justDOIT

החלטתי מה אני הכי שונאת: להתחרט.

להצטער על משהו שאתה לא יכול לשנות זו התחושה הכי מתסכלת שיכולה להיות, ללא ספק.

בגלל זה אני מנסה לשכנע את עצמי עכשיו שאני לא באמת מצטערת שלא הייתי שם. רק בשביל לא להתמודד עם התחושה המייאשת הזאת, שאין מה לעשות איתה ואיך לפתור אותה, צריך פשוט לתת לזמן לעבור כדי להיפטר ממנה.

בכלל, אני צריכה להיות כזאת שלא מצטערת על דברים. עד עכשיו המשפט "הכל לטובה" הוכיח את עצמו פעם אחר פעם.

בלי קשר - עכשיו כשזה נגמר, השיגרה תשתנה לטובה, או יותר נכון תחזור לעצמה.

חופש של ארבעה ימים שאין לי מושג מה אני הולכת לעשות בו (מה שמגדיל את הסיכויים שיהיה לי זמן לחברות), ואז תחילתה האמיתית של שנת הלימודים, ההתחלה האחרונה בחיי של שנת לימודים בבית ספר. תכלס, מספיק.

מחר ראש השנה!!!!! חג הוא מבחינתי דבר שאי אפשר לא לאהוב ולשמוח לקראתו. קניות, בישולים, נקיונות, אורחים (עד כאן החלק של אמא).

חג שמח ושנה טובה לכולנו! מגיע לנו :)