כבר שנים שהוא מסתובב, מרחוב לרחוב, מפינה לפינה, מרמזור, לצומת, לכיכר, למעבר חציה.
הוא היה שמח פעם והיום הוא שמח יותר, הוא מעריך כל דבר קטן שנקרה לו בדרך.
העצים יפים יותר והאנשים שמחים יותר. הם כולם נראים יפה יותר.
עם הסמים הוא הפסיק מזמן, ואלכוהול הפסיק לשתות. הוא אוכל ושותה כמו כולם רק קצת אחרת.
בחורף הוא אוהב לקפץ בין שלוליות ובקיץ הוא אוהב את הים. אין לו שעון והוא לא בודק את הזמן.
קולקצית הבגדים שלו מאוד מצומצמת, הוא לא צריך יותר מידי. פעם היה לו כלב אבל הוא עזב מזמן.
הוא לבד בעולם ולא נשארה לו תמיכה מסביב, הוא למד להשלים עם עצמו ולאהוב את מה שיש.
הוא מתעסק בעיקר ואת התפל משאיר לאחרים, הוא מעדיף להרדם בחושך ולהתעורר באור.
הוא אוהב את הציפורים ששרות מוקדם ואת החתולים הזוממים של אמצע הלילה.
הוא לא מבדיל בין קודש לחול כי כל יום בשבילו הוא שבת.
אין לו מעמד כלכלי ולא אשראי ולא קופות חסכון. אין לו פנסיה או ביטוח מנהלים.
הוא לא פוחד וחי חיים שלווים ורגועים. על כל מה שלא יבוא, הוא לא מתרגש.
הוא היה איש עני שנלחם בחובות ונושים, עובד כמה שרק אפשר.
לקח לו כמה שנים להבין שכסף זה לא העיקר.
הוא מטייל שעות, כבר שנים שהוא מסתובב. אין מטרה מיוחדת פשוט מנסה להתערבב.
לא תמיד זה מצליח, יש הרבה ניכור בחוץ, הוא זוכר את השיר ומבין שזה לא קיבוץ.
הוא חולה לפעמים, לעיתים נדירות, הוא לא אוהב את זה ומקווה להחלים במהירות.
יש לו זקן ארוך ושיער מתולתל וצפוף. הבגדים שלו קרועים ואין לו ריח של קרם גוף.
הוא לא מבקש כסף ולא דורש דבר. אין לו עניין בשום עסקה.
הוא חולף על פני חנויות, כולם מציעים את אותו דבר אחרת: "תנו לנו את הכסף שלכם".
לפעמים פרצופים מוכרים מברכים אותו ושואלים לשלומו.
הוא נעזר ברגליו כדי ללכת. גבו ובטנו תומכים ביציבתו. הכתפיים אינן שמוטות והעיניים מביטות קדימה ורחוק.
הוא עזב את כל שלא היה לו מזמן, את הרהיטים, המים הזורמים והחשמל. הוא עזב את העבודה ואת כל הכסף המזומן.
הוא לא מדבר יותר מידי, הוא לא משתף. הכי נחמד לו עם עצמו, כי את עצמו הוא מבין הכי הרבה.
הוא מטייל בשמש לפעמים נהנה ולפעמים סובל מנגיעתה על עורו, אבל בלעדיה לא היה קיים הוא וגם לא העולם כולו.
העננים תמיד מזכירים לו שיש גבול לכדור, אבל הדמיון שלו חופשי כמו אופק ברור.
לא תמיד נח לו וזה לא תמיד כיף, לשמוע את כל קריאות הגנאי מהאספסוף המגדף.
אם כולם היו כמוהו, הוא חושב, לא היה על מה לריב וממה להתבאס.
לפעמים הוא צוחק ולפעמים הוא בוכה, לפעמים הוא שר ולפעמים סתם שורק.
הוא אדיב ונחמד ואם יבקשו ממנו עזרה הוא ישר יהיה תומך.
יש אחרים כמוהו שחיים ברחובות, חלקם כבולים להתמכרויות. רובם כלואים בתוך רעיונות.
הוא מנסה לא מעט ולפעמים זה לא יוצא, אבל כשזה מצליח הוא לא חוזר רעב.
זה לא מטריד אותו בכלל, הוא לא דואג, היו זמנים בהם היה הרבה יותר קשה.
אין מדרכה שלא דרך בה בעיר. הוא לא ישתין מתחת לחלונות כי מישהו שם ישן.
הוא לא יבקש תרומה או נדבה כי הוא לא מפחד.
כבר שנים הוא מסתובב ולא רוצה לעצור.
הוא יודע שאת הגלגל אין להשיב לאחור.
הוא כל אחד וכלום. הוא אני, אתה והוא.
שי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
שייקה