Another Place

המיכל מתרוקן בקלות, לאנשים מסביב עייף וקשה, הם לחוצים רצים אחרי הזנב של עצמם והריח של הזיעה כבר לא עוזב אותם.
אני מחליט להיות אני ולמלא את הסביבה שלי בחיוכים וזה עובד נפלא, אבל בסוף היום לך אין זמן, אין מה שימלא את המיכל הזה.

הולכות ובאות כמו מגיפה וזה משעמם כ"כ. אין עומק אין אמת זה סתם בזבוז של חמצן. אז אני חוזר שני צעדים אחורה ושואל את אותן השאלות אחרת. כמה שיטות שונות אפשר לנסות? אין סוף. אולי זה כבר לא השיטה? או שאולי לא מצאתי את השיטה שעובדת הכי טוב? אני עייף מלספר את הסיפור, ואולי העייפות והשעמום הזה הם המהות להכל. אז אני עוצר שוב. מניח את הפטיש והאיזמל בצד ומביט עמוק לתוך הגוש אבן הזה שאני מנסה לפסל. אם אשקיע מחשבה קצת באיך ארצה שזה יראה יהיה לי יעד או מטרה כלשהם.

יוצא להביט בגלים לחפש השראה ומוצא רק עוד שאלות

שי.