הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית

לפי גדולי המומחים, שכוללים את עדי ואת אמא, רוחב ופתיחות ליבי מושכים לקרבי את המשוגעים שבאדם. אמא בקשה לצורך ההדגמה, שנסתכל לשנייה על חבורת האקסים המיתולוגיים שהבאתי הביתה להכיר את ההורים. אילו רק ידעה כמה הכנה נפשית למפגש המיועד עברו הבחורים שהבאתי, הייתה ודאי מבינה את רמת הלחץ שהופעל על כל אחד מהם. אבל זה לנושא אחר, כי בסופו של דבר מסתבר שאמא נוטה לצדוק בהרבה תחומים. לא אחת הבאתי בחורים טעוני קיפוח, וככל הנראה אינני לומדת מטעויות. אני ספת פסיכולוג ואובדת בכל קשר כיוון שככל בעל מקצוע איני מערבת ביזנס ופלז'ר. וככה יוצא, שעם כל האווירה הפתוחה והמקבלת שאני דואגת להשרות בכל דייט ודייט, אין סגורה ממני לאורך כמעט כל הקשרים שידעתי בחיי.

תל אביב לעולם תהה שונה מהעיניים שלי. היא תספק תחושת זרות שכל כך מוכרת ומקנה ביתיות. הכל מותר. הכל אסור. הכל תחת פיקוח והכל פרוץ.

חופש שהוא בית כלא לעיוורים. אתה עובד בשביל להנות, אתה חי בשביל להנות. תלוי כמו קולב בבית קפה שמגיש את כל סוגי הפלצנות המודרנית, דן בנושאים שהם ברומו של עולם אך אינם חורגים מגבולות איילון. יש רעב, יש עוני, יש פשיעה והכל סמוך לדירת החדר השכורה במחיר מופקע ועם זאת כל כך רחוק מהלב. לעולם יפריע המצב ולעולם לא תקום לשנות, כי מה הם קשיי החברה אם לא תוצר לוואי של תרבות הצריכה. ואני הייתי שם, לקחתי חלק, ירדתי לAMPM בשעות לא שעות, זרקתי מטבע של עשרה שקלים לבחור עם הסקסופון בדיזינגוף והרגשתי שעשיתי מעשה טוב. ראיתי את הנרקומנים בורחים ואת הנרקומנים חוזרים, את הזונות עוצרות מכוניות ואת המשוגעים יוצאים עם רדת הליל. ראיתי וחייתי, והיה לי מאוד נוח שהכל היה כ"כ קרוב ושאם יתחשק לי קישוא בארבע לפנות בוקר, הוא נגיש במחיר סביר לכל כיס.

יהודית שוכבת בערמת גזרי נייר טואלט פרי יצירתה, החדר שונה לחלוטין ומזמין בלגן אטומי. אני צפופה בערמות של כביסה מלוכלכת, ממתינה לכוחות שיבואו מאליהם. שבת בבית, המשוגע של עדי ברקע. יהיה מעניין ויהיה גם פחות, תלוי עד כמה אחליט להשקיע.