רציני שבא לי לכתוב פה פעם פוסט על איך שאני שלמה
עם עצמי ואיזו תותחית הייתי היום. אבל כשלא מגיע אז לא מגיע, לא מחלקים
מתנות בחינם.
אני חושבת שיש לי את כל הכלים להיות הכי הכי, אבל בכל זאת אני לא שם.
כנראה שבכל זאת חסרים לי כמה דברים - דברים שתלויים בי, כי את מה שלא תלוי בי קיבלתי.
אני צריכה חֶבְרה חדשה. לא כתחליף לחברה הנוכחית, אבל משהו חדש, אחר, ממקום אחר. אולי פשוט מתחשק לי לצאת עם אנשים שרק אני מכירה, לא כאלה שהם "חברים של חברים".
שמתי לב שלרוב, החברים הכי טובים שלי הם אלה שאני מכירה 12 שנים, ואילו ככל שהתקדמו השנים לא נאספו לי הרבה חברים שהגיעו לאותה רמת קרבה. ואני יודעת שיש לי את הכישורים לזה ושיש הרבה אנשים שאני יכולה להתחבר אליהם, בגלל זה אני רוצה לקבל צ'אנס להכיר אנשים חדשים. כי עד עכשיו כשהכרתי כאלה כנראה חסמתי אותם בנקודה מסויימת בלי להרגיש.
חוץ מזה, אני רוצה להפתיע את עצמי. לעשות משהו משמעותי ושונה, לא חייב להיות טוב אפילו, ואז בלילה לשכב במיטה ולשאול "באמת עשיתי את זה?". גם הרצון הזה מובן למדי ואין לי בעיה להסביר אותו - אפשר להגיד שאני מכירה את עצמי היכרות עמוקה וארוכה. לא פלא שאני צפויה בעיני עצמי. אז זה טריוויאלי שבא לי להפתיע את עצמי, להתרענן, להשתנות. אגב, הייתי רוצה שזה יהפך לדבר שגרתי - כלומר אני לא מדברת על הפתעה חד-פעמית, אלא על דרך חיים - ללכת עם הלב, אבל עד הסוף.
יש עוד מלא דברים שחסרים לי ותלויים בי, אבל אני עייפה ומחר בגרות, אז הם לא ייכתבו פה הפעם. בעיקרון משפט הסיום הוא המשפט הראשון, אבל כמו שאפשר לראות העברתי אותו להתחלה. אז אין משפט סיום.
אני בי"ב ואני לכל הדעות לא עושה כלום עם החיים שלי.
טוב, בעצם אני רוקדת.
המודל לחיקוי שלי הוא כזה: אישה עם ביטחון עצמי ושלמה עם עצמה, שנותנת מעצמה ומתנדבת, מהווה דוגמה, משפיעה ופעילה, יוזמת, הולכת אחרי החלומות שלה בלי לדפוק חשבון ובעלת הישגים. נועזת, בעלת נוכחות.
באופן טבעי אני רוצה להיות קרובה לתיאור הזה, של מה שלי נראה כמודל להצלחה ולחיים משמעותיים ומרגשים. באופן טבעי אני גם אמורה לפעול לפי זה ולנסות להיות מה שאני מגדירה "מודל לחיקוי", אבל משום מה זה ממש לא כך בשטח.
ביטחון עצמי? וואו... לא. שלמה עם עצמה? אני רחוקה מזה. אני מתה להתנדב, זה בוער בי, ואני לא עושה כלום למען הסביבה. אני לא מהווה דוגמה ולא בעלת נוכחות כי אני לא משמיעה את עצמי בכלל, ולא פעילה משפיעה ויוזמת, ומה שמביא אותי ל"משפיעה ופעילה, יוזמת" - לא ולא, לא. ואולי צפוי שלפחות אחד מהמאפיינים המיוחלים יהיה תקף לגבי, אך לצערי אני לא הולכת אחרי החלומות שלי בלי לדפוק חשבון. כלומר, אני לא הולכת אחרי החלומות שלי, ואני כן דופקת חשבון כמעט בכל דבר. האמת היא שיש לי כמה הישגים, אבל אם אני לא טועה האחרון היה בכיתה ח'. כלומר אם הייתי עושה בלוג על ההישגים שלי, כולו היה בארכיון.
מבחינת חיצוניות (החלק השטחי של הסוגיה. אני אדם שטחי): מתלבשת בטעם, גוף יפה, מטופחת ואני ארגיש מטומטמת להמשיך את הרשימה המפגרת הזאת אבל דווקא פה אני די ממצה את הפוטנציאל שלי ומנצלת את מה שיש. לא שאני מרגישה שלמה עם זה, אבל מה כבר אפשר לעשות? רק שינוי פנימי.
מקווה שיתקנו אותי אם אני טועה, אבל לדעתי השינוי צריך להתחיל דווקא מהקטע של לדפוק חשבון. יש לי הרגשה שזה מה שעוצר אותי מלהגיע לשאר הדברים. אני כן דופקת חשבון לאחרים, אני תמיד מחשיבה את מה שהם חושבים ושמה את זה כשיקול, אני לא שמה זין על אף דעה והערה ומחשבה של אף מטומטם.
ויש לזה כמה וכמה דוגמאות מהחיים שלי. למשל חוסר היוזמה: אני פשוט מפחדת שלא יקשיבו לי. אני נמנעת מראש מלקיחת סיכון ויוזמה מתוך פחד וסוג של ציפייה לחוסר שיתוף פעולה.
או מישהו שאני חושבת עליו כבר יותר מדי זמן. הוא בקבוצה אחת, אני בקבוצה אחרת, ואני לא מדברת איתו מהסיבה שאני חוששת מתגובות, לחשושים. וזה כל כך דפוק.
אין לי איך לסכם את הפוסט הזה, ואני לא רואה טעם. תמיד אני מסכמת דברים כאלה בנימה אופטימית, "תוכנית פעולה", "מזימות" לשינוי המצב. בפועל אני לא עושה כלום, אז אולי עדיף שאשתוק ואשאיר את זה ככה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
