המילים נשפכות ממני, זה לא קרה הרבה זמן. מה הם החיים איך אנחנו מעריכים אותם? מה משאיר אותנו חיים?
לא יכול להיות שזה רק האוכל והחמצן. לא יכול להיות שזה רק בגדים ואומנות. ציורים פסלים שירים. מה יש מעבר לכל זה? למה בכלל לעבור את זה?
למה לחיות את התקופה הזו? היא רעה ומיותרת אז למה בכלל אנחנו בוחרים לקום בבוקר ולא לבלוע כדורים?
אני מאישם את הזוגות הזקנים. הם לימדו אותנו שאפשר לחיות בשיתופיות עד הסוף. הם גם אלו שהביאו לנו חיים והיינו חלק עצום מההיסטוריה שלהם, אנחנו העתיד שלהם. ואיזה עתיד מזהיר הם רואים מול העיניים? האח הגדול?
מתי הלכת לספריה פעם אחרונה? מתי פעם אחרונה דפדפת באנציקלופדיה וסיכמת בשביל הכיף? לא מעט יודו שמעולם. לימדו אותנו שלסכם זה מטלה במקום חקירה. לימדו אותנו להעתיק פסקאות ולא ללמוד את משמעות התוכן. וזה בסדר כמה אפשר להאשים את העבר? אבל בואו נביא עתיד. הם נלחמו קשה בשביל שנהיה מדינה עם חינוך גרוע ומצב ביטחוני בתחת? אם מלחמה לא היה משתלם לממשלה היא הייתה נגמרת מזמן, אבל המלחמה יוצרת צרכנות. ואת הצרכנות הישראלית אין בשום מקום אחר בעולם. קונים למקרה ש.. קונים ליום הדין. קונים כי זה יפה. קונים כי טעים. עובדים כדי לקנות. גיליתי שאפשר ללבוש בגדים שגדולים עליך בהמון מידות, אז למה לי להחליף מלתחה? אבל אני רוצה ממש. רוצה בגדים שיותר יבליטו את השינוי הזה. רוצה שהבלורית תראה טוב אפילו שאני אומר לעצמי שלא אכפת לי. אני עדיין רואה סדרות כי זה מעניין. אז איך מביאים את החיים למקום שבאמת רוצים שהם יהיו בו?
כל פעם לשנות קצת.. ממש טיפה
למה לקחנו את הדעת למה?
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה