Another Place

האצבעות רוקדות יוצרות את גופך באוויר. כינורות ונבל מנגנים לי ומכניסים אותי לשלווה.

את חולצת נעלייך ומביטה בי בחיוך ממזרי. אני לא חושב פעמיים, וחוזר למציאות.

את תמיד מעבר לפינה, אני יודע שאת שם, ואת אף פעם לא איתי. אני הוא הסימן שאלה הכי גדול בעולם.

מקיא קצת מחשבות אל תוך הגיגית, מרוקן את הנפש מהמים. מקלף לעצמי עוד חיוך על פנים עצובות.

אני מתגעגע ואני רוצה אותך איתי, ואולי זה עוד יקרה שוב, מי יודע. ובנתיים, בנתיים אני נושר. אני סוגר עצמי. אני נעלם. ואת לאט נעלמת ומתפוגגת מולי.

אני מרביץ חזק לקיר עד שיש שיפשופים חזקים, אני רוצה לצעוק אבל לפנות בוקר. אני מחיה המתים לא מצליח להחיות את רגשותיך. ובנתיים אני כאן נרקב אל מול השמש העולה, חונקת באורה. פריטות קלות של זרמי אוויר ממלאים את הנחיריים והגב נשמע כנסדק. העור חיוור והאוזניים מצפצפות. חולשה מיותרת. 

אני כבר מרגיש פתטי בצורה מגעילה.

חבל שאי אפשר להפסיק לאכול סרטים.

שי.