו כאב,

 המגע, החיבוק, הנשיקה, האהבה...

מעולם לא חוויתי כאב שכזה, בלתי נסבל, עד שהלכת.

 אין לי אוויר, הכאב הזה, משאיר אותי בלי אוויר בריאות, קשה לי לנשום,  אני נחנקת.

אני מרגישה כאילו משהו תקוע לי עמוק בבטן, והלב מתכווץ עד שהוא כבר לא יכול יותר לפעום.

 כל יום הכאב מתגבר ובאותו זמן גם נחלש, כבר התרגלתי.

אני מתעוררת בבוקר וכל יום מחדש מגלה שאתה לא כאן, ושוב הדקירה הזאת בחזה.

לפעמים, אני חושבת, אני לא מבינה, זה לא הגיוני, שאני ממשיכה לחיות ואתה לא,

אני שואלת את עצמי איך אני עושה את זה, זה ניראה לי בלתי אפשרי,

ובכל זאת אני ממשיכה להתעורר בכל בוקר ומוצאת כוחות שלא ידעתי שטמונים בי בכלל.

אח גדול שלי, כמעט שנתיים עברו, בלי לגעת, בלי לראות, בלי לדבר, בלי להרגיש, אותך....

אני מחפשת את ההיגיון שבחיים האלה, מנסה להבין את הגורל, ומוצאת רק כאב...

רק בחלומות אתה כאן.....