Another Place

ההיסטוריה חוזרת על עצמה שוב, כמו גלגל אינסופי של אירועים חדשים ישנים
הציפיות מתגשמות אך הן לא לטובה. התוצאות לציפיות האלה אולי לטובה. 
פרחים יפים בצידי הדרך מזכירים לי שיש דברים שלנצח ימשיכו להופיע בחיי.
מכות תופים מזכירות לי איש מדמם מהמצח ואני חושב למה אף אחד לא ניגש?
כמו צמר פלדה לעוס בשיניים סתומות אני שובר את החוסר מודעות עד שהכל מדמם על הרצפה.
בשביל מה השנאה הזו? בשביל מה האלימות הזו? האם היגון לוקח היגיון ומחזיר באלימות?
להיות עצוב משמע להיות בעל חיים?

שי.