בטח כבר שמעתם על האירועים האחרונים בתל אביב, נרצחו נערים הומוסקסואלים במרכז הנוער הגאה. לא מתפיע בהתחשב במציאות היומיומית שאנו חיים בה: " אבא מכה את ביתו", "ילדים מתעללים בבעלי חיים", אם מואשמת בהרעבת בנה" ועוד הרבה מאוד . כל אלה נשמעים כבר רגילים, ידועים ולא מפתיעים במיוחד מה קורה לנו? וזה לא רק הומואסקסואלים, וזה לא רק תל אביב, אלה דתיים, חילוניים, ערבים, יהודים, מתנחלים, שמאלניים, ימניים......... ובקיצור בני אדם. רצח הנערים הוא רק קצה הקרחון מבחינתינו, איך הפכה ישראל ממדינה שנואה למדינה שונאת?
אנחנו רגילים להיות שנואים כבר 2000 שנה, חשבתי זה ו.. זה לא אומר שאנחנו צריכים להיות אלה שלא שונאים? אלה שמבינים את השונה? כנראה שלא. למשל אחד האירועים האחרונים שממענו עליהם הוא רצח הנערים במרכז הגאה, צריך צריך לשנוא מישהו רק בגלל העדפתו המינית??? האדם שרצח, בושה לקרוא לו אדם אבל הוא אחד כזה, אולי זו הבעיה שלנו... על בן אדם רע אנחנו אומרים שהוא מפלצת והרי מפלצות לא קיימות! אבל הוא לא מפלצת הוא בן אדם כמוני וכמוכם.
סיפורה של רוז ידוע לנו כבר המון זמן, על הסבא שהתעלל והאמא האדישה כביכול, אבל את רוז הרגו. ורוז היא לא הומוסקסואלית, ערביה, מתנחלת או כל זרם אחר ששנוא, אבל רצחו אותה בכל זאת.
אולי זו הנקודה, אנחנו שונאים בגלל סיבות מטופשות וחסרות בסיס, הם לא עשו לנו שום דבר רע ואנחנו בכל זאת שונאים אותם.
ואני לא לא אומר שאני לא שונא, גם אני שונא כולם שונאים, השאלה מה אתם עושים עם זה שומרים את זה לעצמכם או עושים עם זה משהו... אני מקוווה שנתתי לכם חומר למחשבה .
כתבת ראשונה
לזכר הנערים,, חובה לשים את זה בבלוג שלכם
בבלוג זה
בכל הבלוגים
