העניין הכי בוער נכון להיום הוא הנסיעה הקרובה לסניף איקאה החדש ביום חמישי. יותר מזה, שכח הכל ונרגע. עדי התארחה למופת בקיבוץ בסוף השבוע והביאה עימה ניחוחות מוכרים של גיל ההתבגרות. יצאנו, פגשנו את עידן, הסתבכנו איתו שוב ופתרנו את העסק בשבת, ללא שום התחייבות עתידית. יש גברים שהם משמעותיים יותר ופחות, עידן לנצח ישאר בגבול הדק בין השניים.
גם יובי היה פה ואני נמנעתי מכל אינטראקציה עם השטות הזו, שמצאה אהבה בשעה טובה ומוצלחת, אצל איזו קובבה מזדמנת.
כבר לא מצטערת שזו לא אני.
גם נטע הייתה פה וכל המצב הזה מאוד מבלבל, במיוחד שאיני יודעת לפרש את הקירבה הזו שיש ביננו. לעזאזל עם כל הנשים באשר הן.
נדב ירד לאילת, פילו ישן בבסיס וטוליק התקשר להציע לי תקדים עסקי חסר פשרות שמיהרתי לשלול על הסף. לא שלא התגעגעתי אל השוטר לשעבר, אבל עבורי כסף משמעו עבודה, לרוב פיזית, מאומצת וקשה. לפחות בשלב הזה של החיים. טסט מאוד בקרוב, וגם עיקור לכלבה ובכלל די הרבה הוצאות ביחס לחיסכון האחרון שעתיד להניב רכב בסופו של דבר.
בואו נשיר את השיר הצהוב של החול.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
