אמא חזרה מלהקפיץ את אחותי לחוג, נכנסה לחדר שלי ואיימה שוב לזרוק את כל הדברים שעל הריצפה לפח. אחר כך אמרה שהיא הולכת לנוח כעשר דקות, כמו תמיד, ואז תכין רשימת קניות לחג. בינתיים אני צרכה לחפש באינטרנט מתכון לכבד עוף עם ריבת בצל. היא דווקא נחמדה במיוחד היום. אמא, לא הריבת בצל.
ועכשיו מה שאני עושה, פחות או יותר, זה להסתכל על הבלאגן שלי ולחשוב למה אין לי חבר. אין לי תשובה אז אני עוברת הלאה די מהר.
פתאום עלתה בי המחשבה לעשות משהו גדול. אני תמיד רוצה להתנדב, אבל לפעמים יש לי פרץ מוטיבציה לעשות משהו גדול בתחום - לגייס הרבה אנשים, לתרום בגדול, לשנות, להשפיע.
אני מאמינה שצריך להתחיל בקטן, אחרת אתה עסוק מדי בלחשוב על דברים גדולים שאין לך סיכוי להשיג, ובינתיים אתה לא עושה כלום והזמן עובר.
אז אני יכולה למשל להתנדב השבוע, לגשת לרכזת ההתנדבויות שאני בקשר טוב איתה ולהראות רצון לרכז התנדבות מסויימת, כלומר גם להיות אחת מהמתנדבים וגם לעשות מעבר לטובת העמותה - לגייס מתנדבים נוספים, לפרסם וכו'. כמו שתכננתי. במידה ואקבל הזדמנות כזאת, זה ייתן לי עוד כמה כלים - קשרים עם אנשים מארגונים כאלה, קשרים עם מתנדבים, "מוניטין" בתחום. משם אני יכולה לקחת יותר יוזמות, לעשות יותר דברים בעצמי, לגייס אנשים למטרות שונות. וככה זה גדל.
אבל בשביל זה צריך לבוא השבוע להתנדבות.
עכשיו אני יושבת וחושבת על הדברים האלה מול הבלאגן בחדר שלי, ולא מצאתי מתכון לכבד ולא קניתי חולצות בית ספר ולא עברתי תיאוריה. ואין לי חבר. אתם רואים על מה אני מדברת?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
