Dreams come true

זה כבר כמה זמן שיש לי את ההתלבטות הזו אם לפנות לעזרה מקצועית.

אני כבר לא יודעת מה אני מרגישה , אני מרגישה מתוסבכת - זה דבר ראשון.

דבר שני שקופץ במוחי ברגע שאני חושב על הרגשות שלי זה פסימיות, יותר מדי פסימיות. פסימיות שאני לא יכולה להשתחרר ממנה לא משנה מה אני עושה.

לפני שבוע וקצת התמוטטתי רגשית, אני אפילו לא יודעת מה זה היה אבל פשוט הגעתי למסקנה הזו שאני לא מאושרת, משום דבר שאני עושה.

אם זה במחול , שאני מרגישה שכבר מיציתי ואני לא נהנית ממה שאני עושה שם למרות שאני תמיד משקיעה שם את כולי ונותנת את כל כוחי רק לכיוון הזה, אם זה בלימודים שאני מרגישה רע ושאני יכולה יותר, אני מרגישה שאני עוצרת את עצמי מכל דבר בלימודים ובחיי החברה, במחול בכלל עם הפסימיות הבלתי נשלטת הזאת, היא הורסת אותי.

גם בצופים - אני לא יכולה לקחת על עצמי אחריות כי אני פשוט קורסת תחת הלחץ ואני לא מאושרת. בכלל.

כרגע בחיים שלי אין שום דבר שאני יכולה לעשות ולהרגיש שלמה איתו, או יכולה לעשות ולהרגיש מאושרת. אני פשוט לא.

אני בעצמי לא מרגישה בן אדם שמח. ואני מרגישה שזה לא קשור להרגשה הנוכחית שלי או למשהו מתחלף, אני מרגישה כאילו זה דבר עמוק, אפילו לפני שהבחנתי בו - הוא היה קיים ואני מרגישה שאני לא יכולה להלחם בהרגשה הזו, אני מרגישה כאילו היא משאירה אותי מאחור ומונעת ממני להתקדם בכל תחום בחיי.

ברור, יש רגעים בהם אני שמחה אבל גם ברגעים האלה מהול עצב מסויים שנמצא שם תמיד באחורי הראש שלי, הפסימיות הזאת, הדבר שעוצר אותי מלעשות דברים. ואני מרגישה כאילו אני כבר לא יכולה לסרב לה, לא יכולה להתנגד כי אני מיואשת. אני גם מרגישה שלא הייתי במצב כזה עדיין, בכזה מצב של שפל ואני גם לא מרגישה כאילו זה דבר חולף, אני לא יודעת. תהרגו אותי - אין לי מושג.