הַנְשָׁמָה מִילּוּלִית

 במקום שכולו טוב, תלויה אי שם באוויר, לא מחוייבת ולא מתחייבת. אני אדון לעצמי, העולם קטן עליי כשאני טורפת אותו במזלג חד פעמי.

אני בדרך להיות מלאת תעוזה. קבעתי ראיון עבודה, מצאתי בית חם ליהודית, יש עוד כמה פינות לסגור ואני שוב מרעידה את הקרקע תחתיי ולא נשארת, מערערת על כל מה שנוח ורגיל. פחד גדול. איך אני יכולה להותיר את הקיבוץ מאחוריי, את כל הזכרונות, האנשים, הפסנתר... רותם.. אנו דואגות להתעדכן ממעבר לים. שיחה עם יובי. הוא התנצל, דיברנו על הגדולה שבחוסר הטינה, דיברנו על מהות הפגיעה ובעיקר עליו. הוא תמיד מדבר על עצמו. ועל רותם. ושוב על עצמו. ברוך שפטרנו.