Another Place

אילו רציתי למלא עצמי עצבות הייתי עושה את זה אבל אני שואף אחרת, ואיכשהו, אני מתמלא רק עצבות.

נשאר מאחור כמו קופסאות גפרורים, יש לי שימוש רק מידי פעם, רק כשצריך באמת.
אז החוסר במקור שימלא את החושך שנוצר בי הוא הגיוני, והרצון העז הזה לזרוח בוער בי.
מרגיש מרוחק, מעצמי מאחרים ורק הקירות של הבית הזה נותנים לי נחמה, וגם אותו הולכים לקחת לי.

אני נלחם בשיניים על החודשים שהזנחתי את המציאות ואני מתעייף, המציאות יודעת להתיש ממש, ולא באלי על השגרה הדפוקה הזו.
רק נזכר למה נמלטתי ממנה בעבר. והנה עכשיו אין מה שיוציא ממני את השגרה אין מה שישבור את השקרים ויתן לאמת לצאת לאור.

מגלח את הפנים, מחליף אפיזודה ומדפדף בין הדפים, כלום לא מעניין.

אני רוצה תמיכה ואין לי עצבים למשחקים

שי.