לכלוא אותו בתוך כלוב האנרגיות שלה
לטלטל אותו כספינה, שיהיה לו קשה לעמוד יציב
שהרגליים שלו ירעדו שהיציבת המדומה הזו שלו
תתרסק מתחתיו.
להעלות מתוכה את כל הכאב
שיכאב לו לשמוע, לראות
שיכאב לו לנשום.
להעלות אותה מהאוב.
אותה- שהוא כלא בכלוב של צדקנות.
של שקרים שלו, שלה. של העולם הזה.
לדרוש להחיות את ההיא שמתה בגללו.
לנסות להחיות אותה
פעם אחת.
פעם שניה.
פעם שלישית.
עד שהיא תמות שוב.
לא לדרוש אל המתים.
הוא נכנס לבדו לכלוב של עצמו.
ניגון פסנתרנית משוגעת.
באמצע יער חשוך,
אשה, נערה, ילדה שנשארת מאחור לבד.
והרעש שבשקט מכסה את הלב.
צעקות של זיכרונות שעולים מתוך עיניים שנשארו מאחור.
כל חיות הלילה גועשות.
ורק היא ילדה, נערה, אשה.
עוצמת עיניים, סוגרת אוזניים וצועקת.
פוצעת זיכרונות ונשרפת.
צלילים של יער גורמים גם לפסנתנית משוגעת להפסיק לנגן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
