לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית


ממני והלאה

Avatarכינוי: 

מין: נקבה





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
7/2010

ארץ לאיבוד


רק הוא היה לי ביד כשירדתי מהאוטו לקנות מים וסיגריות. פגשתי את רותם ורוני בחנות לנרות, חזרנו לאוטו. אלונית ראשונה של כביש 6 הוצאתי אותו, ראיתי שחסרים כמה שקלים לקפה, גייסתי את אותם השקלים. קניתי סיגריות לפלג במכונה. חזרנו לאוטו. ירדנו בקיבוץ. הלכתי ליהודית, קפצתי לחדר בו היו כל הצעירים. הלכתי לרותם. הלכתי לחדר. רוקנתי את הפאוץ' כדי לשים בו את המטען לבטרייה של המצלמה. ומאז נעלמו עקבותיו. או אולי לפני זה. או אחרי.

כשאתה מאבד משהו, פתאום הכל מאוד הגיוני וגם לא. הגיוני שתניח את הארנק בארון והגיוני שגם על השולחן, או בשום פנים ואופן לא על השולחן או חס ושלום שלא בארון. מתאים לך לשכוח אותו על הדלפק בקיוסק בצומת מחניים אבל אתה נורא אחראי אז אין שום סיכוי שתשכח אותו שם. ואז אתה עומד מובך וחסר אונים, להווכח לעובדה שאינך מכיר את צעדייך שלך. אינך צפוי אף לא בעיני עצמך.

כשאהיה גדולה אמציא זמזם לחפצים קטנים ומהותיים כמו פתחות ארנקים ופלאפונים שיופעל באמצעות שיחת טלפון, ככה אוכל להתקשר לארנק ולשמוע אותו מצלצל מתוך נבכי האיבוד אבל עד אז, רצוי שאבטל את כרטיס האשראי.

נכתב על ידי , 26/7/2010 01:37  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 20 פלוס , נשיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לגליה אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על גליה ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)